אשת השבוע

[דפנה מי]

הרי לכם "חשיפה" לפינה שכתבתי

לפני שנה בערך. עוד לפני האימהות ובימי המובטלות (שעוד נראו עליזים). תיקראו ותהנו

-

אתר.

 

[lulyK]

דפנה, דווקא השבוע אני לא מוצאת

זמן לשאול שאלות, אבל קוראת מרותקת ונפעמת מהכשרון.

 

[משוש30]

מזל טוב מאחור על יום ההולדת../images/Emo65.gif

עוד לא הספקתי לקרא את השרשור יש לי שבוע מטורף מצטערת...אז בינתיים אין לי שאלות

 

[אפרת12]

../images/Emo41.gifאשת השבוע../images/Emo41.gif

 

[boringvered]

טוב, אז התפוז בלע לי את מה שנכתב

לפני מספר ימים... ואני מאז לא הספקתי לנסות שוב.... ואני מקווה שאני זוכרת מה שרציתי לכתוב (וגם עכשיו כל שתי שניות הבוס שלי בא לכאן ואני נאלצת שוב להפסיק לכתוב). עברתי על חלק מההודעות ואני מקווה שאני לא חוזרת על משהו שלא הספקתי לעבור עליו... בכל אופן, רציתי לשאול - בדיעבד, לאחר ההתנסות הלא טובה שהייתה לך לאחר הלידה - עצם העובדה שהשאירו את עדי יותר זמן בבי"ח, עצם העובדה שהפסקת התרופות באופן פתאומי וההשלכות של ההפסקה הזו - בדיעבד - מה היית עושה בפעם הבאה? ומזלטוב לך

 

[דפנה מי]

ה../images/Emo43.gifהזה מעלה את הסעיף לפעמים

לא שאלו אותי עדיין

בדיעבד ההשארה של עדי בביה"ח היתה רק לטובה ונתנה לנו זמן להתארגן יותר טוב, לי-לחזור הביתה ליומיים כשעדי בביה"ח וקצת לנשום אויר ולישון טוב שני לילות

אז אני נורא נלחצתי גם מהצוות שכל פעם אומר משהו אחר, מזה שעדי בהשגחה ואיימו כל הזמן דברים נוראיים (שהיו סתם איומי סרק ויכולים לקרות לכל תינוק), אפילו הרגשתי לא בסדר שאני משאירה אותה שם וחוזרת הביתה ורצתי אליה כמו מטורפת כל שעה-שעתיים (והייתי צריכה גם למצוא הסברים לסביבה ולשכנים למה היא נשארה ואני יצאתי), כולל שאיבת חלב ללילה (אחרי שהנקתי אותה ועד שגיליתי איך עושים את עם כל הנהלים המחמירים שם-כבר פרצו דמעות היום השלישי) וזה היה נורא ובקושי הצליח (עוד לא הייתי

רצינית

. אני חושבת שחטפתי הלם ולקחתי את זה נורא קשה שהודיעו לי שיש לאשפז אותה ל4 ימים במקום 24 שעות כמו שאמרו לי ברישום לחדר לידה ושבפעם הבאה - אני כבר אהיה מוכנה מראש אז לא יהיה הלם כזה. ולגבי הלילה-אני אלך בשקט הביתה ואשאיר את הצוות לטפל בה-כולל האכלה בתחליף. השיבה למלונית עשתה לשתינו רק טוב

. פעם באה אני גם חושבת שלא אקבל כ"כ הרבה האשמות מהמשפחה הקרובה ש"אני מסכנת את חייה של עדי והייתי כבר צריכה להפסיק עם התרופות הללו" ובוודאי לדחות מבקרים במצב כזה! (הם רק הפריעו ולי לא היה זמן להתייחס אליהם). אני גם מקווה שלא אזדקק לתרופות (ואם כן-אדע לשוב אליהן אחרי העזיבה את ביה"ח אם יהיו כאלה קפדנים (המכון הטרטולוגי מאשר אותן להנקה) ולא לחכות ל"נחיתה" לא טובה. בכל אופן אני גם מקווה שהגישה של ביה"ח תהיה פחות מחמירה בעניין-כי ממש לא הייתי יחידה בחדר במצב זה והיו עוד 3-4 תינוקות וזה מצב שהולך וגדל עם הזמן ואחוז רציני מהאוכלוסיה נוטל תרופות וגם מגיע לחדרי לידה. הזמן יעשה את שלו כנראה (גם ההוראה המחמירה של להשאיר את עדי בהשגחה 4 ימים יצאה ימים ספורים לפני שילדתי בגלל מקרה קיצוני שאולי בכלל לא היה קשור לעניין). כדי להוסיף נתונים ולצורך מחקר-בדקו לעדי ולי תפקודי קרישת דם ונטלו מאיתנו דם-מילא ממני, אבל מעדי לקחו 3 פעמים כי זה נקרש להם בדרך-פעם באה אפסיק את ההתעללות הזו קודם! חוץ מזה היו הרבה קטעים ואוירה קרובה בין השוהים ביחידה והיתה חוויה נחמדה.

