The Time of the Doctor

[E l S i]

אהבתי את מה שכתבת

על הדוקטור הכי צעיר והכי זקן

 

[Lhuna1]

יפה כתבת!

 

[jacobyd]

מסכים ו...

להוסיף
יש סוג של שאיפה לאמצע.
השחקנים היותר מבוגרים ניסו להראות דוקטור צעיר ומאט כשחקן צעיר לקח את הדמות והביא לה אופי מבוגר (לא בוגר).
הוא בהחלט היה השחקן הכי צעיר והדוקטור הכי זקן.

 

[May2112]

בקשר למאט - הוא הפך לשחקן אדיר במהלך העונות

אני באמת זוכרת כמה שלא אהבתי אותו וכמה שהיה לי קשה להתחבר אליו ואל הכיוון שהוא לקח אליו את הדוקטור, אבל מתישהו (ורק בעונה 7 לצערי) התחלתי ממש להתאהב בדמות שהוא יצר. הוא התבגר לחלוטין בזמן הקצר הזה (הוא היה הדוקטור למשך 4 שנים בערך והוא למד יותר ממה שכל בית ספר למשחק היה יכול להציע לו).
כל המימס שמופיעים עכשיו בכל מקום על המשפט הראשון שלו לעומת המשפט האחרון שהוא אמר משקפים את זה בצורה הכי טובה, בדיוק כמו שאמרת - הדוקטור הצעיר ביותר הוא המבוגר ביותר. וזה היה תהליך באמת ארוך ויפה.
כל מה שכתבתי לא נגע למאט, אלא לפרק עצמו. כאילו לא כיבדו את הפרידה שלו מספיק מבחינתי. נכון, היו לו ספיישלים מיוחדים ופרקים ממש אפיים, אבל דווקא הפרק האחרון שאמור היה להיות השיא היה קצת עקר.
כי מאט היה הדוקטור הזקן ביותר, אבל גם הילדותי ביותר, זה מה שאפיין אותו. אני מבינה מה שאת אומרת על היופי המחשבתי בלתת לדוקטור למות, בפעם הראשונה (נכון?) מזקנה, אחרי שהוא הרגיש קצת חיים טובים יותר ורגילים לשם שינוי (למרות שגם בהם הוא איבד מאות אנשים, קומפניינס, כמו ברנבל שגם כשהוא היה זקן הוא זכר אותו, וכמובן את הסייברמן).

אני יודעת שזה אולי מוזר, אבל אני אוהבת לבכות מהסדרות שאני רואה, אני אוהבת את הפריטה הזאת על הרגשות שלי, ככה אני מרגישה טיפה יותר מחוברת לעלילה והכול. אני מבינה מה שאת אומרת על לשמוח על זה שהוא חי ולשכוח את זה שהוא "מת", אבל מאט פשוט נעלם (וצודקת על הנאום! כשכתבתי את ההודעה אתמול זכרתי ממש מעט ממנו) ודווקא בשנייה האחרונה שלו הוא לא מיצה את עצמו (לדעת לפחות..).

 

[Apple Scruff]

לגמרי לגמרי מסכימה

עם זה שהפרק הזה לא כיבד את הפרידה ממנו.
במיוחד שזה פרק שגם ככה בא אחרי הספיישל 50, לא היה צורך בכל הטררם, אלא בעלילה פחות נמרחת.

 

[ailag]

 

[timetraveler900]

מעליי

 

[Lion_Heart]

השאלה שלי היא

ב ספיישל של ה 50 ראו את הדוקאור מזמן אליו את כל ההתחדשויות שלו כולל קאפאלדי...אבל רק את קפאלדי, כלומר ...מה זה אומר שהוא קיבל מספיק אנרגיה להתחדשות אחת? ואם לא אז למה לא ראו את השאר?(טוב אני יודע למה לא מבחינה פרקוית אבל מבחינת עלילה

...חתולב רדימהמקלדת

...ככה זה רקה וככה אני שולח את זה

 

[John the Savage]

התשובה בגוף השאלה

 

[Lion_Heart]

OH...didnt get it

 

[John the Savage]

כתבת בשאלה שלך

שאתה יודע למה לא מראים את הדוקטורים העתידיים מבחינה פרקטית. זו התשובה המלאה. אין הסבר אחר. זה קשור לעובדה שלמופאט וצוות ההפקה של הסדרה אין באמת טארדיס שתאפשר להם להביא את הדוקטורים העתידיים.

