עד מתי חפירות על עורבני חקיין?!

[N o R i K o]

מעליי~~~

 

[ורדונה2]

אז בעצם את אומרת

התאכזבתי מזה, ומזה, וזה היה מעאפן, וגם זה ממש מאכזב, ו"אוף למה עשו את זה?", וכאן ציפיתי ליותר... אבל בגלל שעד הסוף הספר בסדר/חביב אז החוויה הכללית חיובית? אני דווקא חושבת שבספר האחרון בטרילוגיה, הסוף זה הדבר הכי חשוב. לא רק כדי להעריך את הספר הספציפי הזה, אלא גם כדי להעריך את הטרילוגיה כולה. מה שווה תעלומות והרפתקאות אם בסוף זה סתם זיוני שכל ולא הולכים להסביר שום דבר, ושום קצוות לא נקשרים? היו הרבה קטעים שציפיתי להסברים אחריהם, כמו הקטע שבוגס (איך קראו לו? שכחתי כבר) מת ואמר לקטניס "לא לסמוך עליהם". זה היה סתם רעיון מטומטם שצץ לקולינס בראש, ואז היא כבר שכחה לגמרי שהוא קרה ושצריך **איכשהו** להסביר את האירוע הזה. לסגור את הסיפור הזה בצורה כזאת צולעת, לא אמינה ולא הוגנת כלפי כל מאות אלפי המעריצים של הספרים- זה מבחינתי מספיק ויותר כדי להפוך את הספר הזה ללא פחות ממחריד.

 

[N o R i K o]

כל מילה

 

[Undisclosed Desire]

בפורום דמדומים יצא לי הסבר יותר טוב

חחח

אני מסכימה איתך, הסוף של הכל הוא בהחלט אחוז גדול מחוות הדעת כלפי כל הספרים, ונראה שמה שקולינס עשתה בעצם הוא להכניס את עצמה באמצע הסיפור לקשר מסובך, ובכדי להתיר אותו מבלי להאריך ולהיכנס לכל מיני בלאגנים, היא סיימה את הכל במין פאזל שלא סיימו להרכיב ובכך רק סיבכה אותנו הקוראים. אני זוכרת שלפני שהתחלתי לקרוא את הספר ראיתי שיש מעט עמודים, וככל שקראתי אותו, שמתי לב שאני לקראת סוף הספר, אבל עדיין באמצע העלילה. לא הבנתי איך הספר עומד להסתיים אם עדיין יש מלא פרטים לפתור, ובנוסף היא גם הוסיפה התחדשויות. גם המוות של דמויות שהיו די ראשיות בספר, היה מיותר. ~מעתיקה ממה שרשמתי בדמדומים~ כשפרים מתה, באמת הרגשתי התכווצות בלב, זה היה מיותר כ"כ. בסיפורים כאלה תמיד יהיה מוות של דמות שקרובה לדמות הראשית, בשביל לגרום לסיפור יותר עומק רגשי, אבל היו שם כ"כ הרבה מיתות של דמויות טובות, ששל פרים פשוט היה מיותר.. וכשפיניק מת? זה בכלללללל היה שיא המיותר! מילא הוא היה מת בניסיון להציל את קטניס או בניסיון התנקשות בסנואו, אבל המוות שלו היה צדדי לעומת הייחוס שלו בספר. לא הייתה בזה שום תועלת בכלל.. כאילו הסופרת עשתה בלאגן שלם לקראת הסוף, ובשביל להתיר את הקשר היא הרגה דמויות ועשתה סוף אידיוטי.

 

[ורדונה2]

שמעי, אני מסכימה לגמרי עם כל מה שרשמת

פשוט בגלל שזה הכל דברים שליליים

וכולם נכונים! גם אני זוכרת את עצמי ב-50 עמ' האחרונים שואלת את עצמי "איך יכול להיות שאני לקראת הסוף?! הכל כ"כ סוער ויש עוד כ"כ הרבה דברים לפתור ולהבין ולסכם! ואנחנו באמצע התרחשות מסעירה, איך יכול להיות שאני בעמודים האחרונים???" המוות של פרים היה אידיוטי. אמרתי כבר פעם- קולינס המפגרת רוצה להוכיח שהיא אמיצה, אבל היא לא קולטת שיש גבול דק בין אומץ לטימטום. הייתי מתגברת על המוות של פיניק (אם כי היה כתוב בצורה נוראית! ובקושי הבנתי שהוא מת... זה היה ממש לא ברור), אבל יש דמויות ש-לא- הורגים!

