מוריארטי הוא היורה, לא רוצה לענות
לגבי מה הזיה ומה לא מעבר למה שכבר עניתי כי הכל יכול להיות פתוח לאינטרפרטציה, ומה פירוש בקשת הקטמין? ואו, זה מסובך. הנה הטייק שלי על הענין: קודם כל, יש לנו כאן מאבק שעל פני השטח: רגל מול מוח. האוס חושש שויתור על ההקרבה העצמית שלו על מזבח האינטלקט עשוי להפחית מגאונותו, או ליתר דיוק, שהעובדה שחייו מוקדשים לרפואה ושכל אספקט אחר שלהם מבוטל בשיטתיות על ידו משמעה שברגע שהוא יתן לאספקט אחר (הפיזי, נניח) לתפוס תאוצה, הוא עלול לאבד את היחוד שלו ואת מה שהופך אותו להאוס (קצת כמו מה שאמר לו ג'ון הנרי בDNR). כאן נכנסים גם ענין הפגיעה המוחית האמיתית שקטמין עלול לגרום לה ושהאוס מסתכן בה, וגם העובדה שהאוס מייחס לאנליטיות הקרה וחסרת הרחמים שלו חלק ניכר מהצלחתו כדיאגנוסטיקן (גישת הeverybody lies וכל המשתמע ממנה. תרצו או לא, לזלזול במטופלים ובדעתם יש חשיבות-מכרעת לעתים-באבחנה ובטיפול בהם). מעבר לכך, ומתחת לפני השטח, לדעתי יש לנו כאן מאבק פנימי בין שני חלקים של האוס: החלק שמתעקש להיות אומלל ואנליטי ולהכחיד כל רגש מחייו, בגלל התסכול הנורא של הרגל, בגלל האבל על סטייסי, בגלל תחושת הבגידה ואובדן האמון בה, בגלל אובדן השליטה על חייו, ואותו מייצג בהזיות האוס, לבין החלק שרוצה לחיות חיים נורמליים, להתגבר על מכת הרגל, למצוא אושר, להיות עם קמרון (סתם
) וכו', שאותו מייצג מוריארטי. החלק הראשון דיכא את החלק השני במשך למעלה מחמש שנים, סירב לכל שביב של שמחה, של חיים, הדחיק באכזריות כל מה שלא קשור באינטלקט, ולחלק השני... פשוט נמאס מזה. זו לדעתי משמעות הנאום האחרון של מוריארטי: החלק הנורמלי (=מוריארטי) קובל בפני החלק האומלל (=האוס) על כך שאין שום משמעות לחייו אם כל מה שהוא עושה זה לפתור חידה ולהמשיך הלאה, לחידה הבאה. מוריארטי אומר לו שכך אין לו כלל טעם להמשיך לחיות (כאן נכנסת סצינת הכאילו-התאבדות-יחד-עם-אשתו-של-מוריארטי) ובסופה, החלק האומלל והמאמלל של האוס בוכה, מתנצל בפני החלק הנורמלי (שימי לב, הוא מתנצל בפני מוריארטי כשמוריארטי בכלל מדבר על האוס, לא על אשתו!), מזיל דמעה וממשיך הלאה, למצוא משמעות לחייו (כשקמרון אומרת לו בסצינת הניתוח שאם זו הזיה, סבבה, הרי טוב לו, הוא בריא-והוא עונה שהזיה היא חסרת משמעות, והוא רוצה משמעות) ולבקש קטמין. בקיצור, האוס למעשה מוכן לוותר על האומללות האינהרנטית שלו ולנסות להיות מאושר.