המם...
אדום, כחול... אדום, כחול... אדום כחול...
זה אחלה, באמת. אני מאד אוהבת דברים ברורים שמכניסים מיד לתמונה.
קרני הביטה באהוד נשען על הניידת. באור הכחול נראו תווי פניו מושלמים כמו פניו של המלאך קצוץ הכנפיים בסדרה שהיא אהבה פעם, מואר ומיוסר, שקוע במחשבות כאילו כובד העולם כולו מוטל על כתפיו. זה כבר קלישאה. מאלך, פנים מושלמים, מיוסר, וכו'. זה גם לא ממש מתאר משהו, כי אני אתאר לעצמי פנים מושלמים בצורה שונה לגמרי ממה שיש לך בראש כרגע. אפשר לחתוך מהקטע של "שהיא אהבה פעם", כי זה מספיק על מנת ליצור את תחושת ה"או מיי גוד! הוא נראה בדיוק כמ והשחקן ההוא מהסדרה ההיא, ואני מ-א-ו-ה-ב-ת" שמותר גם לנשים מעל גיל 12 לחוות.
אבל כשהאור האדום שב והאיר את שניהם היא ראתה בעיניו משהו אחר, משהו מאיים, ניצוץ אפל וחמקני שערער אותה לשנייה ואז שב והתמוסס באור הכחול. שוב, קלישאה. משהו מאיים, ניצוץ אפל וכו' - לא יוצר תמונה אמיתית. תחשבי רגע, הרי מה שאת מתארת היא אשה שמסתכלת בעיניים של מישהו אחר. אין באמת ניצוצות אפלים בעיניים של אנשים, יש לכל היותר השתקפות. היא יכולה, למשל, לראות את ההשתקפות שלה בעיניים שלו (קצת מותח את הגבול, אבל לא משנה), ולתהות אם היא מעוותת בעיניו. או, אם יש לו משקפי שמש, היא יכולה להסתכל על ההשתקפות המעוותת שלה במשקפי השמש ולתהות מה זה אומר עליה. או, אם את רוצה להעביר את תחושת ה"הוא בנאדם שאת לא רוצה להתעסק איתו", אפשר ללכת לכיוון של לתאר את החיוך שלו שנראה לה ידידותי ברגע אחד אבל כמו חשיפת שיניים לפני שטורף מתנפל על הטרף שלו ברגע אחר.
אדום , כחול.... אדום, כחול.... אדום, כחול....
-
מכאן זה לא חלק מהתיאור, ולכן אני לא מתייחסת.
 
"אתם באים?" שאל רון מתוך הניידת.
אהוד התיישב לצידו של רון מלפנים וקרני התכווצה בין החבילות ושקיות הניילון בספסל האחורי.
