תהיה זו חוצפה מצידי לשאול על סמינריונית?
- פותח הנושא p i t e r פן
- פורסם בתאריך
NorthernStar
New member
אז זוהי הנקודה שבה אני אבקש,
אם תוכלי, להגדיר בשבילי "קריאה ביקורתית" ו"עשייה חיובית". דבר שני, לא ממש הבנתי מהיכן האמירה לגבי "ביטול הצורך להתייחס למסמכים" אלו או אחרים הגיעה. מכיוון שכל מסמך הוא נרטיב, ולכל נרטיב אסטרגיה משלו, הרי שאני לא קוראת לביטול הצורך להתייחס אלא להפך, לפרק כל אחד מהנרטיבים האלה כדי להבין את ההגיון הפנימי שלו כדי להציג את הביקורת שלי. זה הרי בדיוק העיקרון שעומד מאחורי Against History, Against State שהזכרתי קודם. מיארם בכלל לא שואלת, אז האם הבריטים או הפרסים צדקו כשתייגו את הMeos כ"קרימינלים", ואם הם טעו אז נזרוק את כל הארכיונים האימפריאליים דרך החלון. היא עומדת בדיוק על אסטרגיות של othering, ועל אסטרגיות של resistance כשהיא קוראת את הארכיונים הרשמיים מול המסורת שבעל פה של בני הMeos.
אם תוכלי, להגדיר בשבילי "קריאה ביקורתית" ו"עשייה חיובית". דבר שני, לא ממש הבנתי מהיכן האמירה לגבי "ביטול הצורך להתייחס למסמכים" אלו או אחרים הגיעה. מכיוון שכל מסמך הוא נרטיב, ולכל נרטיב אסטרגיה משלו, הרי שאני לא קוראת לביטול הצורך להתייחס אלא להפך, לפרק כל אחד מהנרטיבים האלה כדי להבין את ההגיון הפנימי שלו כדי להציג את הביקורת שלי. זה הרי בדיוק העיקרון שעומד מאחורי Against History, Against State שהזכרתי קודם. מיארם בכלל לא שואלת, אז האם הבריטים או הפרסים צדקו כשתייגו את הMeos כ"קרימינלים", ואם הם טעו אז נזרוק את כל הארכיונים האימפריאליים דרך החלון. היא עומדת בדיוק על אסטרגיות של othering, ועל אסטרגיות של resistance כשהיא קוראת את הארכיונים הרשמיים מול המסורת שבעל פה של בני הMeos.
NorthernStar
New member
את מחזקת בדיוק את הטיעון שלי. תודה
זה בדיוק מה שאני אומרת. שכולנו יוצרים נרטיבים, בדיוק כשם שהפיקציה המכונה "מקורות ראשוניים" היא נרטיב פרשני שנוצר על ידי אדם אחר.
זה בדיוק מה שאני אומרת. שכולנו יוצרים נרטיבים, בדיוק כשם שהפיקציה המכונה "מקורות ראשוניים" היא נרטיב פרשני שנוצר על ידי אדם אחר.
NorthernStar
New member
אני לא עוסקת ב"מה שהתרחש"
אני עוסקת בפרולמטיזציה של הייצוגים של "מה שהתרחש", אני עוסקת בתהליכי הבניה (שהם עצמם לא לינארים, אלא fuzzy, messy) של זהויות בתוך מרחב גיאוגרפי ותרבותי שמאוד אוהבים לתחום אותו (גם טמפורלית), ואני מעדיפה to destabilize את הלינאריות, הקלסיפיקציה, הסדר המושלם הזה שההסטוריוגרפיה (והגיאוגרפיה) כל כך מקפידה עליהן. אני גם departing ממתודה של ישיבה בארכיונים, או ארכיונים מסוג אחד, מפני שאני מתכננת לבחון הרבה מאוד סוגים של טקסטים (וגם multi local, כלומר נסיעה להרבה מאוד מקומות ולא רק במזרח התיכון ולאו דווקא היכן שצפוי) - החל מארכיונים רשמיים ואופני הבניית הנרטיב שלהם (הרטוריקה של מסמכי משרד החוץ הצרפתי בתחילת הכיבוש של אלג'יריה למשל), דרך עיתונות, דרך ארכיוניים משפחתיים ואישיים וכלה בmaterial culture - הבתים, החפצים האישיים ואולי (תלוי) גם הקלטות של ראיונות עם חלק מה"חבר'ה" שלי שמתו מזמן. ושוב, אני לא מדברת על "פסול". אני מדברת על הבניה של נרטיבים, על אסטרטגיות דיסקורסיביות, על בחינה של יחסי כוח לאו דווקא מתוך הפרדיגמה של שליטה \ התנגדות.
