טולקין, לא מסכימה איתך!
לא מסכימה עם מה שאמרת על זה שיש כאן אפליה, ולא מסכימה עם זה שתינוק לא מהווה הפרעה. אינ לא חושבת שיש אפליה, משום שמקום לימודים הוא מקום לימודים. נקודה. מי שאמור להיות בו - הוא הלומדים והמלמדים. ואם מעת לעת יש ם אורח מחול, שעומד בקריטריונים - יכול להצטרף... אבל תינוק, לא. הוא לא עומד בקריטריונים, הוא לא בא ללמוד! אין כל אפליה, כי לא אומרים לאישה מינקת לא לבוא ללמוד. אומרים לה לא הביא את הילד, וכמו שאמרו כאן כל קודמותיי, יש מספיק אפשרויות להתמודד עם ההפרדה הזו בין הילד לציצי. ואם אנחנו מדברים על שיעור אחד או שניים ברצף, זה גם אל אמרו להיות בעיה גדולה כל כך , כי אין כאן יותר מדיי שעות "נטישה" או "התמודדות". ולא, אני ל אמסכימה איתך שתינוק לא מהוונ הפרעה, ושאם מדברים על הפרעות אז צריך לדבר על כל ההפרעות ותינוק לא דווקא הראשון בהן. כשתלמיד-סטודנט נכנס לכיתה, רוב הסיכויים, או לפחות ההיגיון אומר, שיש לו מטרה ללמוד. לכן - אין ספק שהו אלא מייד מעלה את ה"סכנה" להוות הפרעה פוטנציאלית. לעומת זאת תינוק, מעצם העובדה שהוא תינוק, יש לו צרכים מיידיים שיש לספק ולא תמיד ניתן לצפות אותם - הוא בהכרח הפרעה פוטנציאלית גדולה יותר. עם זאת - אני מסכימה איתך, שמתקפת שיעולים, למשל, אם אתה מבקש להיות ספציפי- היא כן משהו שצריך ואפשר למנוע. אבל שוב, זה נכנס לגבולות שדיברנו עליהם קודם בעניין האחריות האישית, כמוש אמא של תינוק צריכה להבין שהיא אל אמורה להפריע לסביבתה (ואני מסכימה עם פלפל ועם משוש ועם אחרות שאמרו את זה, שגם במסעדה אני מצפה שתהיה התנהגות הורים אחראית, אינ לא באה למסעדה כדי לשמוע את הילדים חסרי החינוך של האחרים, והילדים שלי - לא נוהגים כך). אדם שחולה כעת, או בסופה של מחלה, ויש סיכוי שייתקף במתקפת שיעולים - יואיל במטותא , יתכבד ולא יכבד אותנו בנוכחותו בשיעור. ולא רק מאפאת ההפרעה שבשיעול עצמו, אלא גם ובעיקר מפאת החשש להדביק את האחרים במחלתו. בעצם מה שאני אומרת לאורך כל הדרך, ומדגישה כאן שוב הוא שכל התנהגות תהא אשר תהא צריכה, בעיניי להיגזר קודם כל מן ההתחשבות בסביבה ובזולת. היא לא יכולה להכיל את צרכיי, רצונותיי וציפיותיי בלבד, ובמיוחד לא - אם יש סתירה או ניגוד בין אלה שלי לאלה של הסביבה. אם לכולם יהיה ברור שזה הפרמטר המוביל בהחלטות, יהיה הרבה יותר נוח ונעים לכולם.