 

[אלינה12]

אז יש לי עוד שאלה

מה יחסים שלך עם אחיך? את לא כתבת עליו הרבה. האם הוא גם התנתק מאמא? איך את היית רוצה שיהיו יחסים בין עדי לאחים/יות שלה שיהיו בעתיד? מה תספרי לעדי כשהיא תשאל על סבתא (ז.א. על אמא שלך) ובכלל האם את חושבת שבאופן כללי לילדים צריך לספר את האמת/חצי אמת/ או עדיף לא לשתף אותם עד שיגדלו ויבינו.

 

[דפנה מי]

אח שלי ואני

קרובים-אבל הוא שונה ממני-הרבה יותר סגור ומאוד מאוד מאוד עסוק ואין לו זמן לקשקושים. הוא התנתק מאמא שלי עוד יותר-היה שלב בהתחלה שהיא אפילו אמרה שהוא יילך עם אבא שלי ואני אשאר איתה

והיא ניסתה להפריד בינינו-רק שהיא לא הבינה עד כמה היא טועה שהיא מנסה לעשות את זה וכך מרחיקה אותי ממנה עוד יותר. אני מאוד רוצה שעדי תהיה בקשר טוב עם האחים/יות שלה וידברו וייפגשו ביניהם, יחליפו חוויות, מידע, יתמכו יעזרו זה לזה, אולי יבלו ביחד גם עם חברים משותפים. אני בעד לספר את כל האמת ורק את האמת. רק רצוי שהם גם יבינו משהו-אם אגיד לה את זה עכשיו היא בטח לא תבין

במקרה שלי-אמא שלי בעצם תהיה זרה לעדי והן לא יכירו כ"כ זו את זו. זוגתו הנוכחית של אבא שלי היא הסבתא שלה (והיא גם מקפידה כיום שלא יקראו לה סבתא/אמא אלא בשמה) וכשעדי תתחיל להבין אני אחשוב איך לספר לה שיש עוד סבתא שאין לי קשר איתה וגם לה לא יהיה כ"כ. היא בכלל לא תהיה דמות משמעותית בחייה. כשנגיע לשלב זה-געבור אוות

 

[dorlim]

כמה שאלות בדקות הפנויות שלי:

* טראומת הלידה - כשותפה לצרה אני זוכרת היטב את סיפור הלידה שלך ובעיקר את סיפור התפרים. מה מצבך בענין זה עכשיו? בזמנו חשבת לתבוע את התופר - עשית עם זה משהו? ואיך את מתכוננת ללידה הבאה , אם בכלל? * עבודה וקריירה - איך את מעדיפה לעבודה לבד או בצוות? ונניח שהיתה לך הבחירה - עם גברים או עם נשים ולמה? איך את רואה את עצמך משתלבת חזרה בשוק העבודה? זהו להפעם

 

[דפנה מי]

נושא בעיית משהו....

התפירה גרועה, תודה. יש גם "פינה" שממש בכניסה שיש פתח קטן שלעיתים עד עצם היום הזה,מטיבו של המקום, מציק. למדתי לחיות עם זה. את התופר לא תבעתי (שכחתי מזה....) אבל דאגתי (ועדיין) ליידע את רופא הנשים שלי עליו ועל זה שהוא כ"כ גרוע והוא עובד באותו בי"ח אז אולי זה עבר הלאה-עוד לא היית שם שוב לבדוק את הנושא

גם ללידה הזו שהיתה עשיתי עיסוי פירינאום ועמלנו קשה והגענו להישגים טובים ממש-רק המיילדת הסבירה שמכיוון שהלידה היתה מהירה כ"כ נוצרו הרבה קרעים וכנראה שחלק היו עמוקים ובעייתיים ומכיוון שהיא ראתה דם נקי נובע-היא הודיעה שהיא צריך לבצע חיתוך החיץ ואין לה ברירה. כנראה שכך גם התופר נהג-במהירות ובהלה ובלי רחמנות-אבל בכל זאת, קצת להקפיד-אפילו אני יכולה לתפור יותר טוב. זה ממש מרגיש כמו תפירה הכי פשוטה של העברת החוט בצורת ספירלה

