שרשור פאנפיקים חדש

PerfectSP

New member
חחח..אתמול הייתי ערה עד חמש../images/Emo6.gif ../images/Emo190.gif

בדר"כ...השעות האלה,הן השעות הביתיות שלי
אמנם אני קמה בשתיים כל יום,ופתאום נהיה חושך אבל מילאXDD
 

ElinorLahav

New member
מייייייייייכככככככלי ../images/Emo9.gif

איי ליייק דט !!! הפרקים פשוט מדהימים
אני נורא נהינת ליקרוא את זה !!!! מחכה להמשך
 

Ich liebe T H

New member
../images/Emo203.gif../images/Emo203.gifפרק 10!!../images/Emo203.gif../images/Emo203.gif

מארועי הפרק הקודם: הרעש מהנפילה גרם למיקה להזדעזע. היא לא הבינה מה קרה, מה קורה. ביל התנשם בכבדות. למיקה לא היה סיכוי לראות אותו ברגע הזה, לראות מה קרה לו. הדרך היחידה לדעת שהוא עדיין איתה, הייתה לשמוע את נשימותיו הקצובות, עד שפסקו, גם הן. שימו
!! סוג של טריגר, אני לא אציין איזה כי אז זה לא יהיה מעניין לקרוא. בגדול, מתקשר לאלימות כלשהי, קחו בחשבון:) XX גשם החל לרדת באותו הלילה. טיפות גדולות וכבדות ירדו מטה. בבית קפה קטן וחמים, כחמש דקות הליכה מבית החולים, ישבה לין ולגמה מכוס התה המהביל שלה. הדלת וחלונות הראווה של הקפה היו שטופים מים, ומטושטשים עקב כך. בפנים ישבו זוג צעירים ופטפטו זמן ממושך, עד שהצעיר קם ושילם למלצר. כעת, נותרה לין לבדה בתוך הבית קפה. היא הרגישה נטושה ועצובה. בודדה כל כך. היא שקעה באין סוף הרהורים, תוהה אם עשתה בשכל, אם פעלה נכון. לפתע היא הרגישה יד מוצקה נוגעת לה בכתף. היא הפנתה את מבטה לאחור וראתה גבר בשנות ה30 לחייו עומד מאחוריה. הוא היה גבוה ורחב. מוצק וחזק. "בובה לא אמרו לך שאסור להסתובב לבד בשעות כאלה בחוץ? יש הרבה אנשים רעים" אמר בצחקוק זדוני, כתוכחה. "א..אנ...אני.." גמגמה. "אין דבר יפיופה, מאחר ואת פה לבד, ואני פה לבד, נוכל להשתעשע קצת." קבע, כמתכנן תוכניות. גופה של לין רעד מבפנים אך היא ניסתה לא לשדר זאת לאיש. כעת שתי ידיו האימתניות של האיש אחזו בכתפיה. גופה של לין התקמר בבהלה. "עזוב אותי!" ניסתה לצעוק, ניסתה להתנגד. "ילדונת.."צקצק האיש בלשונו. "תביני, ככל שתתנגדי יותר כך תאתגרי אותי יותר.." חייך חיוך ובכך חשף שורה של שיניים מצחינות. לין הרגישה שעולמה חרב עליה. מעולם לא שיערה שאת האושר שהרגישה ימים ספורים לפני, תתפוס מועקה כזו. האיש הצמיד את גופה השברירי אליו. היא הרגישה את בליטה בין רגליה. כאב בטן החל להתפשט בתוכה. היא החלה לבכות ולרעוד. האיש לבינתיים החל להריח את שערה ולגעת בירכיה. הכול קרה כל כך מהר. "הצילווו!" צרחה לין בכל גרונה "לא יעזור לך מתוקתי!" אמר האיש וסטר לה בכל חוזק ידו. "העובדים במקום זה ישנים שינה עמוקה מאוד!" צחק בקול רם. האיש שוב הצמיד את לין אליו מאחר והשתחררה ממנו לדקה. ושוב החל בסדרת מעשים מגונים. נפתחה דלת בית הקפה,נשמעו צעדים מהירים, אגרוף, שניים והאיש שכב על הרצפה מתבוסס בדמו. כל התמונה הזאת הייתה רחוקה מלהיות ברורה ללין. היא התכנסה בתוך עצמה. סירבה לראות, סירבה לשמוע, סירבה לדעת. סירבה להרגיש. "את בסדר?" נשמע קול רך הקול הזה! היה בו משהו תמים וטהור, משהו מתוק וזך. משהו מוכר כל כך. הקול הזה גרם ללין להתעשת מעט ולצאת מתוך הבועה. היא הסתכלה לכיוון הקול המושיע הזה וראתה את טום. חזרו אליה אלפי פלאשבקים למה שעבר עליה בימים האחרונים. "טומי!" התרפקה לין על צווארו של טום ובכתה, הו כמה שבכתה באותו רגע. היא נתנה לעצמה לבכות על מה שקרה בבית החולים ועל מה שקרה לה לפני דקה. "טום.." החלה לין להגיד משהו "אתה זוכר שביום שהתעוררת בבית חולים, ביום שהתעוררת מהסיוט אליו נכנסת לגמרי במקרה, אתה אמרת לי 3 מילים בעלות משמעות עצומה עבורי. זוכר? אתה אמרת לי שאני המלאכית שלך. תרשה לי להגיד לך משהו. תרשה לי..." לין לא הספיקה לסיים את המשפט. הדמעות חנקו את גרונה והיא נתנה להן דרור. "אתה המלאך שלי! אתה! לא אני!" צעקה בכל כוחה עד שגרונה כאב "אני בחיים לא אצליח לשכוח את מה שעשית עבורי.." התייפחה. טום נשאר לחבק אותה. זה היה רגע מאוד מבעית עבור שניהם. ובכל זאת נגולה אבן מליבו של טום. הוא ידע שהספיק. שלא איחר את המועד. XX אני? כתבתי אתם? קראתם אני? השקעתי אתם? הגבתם!!!!!!
 

