השאלה האם זה היה משנה?
אתמול קצת לפני שהצטרפתי לשרשור, בא לכאן בחור בשנות השלושים לחייו, מלווה באימו, בחברו לחיים ובגור כלבים קטן שהם מצאו. אחרי שהוא שמע מה שאני אומר לכל מי שמביא לכאן גור צעיר. שהוא לא ישרוד. מה שהפתיע אותי זה לא התגובה של החבר והאם שדרשו להשאיר את הגור אצלנו ויהי מה וניסו לעבוד על בחור בן יותר משלושים כמו על ילד קטן ולסחוט ממני שינויים בגרסא כאילו הגור ישרוד פה, הם אפילו היו מוכנים לשלם על חיסון משושה למרות שאמרתי להם שלתת חיסון ואח"כ מייד להשאירו בכלביה זה פרוו או כלבלבת בטוח. מה שהפתיע אותי זה שהבחור היה הראשון מזה שבועות שלמרות הלחץ המשפחתי, אכן שילם על החיסון, חיבק את הגור והבטיח לבוא לעוד חיסון במועד, כדי ששבועיים אחריו הוא יביא את הגור עם סיכויים טובים לשרוד את ההמתנה בכלביה ולמצוא בית - מה שמבטל את נחיצות ההרדמה. הרוב המכריע של האנשים שמביא לכאן גורים, חלקם הגדול אינו "נוטשנים" כי אם אנשים בעלי מודעות גדולה משל הרוב, ומצפון טוב יותר משל הכלל, אנשים שמוצאים בעלי חיים ברחוב ויודעים שהרחוב רע להם מהמחט ושאינם מפנים את המבט ושורקים כמה צלילים כדי לא לשמוע את היללות ומשאירים את הגור ברחוב. המשותף לכל מי שמביא לכאן בעל חיים הוא איזשהי נטילת אחריות שמעבר להתעלמות והשארה ברחוב והעובדה שלכולם, לפחות ברמת ההצהרה, אין אפשרות גם הם וגם הנוטשים, שומעים את מה שיש לנו להגיד בדבר המתה יזומה בהרדמה כדי למנוע מוות וודאי ממחלות גורים ומעדיפים להשאיר את הגור כאן. חלקם מתווכחים, חלקם משכנעים את עצמם שאנחנו סתם מדברים, או שהם לא הבינו אותנו נכון, וחלקם מפנימים, מסכימים ואפילו תורמים בעיין יפה או מנדבים את עלות ההרדמה. לגבייך, נשאלת השאלה: אם היית יודעת, מה היית עושה. הייתה לך אלטרנטיבה טובה יותר, או שבסופו של דבר גם היית נאלצת למסור את הגורים להרדמה בידיעה? צ.