הארי פוטר 7 בדיוק כמו שג'יי.קיי.רולינג ידעה לא להרוג את הרמיוני ורון- שהם דמויות שאנחנו כבר כ"כ קשורים אליהן שזה יהיה ברמת להרוג את הארי עצמו. גם היא הרגה דמויות שמאוד אהבנו, אבל היא ידעה לשים את הגבול. היא ידעה את מי "אפשר להרוג" ואת מי לא. ***פרים** זאת דמות שאסור להרוג! זה כמו שרולינג עכשיו תחפור לנו על איזה גור כלבים מסכן, פחדן ועדין במשך 7 ספרים ואז תספר לנו איך רוצחים אותו בייסורים.

וההבדל בין רולינג לקולינס, זה שרולינג ידעה all along מה הולך לקרות. ולכן הספרים, על אחת כמה וכמה הספר האחרון, היו גאוניים ומספקים את הדרישות של קהל היעד שלה.

לעומת זאת, קולינס המציאה על המקום, וגם לא בצורה מוצלחת, יש לציין. היא פיברקה "תעלומות" בלי לדעת בכלל מה הן אומרות ואיך הן ייפתרו, היא פשוט כתבה כל מה שעולה לה לראש ובסוף הספר כבר שכחה מה נכתב, מה צריך להסביר ואני אישית לא שוללת אפשרות שהיא הייתה על סמים נרקוטיים בזמן כתיבת הספר, או לפחות בסופו.

 

[רורי115]

לגבי הארי פוטר רולינג לא ממש ידעה

את מי היא תהרוג. לא פעם שמעתי בראיון איתה שהיא רצתה להרוג את ארתור ואת האגריד ולא הייתה מסוגלת גם היא שינתה דברים.

 

[ורדונה2]

זאת לא הנקודה |ספוילר

 

[ורדונה2]

סעמק. זאת לא הנקודה

HP7

היא ידעה איך הספר הולך להיגמר. היא ידעה שהולכים להיות הורוקרוקסים. היא ידעה שהארי חייב למות, היא ידעה שהוא יהיה הורוקרוקס בעצמו. היא ידעה שסנייפ יגן על הארי בגלל האהבה שלו ללילי. היא לא ידעה את כל ה"בין לבין", אבל היו לה התחלה וסוף מוגדרים וברורים. השאר זאת הגאונות שלה, היצירתיות של האישה הזאת.

 

[ellendili]

הספר האחרון של רולינג

לא. היה. גאוני. הוא היה רע ברובו. עם הברקות נדירות מדי פעם. אני לא משווה לעורבני שבאמת היה גרוע עד אין קץ. אבל אוצרות המוות לא רחוק מזה.

לעורבני למטה. ודווקא המוות של פרים לא הציק לי. ז"א זה כן הציק כי זה היה כתוב פשוט גרוע וקולינס הסתומה לא עשתה עם זה שום דבר הגיוני. אבל עצם העובדה שהיא מתה לא הפריעה לי. וזה ממש לא כמו רון והרמיוני. הספרים הם עליהם כמעט באותה מידה שהם על הארי. פרים הייתה לגמרי דמות משנית. הייתי קשורה יותר לפיניק וסינה מאשר אליה. והמוות שלה מעצבן רק כי קולינס חפרה לנו על כמה היא משמעותית לקטניס ובסוף, במקום לעשות מזה משהו נורמלי הטביעה את קטניס בסמים ובהייה חסרת מעש באש.

. וגם- אני חושבת שאין דבר כזה: "דמויות שאסור להרוג". אני ממש מעריכה סופרים שיודעים להרוג דמויות. גם הראשיות ביותר. כשזה עשוי טוב ויש למוות משמעות וזו לא סתם גחמה מטומטמת- זה הופך את הספר לבלתי צפוי ונותן נבוט בראש כל פעם. ואז בוכים מלא. ואחרי שבוכים מלא- מבינים שזו האפשרות הנכונה היחידה. *ככה* קולינס הייתה צריכה לכתוב את המוות של פרים. מה שהיא כתבה... זה פשוט... זבלון.