UnReAcHaBle 12

New member
../images/Emo15.gifאעאעאע, פלאף../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif

אהבתי. LOL, גמאצלי טום מציל מישי מאונס DDD: הגבתיהגבתי, כי זה לא יפה שאני קוראת הכל ולא מגיבה בכלל xD
 

PerfectSP

New member
חחח הסיפור שלהםP: ../images/Emo190.gif

ידעתי כבר באמצע שטום יגיע לשם במפתיע
 

baril

New member
../images/Emo119.gif../images/Emo125.gifממש יפה!!../images/Emo99.gif

עוד!!!!!!111 [:
 

Ich liebe T H

New member
../images/Emo203.gif../images/Emo203.gifפרק 11../images/Emo203.gif../images/Emo203.gif

מארועי הפרק הקודם: "אתה המלאך שלי! אתה! לא אני!" צעקה בכל כוחה עד שגרונה כאב "אני בחיים לא אצליח לשכוח את מה שעשית עבורי.." התייפחה. טום נשאר לחבק אותה. זה היה רגע מאוד מבעית עבור שניהם. ובכל זאת נגולה אבן מליבו של טום. הוא ידע שהספיק. שלא איחר את המועד. XX "צריך לבצע מספר בדיקות" נשמע קול בחדרו של ביל "תיקחי את הבדיקות למעבדה, אחרי שנבצע אותן כמובן." היו אלה הרופא והאחות שעמדו מסביב למיטתו של ביל. הקולות הללו הגיעו לאוזניו של ביל. בגלל העיורון התחדד חוש השמיעה שלו עד מאוד! הוא התהפך מצד לצד. לאט לאט ניסה לפקוח את עיניו. כאב ראש אדיר השתלט עליו פתאום. "מה קרה?" הספיק לשאול בלחישה כמעט. "בילי? הו אתה בסדר בילי!" שמע את קולה של מיקה מימינו. "אתה כל כך הבהלת אותי ילד, אסור היה לך לעשות לי את זה!" התייפחה חרישית. "את יכולה להסביר לי מה קרה?" שאל ביל בהפתעה מהולה בהבנה. "באמצע הגינה אתה פשוט נפלת לך על הברכיים עד שהפסקתי לשמוע את נשימותיך. אני רצתי לקרוא לעזרה, נתקלתי באחות, כשהגענו האחות אמרה שהתעלפת. היית שכוב על הדשא בלי הכרה ביל!" צעקה מיקה בנשימה אחת. "אתם תצטרכו לתת לי דין וחשבון מה עשיתם בגינה באמצע הלילה. אתם יודעים היטב שהכניסה לשם אסורה!" נזף הרופא השני החולים. "דוקטור מה יש לביל?" שלה מיקה מתעלמת מדבריו. "אנחנו נחכה לתוצאות של הבדיקות כדי לקבוע!" הכריז הרופא "עד אז, איני מוכן להסביר!" ויצא מהחדר. ביל עדיין לא הרגיש במיטבו. הוא היה חלש, חלש מדי. ראשו כאב, הרגיש כאילו עומדים סביבו גדוד גמדים שמכים בראשו בפטישים. אולי הם מצפים למצוא אוצר! ניסה ביל להתבדח. עברו מספר שעות, הרגשת כאב הראש לא חלפה לביל. הוא ניסה לקום ומיד הסתחרר. הוא קרא לאחות שתעזור לו. האחות האדמונית נכנסה לחדר: "קרה משהו?" הזדעזעה. "אני...אני צריך לשרותים...