בעידן שבו הכל מהיר, מסעיר ומטורף...המכשירים
המסונטזים אלה (כמו שאתה קורא להם...), נכנסים ישר ללב, והם מצליחים ל הביא איתם המון עוצמה ורגש... בעידן של היום, לא מספיקים להנות מתענוג מסויים,ומיד מחכים למנת התענוג הבאה...שום דבר כבר לא מספיק...אנחנו משועבדים לדבר הבא... התזזיתיות הזאת, התשוקה לאתגר ולעונג הבא, מתחלפים כ"כ מהר, שלפעמים נראה לי שרק קצב מסונטז "ומטורף " יכול להביע את הטריוף הזה... קשה להתחבר למוסיקה של השירים הישנים - שרובם בקצב איטי ומונטוני משהו, קצת תלושים מהדינאמיקה וההמציאות... קשה לי להביע את עצמי במילים, אבל אני מקווה שמה שניסיתי להעביר עבר...