תינוק בשיעור - לגיטימי או לא?

[tulkin]

לא זה מה שטענתי.

דפנה ומילינדפנה די הרחיבו על הנושא ואין לי הרבה מה להוסיף מעבר לזה.

 

[Unicorn98]

נדמה לי שאחנו מסכימים בעניין התינוקות,

הגבתי לגבי הסוליטייר, כי פעמיים הזכרת את זה. זה מאוד שונה, כי 99% מהאנשים לא יוטרדו מסוליטייר, אבל כן מבכיו של תינוק.

 

[d a p h n a]

אכן

אני חושבת שיש הבדל בין צלצול של פלאפון או רעש של תינוק בוכה, או רעש של אנשים מדברים בשיעור, לבין משהו שמישהו עושה עם הלפטופ שלו בשקט מוחלט. דברים שמציקים בזווית העין יש הרבה, וחלק מתפקידנו כאנשים בוגרים זה לדעת להתמודד איתם. יש הבדל בין זה לבין משהו שממש מרעיש ויכול להפריע למשל לשמוע את מה שהמרצה אומר.

 

[22ק ו ס ם]

ומה עם אנשים ששולחים SMSים?

זה משהו שיוצא לי לראות די הרבה כאן וזה די מעצבן.

 

[d a p h n a]

למען האמת, גם זה לא ממש מפריע לי

ישבה סטודנטית בשיעור שלי ועשתה את זה ממש מול הפרצוף שלי, אבל מתחת לשולחן, ככה לא בצורה בולטת. ברגע הראשון חשבתי להעיר לה משהו, אבל אחרי שנייה הבנתי שבעצם זה ממש לא מפריע לי. כלומר, בשיעור שהוא דיון, חשוב לי שהסטודנטים ישתתפו ויהיו פעילים, ואותה סטודנטית היתה פעילה כל השיעור והשתתפה. אז לשנייה אחת היא שלחה הודעה בדיסקרטיות. לא ממש משנה לי. אבל בדיון עוד אני יכולה להבין איך זה מפריע. בשיעור שהוא הרצאה זה ממש לא אכפת לי. מבחינתי, זה אחריות של הסטודנט להקשיב בשיעור. לא רוצה, לא צריך. כל עוד הוא לא עושה משהו שבאופן ממש בולט בהפרעתו, לא ממש משנה לי. כלומר, אם שולחים אס-אם-אס בדיסקרטיות מתחת לשולחן בלי לעשות מזה עניין, לא מפריע לי. גם לא מפריע לי אם קוראים חומר לשיעור אחר, משחקים סוליטייר או כל דבר אחר - כל עוד עושים את זה בשקט ולא בצורה בולטת. סטודנט שמדבר עם סטודנט אחר, זה מפריע וזה חוצפה. פלאפון מצלצל, זה מפריע. אבל אם זה משהו שנעשה בשקט ובדיסקרטיות, אז מבחינתי לכל אחד יש הרגלי למידה אחרים - יש מי שלשחק סוליטייר עוזר לו להתרכז בשיעור (אני כזו, למשל), ויש מי שצריך רק להקשיב בלי לסכם בכלל כי קשה לו גם לכתוב וגם להקשיב. ובכל מקרה, זה אחריות של כל סטודנט להקשיב בשיעור אם הוא רוצה בכך ולא להקשיב אם הוא לא רוצה, ולשאת בתוצאות.

 

[22ק ו ס ם]

אם זה חד פעמי אז זה לא נורא

אבל היו לי סטודנטים שבמשך 10 דקות מנהלים שיחת SMS וזה די מעצבן כל הרעש של התקתוקים למרות שזה לא כל כך נורא.

 

[tulkin]

אם סטודנטים באופן עקבי

בשיעור שאני מעביר מעדיפים לסמס או לשחק פריסל במחשב הנייד שלהם זה היה מאד מפריע לי. לא מעצם הפעילות, אלא כי זה מהווה פידבק חזק מאד לרמת העניין והתועלת שהם מוצאים בשיעור שלי. להעיר להם זה קצת כמו לזרוק האשמה על מישהו שלא מגיע לו. אף סטודנט לא ישחק פריסל במחשב אם הוא ימצא את השיעור מעניין, תורם ומועיל.

 

[22ק ו ס ם]

זו גישה קצת תמימה לא?

חסרים סטודנטים שלא ממש מעניין אותם שיעורים ולא חשוב כמה הם מעניינים אחרים? בכיתות קטנות זה אולי פחות מעשי אבל בקורסים גדולים תמיד יהיו סטודנטים שלא יעניין אותם כלום.

 

[tulkin]

אני אדם תמים...

