אני לא יודעת אפילו איך להתחיל.
ההופעה הייתה טובה. טובה מאוד. ארוכה. ארוכה מאוד. כמעט כל ההופעה ישבתי עם בן זוגי האהוב וחברותיי שיחיו בזולה שהקמנו לנו. חלק גדול מההופעה גרם לי להרגיש בעצרת זכרון. הרבה שירים שקטים, הרבה עצב, יותר מדיי רוגע בשביל פסטיבל ניצנים. היו שירים טובים וחזקים, אבל שוב, היה אפשר להכניס טיפה יותר שמחה. ב"שיר עצוב" כמעט התאבדתי מההקדמה. "תחשבו על מישהו שאהבתם ומת לכם", כאילו..באמת. גם ככה השיר עצוב. בסה"כ הכללי נהניתי מאוד. נראה לי שזו הפעם הראשונה שהוא שר
גם את "אהבנו" ו
גם את "האם להיות בך מאוהב". הצחיקו אותי הפאשלות שלו. "לא שחור לבן עכשיו? טוב...נעשה שיר אחר" "איפה היית ילדי תכול העין...*אביב שוכח את המילים לרגע*... 'רגע, נעשה את זה שוב..." "האם להיות בך מאוהב...רגע...מההתחלה" אלכס חביבה מאוד, אפילו יותר מזה. יש לה קול מהמם בנמוכים, בגבוהים היא מחרישה אוזניים. פיתוח קול האני, לאבא יש כסף,לא?
אהבתי מאוד אחרי "שומקום" שהתנגן ההמנון הלאומי "התקווה". עשה לי ריגוש קל. אפרופו שומקום, אלכס הרסה עם ה"אווווו...אוווווו....", צריך לזה מישהי יותר עוצמתית. מישהי עם קול חזק, מישהי...נינט?
וזהו נראה לי. היה שווה להגיע עם רכב ולא לחכות עד הבוקר לאוטובוסים. (איכ, דרך משעממת מאשקלון לבארשבע. נהגתי אחרי שהחבר הכריח אותי
) שמחתי לראות את ליאורנר. שהוא בעצם היחיד שראיתי מהפורום. (מעיין? יוני? איתן? איפה הייתם?) (ענבר, את נחשבת מפורום אחר כפרע
) ועכשיו באמת זהו. יאללה ביי.