אני עוסקת בפרולמטיזציה של הייצוגים של "מה שהתרחש", אני עוסקת בתהליכי הבניה (שהם עצמם לא לינארים, אלא fuzzy, messy) של זהויות בתוך מרחב גיאוגרפי ותרבותי שמאוד אוהבים לתחום אותו (גם טמפורלית), ואני מעדיפה to destabilize את הלינאריות, הקלסיפיקציה, הסדר המושלם הזה שההסטוריוגרפיה (והגיאוגרפיה) כל כך מקפידה עליהן. אני גם departing ממתודה של ישיבה בארכיונים, או ארכיונים מסוג אחד, מפני שאני מתכננת לבחון הרבה מאוד סוגים של טקסטים (וגם multi local, כלומר נסיעה להרבה מאוד מקומות ולא רק במזרח התיכון ולאו דווקא היכן שצפוי) - החל מארכיונים רשמיים ואופני הבניית הנרטיב שלהם (הרטוריקה של מסמכי משרד החוץ הצרפתי בתחילת הכיבוש של אלג'יריה למשל), דרך עיתונות, דרך ארכיוניים משפחתיים ואישיים וכלה בmaterial culture - הבתים, החפצים האישיים ואולי (תלוי) גם הקלטות של ראיונות עם חלק מה"חבר'ה" שלי שמתו מזמן. ושוב, אני לא מדברת על "פסול". אני מדברת על הבניה של נרטיבים, על אסטרטגיות דיסקורסיביות, על בחינה של יחסי כוח לאו דווקא מתוך הפרדיגמה של שליטה \ התנגדות.
יפה. אז את לא היסטוריונית אלא חוקרת תרבות
לכן גם אין שום התאמה בין הדרך שבה את, כחוקרת תרבות, בוחנת את המסמכים (גם ההיסטוריים לצורך הענין) לבין הדרך בה אני, כהיסטוריונית, בוחנת אותם. חוץ מזה לערער תמיד קל. השאלה מה נותנים במקום. לזה התכוונתי בעשייה חיובית. את יכולה להגיד עד מחר שדרכי החקר ההיסטורי והגיאוגרפי הם בעייתיים, אבל את לא יכולה להשאיר אותנו בלי שום דבר. ברור שהם בעייתיים. ברור שלעולם לא נדע הכל ולא נוכל להגיע לאמת האחת היחידה והאבסולוטית. אבל אם עוקרים עץ צריך לשטול עץ חדש אחרת מצבנו יהיה בכי רע. אז אם את מתנגדת לדרך בה הגיאוגרפים וההיסטוריונים מבצעים את המחקר, אשמח לשמוע באיזו דרך חילופית כן ראוי לדעתך לנהל אותו. או שמא את מתנגדת בכלל לדיסציפלינות הללו?
לכן גם אין שום התאמה בין הדרך שבה את, כחוקרת תרבות, בוחנת את המסמכים (גם ההיסטוריים לצורך הענין) לבין הדרך בה אני, כהיסטוריונית, בוחנת אותם. חוץ מזה לערער תמיד קל. השאלה מה נותנים במקום. לזה התכוונתי בעשייה חיובית. את יכולה להגיד עד מחר שדרכי החקר ההיסטורי והגיאוגרפי הם בעייתיים, אבל את לא יכולה להשאיר אותנו בלי שום דבר. ברור שהם בעייתיים. ברור שלעולם לא נדע הכל ולא נוכל להגיע לאמת האחת היחידה והאבסולוטית. אבל אם עוקרים עץ צריך לשטול עץ חדש אחרת מצבנו יהיה בכי רע. אז אם את מתנגדת לדרך בה הגיאוגרפים וההיסטוריונים מבצעים את המחקר, אשמח לשמוע באיזו דרך חילופית כן ראוי לדעתך לנהל אותו. או שמא את מתנגדת בכלל לדיסציפלינות הללו?
