וואי איך הייתי רוצה..
שתהיה את התכנית רוני וליטל (רוני וליטל חולמים בלילה, רוני וליטל!) הרבה לא זוכרים אותה, אבל אני זוכר ומתגעגע.. אני זוכר שהם עברו בתוך מראה ואז היו הפוכים, אני זוכר שהם פגשו את האצניות שהיו השניות, העשיריות והמאיות.. אני זוכר את אשמדאי שרץ על גלגלי שעון והתפרק לחתיכות.. קיצור אני ממש רוצה להיזכר. תוכנית אחרת היא פיטר פן שאותה סבתא דאגה להקליט לי כשהייתי קטן. נורא אהבתי את התכנית הזאת. תכנית פנטסיה קסומה.. אני זוכר לטובה בעיקר את הפרק שבו וונדי ועוד כמה שאני לא זוכר כלואים באיזו מערה שיש בה פרחים שכאשר הם נפתחים, האבקנים הלבנים מתעופפים להם למעלה.. בהמשך הפרק הם אחזו באבקנים והמריאו מעלה. זה היה מראה קסום. זכורה לי המכשפה (סבתא של חברה של וונדי (קוראים לה אליסיה במקרה?)) שפחדתי ממנה פחד מוות.. ובכלל זאת סדרה גאונית ומרתקת. עוד תכנית היא פופו (הכלב הכחול), שאני לא זוכר ממנה הרבה. אני רק זוכר שאהבתי אותה. עוד תכנית היא ריק העורב שהצחיק אותי בטירוף. וכמובן איך אם לא המומינים (!) התוכנית האהובה עליי יותר מכל. הבעייה בערוץ החינוכית שהם לא משדרים את כל הפרקים ותמיד עוצרים באמצע פרק אחד לפני גבירת האגם שנורא הייתי רוצה לראות... הפרק שבמיוחד הייתי רוצה להיזכר בו הוא עוף החול שבצעירותי נדהמתי ממנו. כמו כן הדג שרדף אחרי מאי נראה לי מעניין... ובכלל אין כמו הסדרה הזאת, כל פרק מעניין. הדמויות על אף פשטותן במראה, מאוד עמוקות. לדוגמא הגרוק שהיא פשוט גוש שחור עם אף ענק, פחדתי ממנה פחד מוות מכל מיני אפקטים שיצרו אימה: המוזיקה המעולה, האפילה, הקול שלה, החיוך המבהיל... תמיד הייתי בורח כשהיא הייתה באה, והייתי חוזר רק כשהיא הייתה הולכת.