למיטב הבנתי, הערך של ארוחת בוקר
הוא בכך שהיא שוברת את הצום של הלילה ומוציאה אותו ממצב של "שימור קלוריות" למצב נורמלי של פעילות שבו גם שורפים יותר קלוריות (ולכן גם רעבים יותר). אומרים שארוחת בוקר עוזרת להיות פחות רעבים בחלק השני של היום, ושהיא תורמת לריכוז ונינוחות.
לפי ההגיון הזה, ככל שתאכלי יותר מוקדם, כך היתרון יהיה יותר גדול, וככל שתדחי את הארוחה הראשונה, ככה תשמרי את הגוף במצב של מעין מצוקה (צום ממושך מאוד).
אבל שוב, המלצות מהסוג הזה הן מאוד כלליות וכל אחד והגוף שלו ומה שמתאים לו.. אני למשל אם אני לא אוכלת תוך 4 גג 5 שעות מהיקיצה, הגוף שלי נכנס למצב של שוק מוחלט (נפילת סוכר כנראה, למרות שאני לא סוכרתית) ואני מתחילה להרגיש חולשה ורעד. מצד שני, הבנזוג שלי מסוגל לצום בטעות כמעט יממה שלמה (לאכול צהריים, בערב לא להיות רעב, ולמחרת לאכול שוב רק בצהריים)..