אני בספק גדול -
אם מישהו - הורה או לא, יעז להעלות בדעתו, להציע שמשתעלים, חולי עור ומזיענים - לא יטוסו לפני שהם מתגברים על הבעיה שלהם. זה הלא מגוחך. התן לחיות שלי שלי הוא דו צדדי - אבל הוא לוקח בחשבון עולם שלם ועגול, שבו טיסה איננה חוויה מרנינה ומשרת שלווה המביאה לזיכוך ולקטרזיס, כי אם פעולה טכנית, פונקציונלית, המעבירה בני אדם בכל גיל ממקום אחד על פני כדור הארץ למישנהו. זוהי תעבורה, ולכל בני האדם הזכות לעשות בה שימוש. חופש התנועה, הינה באמת זכות חוקתית יסודית שהוכרה ככזו בפסיקות של שלל בתי משפט בשלל מדינות, וזאת בשונה מהזכות לטוס בשקט ובשלווה - שלא קראתי פסקי דין המכירים בזכות זו. הנפנוף במילה "זכות" אינה הופכת את הטיעון שלך לתקף יותר או אותך לצודקת יותר. אם את מחפשת שקט ושלווה - את לא חייבת לטוס בשביל זה. את יכולה ללכת לחדר שלך או לחורשה מבודדת בגליל. אם את רוצה דווקא ליסוע למקום כלשהו על פני הגלובוס המחייב הגעה במטוס - כנראה שתאלצי לשלם את המחיר החברתי הכרוך בכך שהזכות לנוע ממקום למקום בחופשיות חלה גם על ילדים וגם על תינוקות. לשמחתי ולצערך, בשלב זה, הרצון שלך להגביל את התנועה של הנ"ל בשל החשש שהם יפריעו לשלוותך (אותה את יכולה לקבל כאמור במקום אחר משבמטוס נוסעים עמוס ורעשני) - לא התקבל ככלל החברתי החל. כפי שאמרתי במקום אחר - צריך למצוא איזון בין הצרכים והרצונות (כמו גם בין הזכויות - אם את דווקא רוצה) של הפרטים השונים המרכיבים את האוכלוסיה. בעיני, ודומני שכאן לפחות מצאתי לעמדתי זו רוב - איזון ראוי הוא - בגדול - בין מקומות בילוי שהוגדרו ככאלה שאינם מיועדים לילדים (מסעדות מסויימות, קונצרטים, בתי קולנוע וכיו"ב) לבין מקומות וארועים שהם יותר פונקציונליים (חנויות, כלי תחבורה ציבוריים וכיו"ב). מי שלא נוח לו - שימצא את הדרך למלא את הפונקציות הנ"ל בחייו בדרכים אחרות (או במלים אחרות - תתעשרי...).