ich liebe nich אפילוג
שם: ICH LIEBE NICH דירוג: נכון לעכשיו, PG דמויות: חברי הלהקה, OC שכחתי מה עוד צריך לשים... אז אממ... האפילוג: XD אפילוג ידיו רעדו מהתרגשות, ורגלו קפצה בעצבנות בעודו הוא יושב מאחורי הקלעים. הוא ניסה להרגיע את עצמו, להבטיח לעצמו שיזכור הכל, שלא יטעה, אך החששות ממלאות את ליבו. 'ואם אני אטעה?' חשב ביל בבעתה, 'ואם אני אחטוף בלק אאוט?' הוא נאנח. 'תחשוב חיובי...' "אעאעאע! ביל! אתה לא מאמין מה קורה שם בקהל! משו מטורף לגמרי!" התפרץ לחדר טום, ספק שמח ספק עצבני. "תן לי לנחש..." חייך ביל. הוא אימץ את אוזניו ושמע את צרחות ה'טוקיו הוטל' שהשמיע הקהל הישראלי. "לא! זה לא רגיל! שמעתי הרגע מאחד המאבטחים שהם שברו קיר זכוכית! כלומר, הם לא עשו את זה בכוונה... הם התפרצו ודלת הזכוכית התרסקה!" "מה?!" הזדעק ביל "כולם בסדר?!" "אממ... היה משהו על 16 פצועים..." מלמל טום. 'לא הייתי צריך להגיד את זה, עכשיו הוא יהיה מודאג.' "אוי אבוי..." נחרד ביל. "זה מוגזם." "אהא, אבל אל תדאג, פציעות שטחיות בלבד." "למה לא אומרים לי דברים כאלה?!" "כי אתה עושה מזה סיפור, ודואג לכל העולם ואשתו. אתה צריך להיות רגוע!" "לא שאני באמת רגוע!" "תסביר את זה לזאקי..." נאנח טום. "אוף...." הוא נאנח בכבדות, עצבני כמו שמעולם לא היה. טום ניגש אליו וטפח על שכמו, כאות עידוד. "עוד חצי שעה אתם על הבמה!" נשמע קולו של זאקי. "כדאי שאני אסיים ת'תסרוקת...." פנה ביל לעבר שולחן איפור. הוא המשיך בלהעמיד את שערו לתסרוקת הכל כך מגניבה שאימץ לעצמו. "טווום!" שאג זאקי. "טוב אחי, אני צריך לזוז, אחרת השומר ראש שלך יהרוג אותי...." צחק טום "אני תכף בא..." ביל לבש את הסווצ'ר האדום לבן, והלך לכיוון הבמה. שם שר את כל הבית הראשון וזינק לבמה בדיוק עם הפתיח של הפזמון. הוא הביט האושר על הקהל הנרגש, מעולם לא חשב שיהיו לו כ"כ הרבה מעריצים, ובטח שלא בישראל, אחרי כל מה שקרה... הוא היה מרוכז במופע שנתן, ואילו אז כשהחל לדבר גרמנית, בתקווה שהם יבינו, קלט את אותו משפט שהרס אותו כל פעם מחדש. "ich liebe nich”