 

[Lhuna1]

מנסה לסכם

למרות שלא נהנייתי ממנו באותה מידה כמו מספיישל ה-50 האדיר ומלא האקשן, אהבתי את הסיום הזה מאוד.

אהבתי שקיבלנו גם סגירה יפה והולמת לנבואה של סוף עונה 6 (כשהשאלה תשאל והדממה תיפול....), שחשבנו שהתגשמה בפרק השם של הדוקטור, אבל זה לא התאים לגמרי בדיוק.

וגם את הסיום הנוגה אך לא קורע לב של הדוקטור של סמית', שכבר כתבו כולם לפני ואני מסכימה.

אהבתי שהביאו את איימי לרגע קטן.

אהבתי את הרמיזות לריבר בדמותה של טאשה לם, למרות שלא שמתי לב אליהן במהלך הפרק, אבל אין פה ספק שזו הייתה מחווה לדמותה (וגם Lem זה היפוך אותיות של Mel, כפי שהיא נקראה בהתחדשות שלפני ריבר).

סה"כ הוא קיבל אפשר להגיד 3 פרקי סיום (השם של הדוקטור, היום של הדוקטור והזמן של הדוקטור) שהיו מאוד שונים והולמים ויפים כל אחד בדרכו.
כל אחד מהם סגר לנו אספקט מסויים של הסיפור שלו.

סמית' היה דוקטור נפלא מהחיים והייתי בכיף ממשיכה איתו לעוד עונה, ויחד עם זה הסוף הזה נתן הרגשה שזה בסדר להמשיך הלאה, כי הסיפור שלו באמת נגמר כמו שצריך.

ועוד יותר מעודדת אותי ההרגשה המתגברת (רק שלא אתבדה בבקשה!) שקפאלדי יהיה גם הוא ליהוק אדיר.
אני לא מכירה אותו משום סדרה אחרת (ולא רוצה להכיר), והרגעים הכל כך קטנים שלו שראינו בתור הדוקטור (בספישל ובזה) הצליחו כבר להלהיב אותי.
יש לו מבט עוצמתי בעיניים. יש בו את היחודיות והאינטנסיביות הזאת שצריך בשביל התפקיד.
ממש כבר בא לי לראות את העונה הבאה בכיכובו!

 

[jacobyd]

גם אני ממש מחכה למה שיבוא

 

[Ayelet 363]

אהבתי ובכיתי.

איימי.

הרגשתי שקלרה לא עשתה ממש משהו מיוחד, למרות שהיא כן הייתה חשובה. אהבתי גם את זה איך נצמדה לטרדיס והתעקשה לחזור ולא לעזוב.

כשהוא נשבע שהוא ילא יישלח אותה "... again". תהיתי מה הקטע עם ה-again וההגייה שלו, ואז הבנתי.

לא ייחסתי חשיבות רבה מדיי לציורים של הילדים, אבל כשראיתי את התמונה הזו התרגשתי
https://31.media.tumblr.com/867162f59bd6789dba0ec08a8f807787/tumblr_inline_myf62aEkn91qlqavo.jpg

אהבתי את האזכור לריבר. קיוויתי עוד שהיא איכשהו תהיה פה. קיוויתי גם שאיכשהו כשהדוקטור יתחדש דרך האנרגיה שיוצאת או משהו יוכלו להעלות אותו למחשב בספרייה. מבינה למה לא, אבל היה לי עצוב.

גם חשבתי שיש קשה בין טאשה לריבר, אבל לפני היו לי תיאוריות אחרות.

היה שלב לרגע, כשסבתא של קלרה סיפרה על סבא של קלרה,שחשבתי שקלרה היא הנכדה של הדוקטור.

