כי אף אחד כאן לא הגיע לרמה של גמר בשום מקצוע אולימפי. לי הייתה טובה מאוד ברוחות חזקות עד שיוט המדליות וחלשה יותר ברוחות חלשות אבל עדיין סבירה והיום היא הייתה לא טובה ברוח בינונית - מה נעשה?
ולא, אני לא חושבת שמותר לנו להגיד שספורטאי אכזב אותנו. אנחנו לא הוריו ולא מאמניו ולא עשינו דבר כדי להביא אותו למקום שבו הוא נמצא.
אני לא אוהבת את המילה "אכזבה" כי היא מפילה את זה על אדם שעבד קשה קשה קשה ולא מגיעה לו מילה כזאת. מותר לו להתאכזב מעצמו, אני לא מרגישה שיש לנו זכות להתאכזב ממנו או להגיד שהוא אכזב אותנו.
הם סבורים שאם אתה מתאכזב מהתוצאה כי קיוות למשהו אחר
זה אומר שאתה מאוכזב מהביצוע או מהאדם עצמו.
אכזבה תלויה בציפיות
וזה שהיו מלי קורזיץ ציפיות גדולות זה רק מגדיל אותה עוד יותר כספורטאית ולא מנמיך אותה.
פליקס אהרונוביץ' המקסים היה למשל שמח מאוד אם אנשים היו מתאכזבים מהתוצאה שלו.
ואני לא מהמצקצקים, פשוט כואב לי שבסופו של דבר התסכולים והאכזבות שלנו נופלים על הספורטאים, האנשים שהכי מבואסים יותר מכולנו וזה עושה לי רע שהם צריכים לקרוא דברים כאלה כי פשוט לא מגיע להם, ולא משנה שהם לא הצליחו להביא מדליה.
היא הפסידה הרבה כסף מזה שלא הגיעה אפילו למקום רביעי.
הנה סכומי הכסף שזוכים אלו שמגיעים למקומות הראשונים:
כל זוכה במדליית זהב יקבל פרס של מיליון שקלים. הזוכים במדליות כסף יקבלו 400 אלף שקלים, זכייה במדליית ארד תהיה שווה 250 אלף שקלים, ומקום רביעי יזכה ב-30 אלף שקלים.
בדיוק כמו שהמצקצקים הביקורתיים מעצבנים
כך גם המצקצקים המחבקים מעצבנים.
א. הספורטאים כן חייבים לנו משהו בדיוק כמו שאנחנו חייבים להם (הם לא שם מטעם עצמם)
ב. לא כל ביקורת פרושה כעס או האשמה
ג. מעצבנים יש מכל הסוגים. אני משוכנע שיש כאלה שחושבים אותו דבר עליך ובכל זאת הם לא מנסים לסתום לך את הפה