המשך:
ציטוטים נוספים מהתקשורת הכתובה היום:
"בעולם הערבי יש גם קולות אחרים שלא מצטרפים אוטומטית לתעמולת החמאס והג'יהאד.
העיתונאי הכוויתי עבדאללה הדלק הפתיע היום כשפירסם בעיתון ''אלוטן'' מאמר תופקני נגד חמאס בעודו מגן על המבצע הישראלי. בדבריו, העביר הדלק ביקורת נוקבת על התקשורת הערבית וציין כי בעוד טילי חמאס נורים לעבר היישובים בדרום ישראל מוגדרים כ''התנגדות או ג'יהאד'' ההתקפות הישראליות מוגדרות כ''תוקפנות נגד אזרחים''.
הדלק אף הוסיף כי המבצע הישראלי מהווה נורת אזהרה כלפי המשטר האיראני ''הפשיסטי'' ובן בריתו חיזבאללה. הוא גם הפחית מחשיבות החזרת השגריר המצרי מתל אביב וטען כי יחסי ישראל ומצרים נמשכו בעשור האחרון גם ללא שהות קבועה של השגריר המצרי בישראל"
מאמר המערכת של "א-שרק אל-אווסט", העיתון הנפוץ בעולם הערבי, טוען שבשאר אסד ואיראן משכו בחוטים הפלסטיניים וגרמו להסלמה בעזה: "הם ניסו לחמם את הגזרה הישראלית בגולן, בסיני ומול חיזבאללה. כשלא הצליחו, פנו לעזה"
בעוד בעולם הערבי מגנים מקיר לקיר את התקיפות הישראליות ברצועת עזה, ומבצע "עמוד ענן" תופס את כותרות המהדורות בערוצים הערביים, בסוריה ממשיכה להשתולל מלחמת האזרחים בין המורדים לבין משטרו של בשאר אסד - מלחמה שנמשכת כבר שנה ושמונה חודשים. ערוץ "סקיי ניוז" בשפה הערבית דיווח אמש (א') מפי פעילי אופוזיציה שהאלימות והקרבות נמשכים בכמה ערים במדינה, מה שהביא למותם של 51 הרוגים ביממה האחרונה וקרוב ל-200 מאז סוף השבוע.
על רקע זה בחר עורך העיתון הנפוץ בעולם הערבי "א-שרק אל-אווסט", טארק אל-חמיד, לנסות להפנות את תשומת הלב של קוראיו לטרגדיה אחרת של האומה הערבית, ולשורשים והסיבות שלדעתו הביאו להסלמה בדרום ישראל – האיראנים ואסד.
במאמר מערכת תחת הכותרת "הפתרון של עזה – החזרה לסוריה", כתב אל-חמיד: "המלחמות באזור שלנו הפכו לכיכר מרוץ, למרבה הצער, כאשר כל מלחמה מחפה על מלחמה נוספת, כלומר 'בריחה קדימה'. מה שקורה בעזה זו 'בריחה קדימה' בתקווה להגן על אסד או לגרום לכך שהמחיר של נפילתו יהיה גדול יותר עבור כולם. המהנדסים הבולטים של אותה בריחה הם האיראנים".
לדבריו, האיראנים ניסו באמצעות סוכניהם בגבולות ישראל לחמם את הגזרה. משלא הצליחו לעשות זאת בגבול הסורי או הלבנוני, בחרו בעזה. "מאז המל"ט איוב וכל הניסיונות בסיני, וכאשר החזית בגולן לא התחממה מהר כמו שרצו אסד ואיראן, הם השתמשו בחזית עזה כיוון שהיא הנפיצה ביותר. עזה עבור ישראל היא כמו שק אגרוף על מנת להתאמן ולעשות שרירים".