לא מאמינה בזה, אבל חשבתי על זה לשנייה ומשעשע אותי שחשבתי על זה אז אני מציינת את זה.

 

[Lhuna1]

אני גם חשבתי ככה! (מה שכתבת בסוף)

 

[Ayelet 363]

מוסיפה

בנוגע לחדר 11- מגניב שגילינו מה היה שם. אחרי The Name of the Doctor קראתי פרשנות שדוקטור המלחמה היה שם, ויש סיכוי שעוד לפני זה קראתי פרשנות שהוא עצמו היה שם, אבל למרות שאני חושבת שאלה פרשנויות יפות, אהבתי שראינו שזה הסדק. בעצם, אני חושבת שגם לא כל כך בטוח שדוקטור המלחמה היה מתאים שם- הוא שנא אותו, התבייש בו, רצה לשכוח אותו, אבל אני לא יודעת כמה נכון לומר שהוא פחד ממנו, למרות שבמובן מסויים הוא כן פחד מהזכר שלו לדעתי.

עוד לא הפנמתי שלא יהיו עוד פרקים עם מאט בתור הדוקטור (אולי הוא יחזור בספיישל כלשהו, אני מקווה, אבל אני לא רוצה לפתח ציפיות, וגם אם כן- זה לא יהיה אותו הדבר).

מצד שני אני מצפה לדוקטור הבא. וזה הדוקטור הראשון שאני רואה בקצב בריטניה ולא במרתונים. משום מה לראות סדרות ביחד עם הפאנדום שרואה בקצב השידור משמעותי בשבילי. גם התרגשתי שהצטרפתי בערך כשקלרה הצטרפה (אחרי Asylum of the Daleks ולפני The Bells of St. John, אבל ב- The Snowmen. זה די קרוב להגדרה "כשקלרה הצטרפה" מבחינתי). זה אולי נשמע מוזר כי ראיתי את כל הפרקים שלפני, כך שהמלווה הראשונה שהכרתי הייתה רוז והדוקטור הראשון היה התשיעי, וזה גם גורם להם להרגיש מיוחדים מבחינתי, למרות שהוא לא הדוקטור האהוב עליי ואני לא בטוחה מי המלווה האהובה עליי- יכול להיות שקלרה יותר מרוז- אבל משהו בזה שהספקתי להצטרף לרוב הפאנדום בערך כשקלרה הצטרפה ושהוא הדוקטור הראשון שאני רואה בקצב השידור מרגש אותי משום מה. גם לכם קורה שאתם מרגישים חיבור כזה למלווה או לדוקטור כי הם היו הראשונים שלכם ביחד עם קצב השידור? או כי הם היו הראשונים שלכם? או בכללי בסדרות, אתם מתרגשים שאתם מגיעים לפרקים חשובים בקצב הצפייה?

אני למשל קצת מעדיפה לראות פרקים עצובים, או מותחים- אפילו כאלה שנגמרים ב to be continued בקצב השידור, במקום לראות שכשל הפרקים כבר מוכנים לי לצפייה. אני חושבת שזה גם חיסרון, אבל גם יתרון במידת מה, כי משום מה אני אוהבת לעבור דברים כאלה ביחד עם הרבה מעריצים.

 

[jacobyd]

הדבר היחיד שהיה חסר....

זה פרק של קונפידנצ'ל אחרי!
רק עכשיו יצא לי לראות את הפרק...
היה מעולה ומרגש ומצחיק ומרגש (כן, פעמיים- היה מאוד מרגש).
מופאט דיבר בכנס על משהו בקשר לקלרה שאנחנו נבין אחרי צפייה בפרק...
אבל שכחתי מזה לגמרי אז אולי אחרי צפייה נוספת.
ועכשיו אני אעבור על כל התגובות שלכם

 

[limors2]

הרבע שעה מאחורי הקלעים שלהם קצת כיפרה.

ומעט ממש התרגש, חמוד.

 

[BloodyRose]

בדיוק קישרתי

 

[jacobyd]

קצת... אבל אי אפשר להשוות ל

לפרקים המלאים שהיו לנו אז....