משחק "האלבום האחרון"

לא נכון

מה שפיתח אותם זה אותם ה- GIGS שהיו עושים לפני שהם התחילו לעבוד על הפייפר בכלל, הם גם אומרים את זה ב-The Making of the Dark Side. כשהם היו מנגנים שעות על גבי שעות את Intersteller Overdrive, כל הגישה למוסיקה כדרך אומנותית, הרעיונות ההזויים, ההופעות האור-קוליות, הפשטות, החיבור המושלם בין הכילים כל זה ועוד נטוע בהם מאז אותם גיגס (אחלה שער הוא כבש היום) והעבודה על הפייפר. סיד הוא הנשמה של הפלויד גם אחרי שהוא עזב. והפייפר הוא אבן יסוד בהתפתוחם.
 

itaikuskus

New member
אתה משוגע

the wall זה הבחירה שלי. שיצא כבר. "ייחודיות פינק-פלוידית" רקובה. כמה אלבומים של "להקות אחרות באותה תקופה שהושפעו מהביטלס" כבר שמעת?!
 
הייתי מסייגת את זה

פינק פלויד היו להקת הפסיכדליה המובילה בלונדון באותם ימים. הביטלס הושפעו מהם, כמו גם שאר העולם (פייפר הוקלט במקביל לסרג'נט פפר, באולפנים סמוכים באבי רואד). הפלוידים היו חדשנים בפני עצמם, ללא קשר לביטלס.
 

FunkyMonk

New member
מסכים חלקית...

טעות נפוצה לחשוב שהביטלס היו אחראים על התפרצות הפסיכדליה.. הפלויד פעלו והקליטו פסיכדליה עוד לפני סרג'נט פפר. ההבדל בינהם, לטעמי, הוא שהפלויד עשו פסיכדליה הרבה יותר רצינית, שקולה אם תרצו, בעוד הביטלס עשו פסיכדלית-שטות.
 

FunkyMonk

New member
היי,

אתה צודק, אני לא מתאמץ יותר לפרט הגדרות ארוכות לכל קישקוש שאני כותב, כי אין לי כוח. אני מאד אוהב את הביטלס, לא מצאתי ביטוי קצר שיסביר את הכוונה שלי.
 

avki

New member
אני בספק אם שמעת אפילו

שלושת רבעי הלהקות שהוציאו אלבום ב67. וגם לא שלושת רבעי הלהקות שהוציאו אלבום פסיכדלי ב67, ואפילו לא שלושת רבעי הלהקות שהוציאו אלבום פסיכדלי ב67 שפעלו כחלק מהסצינה הלונדונית המחתרתית ב67. וגם אם כן שמעת, זה לא אומר שאתה צודק. כי גם אם שמעת 'כמעט כל להקה שפעלה ב67' אז אתה לא יכול לדעת בבירור מי הושפעה ממי, כי הייתה סצינה מסויימת שהחברים בה הושפעו אחת מהשניה. במקרה של סיד בארט זה עוד יותר רחוק מהמציאות, כי יותר משהוא הושפע משאר הלהקות שפעלו כחלק מהסצינה הלונדונית המחתרתית הפסיכודלית ב67, הוא הושפע מהרוח והרעיונות הכללים של הסצינה והאידאולוגיה והרעיונות שמאחוריה, ופחות מהלהקות עצמם (אם כי דווקא מהביטלס הוא כן הושפע ישירות, ושומעים את זה באלבום). האלבום הוא אוונגרדי מכל בחינה שהיא, ומפותח במאפיינים רבים מכל להקה (כן, כולל הביטלס) שפעלה עד ליציאת האלבום. לכן הוא ייחודי ואוונגרדי, ומסיבות דומות היו הפלויד המובילים של אותה הסצינה.
 