בנוגע לסוריה הוא כתב: "כעת הפתרון הטוב ביותר ליציאה מהמלחמה בעזה הוא החזרה לסוריה, ובכל הכוח, ומי שהזיז את הרקטות בעזה הפעיל אותן ביודעו שאין שוויון, וכל מה שרצוי הוא להציל את אסד, שימיו הפכו להיות ספורים ואפילו קרובים יותר לנפילתו".
סוריה מגנה את הברבריות של ישראל
מרכז המעקב הסורי אחר זכויות אדם דיווח ביום ראשון שכוחותיו של אסד תקפו כמה שכונות ואזורים בדרום דמשק, בהן אל-חג'ר אל-אסווד, אל-חג'ירה ואל-בוידה, אבל הקרבות העקובים מדם התרחשו בשבת, אז דיווחו גורמי אופוזיציה על 140 הרוגים. בהודעה של ועדות התיאום המקומיות, אחד מהארגונים הסוריים שפועלים בשטח,
נמסר שבהרוגים שלוש נשים ושישה ילדים.
הדיווחים סיפרו על 63 הרוגים בדמשק ובפרבריה, 30 הרוגים בחלב, 21 במחוז דיר א-זור, 11 הרוגים באידליב, שבעה בחרסטה, ארבעה בחומס, שניים בדרעא ושניים בחמה. מרכז המעקב הסורי אחר זכויות אדם דיווח כי מבין הרוגי השבת, 56 היו אזרחים ו-48 היו חיילי צבא המשטר.
סוריה, מצדה, כבר הספיקה בשבוע שעבר לנצל את המשבר בעזה ולגנות את מה שהיא כינתה "פשעיה הברבריים של ישראל נגד העם והממשלה הפלסטינית ברצועת עזה". היא קראה לקהילה הבינלאומית להפעיל לחץ על ישראל על מנת לעצור את תוקפנותה.
ביום חמישי ניצל העיתון הסורי הממסדי "א-תשרין" את ההתפתחויות בעזה כדי להסיט את תשומת הלב ממלחמת האזרחים בסוריה. בכותרת הגג נכתב: "עזה תחת ירי הכיבוש - תשעה הרוגים פלסטינים ועשרות פצועים בהתקפות מוגברות". בכותרת נכתב: "סוריה מגנה את הפשעים הישראליים הברבריים:
חוות גלעד: התושבים גוייסו בצו 8 – צה''ל מבקש להרוס את ביתם.
על תסמיני פוסט-טראומה בקרב המתבגרים בשדרות:
http://www.haaretz.co.il/news/health/1.1868363
נתונים עובדתיים ונכונים (כקונטרה לנתונים בפוסט אליו קישרת):
http://www.forbes.co.il/news/new.aspx?Pn6VQ=M&0r9VQ=FJIK
עכשיו, אני מבינה שהמוח האנושי סתגלני מספיק כדי להמציא טיעון מתוך כל עובדה חדשה - והטיעון עצמו יכול להיות לכל כיוון שהוא, והכיוון נקבע על פי הדעה הקדומה שהאדם החזיק בה מלכתחילה.
וברור שאנשים ממשיכים לאשש בכל רגע נתון את הפרדיגמה שלהם, ולא משנה מהם הנתונים האמיתיים - משנה רק הפרשנות שלהם, ושעמדה פוליטית היא אולי בעיקרה תוצר של רגש, ולא של ניתוח לוגי. לכן ויכוח, שהוא הליך לוגי, לא יוכל להשפיע על הרגש, ולא הוא זה שישנה את הדעה.
(הוא כן משפיע רגשית בצורה אחרת: אדם שנחשף באופן מתמיד לדעה מסויימת, ייטה בסופו של דבר לאמץ אותה במידה זו או אחרת. כך עובד עולם הפרסום והתעמולה. ) אבל יש מקרים, שבהם יש צודק ולא-צודק באופן וודאי ומוחלט. ונראה לי שבמקרה הזה חייב להיות קונצנזוס, ואם לאו, אז לפחות אי-עיוות של עובדות ושל הצדק.