אשת השבוע

[בלינקה]

בו זמנית? לא. אבל את יכולה לקבל

אותו אחרי

 

[דפנה מי]

שלום לך../images/Emo39.gif

האם את מגדירה את עצמך טיפוס אופטימי? פסימי? נוטה לבכות בקלות? מקטרת ומוצאת לרוב כתף אצל אחרים ונשפכת בפניהם בקלות או דוקא שאחרים נשפכים על הכתף שלך-ואז את רק מקשיבה או גם "מחזירה" משלך? האם היה ככה תמיד או שהשתנה בעקבות הופעתה של שחר בחייך? ועוד סקרנות

-מהיכן השם דןדן ל

?

 

[בלינקה]

אני טיפוס מפוכח

יש לי תקופות שאני בכיינית נורא, ויש תקופות שבהן אני לא בוכה בכלל, אפילו אם נורא בא לי. אני קוטרית כדרך חיים. זה נורא כיף לי לקטר על מר גורלי, אבל רק על שטויות. על דברים אמיתיים אני לא מקטרת. אני חושבת, מתייעצת, בוכה לפעמים, אבל לא מקטרת. אני חושבת שעניין הכתפיים אצלי הוא די מאוזן. אני משמשת כתף למי שמשמש לי כתף, ולהיפך. ה"מחזירה" תלוי בחומרת הקיטור של הצד השני. אם מישהו "יקטר" לי על מחלה, אני לא אקטר בחזרה. אם מישהו יקטר לי על זה שהוא ישן רק שש שעות בלילה, אני כן אקטר בחזרה. בד"כ. אין לשחר שום קשר לזה. השם דןדן? בדרך מצער בעלי חיים הביתה זרקנו שמות, ודןדן היה השם היחיד שאף אחד מאיתנו לא עיקם את הפרצוף כששמע אותו. אני אפילו לא זוכרת מי מאיתנו זרק את השם.

 

[טיפוטף]

עוד שאלות

מה כל כך שנאת בעבודה בצבא? באיזה תחום עסקת שם? פלילי? האמת שהעבודה המשפטית בצבא כל כך לא משקפת את מה שנעשה בחוץ, ומה שאפשר לומר הוא "חבל ומזל". חבל - שזו העבודה המעשית הראשונה שהתגלגלת אליה, ומזל - שבסופו של דבר נקרתה לך ההזדמנות לטעום מסוג אחר של עבודה, שבו כן מצאת את עצמך. את הלימודים אהבת? איזה קורס במיוחד? ומהן השאיפות המקצועיות שלך לעתיד? את חושבת על לימודים גבוהים? (אני חוזרת להצעות לגבי בוסטון ולונדון...) בדיעבד היית בוחרת שוב באותו מקצוע? אני התחלתי ללמוד לפני ה"בום הגדול" של המכללות. אבל את שהתחלת ללמוד כבר בתנאים של "אינפלציה" - לא חששת? ומה היתה העדיפות השניה שלך?

 

[בלינקה]

נראה לי שהסברתי לא מי יודע מה

את הצבא דווקא אהבתי. אחרי הלימודים התחלתי סטאז' במשרד פרטי, שבו שנאתי כל רגע, וברחתי אחרי חצי שנה. שנאתי את התחום (תביעות גוף), העבודהשנתנו לי היתה טכנית לגמרי ומאד לא מאתגרת, וגם לא הסתדרתי מבחינה אישית עם המאמנת שלי. בצבא שירתתי כמשפטנית ללא תקן, באכ"א. נהניתי גם מהמעמד המיוחד שהיה לי בענף שבו שירתתי, וגם מהעבודה, שהיתה הרבה פעמים מעניינית, ותמיד היתה מועילה. בעיקר האוריינטציה האזרחית שהבאתי לתחום, שעסק במערך המילואים. את הלימודים לא אהבתי. חוץ מאת התחומים שהשיקו למדעי החברה (משפט ותרבות, משפט מוסלמי, תורת המשפט...). אני רוצה להיות שופטת. אני חושבת שיש לי את היכולת ואת האופי להיות שופטת טובה. אני חושבת על לימודים גבוהים, דווקא ממש לא בתחום המשפטים. מעניין אותי מאד ללמוד מקרא וספרות. בוסטון ולונדון זה בשביל בעלי. הוא הסטודנט המצטיין בינינו

אני מניחה שהייתי בוחרת שוב באותו מקצוע. אותם שיקולים חלים גם היום, והיום אני יודעת גם שאני יכולה להינות ממנו. אני לא באמת רואה את עצמי עוסקת במשהו אחר, שגם מכניס כסף. התחלתי ללמוד ב-95, ממש לפני תחילת בום המכללות. עוד לא היתה אינפלציה, ולא ידעתי שתהיה, כך שלא היתה לי עדיפות שניה. חוצמזה, חשבתי אז, ואני חושבת גם היום, שמי שבאמת טוב מוצא עבודה. אז ממה יש לי לחשוש?

