לו הייתי גבר, לא הייתי יוצאת איתך
כי ההורים שלך חינכו אותך להתנהגות כלכלית מטומטמת <כמו להיכנס לחובות> ואת מציגה את זה בתור אידיאל.
וזה שהוא מגיע בשני רכבים - למה את מצפה? שיהיה לו רכב? רכב זו הוצאה גדולה מאוד. לפחות חצי מהאנשים שמתלוננים על וקר הדיור היו יכולים לקנות דירה לו היו דוחים את קניית הרכב בעשור.
יותר מזה, לדעתי זה שאת במקום להפגין אמפתיה לבזה שאין לו כסף <אני חיילת, ההורים שלי לא נותנים לי כסף, אז אני חייה מה-350 שח שיש לי, אני מבינה אותו>, את גם פשוט עיוורת למחיר. אם הוא יצא איתך, ממה הוא יקנה בגדים? אוכל לצבא, כי בחלק מהמקומות יש אוכל לא אכיל בעליל חלק מהזמן?
לדעתי התפיסה של "להשקיע בבחורה" וכו' הם לא רק מיושנות, הן מזיקות מאוד.
לו הייתי יכולה לייעץ לחבר שלך הייתי אומרת לו להיפרד. על רקע חילוקי דעות אידואולגיים מהותיים. זה לא נראה ככה, אבל הגישה שלך לכסף די מבטיחה חיי עוני - להוציא כסף גם כשאין. ואילו חיסכון בכסף מאפשר להשיג יותר הנאה בהמשך. זה לא סתם שעניים הרבה פעמים מוציאים יותר מיכולתם ועשירים חוסכים. העניים עניים בגלל התנהגות מטופשת מבחינה כלכלית, כמו זו שאת מהללת. ועשירים הם עשירים בגלל שהם חוסכים, וזה לא פוגע בהנאה שלהם מהחיים.
אני דווקא לא אומרת "תגדלי תביני". כי אני בת עשרים, שונאת שאומרים לי את זה, והכי גרוע, כרגע יש סטטיסטיקה שמראה שרק פעם אחת הסכמתי עם מי שאמר לי משהו בסגנון, ועשרות, אם לא מאות, פעמים בהם ה"בוגר והיודע" טעה.
יותר מזה, יש לא מעט אנשים מבוגרים שדעתם דומה אם לא זהה לדעתך.
לכן אני מציעה לך לנהל עם עצמך דיון רציני, בו את מעמידה את עצמך במקומו ושואלת את עצמך מה את מצפה שהוא יעשה.
ואחר כך דיון איתו על יחס לחיסכון מול בזבוז. לדעתי קשרים שבהם יש הבדל אידיאולוגי משמעותי לרוב לא שורדים.
כמובן, יכול להיות שאת תשני את דעתך, או שאת בכלל לא חושבת על קשר לטווח ארוך.
אני חיילת, בת עשרים, ויש לי כסך לצאת. חסכתי אותו. מהמשכורת שלי. יותר מאלפיים שקלים תוך קצת פחות משנתיים. ואני לא "יוצאת". עם החבר שלי אנחנו נפגשים בצורה שהמפגש יעלה פחות מעשרה שקלים, אם בכלל. וגם כשיהיה לי בקרוב יותר כסף אני לא מתכוונת לפזר אותו לכל ארבעת רוחות השמיים.