NorthernStar
New member
גם הlabeling וחלוקה לדיסציפלינות
היא לא רק פיקציה, היא גם הפעלת כוח. אני מציעה שלא תנסי לומר לאחרות מהן תחום המחקר שלהן. מעבר לזה, נדמה לי שדווקא הצגתי את הבעייתיות שעולה מהמינוח עצמו, והקשר בין היסטוריה כדיסציפלינה לבין discipline, קרי הפעלת כוח, שליטה, משמעת (והענשה). תקראי שוב את השרשור ותראי שדווקא לא נכנסנו לpolitics of despair, אלא להיפך. באמצעות הפרובלמטיזציה של מבני הכוח, באמצעות הסירוב לשעתק מבנים כאלה (המתגלמים במטה-נראטיבים), דווקא נפתחה בפנינו דרך לצאת מהקיפאון, להפוך את ההסטוריה לרלוונטית, משום שנקודת המוצא שלנו היא presentist. עצם ההכרה הזאת כשלעצמה, עד כמה שהיא יכולה להוביל לתחושה של "שום דבר" (כפי שניסחת) או של ייאוש, היא potentially-משחררת. זה בדיוק מה שאני מנסה להציע.
היא לא רק פיקציה, היא גם הפעלת כוח. אני מציעה שלא תנסי לומר לאחרות מהן תחום המחקר שלהן. מעבר לזה, נדמה לי שדווקא הצגתי את הבעייתיות שעולה מהמינוח עצמו, והקשר בין היסטוריה כדיסציפלינה לבין discipline, קרי הפעלת כוח, שליטה, משמעת (והענשה). תקראי שוב את השרשור ותראי שדווקא לא נכנסנו לpolitics of despair, אלא להיפך. באמצעות הפרובלמטיזציה של מבני הכוח, באמצעות הסירוב לשעתק מבנים כאלה (המתגלמים במטה-נראטיבים), דווקא נפתחה בפנינו דרך לצאת מהקיפאון, להפוך את ההסטוריה לרלוונטית, משום שנקודת המוצא שלנו היא presentist. עצם ההכרה הזאת כשלעצמה, עד כמה שהיא יכולה להוביל לתחושה של "שום דבר" (כפי שניסחת) או של ייאוש, היא potentially-משחררת. זה בדיוק מה שאני מנסה להציע.
איזה קשר יש בין הצורך להסתמך על המסמכים
כדי לכתוב עבודה מבוססת וניסיון לכתוב את המאורעות ההיסטוריים לבין מבני שליטה? מה הקשר בין הכלים של הדיסציפלינה לתוצר הסופי? באותם הכלים את יכולה לשכפל ולחזק את השליטה ובאותם הכלים את יכולה לערער את אותו המבנה. אבל את לא יכולה שלא להשתמש בכלים הללו. אני מרגישה שאנחנו בכלל לא מדברות באותה השפה. למה שימוש מושכל במסמכים הוא בהכרח שעתוק של מבנה כוח? אלו סיסמאות ריקות מתוכן. לעשות מה שבא לי בלתי לתת דין וחשבון ובלי ביסוס זה לא משחרר כלל. זה מוביל לאנרכיה. כהיסטוריונית המאמץ שלי הוא להגיע כמה שיותר קרוב לאירוע אותו אני מנסה לתאר שהתרחש בעבר. היסטוריונים הם אנשים שמתארים את העבר. מה לעשות? זו מהות המקצוע!
