טוב נו
MJ
עד עכשיו אף אחד לא הגיב באריכות על הספר אז לא היה לי נעים להתחיל עם זה, אבל כרגע ראיתי את החפירות למטה (
) והשתכנעתי שאני במקום הנכון! מזהירה, חפירות עוד יותר ארוכות לפניכם... הממ תהנו. *ספוילרים לכל הספר* 1. אני פשוט שונאת את גייל. בעע. אפילו שהוא נחמד אל קטניס הוא נשמע לי מגעיל. וכל הקטע שהם תמיד מוצאים משהו לריב עליו... וכמובן, בסוף. למרות שקטניס כן האשימה את גייל נראה לי שהיא לא כועסת עליו מספיק. את האמת זו לא אשמתו המלאה, אבל זה כאילו כל הכעס עליו מתמוסס לאיזו מחשבה מעורפלת ודיכאונית על פרים. 2. קטניס לגמרי משוגעת. בטח מהרגע שהיא רואה את פרים, אולי אפילו הרבה קודם. משהו בראש שלה השתגע. 'אני אתאבד, רק לא עכשיו, שלא יראו אותי מתאבדת'. הבלבול שלה מול כל האנשים שמתו. זה פשוט עצוב לראות את האישה המתפוררת הזו. אבל אז, בסוף 'טוב, פיטה הגיע. בוא נתחתן ונעשה איתו ילדים כמו שתמיד אמרתי שלא אעשה. הו כן, זה הגיוני'. אבל בכל מקרה, היא משוגעת על כל הראש יותר משאנני אי פעם תהיה לדעתי. 3. בהתחלה לא הבנתי את הבחירה שלה - בעד - בהצבעה נגד סבב המשחקים האחרון. כל קורא הגיוני יכול להבין למה זה רעיון כל-כך מזעזע וכל כך לא נכון. אז למה היא הצביעה כן? טוב, חשבתי לעצמי, ואז הבנתי שקטניס יכולה להיות הרבה יותר חכמה ממה שהיא נראית (
) - היא ידעה שהצבעה 'נגד' לא תעזור, כי קוין פשוט תהרוג את כולם ותשיג את המטרה שלה בדרך אחרת. ברור שזה מה שהיא רוצה, והיא תעשה כל מה שתצטרך כדי שתקבל אותו. אז לא, אני חושבת שכבר בנקודה הזו היא ידעה שהיא רוצה לרצוח את קוין. בהתחלה זה לא היה ברור לי בגלל שהיא השתמשה בפרים בתור תירוץ, אבל אז ראיתי את החלק בו היא מסתכלת על הורד והכל ברור. וגם זה שהיימיטץ' הסכים איתה... טוב, זה מביא אותי לחשוב שגם הוא הבין את זה. היימיטץ' חכם שלי
4. בוגס 3> אהבתי אותו כל-כך. למרות שלא הבנתי את הדברים האחרונים שאמר... 'אל תבטחי בהם' או משהו כזה? הוא ידע על קוין ועל הכוונות המתועבות שלה? 5. למרות שהוא אהובי הנצחי, הייתי שמחה אם היה קורה משהו מעניין עם היימיטץ'. בסוף הספר הקודם הוא נהיה דמות צבעונית, מעניינת, עם אינטרסים מגניבים... ועכשיו הוא קצת התמוסס ברקע לדעתי. הרגשתי אותו הרבה פחות והוא לא הצליח להרשים אותי כמו פעם. פתאום הוא הפך ממגניב זקן, אלכוהוליסט וחתרן, לסתם איזה טרחן שצועק לה 'שימי את האוזנייה!' ומהנהן ברקע. אולי הוא אפילו היה מת... זה היה מעניין יותר! 6. הקטע עם התעמולונים היה אחד האהובים עליי! ~ סוףסוף קטניס עושה את הדבר הנכון. זה היה משמח. למרות שהכל הלך בקלות רבה מדי... אתם יודעים, 'אני מגיעה למחוז שמונה לתמוך, במקרה יש הפגזת פתע, במקרה אני מכסחת את כולם'. למרות שזה קצת קל מדי, זה עדיין חמדמד. 7. פיטה, הניצוד? הוא היה מקסים בעיני. טוב, הוא יצא מהמקום הצפוי שלו והיה מאוד מעניין לראות איך מרפאים אותו מזה (כי קמאון, היה די צפוי שמרפאים אותו). יש דבר אחד שלא ברור לי - הוא צעק 'קטניס, את... במחוז שלוש עשרה... תמות עד הבוקר!' (ניסוח לא מדויק, הו וול) כי הוא היה בהתקף של 'קטניס היא טציה בואי נהרוג אותה!' או כי הוא באמת נלחם בזה ורצה להזהיר אותה? עוד לא הבנתי למה הוא צעק את זה. 8. אפרופו טציות, רק לי זה מזכיר חיה ממש חמודה? זה נשמע כמו הגייה ילדותית של מוטציה. אבל חמודה כזאת. לא יודעת, כל פעם שפיטה צעק 'קטניס היא טציה!' הייתי חייבת לצחוק בקול
9. הבנתי למה אהבתי כל-כך את הספר הראשון ואת הספר השני! ממש התלהבתי מהקונספט של משחקי רעב. אני חייבת להגיד שהיה מגניב לראות איך קולינס הכניסה אותנו לעולם מטורף, אבל עם כללים. למשחקי הרעב יש כללים ברורים (גם עם מטורפים) ואהבתי איך היא שברה אותם. בספר הראשון עם הגרגרים, בספר השני עם שדה הכוח... זה היה ממש מגניב. פה זה חסר לי מאוד. הקטע עם התרמילים היה חיוור לעומת המשחקים ולא הבנתי למה הם כל הזמן השוו את זה למשחקים כי בעיני היה לזה פחות או יותר אפס דמיון. אז כן, אני בעמדת מיעוט ברורה, אבל לדעתי הספר השני היה הספר הכי טוב
10. פיניייייייייק עהאהעאהעהאעהאה! המוות שלו היה כל-כך חסר תועלת! מה כאב לקולינס לגרום לו להמשיך לרוץ איתם עוד?! ולתת למישהו סוף שמח עם אנני! הוא פשוט מת מוות חסר חשיבות, וזה נורא הפריע לי. לא הייתה מטרה ברורה למוות שלו. הוא לא היה אסטרטגי, הוא לא הגיוני מבחינת קולינס... טוב, חוץ מהקטע הזה שיש לה דחף בלתי נשלט להרוג דמויות מגניבות (אהמ-סינה-אהמ). 11. המוות של פרים לא הפריע לי... ידעתי ממנו, וגם הוא די... צפוי בכל מקרה. מן סגירת מעגל כזו. כן הפריע שקטניס לא התייחסה לסגירת המעגל הזו. לקטע של 'עשיתי את הכל כדי להציל את פרים ועכשיו לא רק היא מתה, אלא גם כל השאר'. היא הייתה שבויה באבל אבל לא התעמקה מעבר לזה. וחבל
זה בערך מה שיש לי בראש עד עכשיו... זה קצת התייבש בראש כי קראתי את זה לפני יומיים, אבל אני בטוחה שאזכר בעוד... והו כן, זו חתיכת חפירה. אני הזהרתי!