 

[ellendili]

וואי...

ממש שומעים את העצבים שלי מהמקלדת... סורי, זה לא אישי

 

[N o R i K o]

הייתי עושה עוד

אם היה מקום בכותרת.

 

[ורדונה2]

לא מסכימה ב-כ-ל-ל

MJ/HP7

דבר ראשון, הספר האחרון של הארי פוטר הוא גאונות צרופה. כל הסדרה היא גאונית לפי דעתי ויפיפייה, רולינג יצרה עולם מהפנט שקשה להתנתק ממנו, לא משנה כמה שנים עוברות מאז שקוראים את הסדרה. הספר ממש ממש לא רע. לא ברובו, לא מעט, לא טיפ טיפה אפילו. ספר גאוני וסדרת ספרים גאונית, לא מסכימה אפילו קצת עם האמירה הנ"ל שלך. ההשוואה של אוצרות המוות למוקינג'יי נשמעת לי מגוחכת ברמות, נשבעת לך שעלה לי גיחוך כשרק קראתי את ההשוואה שעשית בין השניים

זה כמו להשוות ארוחת גורמה לעיסה מסריחה של שיבולת שועל. רולינג לעומת קולינס היא באמת סופרת מוכשרת ולא כלומניקית שיצא לה במקרה ספר טוב, ואז למרות כל הנסיונות שלה לשחזר את ההצלחה- לא באמת הצליחה (בלשון המעטה, כן? השני היה "ככה-ככה" והשלישי זוועת עולם ומחריד). אני ועוד איך (!) חושבת שיש דמויות שאסור להרוג. אני חושבת שהמוות של פרים היה מיותר והוא מאוד מאוד הציק לי. לא חושבת שיש איזושהי הצדקה ולא תהיה גם למוות שלה. לא משנה באיזו צורה הוא היה נכתב, הוא עדיין היה מיותר וחסר משמעות לטרילוגיה. לעומת זאת, מוות של אנשים כמו פיניק, כמו סינה- את אלה הייתי מסוגלת לקבל, בכאב רב, אם הם לא היו גם כן כתובים בצורה כ"כ גרועה וחסרת כבוד כלפי הדמויות האהובות של הקוראים. כבר בכיתי בעבר ממוות של דמויות אהובות מאוד ("שומרת אחותי", מישהו?), אבל אף פעם לא יצאתי בהרגשה של "איזה ספר נוראי" ו"איזה מוות מיותר". בסיפור הזה המוות של פרים היה מיותר, היה אכזרי והיה כתוב בצורה נוראית. שום מטרה לא הייתה למוות הזה, שום פואנטה.

 

[ellendili]

MJ HP

מסכימה לחלוטין עם השורה האחרונה שלך. זה בדיוק מה שאמרתי. למוות של פרים לא הייתה פואנטה. ולכן זה היה מעצבן. לא בגלל שהיא מתה. אלא בגלל שקולינס לא יודעת להרוג דמויות. היא סתם רצתה להיות מאגניבה ולהראות שהיא יכולה להרוג מי שבא לה. אז לא. את רוצה להרוג דמות חשובה- תעשי את זה כמו שצריך.! וואי אני אשכרה מתאפקת לא לצטט לך פה קטע מספר גאוני כדי שתראי איך כותבים מוות של דמות משמעותית וחשובה. וזה שובר לב אבל כתוב בכזה כשרון שאיאפשר לעמוד בזה. אני לא אעשה את זה כדי לא להרוס לך את משחקי הכס המופלא. לגבי דמויות "שאסור להרוג"- זה עניין של השקפה. אין טעם שאני אגיד לא נכון ואת תגידי כן נכון. לדעתי זה מעיד על אומץ ויציאה מהקופסא. ואם כל הסופרים היו כותבים לפי הכלל שלך, ספרים היו עסק מאוד משעמם וצפוי. לא חושבת? אני מעדיפה שישברו לי את הלב אבל יעשו את ככה שאני אחזור להתחנן לעוד (ממש סינדרום האישה המוכה