היסטוריון טוב יעשה את זה בשיא הזהירות אולם הוא לא יפסיק לעסוק בהיסטוריה כי הכל סובייקטיבי וכי אי אפשר להגיע לאמת האולטימטיבית. היסטוריון טוב ינסה להגיע כמה שיותר קרוב לאמת, לתאר בדיוק רב, עד כמה שניתן, את אותו המאורע או התהליך שהוא חוקר, כל זאת תוך הצבעה מפורשת על מקומות בהם חסר מידע, המידע לא מהימן מספיק וכד'. כדי להכשיר מישהו להיות היסטוריון טוב עלי להעניק לו את הכלים ולא להגיד לו "הכלים לא חשובים ממילא הכל נרטיבים". מה זה "להפוך את ההיסטוריה לרלוונטית"? למה היסטוריה היא בהכרח חלק ממבנה כוח משחית? הכל שאלה של התמקדות בנושא. אם בעבר לא חקרו נשים או ילדים כי זה "לא היה מספיק חשוב" אז היום חוקרים אותם. אבל את חושבת שזה הופך את כלי המחקר לפחות רלוונטיים? אם המערב, כדבריך, מנסה באמצעות ההיסטוריה שמתמקדת רק ב"מנצחים" להנציח דפוס חשיבה מסוים,אדרבא, בחרי לך נושא ממנו המערב מתעלם וחקרי אותו. אבל הכלים הם עדיין אותם כלים. אי אפשר לברוח מזה. כל דבר אחר הוא פשוט לא מקצועי ולא מכבד את המקצוע של ההיסטוריון. להגיד שנרטיב היסטורי פחות "שווה" ממיתוס זה פשוט מגוחך. למה הכוונה "שווה" ובאיזה תחום? כחוקרת תרבות, אנתרופולוגית, חוקרת ספרות וכד' יהיו לך גישות שונות לזה מגישתו של היסטוריון. העבודה של ההיסטוריון נמדדת בדיוק שלה וביכולת שלה להגיע כמה שיותר קרוב לאמת. כן כן לאמת. אותה מילה מפחידה.וגם אם זו מטרה בלתי מושגת אסור לנו להפסיק לחתור אליה כי בלעדיה אין לנו כלום ובאמת אין שום ערך להיסטורין.
כדי לכתוב עבודה מבוססת וניסיון לכתוב את המאורעות ההיסטוריים לבין מבני שליטה? מה הקשר בין הכלים של הדיסציפלינה לתוצר הסופי? באותם הכלים את יכולה לשכפל ולחזק את השליטה ובאותם הכלים את יכולה לערער את אותו המבנה. אבל את לא יכולה שלא להשתמש בכלים הללו. אני מרגישה שאנחנו בכלל לא מדברות באותה השפה. למה שימוש מושכל במסמכים הוא בהכרח שעתוק של מבנה כוח? אלו סיסמאות ריקות מתוכן. לעשות מה שבא לי בלתי לתת דין וחשבון ובלי ביסוס זה לא משחרר כלל. זה מוביל לאנרכיה. כהיסטוריונית המאמץ שלי הוא להגיע כמה שיותר קרוב לאירוע אותו אני מנסה לתאר שהתרחש בעבר. היסטוריונים הם אנשים שמתארים את העבר. מה לעשות? זו מהות המקצוע!
NorthernStar
New member
זה בדיוק מה שאני מנסה להסביר בשרשור הזה
היסטוריה היא "אנשים שמנסים להסביר את העבר". היסטוריה היא המצאה של (גרסאות שונות על ) העבר לצורך ההווה. אני מציעה לך לחשוב על הניסיון במאה ה19 לייצר מחדש את ההיסטוריה כמדע, עם חוקים ומתודה נוקשים, עם truth-claims וכל אלו יוצרים אוטוריטה. באמצעות הסנקציה ה"מדעית", ההיסטוריה וההיסטוריון זוכים להילה של "מגלי אמת אוניברסלית" (בניגוד למיתוס שנחשב סטטי, ללא נרטיב של "קדמה", עממי, לא כתוב, או בקיצור, חסר אוטוריטה וכו'). במקרה או שלא במקרה, צמיחתה של ההסטוריה כדיסציפלינה "מדעית" קשורה גם לעלייתה של מדינת הלאום. מדינת הלאום חייבת לייצר לעצמה עבר מיתי משלה על מנת להציג את הלאום, הקבוצה המדומיינת החדשה, כישות אורגנית, נצחית, בעלת מהות המייחדת אותה משאר בני האדם. וכך נוצרת הברית בין מדינת הלאום לבין ההסטוריה כדיסציפלינה. האוניברסיטאות עובדות בחסות המדינה ובמימונה, מייצרות לה את המטה-נראטיבים שהיא זקוקה להם, אותם היא מתרגמת לריטואלים לאומיים מחד, לחינוך ההמונים מאידך (למשל באמצעות מערכת החינוך, שעברה רפורמות רבות מאוד במהלך המאה ה19 ותחילת ה20 ואשר נחשבת לחוד החנית של מדינת הלאום). אני מציעה