../images/Emo126.gifחלק 22-אחרון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!../images/Emo126.gif
"תקשיבי טוב-טוב לאמא. את מחזיקה לי את היד ולא עוזבת, בסדר יפה שלי?" שאלה טל את ביתה הקטנה בביטחון. היא לא רצתה שיקרה גם לה כלום, היא לא רצתה להסתכן. "בסדר" אמרה הקטנה ונשקה ללחייה של אימה. טל חייכה אליה ואמרה בשקט "אז קדימה, בואי איתי". *** "אמא, את יכולה לקנות לי בלון?" שאלה טליה הקטנה את טל. טל סירבה בתוקף והאיצה בה אף לעקוף את דוכן הבלונים. *** טליה הרימה את ראשה אל עבר הבלונים הצבעוניים שפרחו באוויר, וראתה ילדים קטנים שהוריהם קונים להם בלון. היא רצתה גם כן אחד משלה, את הסוס. היא רצתה לרכוב עליו ולחשק איתו, ממש כמו הילדה שעברה על ידה לפני כמה דקות כשחיוך ממלא את פניה. אבל אימא לא הרשתה לה, היא לא יכלה לברוח כי הבטיחה לה. לפתע ראתה כי המכשיר של אימה מצלצל. ** תשבי כאן לרגע יקירה, אני רוצה שתחכי לשנייה עד שאני אמצא את הפלאפון שלי" סיננה טל חלושות. **** כאשר ראתה טליה שאימה עסוקה עד כדי כך במציאות הפלאפון היא התנתקה מן הספסל עליו הושבה וברחה מתחת לאפה של אימה. היא התקרבה אל דוכן הבלונים שכול כך חשקה אליהם, והביטה אל מעל ראשה. "מנצנצים" יא קראה בשקט והרגישה יד גדולה נוגעת בגבה. מיד היא הסתובבה והביטה באיש זקן ונחמד. "רוצה בלון?" שאל האיש בשקט. טליה הנהנה עם ראשה ואמרה בשקט "כן". "אז תבואי אחרי, ואני אבי ארק לך. כדי שאף אחד לא יידע שהבאתי לך" אמר המוכר. "בסדר" סיננה טליה בשמחה ואחזה בידו של המוכר. המוכר התרחק ביחד עם הקטנה ונעלם באחת הסמטאות. *** "טליה! היכן את?" צרחה טל בדאגה, היא חששה כעת מן הגרוע מכול. טל רצה לאורך כול הפארק ולא מצאה רמז לילדה שלה. היא החליטה לרוץ אל דוכן הבלונים ולא ראתה את המוכר או את הבלונים. "טליה!" היא קראה בקול סחוט אימים והתנשמה בכבדות. "רק לא את חיי היחידים, אל תיקח גם את פיסת האהבה היחידה שעוד נשארה לי" התפללה טל בליבה. "את מחפשת את הילדה הקטנה עם העיניים הכחולות והשמלה הכחולה?" שאלה אישה אחת שנתקלה בה בחיפושה. "כן!" זעקה טל. "היא הלכה עם סבא שלה אל תוך הסמטה הזו" סיננה האישה. "אלוהים! לא!" צרחה טל בקול ורצה אל עבר הסמטה. ****** טליה נמצאה חסרת חיים שכוב על יד שלולית גם ענקית. טל התאבדה לאחר זמן קצר והותירה אחריה הודעה אחת, ששלחה אל כול חבריה שנותרו בחיים, ושלא. גופתה נמצאה מלאה בסימנים כחולים, אף אחד לא ידע את פשר הסימנים, או פשר מותה. אך הדבר היחיד שזכרה היא להשאיר היה פיסת זיכרון קטנה. היא שלחה להם את ההודעה היחידה שמצאה בתיבת הפלאפון שלה. ההודעה היחידה שלא פתחה עוד מגיל צעיר, גיל נעוריה. בהודעה היו רק שתי מילים כתובות, חזק וברור: "יא-בייבי!". ****************************************************************************************************** *נשימה עמוקה* אוךך...אלוהים. בנות יקרות ואהובות שלי
אני ,..אני בעצמי בהלם מעצמי...אתן מבינות? גם כשאי כותבת את התגובה הזאת...אני אשכרה...חושבת על מה שכתבתי עד כה- ואני אומרת לעצמי "וואו!". אני יודעת שהסוף הוא לא "ונחיה באושר ואשר עד עצם היום הזה". אבל... כבר הזכרנו שאני חולנית?סדיסטית?מזוכיסטית?חולה בנפש?..או סתם...סופרת..שמחפשת אקשן? הלא-כן?
אני מאוד מאוד מאוד רוצה לשמוע תגובות שלכן
אני אנצור את זה איתי תמיד- כי מכאן כולם מתחילים. ואלוהים יודע מה אני יעשה עם הכתיבה שלי.
XD אני מקוה שאהבתן-ושהצלחתי להוציא ממכן את מיטב הרגשות
להוציא מקראיה רגשות- זה דבר נדיר
מי שרוצה את כול השירים שהיו עד עכשיו בפיק..בעצם רובם[בפייבוריט]:
http://www.youtube.com/user/batboobut .
נאמ-מי שרוצה ת'שירים להוןדרה- הורדתי ת'רוב אז רק תאמרו ואני ינה להעלות לכן
אני רוצה תגובות!!| גם אם חלקכן שונאות אותי על הסוף הזה.. וגם אם לא:]
אני מקווה שהעברתי אצלכן תקופה-כי משך הפיק...קודם כול שזה הפקי הכי ארוך בתולדות הפורום!...XDD אז זאת בהחלט תקופה:]
הכי שבעולם. בוט.