), מאשר שיאכילו אותי מכפית בסוכר מהול בנזלת עד להרעלה. כמו שאמרתי- עניין של השקפה. לגבי הארי פוטר- מצטערת אבל אני לא מסכימה. כבר הזכרתי כאן פעם את הסיבות שבגללן אני חושבת שהספר האחרון הרבה פחות טוב מהאחרים. ויש בינו לבין העורבני יותר נקודות דמיון מכפי שהייתי רוצה. 1. התחלה (פאקינג חצי ספר!) משעממת ונמרחת- כמובן שאצל רולינג סתם פיהקתי וייחלתי שיקרה כבר משהו. אצל קולינס פשוט קראתי חצי עמוד, דילגתי על שלושה. שוב קראתי פסקה, שוב דילגתי על שלושה. מה שעצוב הוא שרצף העלילה לא נפגע מזה בכלל. מה שאומר שכל העמודים האלה היו מיותרים מלכתחילה. 2. זלזול במוות ו"היפטרות" מדמויות "על הדרך" מבלי לייחס למוות שלהן משמעות, הגיון, סתם כבוד ראוי- מה שקולינס עשתה עם פרים, פיניק ואפילו סינה, היה *בדיוק* מה שרולינג עשתה עם רמוס, טונקס ואחד התאומים. זה ממש מרגיז. זלזול בדמויות ובעיקר בקוראים. 3. האפילוג. שארחיב...? לא נראה לי שיש צורך. בשני המקרים זה פשוט פתטי ומבזה. שוב, שלא תביני לא נכון, אני מאוד אוהבת את ה"פ. לא הייתי מרחיקה ללקרוא לסדרה גאונית אבל, כן, זו סדרה טובה. נכנסת ללב. וכמובן שהייתי מעדיפה את רולינג ביום הכי רע שלה על פני קולינס אפילו בפאר היצירה. זה עדיין לא מונע ממני לחשוב שהספר האחרון של רולינג היה מאכזב. מאוד. האחרון של קולינס, כמו שכבר אמרתי, הוא זבלון.

 

[ורדונה2]

וואו, חוסר הסכמה מוחלט. באמת.

בנוגע להארי פוטר. אני לא אתדיין איתך על זה גם בגלל שאני לא מסכימה אפילו עם מעט ממה שאמרת וגם בגלל שאין לי ממש כוח

אבל רק אגיד שאני ממש לא חושבת שאפשר להשוות בין המוות של טונקס, לופין ופרד למוות של פיניק ופרים! אני דווקא חושבת שהם מתו למען מטרה נעלה, אני חושבת שכן נתנו להם כבוד בספר ויחד עם זאת שמרו על התחושה של "זאת מלחמה ויש לה תוצאות". נראה לי שאת בכלל לא זוכרת את הספר אם ככה את מדברת. לא רק שהיה דיאלוג פנימי מיוסר ומתמשך אצל הארי אחרי המוות שלהם, הם גם קיבלו את הכבוד לדבר עם הארי שוב, אחרי שמתו, בעזרת אבן האוב (ככה קוראים לה? כבר שכחתי

). במוות של פיניק- לא קלטתי בכלל שהוא מת, הבנתי רק אחרי איזה 10 עמודים! זה היה כתוב בצורה לא ברורה, ואחרי המוות שלו בקושי היה איזכור אחד קטן שלו. קטניס לא חשבה אפילו מעט עליו, על המוות שלו. כאילו מעולם לא היה קיים. רולינג נתנה המון, המון (!!!) כבוד למתים בספרים שלה. לא מבינה איך את בכלל יכולה לראות את זה אחרת.

נשמע כאילו בכלל לא קראנו את אותה סדרת ספרים. ובקשר למשעמם- אני לא רואה את זה בכלל. כל הספרים שלה החזיקו אותי על הקצה ובלעתי אותם תוך יום-יומיים. האפילוג היה מקסים בעיניי ומכבד את סדרת הספרים הזאת. לא שכמו האפילוג של קולינס, טוב שלא כתבה- "כל העולם שלי נחרב, בא לי למות, היי- הנה מישהו שבכלל לא זוכר מי אני! יאללה, בוא נשריץ ילדים ונחיה יחד לנצח נצחים. אני אוהבת אותך! הסוף." -_- יא אללה, רק אמרתי שלא בא לי להיכנס לדיון ותראי כמה חפרתי

אני מאוד אוהבת הארי פוטר, אבל לא ידעתי שעד כדי כך שאהיה **חייבת** להגן על הספרים.