מבינה? ואני לא מצליח לקום בכוחות עצמי!" מלמל ביל במבוכה. האחות הבינה ועוד איך. בלי לומר דבר, עזרה לביל לעמוד על רגליו ותמכה בו עד שיצאו מהחדר, מובילה אותו אל השירותים. לשם כבר לא נכנסה. ביל היה בדרכו אל החדר. הוא עבר במסדרון מתקרב אל חדרו כשלפתע שמע צעקות חרישיות בוקעות מן החדר. המסדרון שמם מאדם כנראה, כי חוש השמיעה המפותח של ביל לא קלט אדם או צעדים. 'מיקה בצרה!' היה הדבר הראשון שביל חשב עליו. הוא ניסה לרוץ, למהר לחדר ככל שיכל. הוא עבר ליד החלונות. קרני השמש פגעו בפניו. 'שוב אותה סחרחורת ארורה!' חשב ביל 'ובעיתוי הלא נכון!' הפעם לא נתן לעצמו לקרוס. הוא הרגיש מחויב פשוט להגיע אל החדר. לעזור למיקה. הוא צלע לחדר, פתח את הדלת. בפנים שמע חבטות וקול של סטירות מתנפצות על הגוף. הוא הרגיש כל כך חסר אונים, חסר תועלת. הוא שנא את עצמו. דמו זרם במהירות. הכול קרה בשניות. הכול החל להתערפל ולהיטשטש. ביל לא האמין שזה קורה לו. הוא הסתנוור ממשהו. הוא ניסה להתמקד. במאמץ רב החל לקלוט עצמים מטושטשים. 'זה חוזר אליי!' התרגש כל כך 'הראות חוזרת אליי!' לא האמין. ביל לא רצה לבזבז זמן. הוא לא יכול היה לבזבז זמן. הוא רץ אל הדמות המטושטשת הגדולה שהייתה בפינת החדר, רכונה מעל דמות מטושטשת אחרת, שברירית. ביל תפס בצווארו של האיש הפיל אותה לרצפה. האיש ההמום לא ציפה לזאת ולכן ביל מצא את עצמו ביתרון אדיר. ביל הוציא ת כל כעסיו ותסכוליו שהצטברו אצלו בגוף על האיש הזה. עד שהרגיש שדבר לא מתנגד לו יותר. "מיקה? זאת את?" שאל את הדמות השברירית השכובה על הרצפה. "בילי..." מלמלה הדמות חרישית "תודה שבאת, בדיוק בזמן מתוק.." בכתה. "אני מודה לך כל כך..." "את בסדר?" שאל ביל חרישית "הוא עשה לך משהו? פגע בניתוח?" הזדעזע כשנזכר במצב העדין שהייתה שרויה בו. "הוא לא הספיק, באת בדיוק בזמן, מנעת ממנו לחרוץ את גורלי טרם עת.." בכתה. ביל לא היה צריך לדעת יותר מזה. מיקה בסדר. כעת יכל לתת לגופו לקרוס באפיסת כוחות. XX בננות לא ייצא לי לשלוח את הפרק הבא עד אחרי שמונה...אז תגיבו בהמוניכם!!
אע ועוד משו קטן--בלי תגובות סטייל: מה את עושה לביל!...חכו זה הכול מחושב. זה אמרו להשתלב בהמשך!!
 

TaaaaaaaaaaL

New member
../images/Emo103.gif חח תגובות סטייל XD אהבתי ../images/Emo9.gif

ממש יפה מייכל
מחכה ל8
 

kushkush1233

New member
OMG

זה מדהים, מושלם, מהמם, כל כך יוצא דופן מכל שאר הסיפורים זה פשוט מדהים!!! אני נואשת להמשך!
 
למעלה