והידוק ומה שיצא יצא... פעם באה אני אשתדל לבקש קצת יותר רחמים ויותר הרדמה (גם אי אפשר היה להרדים חלק מהאזור) ואם אני אראה את המרדים הזה אני פשוט אבקש מחליף מיידי! כדי שלא יהיה ארוך מדיי-אני אענה על עבודה וקריירה בהודעה נפרדת

 

[דפנה מי]

עבודה וקריירה

עד היום עבדתי רק בצוות ולא לבד-נראה לי שזה גם יותר מתאים לי, ואם זה יהיה בתחום היצירות שלי אז עדיף לבד-כי זה עבודה מאוד קפדנית ודייקנית ומצריכה התמקדות אישית. אני אשמח להדריך והעביר את המידע הלאה. הצוותים שהייתי בהם כללו מעורב וגם רק נשים וגם רק גברים-לומר את האמת-זה תלוי פשוט בגיל ובאנשים עצמם-היה לי ראש צוות גבר נוראי, היתה לי ראש צוות אישה מקסימה, בצבא היה הכי קשה כי שם הזמן הוא משהו של רשות והולכים לקורסים ושמירות והעבודה היא הפקר. חזרה לשוק העבודה-כשעדי תהיה במסגרת כלשהי-הפעם אני אנסה לשים את הדגש הרבה יותר על האוירה והסביבה שאעבוד ושיהיה לי כמה שיותר כיף לקום כל בוקר וללכת לעבודה-מקווה שאצליח למצוא מקום כזה-אם לא תהיה פשרה-תפקיד מישרדי כלשהו ו/או מהבית.

 

[lulyK]

דפנה,

סוף סוף יש לי שאלה, אבל היא מאד אישית (אני חושבת). לאור היחסים שלך עם אמא שלך, כשגילית שאת בהריון, היתה לך העדפה משמעותית לבן או בת? ושאלה פשוטה, למקרה שלא יבוא לך לענות על זו שלמעלה: כתבת שאת חסכנית, את לא אוהבת להוציא על עצמך כסף בכלל? מה כן יפתה אותך?

 

[דפנה מי]

ממש לא שינה לי

אם זה יהיה בן או בת-למה בגלל היחס אמא בת שלי איתה?! דוקא רציתי בת כי אומרים שהן ילדות הרבה יותר טובות ויותר קל לגדל בנות

לגבי להוציא כסף:חרוזים הם עכשיו נק' התורפה שלי, גם סוכריות גומי. בגדים אני ממש לא מוצאת בקלות וקונה בד"כ מה שאני צריכה ולא כדי שיהיה עוד אחד. נעליים זה בכלל סיוט (מידה 41). אוכל טוב בכלל, ארטיקים קרח-חולשה רצינית (גם בחורף). משחק גמד-ענק-לבזבז על מישהו אחר הולך לי הרבה יותר חופשי. מדבקות (סמיילי, צפרדעים-יש לי אוסף מיניאטורות של צפרדעים- ניירות מכתבים/כרטיסי ברכה, קישוטי יומולדת

 

[אפרת12]

שאלות לי גם

אני חושבת שעדין לא שאלו (ויש לי גם שאלה אחת נורא מטופשת, שאני אשמור לסוף):

מהם החלומות שלך

מה זכורה כחויה הכי נפלאה או בין הנפלאות ביותר בחייך

אם שמך לא היה דפנה - מה הוא היה

(זו היתה השאלה המטופשת, אם היה לך איזשהו ספק) והעבודות שלך ממש מעוררות התפעלות

 

[דפנה מי]

נתחיל דווקא מהמטופשת

חשבו לקרוא לי דבורה-אוי ואבוי לי!!! חיפשו שם באות ד' ומזל שמצאו מהר את דפנה (רק אני שונאת שמדגישים את ה"נה").

על המחמאות

. חוויה נפלאה היתה לקראת החתונה שלנו-אני קישטתי בבוקר החתונה את האוטו שלי והיה ממש כיף ויצא גם מאוד יפה

. גם המדידות של השמלת כלה-שנה וחצי לפני שהתחתנו הייתי קצינה תורנית בסו"ש וקניתי ירחון את והיו בו פרסומות לשמלות כלה-היתה אחת שאהבתי במיוחד ושמרתי אותה. והנה שנה וחצי אחרי הלכתי לחנות וביקשתי למדוד שמלה זו והיא התאימה פיקס-ההלם הגיע ששמתי את ההינומה והסתובבתי למראה. החולמות שלי עצמם בד"כ מפחידים ואלימים (אני הולכת מכות

ורבה עם אנשים-לכי תביני). וברצינות-מכיוון שהכל השתנה בשנה האחרונה, אני כבר לא יודעת מה לחלום, זה כל הזמן משתנה-בעיקר למצוא לי דרך מבחינה תעסוקתית ולמצוא עבודה יצירתית פוריה ומהנה חברתית, להרחיב את מעגל החברות/ים שלנו ושנהיה יותר עם חבר'ה, לעזור לאנשים ושכולם יהיו בריאים ולהיות אמא טובה שלעדי (ואחיה/יותיה) תהיה אמא כייפית

.

