מבצע סיפורי הנקה

[מאז]

הנקה מעצלות

זה כבר היה כאן? טוב, גם לנו היו קשיים בהתחלה - גודש נוראי (כאבים לא מהעולם הזה - יותר מהתפרים), פצעים, קשיים בתפיסה. אבל המזל שלי היה שאיתי מהתחלה עלה המון במשקל, כך שלא היה לי חשש ש"אין לי מספיק חלב" וכו' (להפך, היתה לי בעית עודף). עכשיו, זה לא שההנקה לא משעבדת אותי. מאוד. אתמול שמתי לב שאני לפעמים נותנת "שלוק" כל איזו שעה שעה וחצי. אבל, עכשיו שצריך להתחיל מוצקים, אני פשוט לא מסוגלת. אין לי כוח להתחיל עם בישולים ומקרים וטחינות בבלנדר... הציצי כל כך זמין!פשוט איכשהוא כל יום עובר והופס, אני מגלה שגם היום לא נתתי כלום חוץ מציצי... אני פשוט עצלנית!

 

[מאז]

רגע, תוספת

מה שמעניין זה שכשאני חושבת על הילד הבא, אני אפילו לא בטוחה שאניק... למרות כל הכיף, האושר והמחמאות שאני מקבלת (מה - כל זה מהנקה? איזה לחיים! והשיא- ממש תינוק של גרבר!) לא יודעת, זה מוציא ממני דברים מוזרים, ההנקה הזותי, בליל של תחושות סותרות. פנאטיות ואמביבלנטיות כאחד. מוזר. אותי לפסיכיאטר דחוף.

 

[אמא של רועי ושני]

../images/Emo6.gif את מצחיקה

לא נראה לי שיש לך מקום אצל הפסיכיאטר. ולגבי עצלות - תאמיני לי שמי כמוני מבינה אותך. אבל דעי לך שאפשר גם אפשר לעבור למוצקים ולהישאר עצלנית. אני מעריצה את גרבר ורועי אוכל רק גרבר פירות. מעולם לא טחנתי לו כלום, הוא אוכל כמו של גדולים, פשוט חותכת לחתיכות קטנות, גזר לרצועות וכו', אוכל מעדני חלב (מהמקרר לפה - אין מה להכין). יחי העצלות

 

[מאז]

ואם הגדולים אוכלים בורקס../images/Emo3.gif

 

[אמא של רועי ושני]

אז הוא מקבל את הבפנוכו של הבורקס

גבינה. לא בריא?

 

[POOH*]

קראתי הכל! כל אחד מהסיפורים ../images/Emo7.gif

והדמעות לא מפסיקות לרדת לי!! אני אנסה יותר מאוחר לכתוב את סיפור ההנקה שלנו... שכבר התחלתי לכתוב ולא יכולתי להמשיך... וממש כל הכבוד לכל אלו שהתגברו על הקשיים והמשיכו... ולכן וגם לכל אלו שהצליח להן - הלוואי וגם בילד הבא ילך לכן בקלות...

POOH

 

[1איתן ולהב שלנו]

הנה שלי../images/Emo13.gif

 

[1איתן ולהב שלנו]

../images/Emo163.gifזה להנקה שהצליחה...

 

[שוקו האחת]

../images/Emo140.gifאיזה סיפור מרגש גרמת לי להזיל

דמעות ופשוט להעריץ אותך על הנחישות ועל ההתמדה!

 

[POOH*]

וואווו...

כל הכבוד לך... האמת שכשהיו לי כל הבעיות עם גיא - זכרתי רסיסים מהסיפור שלך שסיפרת לי וזה עודד אותי שאפשר להצליח... POOH

 

[בזזזזזזז]

../images/Emo35.gifומה אם אני לא יכולה עדיין ../images/Emo4.gif

אני עוד לא יכולה לספר. לא יכולה לסכם בעצב או חרטה ולא יכולה לשמוח על הצלחה - אני באמצע התהליך. וחוצמזה אני נורא נורא מאמינה שאסור לי לדבר על הטוב - כי הוא יתקלקל. על הקשיים אתן שומעות מפעם לפעם - ואני מבטיחה לסכם כשיובל תהיה בת שנה. או שנתיים. או שלוש. בינתיים אני רק קוראת. מקווה שתסכימו.