 

[בלינקה]

תביעות גוף=נזקי גוף, כמובן

 

[1לא מוצאת שם]

נורא מעניין

ונורא כיף לקרוא, לי במיוחד מרתק הקטע של הקבלה העצמית שלך והשלמות עם מי שאת. (דברים שהייתי רוצה להגיע אליהם פעם). תמיד היית כזו? נראה שאת מרגישה בנוח בתוך עצמך וחיה בשלום עם המגרעות. בעיני זו אחת התכונות הכי מושכות אצל בן אדם. ועוד שאלה קטנה-בתור חדשה כאן אני לא יודעת בת כמה שחר.

 

[בלינקה]

לא תמיד הייתי כזו

אבל בגיל מאד צעיר, אולי אפילו 10, כבר החלטתי שאני שווה הרבה, כאדם שלם, גם אם יש פה ושם מגרעות. מאז עברתי תהליך מאד ארוך, מהידיעה שמי ומה שאני זה נהדר להרגשה שמי ומה אני זה נהדר. אני לא תמיד מרגישה ככה, אבל המצב משתפר. בעיקר בגלל שאני לא פוחדת לשנות מה שלא מוצא חן בעיני. יותר מזה, הידיעה שאני יכולה לעשות/להיות דברים אחרים, במקומות אחרים בעולם, גם גאוגרפית וגם... (ברחה לי המילה

משהו שקשור לעצמיות שלי), עוזרת לי להיות שלמה עם המציאות, ולא תקועה במחשבה שאני נמצאת במקום ובמצב שאני לא רוצה להיות בהם. אם אני כאן, כנראה שלא ממש רע לי כאן. ושחר בת שישה חודשים וחצי

 

[משוש30]

בלינקה איזה שרשור כיפי ונעים

אני מאד נהינת לקרא שאלות: למה קראתם לשחר בשמה? כמה שנים את והאיש ביחד? האם לנוכח המצב בארץ יש לכם לפעמים מחשבות לעזוב? מה הדבר הכי מטורף שעשית?

 

[בלינקה]

תהיתי מתי תשאלי אותי, ומה ../images/Emo9.gif

שחר זה שם נורא יפה בעיני. תמיד חשבתי שלבן שלי אקרא שחר. כשנכנסנו להריון, עוד לפני הסקירה הראשונה אפילו, אמרתי לאיש ששחר זה לבן. הוא אמר שבשום פנים ואופן לא. אבל הוא מוכן לקרוא לבת שלנו שחר. כשהיא נולדה היא לא נראתה לי שחר, משום מה, ובמשך חלק ניכר מהאישפוז התלבטנו בין רותם לבין שחר, והעלינו עוד כמה שמות. אבל ערב אחד היינו במקלחת (לא הייתי מסוגלת לבד), ואחותי היתה עם שחר בחדר, ושמעתי בכי של תינוק. שאלתי "זו שחר בוכה?", ומאז היא היתה שחר באופן סופי. אנחנו שלוש וחצי שנים ביחד. מאז ינואר 2001. אנחנו לפעמים אומרים "זה בלתי אפשרי לחיות כאן", אבל אף אחד מאיתנו לא שוקל ברצינות לעבור לגור בצמיתות במקום אחר. אנחנו מרגישים כאן בבית. אני פוחדת להשתמש במילים גדולות כמו פטריוטיזם וציונות. אני גם לא משוכנעת שהן לגמרי מתאימות במקרה שלי. אני לא יודעת אם להגדיר את זה כמטורף או כמטומטם. קרוב לודאי ששניהם. כמו שכתבתי למעלה איפשהו, הייתי ילדת צ'ט, ונפגשתי עם לא מעט אנשים משם. פעם אחת עליתי ביום שישי בשתיים בלילה למונית, ונסעתי להרצליה, לבית של מישהו שקרא לעצמו עבד36. אני לא מאמינה שעשיתי את זה. זה היה מטומטם לגמרי, ואני די בטוחה שהייתי במצב של אי שפיות זמנית. בסוף ישבנו אצלו בסלון עד שמונה בבוקר, וקישקשנו. היה נחמד מאד. וחד פעמי

 

[טיפוטף]

איך היה להיות עתודאית?