לך לבחון כיצד בנויה אוניברסיטה, עד כמה היא regulated, החלוקה לדיסציפלינות, שנועדה לקטלג בני אדם על מנת לנהל אותם (בדיוק כמו המדינה המודרנית שעסוקה בסטטיסטיקה - שימי לב שהשורש הוא state), חוקים ספציפיים מאוד שנועדו to regulate את ההתקדמות של היחיד במעלה הקורסוס הונורום האקדמי. רק אם תמלאי אחר התנאים שהוכתבו לך - תפרסמי רק בכתבי עת מדעיים, תכתבי על פי כללי הציטוט האקדמי, תופיעי בכנסים אקדמיים (שגם הם מובנים מאוד), תתנהגי על פי קוד אתי מסוים מאוד - רק אז אולי תהיה לך תקווה לעבור לשלב הבא, לזכות באוטוריטה הנכספת, בהון היוקרה. אני מציעה גם שתבחני דיקורס אקדמי מהו ומדוע הוא מומצא (ואת מי הוא משרת), מדוע ספרים מסוימים משום מה מככבים בסילביי ברחבי העולם האקדמי; מדוע אוניברסיטאות נחשבות יוקרתיות יותר ואחרות פחות? מדוע קיים ranking ומהו משמעותו, ועל מטרופול ופריפריה באקדמיה; ואני מציעה שתשקלי את הקשר ההדוק בין אקדמיה לעולם התאגידים - קשר שכיום גלוי מאוד, שכן תאגידים מממנים סקטורים נרחבים באקדמיה באופן ישיר, אבל גם קשר מבני בולט מאוד, של הררכיה, של שליטה ושל חוקי משחק נוקשים.
היסטוריה היא "אנשים שמנסים להסביר את העבר". היסטוריה היא המצאה של (גרסאות שונות על ) העבר לצורך ההווה. אני מציעה לך לחשוב על הניסיון במאה ה19 לייצר מחדש את ההיסטוריה כמדע, עם חוקים ומתודה נוקשים, עם truth-claims וכל אלו יוצרים אוטוריטה. באמצעות הסנקציה ה"מדעית", ההיסטוריה וההיסטוריון זוכים להילה של "מגלי אמת אוניברסלית" (בניגוד למיתוס שנחשב סטטי, ללא נרטיב של "קדמה", עממי, לא כתוב, או בקיצור, חסר אוטוריטה וכו'). במקרה או שלא במקרה, צמיחתה של ההסטוריה כדיסציפלינה "מדעית" קשורה גם לעלייתה של מדינת הלאום. מדינת הלאום חייבת לייצר לעצמה עבר מיתי משלה על מנת להציג את הלאום, הקבוצה המדומיינת החדשה, כישות אורגנית, נצחית, בעלת מהות המייחדת אותה משאר בני האדם. וכך נוצרת הברית בין מדינת הלאום לבין ההסטוריה כדיסציפלינה. האוניברסיטאות עובדות בחסות המדינה ובמימונה, מייצרות לה את המטה-נראטיבים שהיא זקוקה להם, אותם היא מתרגמת לריטואלים לאומיים מחד, לחינוך ההמונים מאידך (למשל באמצעות מערכת החינוך, שעברה רפורמות רבות מאוד במהלך המאה ה19 ותחילת ה20 ואשר נחשבת לחוד החנית של מדינת הלאום). אני מציעה לך לבחון כיצד בנויה אוניברסיטה, עד כמה היא regulated, החלוקה לדיסציפלינות, שנועדה לקטלג בני אדם על מנת לנהל אותם (בדיוק כמו המדינה המודרנית שעסוקה בסטטיסטיקה - שימי לב שהשורש הוא state), חוקים ספציפיים מאוד שנועדו to regulate את ההתקדמות של היחיד במעלה הקורסוס הונורום האקדמי. רק אם תמלאי אחר התנאים שהוכתבו לך - תפרסמי רק בכתבי עת מדעיים, תכתבי על פי כללי הציטוט האקדמי, תופיעי בכנסים אקדמיים (שגם הם מובנים מאוד), תתנהגי על פי קוד אתי מסוים מאוד - רק אז אולי תהיה לך תקווה לעבור לשלב הבא, לזכות באוטוריטה הנכספת, בהון היוקרה. אני מציעה גם שתבחני דיקורס אקדמי מהו ומדוע הוא מומצא (ואת מי הוא משרת), מדוע ספרים מסוימים משום מה מככבים בסילביי ברחבי העולם האקדמי; מדוע אוניברסיטאות נחשבות יוקרתיות יותר ואחרות פחות? מדוע קיים ranking ומהו משמעותו, ועל מטרופול ופריפריה באקדמיה; ואני מציעה שתשקלי את הקשר ההדוק בין אקדמיה לעולם התאגידים - קשר שכיום גלוי מאוד, שכן תאגידים מממנים סקטורים נרחבים באקדמיה באופן ישיר, אבל גם קשר מבני בולט מאוד, של הררכיה, של שליטה ושל חוקי משחק נוקשים.