בקשר ל"דמויות שאסור להרוג"- זה משתנה מספר לספר. זה באמת תלוי בצורה שהדמות נכתבת. במטרה בכלל של המוות. אני לא תומכת במוות "מפתיע" ו"אמיץ" רק לשם ההפתעה והזעזוע של הקורא. שזה משהו שקולינס המטומטמת מאוד מאמינה בו.

 

[ellendili]

אנחנו לא חייבות להסכים.

אבל בואי לא נזרוק משפטים כמו "נראה לי שאת בכלל לא זוכרת את הספר אם ככה את מדברת". זה שאני לא חושבת כמוך, לא אומר שאני זוכרת/ יודעת/ וואטאבר פחות טוב ממך. זה פשוט אומר ש... אני לא חושבת כמוך. "נשמע כאילו בכלל לא קראנו את אותה סדרת ספרים"- לא חושבת. אפילו בפורום הזה תמצאי עוד כמה שמסכימים איתי. כמו גם כאלה שמסכימים איתך. כנראה שיש לנו ראייה שונה של הדברים. ואת לא צריכה להגן על הספרים מפניי. כמו שציינתי הם טובים מאוד בעיני. למעט האחרון. ושוב, אולי לא הסברתי את עצמי טוב בפעמים הקודמות: אבל גם אני "לא תומכת במוות "מפתיע" ו"אמיץ" רק לשם ההפתעה והזעזוע של הקורא. שזה משהו שקולינס המטומטמת מאוד מאמינה בו.". אבל אני כן חושבת שאם סופר מחליט להרוג דמות חשובה/ ראשית/ משמעותית, כדי להעביר מסר או להוכיח נקודה או לקדם את העלילה או לפתח את הדמויות שנשארות אחרי המוות הזה *אז* זו החלטה אמיצה ומפתיעה ומגיע לו שאפו על זה שהוא לא נבהל מהצורך להרוג דמות כזאת (ומעדר הקוראים הזועמים שבוודאי יתקבצו מחוץ לדלת שלו עם קלשונים ולפידים). קולינס (המטומטמת, כמו שיפה ציינת) לא עשתה שום דבר מהנזכר למעלה. היא סתם נפטרה מדמויות כי... לא יודעת... הייתה על סמים... לא ידעה מה לעשות איתן... חשבה שזה יהיה מגניב ומקורי מצידה... יו ניים איט.

 

[ורדונה2]

מסכימה בנוגע לחלק השני

בנוגע להארי פוטר... נסכים לא להסכים

 

[N o R i K o]