Jason2

New member
שמעתי עשרות אלבומים

ואני לא אומר שזה דבר רע, אני מאוד אוהב את התקופה ואת המוזיקה. ללא ספק הביטלס השפיעו על להקות גם באנגליה וגם בארה"ב. הביטלס היו המצליחים ביותר וכמובן שגם הם הושפעו מדילן ומהביץ' בויס ומעוד להקות שפעלו בתקופה, אבל בגלל ההצלחה הם הצליחו להגיע להרבה יותר אנשים. פינק פלויד ועוד להקות שיסדו את הפרוגרסיב לקחו את זה קדימה ויצרו דברים מורכבים יותר ומעניינים יותר, אבל זה קרה אח"כ והאלבום הראשון חשוב ככל שיהיה עדיין לא ייחודי ודומה יותר לרוק הפרחים שאפיין את כל התקופה. Peace
 

avki

New member
מספק הסתייגויות:

1. פינק פלויד לא עשו פרוג. גם לא בפייפר. הם עשו מוזיקה פסיכדלית אוונגרדית, שלקחה את הז'אנר צעד אחד קדימה. התקופה האקספרימנטלית שלהם באה מיד לאחר הפייפר, אבל זה לא אומר שהפייפר היה לא חדשני או לא ייחודי, אלא שהמצע שממנו הוא התפתח (בניגוד לכל שאר האלבומים של הפלויד) היה באמת המוזיקה הפסיכדלית של אז (וכמובן הביטלס). בפייפר נטועים כל מה שורשי הייחודיות של הפלויד. מצד אחד, אמנם הוא מתבסס על כולו על ז'אנרים מוזיקלים קיימים, ורמת האקספרימנטליות בוא כמעט לא מתבטאת בסאונד הכללי של האלבום ובמבנה הבסיסי של השירים, אך בכל התחומים הוא חדשני, ניסיוני ולא נשמע שום דבר כמוהו לפניו.
 

Jason2

New member
מקבל

אבל עדיין כשאני שומע את האלבום הזה אני לא חושב על פינק פלויד בתקופה שלאחר סיד. אני מתייחס לאלבום הזה כחלק ממכלול מוזיקת הרוק של שנות ה-60 וזה לא דבר רע, פשוט לצורך המשחק הזה אני חייב להוציא אותו בשלב הזה. האלבום הזה נמצא אצלי במקום טוב בספריית הדיסקים שלי ובשום אופן לא הייתי מוותר עליו בחיים האמיתיים.
 

itaikuskus

New member
וככה אתה צריך לעשות

רק שהטעות שלך היא שאתה שם אותו כחלק ממוזיקת הרוק בשנות ה60, ולא בראש הפירמידה. אני לא מסכים עם אבקי, שלא שומעים את החדשנות באלבום, או בסאונד, או אני לא יודע מה. פינק פלויד יצרו באלבום הזה סטנדרטים חדשים לגבי איך כותבים שירים, איך כותבים מלים, ואיך מנגנים בכלים שלך (מה שעשו בלונדון 10 שנים אחר כך, בהקצנה יתרה,וכמובן בהקשר אחר לגמרי). בקשר לביטלס והביץ' בויז, היו בין הלהקות האלה יחסי גומלין מאוד ייחודיים שהושפעו על הערכה הדדית מצד אחד, ועל תחרות חסרת פשרות מצד שני, תחרות שעלתה בסופו של דבר לבריאן ווילסון בבריאותו. בעיקר אחרי שיצא RUBBER SOUL נוצרה מין נדנדה של נסיונות להתעלות אחד על השני, כשאין ספק שתמיד ידם של הביטלס היתה על העליונה (ורק סטודנטים שחושבים שהם יודעים הכל ואוהבים להסתכל על הכל ברטרוספקטיבה, יאמרו שPET SOUNDS הוא הקלף המנצח של הביץ' בויז, מה יגידו אותם אנשים על הצורה שבה השחיתו ורצחו הביץ' בויז את ז'אנר הסרף, והפכו אותו לפופי ומלוקק, עד שמאסו בו וכתבו שירי שיעמום כמו god only knows, שעתיד להופיע באין סוף קומדיות-רומנטיות הוליוודיות מאוסות), כשלאחר PET SOUNDS יצרו את SGT.PEPPER והראו לעולם המוסיקה, מי באמת הבוס.
 

itaikuskus

New member
תיקון

אבקי דיבר על רמת אקספרמנטליות. התשובה שלי תהיה: פום צ' צ' פו פום צ' צ'.....
 

Jason2

New member
זו לא ממש טעות

יותר טעם אישי, יש דברים מה-60 שאני אוהב יותר מהאלבום הזה.
 
למעלה