NorthernStar
New member
*היסטוריה היא לא "אנשים שמנסים להסביר את העבר
אני מתחרפנת! מה הקשר בין מה שכתבת פה
שעם חלקו אני מסכימה לחלוטין ועם חלקו כלל לא. אבל מה הקשר בין זה לבין הכלים בהם משתמש ההיסטוריון?!?! מה הקשר בין השימוש בהיסטוריה לצרכים פוליטיים לבין זה שההיסטוריון מחויב לניסיון כן להגינות, אוביקטיביות (כמובן אוביקטיביות מלאה לא אפשרית אבל לפחות השאיפה לאוביקטיביות) וביסוס? איך הכלים הללו בכלל קשורים למה שאת מתארת ומה סט הכלים האלטרנטיבי שאת מציעה מעבר לביטול כל אפשרות למדד היררכי של מהו מחקר טוב מול מחקר רע?
שעם חלקו אני מסכימה לחלוטין ועם חלקו כלל לא. אבל מה הקשר בין זה לבין הכלים בהם משתמש ההיסטוריון?!?! מה הקשר בין השימוש בהיסטוריה לצרכים פוליטיים לבין זה שההיסטוריון מחויב לניסיון כן להגינות, אוביקטיביות (כמובן אוביקטיביות מלאה לא אפשרית אבל לפחות השאיפה לאוביקטיביות) וביסוס? איך הכלים הללו בכלל קשורים למה שאת מתארת ומה סט הכלים האלטרנטיבי שאת מציעה מעבר לביטול כל אפשרות למדד היררכי של מהו מחקר טוב מול מחקר רע?
NorthernStar
New member
"סט הכלים" הוא האפרטוס המדעי
הוא בדיוק אסטרגיה ליצירת אוטוריטה, בדיוק כפי שתיארתי לעיל. אני גם לא דיברתי על "אלטרנטיבה", אלא הצגתי בפנייך את הבעייתיות של ההסטוריה כdisciplinary practice, חלק ממבנה כוח שכנראה לא היית מודעת אליו.
הוא בדיוק אסטרגיה ליצירת אוטוריטה, בדיוק כפי שתיארתי לעיל. אני גם לא דיברתי על "אלטרנטיבה", אלא הצגתי בפנייך את הבעייתיות של ההסטוריה כdisciplinary practice, חלק ממבנה כוח שכנראה לא היית מודעת אליו.
אני מכירה את הבעיתיות ואת סוגיית מבנה הכוח
אבל אנחנו מדברות לאורך כל השרשור שפות שונות. אני מדברת על הכלים ולא על הניצול של הדיסציפלינה. לצורך העניין פיצול האטום הוביל לפצצת אטום מחד אבל גם לתחנות כוח. עדיין תהליך פיצול האטום נותר (אני מניחה, לא מבינה בזה הרבה
) אותו התהליך. מה ששונה הוא השימוש בתוצר המוגמר. כך גם בהיסטוריה. הכלים: בחינת המסמכים (בצורה ביקורתית, בצורה ביקורתית לא לדאוג), השוואתם, השאיפה לאוביקטיביות, ראיית הדברים בתוך הקונטסקסט הרחב וכד' הם הכלים של ההיסטוריון. את יכולה להשתמש בכלים הללו כדי להוכיח את עליונות המערב, הגבר הלבן וכד' או שאת יכולה להשתמש בהם כדי לפרק את הנרטיב הזה ולבנות חדש (וכן לבנות-לפרק זה לא מספיק וזה גם, סליחה כן?, לא חכמה גדולה). כולנו מודעים לכך שההיסטוריה היא בעייתית אבל כל עוד את לא מציעה אלטרנטיבה אחרת, ואת בפירוש לא, זה מה שיש ואנחנו נמשיך להתקדם ולאגור ידע בכלים הלא מושלמים שיש לנו. כי אחרת אנחנו מוותרים על כל ניסיון להבין מה קרה ומדוע ואני לא חושבת שאנחנו (אנשים באופן כללי, לא רק ההיסטוריונים) מוכנים לזה.
