אשת השבוע

Salsa S

New member
מזל טוב!! ../images/Emo65.gif../images/Emo77.gif../images/Emo39.gif../images/Emo13.gif

המון מזל-טוב, תחגגי בכיף, גם את היום וגם את השבוע. אני עדה לכך שהמוביילים שלך מדהימים!!!
והשאלות שלי: למדת את זה איפהשהוא (נושא המוביילים בכלל, והחרוזים בפרט)? או שזה בא לך סתם ככה? כשרון טבעי? חשבת לעשות מזה אולי עסק? (כי לא ראיתי עוד שום דבר כזה בשום מקום). ושוב - מזל-טוב!
 

דפנה מי

New member
את עניין המוביילים לא למדתי

אכן כשרון טבעי
עניין החרוזים-גם הוא חלקו כשרון טבעי ולהעשרה הלכתי לקורס בחנות חרוזים. חשבתי לעשות מזה עסק אבל ממש אין כשרון שתחום השיווק ואני לא יודעת מהיכן להתחיל.... ו
מתוקה
 
היי דפנה, הם מקסימים. אני עושה

מוביילים מאוריגמי ואוהבת לראות עבודות של אחרים. אני חושבת שאחרי הצגת המוביילים פה יכול להיות שתמצאי פתרון תעסוקתי אפילו שאין לך תואר בשום דבר. יש לך פשוט תואר בכישרון טבעי וזה הכי חשוב.
 
../images/Emo79.gif HAPPY BIRTHDAY TO YOU

דפנה מי - איזו כישרונית !!!! אין לי כרגע כל כך מה לשאול רק שיהיה לך המון המון מזל טוב !!!!
 

אלינה12

New member
הי דפנה

קודם כל מזל טוב!
ולשאלות: איך פגשת את בעלך? איך הרגשת שזה זה? מה תכונה הכי טובה באופי שלו ואיזה לא טובה(בעיניך)? מה תכונה הכי טובה באופי שלך ואיזה לא טובה(בעיניך)?
 

חושחושה

New member
היי, אני תמיד עוקבת אחרי עבודותייך

בפורום "אומנות שימושית" נחמד לקרוא אותך כאן, מה שמוכיח לי שמי שרוצה, מוצאת זמן גם לנשמה, ולתחביבים! מזל טוב! רציתי לשאול לגבי אימך, יש בך כעס אליה? אתן בכלל לא מתקשרות? והאם הלידה שינתה אצלך משהו לגביה? הכוונה לאימך כמובן! אם שאלותי חטטניות מידי, זה בסדר גם אם תחליטי לא לענות! שבוע מקסים!
 

דפנה מי

New member
איזה כיף שעוקבים אחריי../images/Emo140.gif

אני מוצאת זמן בעיקר כשעדי ישנה ולומדת לוותר לעצמי ולא להיות זו היחידה שמטפלת בה ואז יש זמן לדברים אחרים. יש בי הרבה כעס לאמא שלי ובמהלך השנים זה הפך לאדישות ואטימות כלשהי כדי להגן על עצמי-אבל עדיין לא מספיק ובפגישות איתה (אחת ל3-4 שנים-אני מאוד פגיעה). מבחינתי-אני לא מצלצלת אליה, היא אליי בערך פעם בשבוע והשיחה יבשה לגמרי ונמשכת בין דקה ל 5. אני שומרת על ריחוק מקסימלי אפשרי: על ההריון והלידה היא שמעה רק כשעדי היתה בערך בת שבועיים-כשרציתי שלא תצלצל כרצונה ותפריע לי והייתי צריכה לתת לה סיבה. היא לא ראתה את עדי מעולם רק בתמונות בודדות ששלחתי אליה. הלידה, או יותר נכון האימהות, גרמה לי לכעוס ולכאוב עוד יותר ולא להבין ((וגם לפחד במידת מה) מצב כזה שאמא יכולה לדאוג קודם לעצמה ולצרכים שלה (החומריים והרגשיים) ורק אח"כ, אם בא לה ומתאים לה-לילד שלה. אני בצורה קיצונית, אולי, דואגת לעדי וזה מרגיש לי לא מספיק-כדי שלא אהיה דומה לה ולו בפסיק.
 