 

[אלינה12]

מה הוא ה- ../images/Emo82.gif שאת חולמת עליו?

בית פרטי/קומות, איפה? עם דשה/גינה, על שפת ים/אגם/ליד היער או בתוך העיר עם כל הרעש ומכוניות? ואולי בכלל לא בארץ?

 

[דפנה מי]

אין מקום מיוחד בעולם במושך אותי

ובעקרון אני מעדיפה בית קומות, בעיר, עם קצת נופך כפרי-לא עם כל המכוניות והרעש-טיפה הצידה

להורים של בעלי יש דירה לא רחוק מהים (אחת מ 4 סה"כ בבניין) והזה משפיע על החפצים בתוך הבית (הלחות/המליחות). ההורים שלי גרים בבית פרטי וחסר לי השכנים-כמו שיש לנו כאן. טוב לי היכן שאנחנו עכשיו, אולי הייתי רוצה קצת פחות צפוף, ובניין טיפה יותר נמוכים (לא 9 קומות).

 

[Joy107]

אפשר מזל טוב מאוחר??../images/Emo65.gif

כל השבוע לא הצלחתי להגיע למחשב אבל זה כיף לקרוא את כל השרשור יחד ולהכיר אותך. ממש מצדיעה לך על הכנות בכל מה שקשור ליחסים עם אמא שלך ובקשר לדכאון אחרי הלידה. כיוון שכבר שאלו את כל השאלות החשובות יש לי כמה שאלות קלילות:

זמר אהוב עלייך

שיר שעושה לך משהו מיוחד בבטן

תכנית טלויזיה שתמיד תשתדלי לראות שתהיה לך שנה נפלאה, המון בריאות ואושר לכולכם נ.ב. ביקרתי בגלריה - תמונות יפהפיות!

 

[דפנה מי]

בטח שאפשר../images/Emo24.gif

אפילו קיבלתי מתנות עוד היום ומי יודע עד מתי... אם כבר הלהקה האהובה עליי: מ ש י נ ה. ויש עוד הרבה: ABBA, דני סנדרבון, כוורת, (שונאת את שלמה ארצי-תסלחו לי), GENESIS, UB40 ולא עולה לי עוד... תכנית טלויזיה:מאז האימהות גיליתי שאת כל התוכניות אפשר להקליט (ולא להצליח לראות בזמן אמת) - "24", NYPD, חוק וסדר, E.R., הכספת, כולם אוהבים את ריימונד, אהבתי בזמנו את בנסון, ספינת האהבה, בועות, בית קטן בערבה (בסופו של כל פרק היה בכי), הלןחשת לתינוקות, סיגליות (תוכנית בוקר), תוכניות בישול, תוכניות עשה זאת בעצמך, "מה לא ללבוש"-ב BBC שיר: פולארויד של משינה, להלן המילים: התנועה שגוברת שוב גובלת בטירוף בחורה שעוברת מבליטה את הגוף אם חוצה כביש עם ילד שעדיין לא ראה איך כבו שמי התכלת איך עולה סערה ואת עצמי אני שואל אם אלוהים חומד לצון למי צריך להתפלל כדי לישון בשקט מחשבה שעוברת משאירה אותי חשוף זה מצחיק האמנתי שאולי אוכל לעוף ואת עצמי אני שואל אם אלוהים חומד לצון למי צריך להתפלל כדי לישון בשקט ואת עצמי אני שואל אם אלוהים חומד לצון למי צריך להתפלל אני מפליג אל הדמיון תמיד רציתי בדברים שלא היו לי מעולם מתעורר את לידי וכל הפחד נעלם

 

[אדר שלי]

שאלות ששכחתי לשאול../images/Emo20.gif../images/Emo141.gif

ואני גם לא לגמרי בטוחה שעוד לא שאלו, אז אם הן מיותרות, אל תעני. איך סיפרת לבעלך על ההריון עם עדי? אילו תכונות מושכות אותך באנשים ואילו דוחות? מהר, לפני שייגמר השבוע שלך...