אני אסביר לך למה אני לא מסכימה איתך

MJ

קודם כל בקשר לה"פ- אני פריקית של סדרת הספרים ואני מאוד אוהבת את הספר השביעי, הוא השני האהוב עליי בסדרה. כן, אני גם חושבת שרולינג גאון, אבל... אין מה לעשות, המיתות של רמוס, טונקס ופרד היו פשוט מביישים. מביישים. הארי פשוט חולף לידם ורואה את הגופות שלהם ואחר כך קצת חושבת "אוי, הם מתו עבורי, עכשיו תורי למות עבורם"? זה לא המוות שמגיע להם. ככה הרגשתי לגבי המוות של פיניק. לגבי המוות של פרים- מצטערת, אני מסכימה עם אלה. המוות של פרים הוא מוות של שוק, של שבירת מוסכמות. זה אומץ להרוג אותה. למה? כי פרים פתחה לנו את סדרת הספרים. בכך שקטניס נכנסה למשחקים היא הצילה אותה. לדעתי למוות של פרים הייתה משמעות מאוד מאוד גדולה. פרים הרי נועדה למות. אז למה קטניס לא נשארה בבית ופרים הלכה למשחקים ומתה שם והחיים היו ממשיכים כרגיל? כי קטניס הייתה חייבת להיכנס למשחקים -כדי- לגרום למהפכה להתחיל. זה מה שסימן המוות של פרים. בעיניי קטניס הייתה צריכה להישבר אבל להגיע למסקנה הזו ולפרוח ממנה בידיעה שאם אי פעם פאנם תינצל זה בזכותה. לגבי האפילוג של הארי פוטר- אני מסכימה עם שתיכן. אני אוהבת באפילוג של הארי פוטר את זה שהוא נגמר במקום שהארי רצה להגיע אליו. עולם בטוח, עם משפחה וילדים משלו. בנקודת ההתחלה שלו, קינגס קרוס, שהיא גם נקודת ההתחלה של החיים שלו אחרי המוות, שם הוא פגש את וולדמורט. אני לא אוהבת את זה שהוא קיטשי להחריד ושלילדים שלו קוראים על שמות ההורים שלו ואלבוס סוורוס ושאר איכסה, ושהוא אומר לילד שלו שזה בסדר אם הוא יהיה בסלית'רין, למרות שכל אחד יגיד "רגע, מה?!" אם הילד שלו באמת יהיה בסלית'רין... זה סתם היה שיט. האפילוג של HG היה נורא בכל צורה שהיא. החל מכך שקטניס נמצאת במקום אחר לחלוטין מהמקום שהיא שאפה אליו, וכלה בכך שהוא קיטשי ומזעזע להחריד.

 

[ורדונה2]

אין לי ממש כוח לנמק שוב, אז בנוגע לHP

נסכים לא להסכים. אני חושבת שהמוות של אותן דמויות היה מאוד מכובד ואפילו הכרחי למוסר ההשכל של הספר, ואי אפשר בכלל להשוות בין זה לבין המיתות שהיו בMJ. לא מסכימה לגבי המוות של פרים. אני לא חושבת שהייתה לו איזושהי מטרה, הפרשנות הזאת היא שלך ובספר לא היה קמצוץ ממנה. לרגע לא נתנו קצה חוט לגבי הסיבה שפרים הייתה צריכה למות מוות כזה אכזרי. זה כמו הפרשנות שלך לכך שקטניס מסכימה לנהל משחקי הרעב- גרסת הקפיטול. בספר לא היה שום רמז לכך שהייתה לקטניס מטרה נסתרת, אבל כאילו כדי לייפות את המציאות (שקולינס מטומטמת וכך גם קטניס, בהתאם לסופרת) אתן מנסות לתרץ את זה ב"מטרה נחבאת" שלא באמת נראתה בשום חלק בספר. זה היה מוות חסר פואנטה, אכזרי והוא נעשה אך ורק כדי לשמש זעזוע לקוראים, מין התלהבות מטומטמת של קולינס "תראו אותי, אני כזאת אמיצה, הרגתי את הדמות שחל ה'איסור' הכי גדול להרוג אותה" (איסור במרכאות כי הוא לא ממשי, אלא בהרגשה של הקורא- פרים היא בין הדמויות האחרונות שהיה מוכן לקבל מוות שלה). אבל כמו שאמרתי כבר הרבה פעמים כאן- קולינס לא מבינה שהגבול בין אומץ לטימטום דק.

 

[N o R i K o]

ברור שהפרשנות הזו היא שלי,

אבל כשאני חושבת על סוף שאני הייתי רוצה לסדרה, הייתי רוצה שהמוות של פרים יקרה גם בו. זה מסוג הדברים שקיבלתי. כנ"ל הבחירה של קטניס שלדעתך הייתה שגויה. אם קולינס הייתה כותבת את זה בדרך הנכונה, זה היה מתקבל בעיניי. בפועל, המוות של פרים היה זוועה. פשוט זוועה. גם ביזה את הדמות וגם הרס את קטניס. במתכונת הנוכחית שלו אני שונאת אותו מאוד. מאוד מאוד. ומסכימה איתך לגבי מה שקטניס ניסתה להציג. כך שבאיזשהו מקום אנחנו כן מסכימות. ובכל זאת לא.

 

[noa1510]

מסכימה מאוד עם הפסקה

האחרונה שלך. מאוווווד! לא יודעת בקשר לשאר, לא קראתי הארי פוטר.. (עדיין...

)