דפנה מי

New member
זה סיפור נחמד מאוד

חבר משותף של שנינו החליט שהוא מוצא לי חבר כי יש לו חברה שחושדת שאני רוצה אותו-כל עוד אני פנויה ולכן צריך שאהיה תפוסה. לא עזרו כל בקשותיי לא לעשות כלום-הוא התחיל לקבוע לי פגישות והעביר את הטלפון שלי (ואז טרח להגיד לי שמישהו עומד לצלל אליי) ל 3-4 מחבריו. עם כולם זה נכשל, כולל עם בעלי. כשנגמרו כל חבריו של השדכן הוא חדל סוף סוף והזמן עבר על מי מנוחות. כעבור כשנה, הוא הזמין את החבר שלו (שפגשתי לפני שנה והוא במקרה גם בעלי היום) להיפגש איתו בדיונון באוניברסיטה ורצה המקרה (או שלא?) וגם אני הייתי שם. המשכנו אחרי הלימודים לגלידה ולבית קפה. היה נחמד והמשכנו כל אחד לדרכו. כך קרה שנפגשו עוד איזה פעמיים שלוש, עם החבר המשותף והתחלנו להרגיש שהוא קצת מיותר לנו ונוכל להיפגש רק שנינו ומכיוון ששנינו היינו ביישנים, לא אמרנו כלום ולא החלפנו פרטים. בדיוק בעלי (כיום) היה צריך לצאת מילואים. הוא אמר לחבר המשותף שלנו שהוא רוצה שאצלצל אליו וחשבתי שהנה גל השידוכים מכה שנית ושיירד ממני. הוא במילא כבר מסר את הטלפון-אז בעלי צלצל והיה נחמד כ"כ שאני התלהבתי ולמחרת ניסיתי כבר לצלצל שוב והיה תפוס. אמרתי לעצמי שזה סימן להרגיע התלהבות ולא להתבלבל ולהתאהב ולאבד את הראש. כעבור יומיים בעלי צלצל ואמר שהם חיכו (היה לו גם קהל) ולא הבינו למה לא צלצלתי. דיברנו באותו ערב 4 שעות רצוף! ומאז ועד עצם היום הזה. הנושא העיקרי בשיחה היה גם החבר שלנו עם יחסיו המעוותים עם חברתו החשדנית ובכלל-הסרט שראינו שלושתינו יחד ו TRUE LOVE ששיננו האמנו-הסרט "הנסיכה הקסומה" ולאט לאט הבנו שזה זה, פשוט הרגשנו נוח כאילו מאז ומעולם הכרנו ואת ה I LOVE YOU הראשון אמרנו בטלפון (המילואים) עד שנפגשנו, נבוכים ובוסריים, בחופשה מהמיל' כעבור 3 שבועות, עם זר שושן צחור... התשובה לתכונות בתגובה הבאה
 

דפנה מי

New member
התכונות הטובות והרעות../images/Emo3.gif

אצל בעלי: הסדר והארגון והחשיבות שכל דבר ייעשה בזמן ובמקום. הרעות: שהוא לא נכנע בקלות לרצונות אחרים. הכי טובה אצלי: הרגישות הגבוהה כ"כ לזולת והרצון להיות מושלמת וטובה בהכל ושלכולם יהיה הכי טוב ושכולם יהיו מרוצים-זו נראית לי גם הכי רעה, כי בתוך כל זה אני לא יודעת לשים את הגבול מתי אני מתחילה לסבול ומוותרת בקלות על דברים שבדיעבד חשובים לי...
 
יש לי שאלה

קודם כל מזל טוב! אור שלי עוד מעט בן שלושה חודשים והשבוע חזרתי לצערי לעבודה. מאז שילדתי אני ובעלי בלחץ לגבי העתיד הכלכלי. אנחנו נשואים כבר יותר מחמש שנים ורק עכשיו הרגשנו שאנחנו יכולים להרחיב את המשפחה - מבחינה כלכלית. העניין הוא שאנחנו דווקא מרוויחים לא רע בכלל, אבל בכל זאת מודאגים. רציתי לשמוע מבחורות כמוך האם אין לך פחד כזה ואם כן איך הצלחת להתגבר עליו ולהכנס להריון כשאת מובטלת. חוץ מזה, סתם מסקרנות - גם אני גדלתי בשכונת בבלי ואני בת 30. באיזה יסודי למדת? תמר
 

דפנה מי

New member
יש לי בהחלט פחד כזה-

אבל יש לנו גב כלכלי, בעיקר של ההורים שלי ביומיום (ההורים של בעלי עזרו בקניית הדירה שלנו). מכיוון שהזמן התחיל לתקתק וראיתי כשעבדתי ולקראת הפיטורים שלא מגיע רגע נכון להיכנס להריון ואז הגיעו הפיטורים, חיפשתי עבודה כשנה וחצי וראיתי שלא קורה כלום (כולל עבודה של חודש במקום שברחתי ממנו, לא בתחום ההי טק) אז החלטתי להיכנס להריון והבעל עובד ומסתדרים. אני בכלל חסכנית מטבעי אז גם זה מסתדר באופן כללי. למדתי בביה"ס היסודי בבלי (גרתי מולו
) ואח"כ בתיכון עירוני ד'-אני בת 31 היום. אנחנו מכירות???
 
מצטערת שרק עכשיו אני כותבת

פשוט חזרתי לעבודה השבוע ואני מנסה איכשהו לצוף.. גם אני למדתי בעירוני ד'אבל כנראה מחזור אחד אחרייך (ילידת 74). לנו אין גב כלכלי לא מההורים שלי וגם לא מההורים של בעלי, כך שלמעשה אנחנו עדיין בדירה שכורה כי אין מצב שנצליח לארגן סכום ראשוני למשכנתא
בכל אופן, במחשבה שנייה אני חושבת שהכי חשוב זה להיות בריא! וזו לא רק קלישאה - חבר מאד טוב שלנו מאושפז כבר למעלה מחודש בבית חולים עם שיתוק בארבעת גפיו, אחרי שנפל מאופניים
מאחלת לך אושר, נחת, אהבה ובריאות! תמר
 
למעלה