 

[עינבלית]

מנסה לכתוב את סיפור ההנקה../images/Emo80.gif

כמו צביה, אני מרגישה שאני לא יכולה לכתוב עדיין. קראתי הכול אבל אין לי מה לתרום. אין לי עדיין מה לכתוב. לסיפור שלי יש התחלה ואמצע אבל אין לו סוף. בעוד שבועיים ליה תיהיה בת שנה, וסוף ההנקה לא נראית- לא באופק שלי, על כל פנים. אני כבר בהנקת פעוטות, כמו שזה נראה לי, הנקה פחות אינטסיבית אבל עדיין הנקה מלאה. המוצקים מתקבלים בחצי סרוב, כמויות קטנות מאוד שבסופן הקינוח- הציצי. זה נוח לי ומרגיז אותי ומדאיג כאחד. שדון קטן לוחש לי שאם אגמול מכמה הנקות המוצקים יצליחו יותר. מלאך לוחש לי, שכאשר יגיע הזמן שלה לאכול יותר מוצקים- היא תאכל, בלי קשר לציצי. וכבר היו מקרים שהיא סרבה לציצי ודרשה מוצקים. אז זהו, אלו הקשיים שלי כעת, ואוכל לכתוב סיכום רק כאשר יהיו לסיכום את כל חלקיו- התחלה, אמצע וסוף. אז נתראה עוד 18 שנה

 

[שוקו האחת]

גם אני מרגישה עוד באמצע תהליך

מלא ברגשות חיוביים ושליליים עוד קשה לי להגדיר בדיוק מה אני מרגישה...

 

[דפנה מי]

לפני שאני אכתוב באופן מסודר

ואקרא באופן מסודר-אין לי מושג מה ההרגשה שלי עם ההנקה במשפט אחד. כן-זה חשוב וזה נחמד ובריא לתינוק ויש חיבור כלשהו ויופי - אבל לפחות אצלי זה באחוז קטן והשאר זה סתם תחושה של תחנת דלק שפתוחה 24 שעות. אין בעצם מצב שאפשר לדעת מה סדר ההנקות הנכון ביממה בכל שלב גיל (כל כמה שבועות/חודשים), ההתחלה זה ניחוש אחד גדול שמלווה במתח עצום לגבי בתפיסה הנכונה שכל בעיה הכי קטנה ישר "מטיחים" בפניך שיש לך בעיה ואת צריכה יועצת הנקה. מפה לשם-קיימים סרבני בקבוק/מוצץ מושבעים וזה גורם לתחושת עול ונטל הרבה יותר קשה לאמא-היא לא יכולה להתרחק מהתינוק, היא פוחדת להעמיד אותו במצב של להישאר רעב ולחכות עד שהיא תבוא וגם פוחדת שיעבור רגעי בכי נוראיים ושבירה "בכוח" עם צד שלישי שינסה (מטפלת וכו' ותראו לי אחת שבאמת מוכנה לעמוד בזה ולטפל בתינוק במצב כזה...). עניין האוכל הופך להיות קריטי וגורם לאמא לתחושת מועקה נוראית, האבא "נהנה" מפטור מבחינת האוכל ולפיכך גם קימות בלילה, שלא לדבר שעניין המוצקים הופך להיות קריטי וכל נסיון לא מוצלח הוא תסכול אחד גדול, בפרט גם שתחליפי המזון מקבלים סירוב מוחץ. הקיצר-הכל טוב ויפה-אבל יש "סיכון" רציני שגם פוגם במידת ההנאה של האמא מהתינוק היות ומוטל עליה ההכרח להאכילו-בין אם נוח ובעיקר בין אם לא-אין לה ברירה......