אבל יותר ברצינות... אם רוב התלמידים מתעניינים ומשתתפים בצורה אקטיבית גם אם זה רק בהקשבה פעילה, אז באמת היה מפריע לך ששלושה תלמידים שיושבים בשורה האחרונה כותבים SMS בשיעור? כיוון שאני מניח שהתשובה היא לא, ושעצם העובדה שזה מפריע לך (או למישהו אחר. אני לא מדבר ספציפית עליך) אומר שלא מדובר בתופעה שולית. אם לא מדובר בתופעה שולים הנימוק שלך של תמיד יהיו אנשים ש... פחות רלוונטי. לא בטל לחלוטין, אבל פחות רלוונטי - לפחות לדעתי. אם לא מדובר בתופעה שולית, הייתי גם בודק את עצמי כמורה - מה אני עושה שמאפשר את התופעה הזו, היכן אני יכול לעשות את השיעור מעניין יותר, יותר engaging לתלמידים ושהתועלת שבו תהיה ברורה יותר.

 

[22ק ו ס ם]

ואם זה לא בשורה האחרונה?

אם רוב הסטודנטים כן מעניין אותם השיעור אבל אחד או שניים מקדימה מקשקשים בSMS? זה מאוד תלוי בסיטואציה. מה שמפריע לי זה בעיקר הזלזול בשיעור. יש מקרים שיצא לי לנעוץ מבט בתלמידה כזו ושהיה ברור לה שאני רואה שהיא מסמסת והיא עדיין ממשיכה בזה.

 

[d a p h n a]

לאו דווקא

כמו שאמרתי, אני נהגתי לשחק סוליטייר בשיעורים כי זה עזר לי מאוד להתרכז בהרצאה. אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל זה המצב. אני גם אוהבת לגלוש באינטרנט תוך כדי צפייה בטלוויזיה. מה לעשות, ככה אני.

ברגע שהיה לי לפטופ, הייתי משחקת סוליטייר כמעט בכל ההרצאות. זה לא היה בכלל מדד לעניין שלי - מצאתי את רוב ההרצאות מאוד מעניינות, העדיפות הראשונה שלי היתה על סיכום החומר וכל החומר החשוב גם היה מגיע לסיכומים שלי, הייתי מקשיבה למרצה בעניין וכו'. פשוט הייתי משחקת סוליטייר תוך כדי.

 

[tulkin]

לא מוזר בכלל

גם אני כזה. ולפני היות הלפטופ, ובכלל המחשב האישי הנפוץ כלכך - נהגתי במקום לשחק במחשב לצייר ציורים במחברת. עד היום אני בעצם מצייר ציורים בזמן השיעורים, וזה עוזר לי להתרכז. אבל דווקא בגלל שאני כזה, אני מרגיש שאני יכול להבדיל בין מי שמשחק סוליטייר למען ריכוזו האישי, לבין מי שעושה זאת כי משעמם לו. ההערה שלי מתייחסת רק לאלה מהסוג השני. ולהערה של קוסם - לשבת בשורה הראשונה ולדבר זה עובר על ה"נורמה" של לא להפריע לאחרים ללמוד. בזה, כמובן צריך לטפל גם בדרכים אחרות, בלי קשר לרמת ההוראה. אני דיברתי על פעילויות שעמום אישיות שלא מפריעות לאחרים ללמוד. אלה, מבחינתי כאמור, מהוות מדד לרמת העניין של השיעור (שנמצאת באחריות, לא בלעדית אבל עדיין אחריות, של המורה), ולא אינדיקציה לבעיית משמעת כלשהי.

 

[יעל אפריל]

אבל לא בכל אוניברסיטה יש 'חופשת לידה'

האמהות שאני מכירה לא רוצות להגיע לכיתה חודש אחרי לידה או עם תינוק יונק בן ארבעה חודשים. זו הברירה רק אחרי שכל החלופות מוצו. ההגעה עם תינוק לכיתה פוגעת קודם כל בסטודנטית שהיכולת שלה להתרכז או בכלל להישאר בכיתה מוטפלת בספק. אף אחת (שאני מכירה) לא בחרה בזה אם היתה לה ברירה טובה יותר. רוב המרצים מגלים מספיק גמישות ונדיבות במציאת פתרון מוצלח יותר, אבל לא כולם. אני בטוחה שאם היו מעונות באוניברסיטה (קבועים וזמניים) והיה נוהל מסודר להשלמת פיגור שנצבר ב'חופשת הלידה' היו מגיעים לכיתות עוד פחות תינוקות מאשר מגיעים היום. באוניברסיטה שאני מכירה, מלבד רצונם הטוב של מרצים מסויימים, אין בכלל נהלים או מערכת סיוע לאמהות טריות. הריון, לידה והורות הם הבעיות של הסטודנטית וכל אחת עושה כמיטב יכולתה לשרוד בלימודים למרות ההורות. בתנאים האלו, חלקן לא מוצאות פתרון אחר אלא להגיע מדי פעם עם תינוק לאוניברסיטה. זה לגיטימי כי זו לא עבודה. כי המסגרת עצמה גמישה יותר. כי אם אנחנו, כחברה, רוצים שנשים צעירות ימשיכו ללמוד כדאי שנגלה הבנה לקשיים הייחודיים שלהן.

