גם המדע לפעמים לא טועה...
בעיקר כאשר הוא מתעסק עם מה שהוא מיועד לו, שזה המדעים המדויקים והפיתוח המדעי, ולא בדברים שאין למדע מושג בהם כגון בריאת העולם, ומטרת הבריאה. לגבי הזמן, חכמת הקבלה מלמדת אותנו שהוא וכל מציאות החומר הם רק אשליה שלנו כפי שאנו חווים אותם בחמשת חושינו, ולכן העולם שלנו נקרא בספר הזוהר עלמא דשיקרא (עולם השקר) שמעלים את המציאות והאמת הרוחנית שהיא מעל כל מקרה של זמן חומר ומקום, והזמן הוא רק פונקציה של לפני ואחרי, שבשורשם הרוחני העליון הם עניין של השתלשלות סיבה ותוצאה, שרק פה בעולם מקבלת ביטוי של לפני ואחרי שיוצר את אשליית הזמן. ראה מה שכותב גדול המקובלים מהדורות האחרונים, הרב אשלג "בעל הסולם", בפירושו לכתבי האר"י בשם תלמוד עשר הספירות, הסתכלות פנימית חלק א' אות ל"ד: " לד) ודבר הזמן בהגדרתו הרוחני, תבין, כי כל עיקר מושג הזמן אצלנו, אינו אלא הרגש של התנועות. כי מוח המדמה שבאדם, מצייר ומרקם מספר מסויים של תנועות, שהרגיש בהן בזו אחר זו, ומעתיקם בדמיון "זמן" מסוים. באופן, שאם היה האדם עם סביבתו במצב של מנוחה מוחלטת, לא היה יודע אז ממושג הזמן ולא כלום. והנה כן הדבר גם ברוחנים, שסכום מסוים של חידושי הצורות, הנבחנות לתנועות רוחניות כנ"ל, המסובכות זו בזו בדרך סבה ומסובב, מכנים אותן בשם "זמן" ברוחניות. וענין "קודם ואח"כ" פירושו תמיד כמו סבה ומסובב. לו) ...אמנם כן הוא גם במהויות הסמוכות לנו, שדרכינו לכנות הצורה הראשונה שבמהות בשם החומר הראשון שבמהות, משום שאין לנו השגה ותפיסא כלל וכלל בשום חומר, כי כל החמישה החושים שלנו אינם מוכנים לזה, להיות המראה והשמיעה והריח והטעם והמישוש מציעים לשכל העיוני, רק צורות בעלמא של מקרי המהות, המצטיירים על ידי שיתוף פעולה עם החושים שלנו. ולמשל, אם נקח אפילו את האטומים הקטנים המיקרוסקופיים אשר ביסודות הראשונים שבאיזו מהות, הנפרדים על ידי מלאכת החמיא, הלא גם המה אינם אלא צורות בעלמא שמצטיירות כן לעינים, אשר על פי משפט הפעולות הללו אפשר להבחין בהם ולבודד האטומים האלו למיניהם, עד לבחינת החומר הראשון של המהות ההיא, והרי גם אז, המה רק כחות שבמהות, ולא חומר. והנך מוצא, אשר גם בגשמיות, אין לנו מוצא אחר להבין את החומר הראשון, זולת בהנחה, שהצורה הראשונה היא החומר הראשון הנושא כל שאר המקרים והצורות הבאים אחריה, ואין צריך לומר בעולמות העליונים, אשר כל מוחשי ומדומה אינו נוהג שמה."