אני שואלת כי אני לפחות קיבלתי את הרושם, שאצלנו הם לא התערבבו כל כך, הרי אין הרבה עתודאים במשפטים (לעומת הנדסה, מחשבים וכו'). הם היו קבוצה די מסוגרת, שלא יצרה קשרים עם השאר (לא שאני יצרתי מי יודע מה קשרים, עם חבר מגיל 19 ודיעה נחרצת על חלק גדול מהסטודנטים). מה דעתך בכלל על הסטודנטים למשפטים? ואני חייבת להסכים איתך, שהלימודים מה זה משעממים... אני חושבת שנהניתי רק מתורת המשפט וממשפט חוקתי.

 

[בלינקה]

לא ממש הייתי בקשר עם העתודאים

וגם התרשמתי שכל העתודאים שלמדו איתי התברגו בתוך קבוצות הטרוגניות מבחינת גיל. לגבי באופן אישי, היו אנשים שנדהמו לגלות רק בשנה ד' שאני עתודאית. זה לא ממש שיחק תפקיד. בצבא, אגב (אני יודעת שלא שאלת) התחברתי כמעט רק לעתודאים למשפטים, שאת רובם הכרתי טלפונית בעיקר. אין לי איזו דעה מגובשת על הסטודנטים למשפטים. איתי באותה שנה למדו בערך 400, ואני לא באמת יודעת לתת להם איזו שהיא תכונה משותפת, למעט העובדה שלא נתקלתי שם במישהו טיפש

כמו בכל קבוצה מספיק גדולה, היו שם אנשים נחמדים יותר ופחות, תחרותיים יותר או פחות. אולי אפשר לומר שכולם שאפתניים? לויודעת.

 

[טיפוטף]

אני אסביר למה אני שואלת ואשאל עוד

כי אני קיבלתי את הרושם, שלימודי המשפטים, בניגוד לחוגים אחרים, נורא מצרים אופקים. כמובן שחשבונאות והנדסה וכו' גם הם לא מרחיבים אופקים מי יודע מה.... אבל אנלא יודעת, אולי זו סתם אשליה שלי, שעורך דין או שופט צריך אופקים קצת יותר רחבים... דרך אגב אני בכלל חושבת שזו בעיה מאוד רצינית בארץ, בניגוד לארה"ב למשל, שם אנשים לומדים בקולג' לפני שהם הולכים ללמוד מקצוע. וזה לא שאני חושבת שהשכלה - ובטח שלא השכלה פורמלית - זה הכל בחיים. בכלל לא. אבל פשוט נראה לי שאם אתה כבר באוניברסיטה, אז למה לא ללמוד קצת יותר דברים שיעשירו אותך ויתנו קצת יותר כלים. ואצלנו בפקולטה היו כל כך הרבה אנשים שלא התעניינו בשום דבר מעבר וזה היה נורא חבל - ואפשר להאשים בכך רק את המערכת כמובן, ולא אנשים בני 20 וקצת. אבל הבנתי שאת כן רוצה להמשיך וללמוד דברים יותר מעשירים ואני חושבת שזה נהדר. אני מעריצה אותך על הרצון להיות שופטת - ברור לי שאני לא הייתי מסוגלת כמובן לעשות זאת מהמון סיבות. אבל הנה מגיעה השאלה - איזו דמות של שופט/ת עומדת לנגד עינייך - דמיונית או ממשית?

 

[בלינקה]

איפה למדת?