 

[tulkin]

למה את חושבת

שה יותר לגיטימי להביא תינוק לשיעור מלהביא תינוק לעבודה? לדעתי שניהם לגיטימיים באותה מידה, ותחת אותם "תנאים" בדיוק. ואגב, ראיתי בחיי תינוקות גם באוניברסיטה (עד כדי מקרה קיצוני של תינוק בן שבועיים שנכנס לשיעור), וגם בעבודה. שני הדברים בעיני מבורכים למדי.

 

[Unicorn98]

אני מסכים ומוסיף -

לדעתי החיים המודרניים חייבים להכיל את האפשרות להתקדם במסלולי החיים (קריירה, לימודים וכו') תוך ניהול חיי הורות רציפים. בעולם אידיאלי מקומות עבודה, אוניברסיטאות ומוסדות אחרים היו מספקים שירותי שמרטפות סדירים. זאת מעבר ללגיטימציה עצמה להביא את הילד/ה לעבודה/לימודים.

 

[פלפל אנגלי]

אני לא רואה הבדל בין השניים

אוניברסיטה, במיוחד בתארים מתקדמים, היא שוות ערך למקום עבודה. ואם להסיט מעט את הדיון - השאלה היא נורמות התנהגות בסיסיות שאמורות לחול בכל מקום, בין אם במקום עבודה, לימודים או בילוי. אם אנשים יבינו את מידת ההפרעה הפוטנציאלית שכרוכה בילד, בדיוק כמו בשיחות סלולרי קולניות, וינהגו מתוך כבוד לסביבה שלהם, הדיון הזה בכלל לא יהיה רלוונטי. אותו כנ"ל לגבי שאלת התשלום - נכון שאנשים משלמים כסף כדי ללמוד באוניברסיטה ולא אמורים להיות חשופים להפרעות. אבל אנשים משלמים גם כסף כדי לצאת לבילוי במסעדה, וגם שם אין לגיטימיות להפרעה (וכן, חוויתי לא מעט ארוחות עם ילדים (שלי) ועם ילדים של אחרים. אני מגיעה תמיד עם "ערכת הפעלה" לילדים, וכשנמאס להם - יוצאים החוצה כדי לא להפריע לאחרים, אבל הורים אחרים - לא תמיד, וזה מקומם). שוב, מדובר בסוגיה של גבולות, נימוס וכבוד הדדי. כשאלה יהיו התנאים הבסיסיים, לכולנו ירווח.

 

[מ א י ה ועוד3]

מעניין, שדוקא האמהות בשרשור הן נגד תינוק

בשיעור... אני חושבת שזה בדיוק הענין של נסיון (והזדהיתי עם הקטע של המסעדה, אני מבינה לחלוטין).

 

[פלפל אנגלי]

נגד?

בעקרון כן, כי כשאני עם הילדים שלי אני רוצה להיות לגמרי איתם, וכשאני בעבודה/לימודים אני רוצה להיות מסוגלת להשקיע את כל כולי בעבודה. וזה לא עובד ביחד. מצד שני, אני האחרונה שאומר שזה אסור או לא נכון. כי לפעמים פשוט אין ברירה. וכמו שאמרה משוש קודם, קשה להבין את הפרספקטיבה הזו כשלא חווים אותה. את הקריעה בין הילדים לבין המטלות האחרות של החיים, את העובדה שלפעמים בלתי אפשרי להחזיק את החבל בשני קצותיו ועושים שמיניות באויר כדי שזה יעבוד. ואת התסכול כשהחבל - או צד מסוים שלו - נשמט.

 

[מ א י ה ועוד3]

אני מסכימה איתך כמעט בהכל

 

[נועה לביא]

מה שאת ומשוש לא מבינות

שרמת הסובלנות והאמפתיה והרצון להתגמש יעלו פלאים אם לא תבואו בגישה של "חייבים לנו". לו אני מרצה, ותבוא אלי סטודנטית שיהיה לה ברור שאני לא חייבת לקבל אותה יחד עם תינוק בכיתה, ובכלל לא חייבת למצוא עבורה פתרון לבעיות שמתעוררות עקב החלטה שאי קיבלה, אבל תשאל האם ואיך בכ"ז אני יכולה לעזור לה - אצא מגדרי לעשות כל מה שניתן בשביל שהיא לא תפגע. אבל, אם אותה הסטודנטית תבוא לשיעור שלי (ולא משנה בכלל לצורך העניין אם זו הרצאה או תרגול) עם תינוק, בלא ידיעתי והסכמתי, היא תעוף על טיל.