אז הגיע הבוקר ואיתו תובנות
אני עוד צריכה לראות את הפרק שוב כמובן, אבל:
1. בעוד שאני מתה על מופאט אני גם לא סובלת אותו. הוא החייה את הסידרה באותה מידה שהוא הורס אותה. לא אהבתי את השילוב של סמית עם קלרה, לא אהבתי את איך שהוא נפטר מפונד, לא אהבתי את איך שהוא החזיר את גליפריי ומחק את היסוד לנטל של הדוקטור על מעשיו, לא אהבתי את איך שהוא "קנה" לסידרה עוד 12 התחדשויות. הוא מכניס בלאגן ומורכבות ואז פותר אותם במשפט בלי לקחת בחשבון את הנטל הפסיכולוגי והנפשי המתבקש.
מצד שני - הליהוק של סמית היה מושלם בעיני, הפרקים של מופאט לאורך העונות מעולים, הרעיונות שלו גאוניים, ואני חושבת שהסידרה בלעדיו לא תהיה טובה. אבל הוא צריך דחוף להרגיע את היהירות בפרקים שלו. הוא פשוט יהיר מדי, מעמיס מדי.
2. הפרק לא היה טוב. כן כשראיתי אותו הייתי מרותקת, ואני צריכה לראות אותו שוב עם המון עצירות וחזרות בדרך כדי לקלוט את כל הניואנסים, אבל היו שם יותר מדי דברים לא טובים.
קלרה הייתה מיותרת בפרק הזה. והוא שולח אותה והיא חוזרת ואז הוא שולח אותה שוב והיא חוזרת שוב... היא הייתה חסרת רגש כזאת. היה חסר לי את האמוציות של הבכי של רוז, את הנשימה שנעתקת כשהדוקטור נפרד מהרוח של ריבר. קלרה פשוט יבשה מדי.
הכמיה עם הכוהנת הייתה יותר מדי דומה לריבר, ואם זאת תתברר להיות ריבר זה יהיה רע - די היא מתה תנו לה לנוח.
המלאכים היו מיותרים.
פתיחת הדלת ל50 שנה נוספות לסידרה הייתה מיותרת. הוא ה11, יש לכם עוד אחד ואפשר לעוות את העלילה ככה שימציאו עוד התחדשות אחת (1 לא 12!!!) - זה עוד 6 עונות. תעשו מהם את המיטב ותפרשו בשיא. מספיק שבפרק ה50 החזרתם את גליפריי ושיניתם דבר בסיסי בעלילה, לא מספיק?
הפרק היה פשוט עמוס מדי בלי שיקרה כלום. אם ממש רוצים את קו העלילה הזה - תעשו אותו ארוך יותר ותכניסו אקשן, דילמות, אינטריגות. משהו.
אם כבר להחזיר את פונד - תנו לה יותר מחצי דקה - מגיע לה ובסהכ היא הייתה המלווה האמיתית של סמית.
ועוד קו חשוב בעלילה ששברו - טרנזלור זה המקום שהוא היה אמור למות. עכשיו מה? הוא לא ימות שם?
3. הפרק היה מעולה!
אהבתי מאוד מאוד מאוד את סיום חייו של הדוקטור בטרנזלור. נתנו לו 300 שנים לחיות עם מטרה אבל לנוח באותו הזמן. נתנו לו להזדקן בחן. סידרו לו מלווה (הרובוט) לתקופה הזאת, למרות שהיה נחמד אם היו נותנים לו למות איתו ולא לראות עוד מלווה הולך.
הסיילנט - התפקיד שלהם לא מוצה טוב בפרק הזה אבל בסהכ - מגניב שהוא פתאום היה לצידם ולא נגדם.
אהבתי את השימוש בשבר.
אהבתי את הקרחת, והעירום, והפתק בעוגיה, וה"אני תמיד אזכור שהייתי הדוקטור", ופונד אומרת להתראות, והרובוט, וזה שנתנו לו לחזור צעיר לעוד כמה דקות לפני שנפרדו סופית (כשחשבתי שנראה אותו פעם אחרונה כזקן נשבר לי הלב)
ההתחדשות הסופית הייתה מבריקה. זה היה מפתיע, שבר את הקיטצ' (שהיה יותר מדי ממנו בפרק), וגרם להפתעה. הרי כולנו ידענו שזה יגמר בהתחדשות - אז איך יסיימו את הפרק בבום? ככה! וזה היה מבריק.
ולסיום - אני מאוד מקווה שקפלדי לא יהיה דוקטור חדש לגמרי שאיבד את הזיכרון ומחפש את עצמו. זה יהיה כל כך עצוב ומיותר -הדוקטור בלי הזכרונות שלו שעושים אותו הדוקטור, בלי הקבר שלו, בלי הנטל של הריסת גליפריי... אז מי הוא בכלל?