אבל אנחנו מדברות לאורך כל השרשור שפות שונות. אני מדברת על הכלים ולא על הניצול של הדיסציפלינה. לצורך העניין פיצול האטום הוביל לפצצת אטום מחד אבל גם לתחנות כוח. עדיין תהליך פיצול האטום נותר (אני מניחה, לא מבינה בזה הרבה
שאלה
איך טקסטים מהמאות שלפני ספירת הנוצרים, לדוגמא, הם פיקציה המכונה "מקורות ראשונים", בהשוואה למאמר מהמאה ה-21 על אותם מקורות? לא ברור לי מה הקשר בין האמירה הנכונה שכל טקסט הוא נארטיב ויש לו אג'נדה משלו, להבחנה במחקר בין טקסט ראשוני למשני. כמו שכבר נכתב, זו הבחנה שמשתנה בהתאם למושא המחקר, ולכן אין זו הבחנה קשיחה. אך בכל זאת יש אפשרות וצורך, במסגרת מחקר מסוים, לעשות את ההבחנה הזו.
איך טקסטים מהמאות שלפני ספירת הנוצרים, לדוגמא, הם פיקציה המכונה "מקורות ראשונים", בהשוואה למאמר מהמאה ה-21 על אותם מקורות? לא ברור לי מה הקשר בין האמירה הנכונה שכל טקסט הוא נארטיב ויש לו אג'נדה משלו, להבחנה במחקר בין טקסט ראשוני למשני. כמו שכבר נכתב, זו הבחנה שמשתנה בהתאם למושא המחקר, ולכן אין זו הבחנה קשיחה. אך בכל זאת יש אפשרות וצורך, במסגרת מחקר מסוים, לעשות את ההבחנה הזו.
כוכב הצפון, הערה בונה
בלי בכלל להיכנס לשאלה מי צודק בויכוח הזה, אני חושב שאת עושה נזק לעצמך בצורה שאת מעלה טיעונים. את משתמשת בצורה עקבית בname dropping וזה נשמע מאוד מתנשא. כאילו מי שלא קרא ספר זה או אחר לא מבין במה מדובר עד כדי כך שהדיעה שלו אינה לגיטימית. דווקא בתחום כמו היסטוריה שמעניינת הרבה אנשים אפשר היה לצפות להסברים הרבה יותר פשוטים שכל אחד יבין, ואני חושב שדפנה עושה את זה מצוין. מהדברים שלך היסטוריה נשמעת כל כך משעממת ומרוחקת במגדל השן האקדמי שאי אפשר להבין למה זה טוב? במידה רבה זה נשמע כמו הפארודיה של אלאן סוקאל רק שבמקרה שלך אני יודע שאת מתכוונת לזה ברצינות גמורה. זהו, עכשיו אפשר לרדת למחתרת.
בלי בכלל להיכנס לשאלה מי צודק בויכוח הזה, אני חושב שאת עושה נזק לעצמך בצורה שאת מעלה טיעונים. את משתמשת בצורה עקבית בname dropping וזה נשמע מאוד מתנשא. כאילו מי שלא קרא ספר זה או אחר לא מבין במה מדובר עד כדי כך שהדיעה שלו אינה לגיטימית. דווקא בתחום כמו היסטוריה שמעניינת הרבה אנשים אפשר היה לצפות להסברים הרבה יותר פשוטים שכל אחד יבין, ואני חושב שדפנה עושה את זה מצוין. מהדברים שלך היסטוריה נשמעת כל כך משעממת ומרוחקת במגדל השן האקדמי שאי אפשר להבין למה זה טוב? במידה רבה זה נשמע כמו הפארודיה של אלאן סוקאל רק שבמקרה שלך אני יודע שאת מתכוונת לזה ברצינות גמורה. זהו, עכשיו אפשר לרדת למחתרת.