 

[בימבילי]

קשה להאמין, אבל הנה שלי.

את בתי הבכורה ילדתי לפני 3 שנים. עוד לפני ההריון, וגם במהלכו היה לי ברור שלא אניק. מבחינתי - החסרונות עלו על היתרונות והייתי שלמה עם עצמי. היא נולדה ולא הנקתי ולא היה רגע שבו הצטערתי. ואז אחרי שנתיים נכנסתי להריון. בן.אותו היה לי ברור שלא אניק (זה סיפור הנקה - לא לאבד סבלנות). ואז הוא נולד. בשבוע 27. בלידה מהירה ונוראית ועם המון חששות לחייו ולבריאותו. שקל 665 גרם. אני הייתי בהלם נוראי, בשוק שקשה לתאר וגם קשה לי להזכר בו. כל מה שעניין אותי לגבי הנקה היה מרשם לכדורי דוסטינקס. ואז הגיע מנהל הפגייה והסביר לי כמה זה קריטי לשאוב חלב לפג. כמה סיבוכים זה יכול למנוע. כמה אני יכולה להקל עליו, וגם ככה מחכה לו תקופה לא קלה. אני זוכרת שההבנה שאני כנראה אצטרך להרתם לעניין היתה שוק נוסף עבורי. זה היה כל כך לא בתכנון (לא שללדת ילד במשקל 665 ג' כן היה בתכנון) ולקח לי כמה שעות להבין שזה כנראה המעשה הנכון. התייעצתי עם בן זוגי אמי (שתמכו תמיכה מלאה ברצון שלי לא להניק טרום הלידה) והתברר לי שגם הם בעד. עוד שוק וההבנה התחילה להתקרב. תוך 10 דקות הייתי בחדר הנקה של אסתר גרוניס והיא סחטה לי את הקולסטרום למבחנה. אני הסתכלתי ולא האמנתי למראה עיני. התחושה העיקרית שלי היתה שכדאי שאני אנסה וכשאתחזק ודעתי תחזור אלי - אז אני אחליט. ממקום קצת יותר שפוי. ואז - יומיים של סחיטת ידנית למבחנה. 3 חודשים של 8 שאיבות ביום. עם תינוק מאושפז בבית חולים. בלי תינוק לחבק או להסתכל עליו, או לשמוע אותו בוכה כדי שהחלב יגיע... וחודש של הנקה בבית. אני????? כל תקופת הפגייה הרגשתי שזה אחד הדברים החשובים שעשיתי למען מישהו בחיים. מן ויתור כזה על מה שכביכול חשוב לי, כדי שלבן שלי יהיה יותר קל. באמת תחושה של התעלות. מצד שני, לא התחברתי לתחושות רגילות של מניקה. אני עדיין חושבת שאם הוא היה נולד במועד, כל זה לא היה קורה ואני שלמה עם זה. ובכל זאת - 4 חודשים של חלב אם בלעדי. באמת גאווה.

 

[lulyK]

באמת באמת גאווה.

ואיזה ילד מקסים ואמיץ ויפה

 

[בימבילי]

והכל בזכות החלב!

 

[lulyK]

../images/Emo8.gif הכל בזכות הגנים של האבא

 

[mummy]

גאווה זה אנדרסטייטמנט

למרות שאני מכירה את הסיפור,זה מדהים אותי לקרוא שוב את כל מה שעברת - וזה בטח ובטח לא "כל" מה שעברת. זה נראה לי כל כך כל כך קשה להניק כשהוא בבית חולים, את בבית, כשאין את מי להחזיק ולחבק. מעריצה אותך, ומיד הולכת להתבייש לי בפינה על כל מה שכתבתי שהיה לי קשה. לי היה קשה? נו באמת.

 

[בימבילי]

אני אצטט את אמא שלי,

שתמיד אומרת: "כשכואב - כואב הכי". הקושי שלך במקומו מונח וכך גם הקשיים שלך. כ=עכשיו תתביישי לך בפינה שככה חשבת.