פרק טוב אבל..
טוב אני ממש מרגישה כאילו אני באה לפה רק להתלונן על הסדרה הזאת (אין לי יותר מדיי מקומות אחרים בשביל זה חח), אבל תאמינו לי - אני באמת אוהבת אותה, לא משנה מה.
הפרק התחיל לי מעולה, ישבתי ובאמת ראיתי את המנגינת פתיחה והתרגשתי לראות את השם MATT SMITH בפעם האחרונה שם עם הפנים שלו שמופיעות בשיר (בדרך כלל אני מריצה, אבל בשביל הפעם האחרונה וזה).
הדוקטור מתחיל לו איזו הרפתקה שאנחנו לא מבינים, משיג לו K9 סייברמני, מתנהג כמו הדוקטור הקלמזי והאוקוורד שאני כל כך אוהבת ואז קלרה קוראת לו בדרך הכי קלראית - בוא תהיה החבר שלי כדי להציל אותי מארוחת החג. כאילו, יותר בסט פרינדס מזה לא היה כבר הרבה זמן, וזה בדיוק היופי בקלרה, היא מרגישה איתו הכי בנוח והוא מרגיש איתה כמו עם החברה הכי טובה שלו.
ההמשך מעולה, מגלים את התשובות לכל השאלות ששיגעו אותנו כבר כמה שנים בצורה באמת אלגנטית, אינטליגנטית ויפה (והכי חשוב, לא מרגישה כפויה וכלאחר יד).
אבל אז הפרק ירד קצת מעלילה שמתאימה (לפחות מבחינתי) לפרק סיום של דוקטור! מפרק התחלפות של הדוקטור! במקום עלילה מהירה, מאתגרת, מלאה בקריצות לשנים של מאט, קיבלנו דוקטור עייף, מזדקן ולפעמים אפילו מתיש. הדוקטור של מאט, בשניות האחרונות שלו, הפסיק להיות הדוקטור של מאט. הוא השתנה פתאום והפך למשהו אחר.
לא היה בפרק הזה משהו שהחזיק את הזמן שלו, אני באמת הרגשתי כאילו הוא נמשך קצת יותר מדיי, כאילו חסר לי קצת אקשן - ועד שהוא הגיע הוא כבר הרגיש לי מאוד מאולץ.. ספינת דאלקים שתוקפת את הדוקטור, מלחמה, אש כל מה שכאילו צריך. אבל אני לפחות לא הבנתי מה המטרה.
ואז כמובן מגיעים לסוף האמיתי - מאט מקבל את ההתחדשויות הנוספות ומתחיל להרוס דברים עם האנרגיה (טאץ' נחמד האמת) ונהיה שקט. כשקלרה נכנסה לטארדיס וראתה את הבגדים והראו את הנעליים שעולות במדרגות באמת ובתמים התאכזבתי כי הבנתי שזה הסוף.. כבר אין סיכוי לאיזה משהו מיוחד, ואז מאט עלה ונראה לי היה לי את החיוך הכי גדול בעולם.
חיוך שירד דיי מהר כי הוא אמר איזה שני משפטים ופשוט התחלף! בלי האור (ובסדר, אני מבינה שהסצינה הזאת כאילו הייתה כבר) ובלי איזו שנייה לעיקול!
טו מייק אה לונג סטורי שורט, חסר לי הרגע הזה של העצב בפרק, את הרגע שעולה לי דמעה ונשארת קצת, את המשפט הזה שיהיה מזוהה עם ההתחדשות הזו ("היית פנטסטית, ויודעת מה? גם אני!" "אני לא רוצה ללכת!"), מאט נפרד יפה, אבל הוא נפרד יותר כמאט מאשר כדוקטור.. והכי מפריע לי זה שמופאט יודע לכתוב סיפורים וסופים קורעי לב - הסוף של איימי, רורי וריבר מראה את זה באופן מעולה. למה דווקא הדמות העיקרית לא נפרדת בצורה כל כך אפורה? בלי הצבעים השמחים והתנהגות שאפיינו אותה במשך 3 עונות?
* מישהו כתב פה על השחקנית של אמיליה, נראה לי שלא הביאו אותה כי היא גדולה כבר קצת לא? עברו כבר כמה שנים מאז שהיא שיחקה את הילדה הקטנה הזאת, אולי היא כבר לא נראית ככה..
*ועוד משהו, איימי! איימי! איימי! זה היה החלק הכי נחמד בפרק! לא ידעתי שהיא תבוא לשנייה הזאת וזה היה כל כך נחמד לראות אותה (חבל שרורי לא בא איתה, אבל בסדר נו, לא מקבלים הכול בחיים חח).