NorthernStar
New member
אתה טועה
name dropping יהיה אם תאמר: אתמול סעדתי ארוחת ערב עם ג'ודית באטלר. לעומת זאת, מתן קרדיט למקור של טיעון הוא לא name dropping קוראים לזה הגינות.
name dropping יהיה אם תאמר: אתמול סעדתי ארוחת ערב עם ג'ודית באטלר. לעומת זאת, מתן קרדיט למקור של טיעון הוא לא name dropping קוראים לזה הגינות.
חצישלישרבע
New member
הוא לא טועה
באופן עקבי בשרשור הזה, שתיכן ניסיתן להעביר טיעונים, כל אחת בחרה בדרך שונה, והדרך שלך לא עוברת. אני מצטערת, אבל באמת לא הצלחתי להבין, בכל פעם מחדש, מה את רוצה להגיד. היה נדמה שאת מתחילה בנקודה אחת ורצף המחשבות וריצוף הביטויים באנגלית לוקח אותך למקום אחר. קחי את זה איך שאת רוצה, וזה ממש לא אישי, אבל כמו שהקוסם אמר, אפשר להעביר טיעונים ברמה המהותית מבלי להזדקק לכל הבאזז וורדס האלו. לא רק בהיסטוריה, בכל תחום מדעי אחר היו רבים וטובים שאמרו דברים מעניינים. חבל שהם יאפילו על מה ש את מנסה לומר, שיכול להיות שהוא מאוד מעניין, אבל כרגע פשוט לא נגיש.
באופן עקבי בשרשור הזה, שתיכן ניסיתן להעביר טיעונים, כל אחת בחרה בדרך שונה, והדרך שלך לא עוברת. אני מצטערת, אבל באמת לא הצלחתי להבין, בכל פעם מחדש, מה את רוצה להגיד. היה נדמה שאת מתחילה בנקודה אחת ורצף המחשבות וריצוף הביטויים באנגלית לוקח אותך למקום אחר. קחי את זה איך שאת רוצה, וזה ממש לא אישי, אבל כמו שהקוסם אמר, אפשר להעביר טיעונים ברמה המהותית מבלי להזדקק לכל הבאזז וורדס האלו. לא רק בהיסטוריה, בכל תחום מדעי אחר היו רבים וטובים שאמרו דברים מעניינים. חבל שהם יאפילו על מה ש את מנסה לומר, שיכול להיות שהוא מאוד מעניין, אבל כרגע פשוט לא נגיש.
NorthernStar
New member
מה שאת קוראת "באז וורדס"
הוא השפה התקנית והמקובלת היום בכתיבה אקדמית. את אולי לא מצליחה לעקוב, אבל אני מובנת היטב בכיתה, ואני מובנת היטב כשאני מתבטאת בכתב. אולי זאת פונקציה של עירוב של שתי שפות או ניסיון לתרגם האחת אל האחרת (שמראש הזהרתי באחד הפוסטים שזאת בעייה) אולי אולי זה ז'רגון שאת not familiar with, אבל בכל מקרה, עם כל הlimitations, אני קוראת את ההודעות שלי והן דווקא ברורות לי מאוד. אני גם לא מפתחת את הטיעונים לרמת התחכום שאני מציגה בכתיבה קצת יותר מעמיקה, כך שאני באמת לא רואה בעייה.
הוא השפה התקנית והמקובלת היום בכתיבה אקדמית. את אולי לא מצליחה לעקוב, אבל אני מובנת היטב בכיתה, ואני מובנת היטב כשאני מתבטאת בכתב. אולי זאת פונקציה של עירוב של שתי שפות או ניסיון לתרגם האחת אל האחרת (שמראש הזהרתי באחד הפוסטים שזאת בעייה) אולי אולי זה ז'רגון שאת not familiar with, אבל בכל מקרה, עם כל הlimitations, אני קוראת את ההודעות שלי והן דווקא ברורות לי מאוד. אני גם לא מפתחת את הטיעונים לרמת התחכום שאני מציגה בכתיבה קצת יותר מעמיקה, כך שאני באמת לא רואה בעייה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.