אני דווקא לא חושבת שהאשמה היא במערכת, אלא בסטודנטים. אם אני, בגיל 18, הגעתי למסקנה שדיני שטרות אוכל ללמוד בכל שלב בחיים, אבל קורס בחוג לאומנות אני כנראה לא אקח בשנים הקרובות, אז כדאי שאני אעשה את זה בזמן התואר במשפטים, אז כל סטודנט אחר יכול להגיע לאותה מסקנה. הם לא רוצים. אני מסכימה איתך לגבי האופקים הרחבים. בזמנו, כשלמדתי, היו כמה שעות חובה שהוקדשו לנושאים לבר משפטיים. היו מרצים שגלשו ממשפט גרידא לתחום החברתי-תרבותי, לתחום הפילוספיה, וכד' (כמו מני מאוטנר, למשל. כמו חנוך דגן וכמו רון שפירא). לסטודנטים לא היתה סבלנות אליהם. יש לי דוגמה של ממש. המתרגל שלי בחוזים, איסי רוזן-צבי, אדם חכם וחביב, ומתרגל לא רע בכלל. בחר להתמקד בתיאוריות סוציולוגיות בתרגילים שלו, וציפה לנהל דיון על סמך המחשבה שהסטודנטים קראו את פסקי הדין שהוא ביקש. הוא נקטל קשות בסקר שביעות רצון, כי הסטודנטים העדיפו שהוא יקדיש את הזמן ללספר להם מה הרציו של פסקי הדין. טוב, אני מתרגזת, אז אני אפסיק כאן. דמות של שופט/ת? מישהי שמבינה את המאטריה המשפטית, שאינה מתעלמת משיקולי צדק ומסוגלת לפסוק באופן שישלב את שניהם. מישהי שמקשיבה לצדדים, אבל גם יודעת מתי להפסיק ולחתוך. ופרקטית. לא סובלת שופטים שלא מחוברים למציאות. וגם שלא פוחדת להחליט גם אם הדרך המשפטית שבה היא בוחרת עוד לא סלולה. נראה לי שיצחק עמית עונה על הקריטריונים ההם.

 

[טיפוטף]

בת"א - אני מבינה שגם את

אוי, הלוואי והיו יותר שופטים מהסוג שאת מתארת. אני לא יודעת מה יותר גרוע - חוסר חיבור למציאות? או חוסר רצון ללכת בדרך לא סלולה? רצון לקצר תהליכים בכל מחיר? חוסר יכולת לחתוך כשצריך? חוסר הבנה במאטרייה? אבל רובם כאלה, מה לעשות, וכשאומרים משהו עושים לנו ברוגז.

 

[rnati]

../images/Emo140.gifמקסים הסיפור על שחר

איך בטבעיות היא נהייתה שחר (או שתמיד היתה

) לי ברור שהיא ליהיא אבל אני עדיין קוראת לה "הילדה" (הילדה בוכה, צריך להאכיל את הילדה וכו')

 

[גורבי]

נהנית לקרוא אותך

כמו תמיד, בעצם. את אחת הכותבות הרהוטות ביותר (וגם הנחמדות ביותר

) שיצא לי להכיר. ומכיוון ששאלו כבר את כל השאלות רבות המשמעות והרות הגורל, אז הנה התרומה המפוקפקת שלי: - לאיזו דמות ספרותית/קולנועית את הכי דומה? - איזה הרגל מעצבן יש לך, שהיית רוצה להיפטר ממנו? - אם היית פרי, איזה פרי היית? (בהשראת התחלת המוצקים של שחר, אני חולמת על בננות ואגסים, סליחה)

 

[בלינקה]

תודה ../images/Emo9.gif

אני דומה, אולי, לג'יין אייר. במשך שנים היא היתה מודל שלי, בכלל בלי שהייתי מודעת לזה. שקטה שקטה, אבל משיגה מה שהיא רוצה. למרות שהיא חלשה, היא יודעת לקחת אחריות על עצמה ועל החיים שלה. מסוגלת לפעול בהגיון גם בזמן של סערת רגשות. וחובבת גברים כהים בני 38

אני כוססת ציפורניים. לא הבנתי בהתחלה את הקשר בין תחילת המוצקים של שחר לבין פירות. שחר בכלל התחילה מבטטה

. אני לא רואה שום דמיון ביני לבין פירות, מכל מין וסוגשהו. אולי אני קצת חסרת דמיון

 

[גורבי]

קראת את "פרשת ג'יין אייר"?

דווקא חביב, ונראה לי שימצא חן בעיני אוהבי הרומן המקורי. חסרת דמיון? חס וחלילה - אולי פשוט קצת יותר שפויה ממני, הקיווי

 

[בלינקה]

אפשר עוד פרטים? על הספר?