כותרת כאן ../images/Emo58.gif
ראשית אודה ואתוודה שהסתפקתי אך ורק בעלעול קל בטירוף הגרפומני המתרחש פה, מאחר ואני אחרי יום מתיש למדי. ישבתי לצפות בפרק (720פ, אופקורס) וכעת אשתף אתכם בדעותיי ורשמיי ממנו שבטח לבטח מאוד מעניינים אתכם. אז ככה - כן, זה קשקוש בלבוש. אור קסום, רעש של פיות, נחל הנעורים הנצחיים אור ווט דה פאק אבר. כן, היה יכול להיות יותר מגניב/מרגש. אבל זה מה יש. לוסט, כמו טווין פיקס הגדולה, היא סדרה שמדשדשת בין סוריאליסטיות ונטייה רצינית לבי-מובינֶס. נראה כי חלק מהצופים עדיין מתקשים עם הטרנזיציה מסדרה של "אנשים שהתרסקו ושורדים על אי שיש בו משהו מיסתורי" לסדרה שעוסקת ב"משהו חשוב וקסום/מהותי/משמעות החיים/יצר הבריאה". וזה לגיטימי לגמרי, כמובן. אני מכיר מספר אנשים, כולל האדם שבזכות איברי הרבייה שלו אני קיים כיום, שויתרו על הסדרה בעונה החמישית. אולי אסכולה ישנה, אולי סתם תשישות. לא בטוח. אבל הסדרה העבירה אותנו כבר מספר מכובד של פעמים לפאזות שונות לגמרי. ה"אחרים"/דאהרמה, ההאצ', המסע בזמן, וכהנה וכהנה. מה שאני בעצם אומר זה שהיינו צריכים לצפות לזה. עכשיו כשזה נאמר, אגש לרשמיי הרשמיים מן הפרק עצמו: אני, ואני אישית, התרשמתי כי סמוקי דמות די טראגית. תום יורק (אה-לה-רדיוהד) היה יכול לכתוב את "שרץ" עליו. הוא בעצמו אמר שהוא לא מרגיש שייך לאי. שהוא לא מרגיש שייך לשם. ואף אחד לא עשה משהו בשבילו בכדי לגרום לו להרגיש שהוא כן, חוץ מכמה אמירות מוצפנות על כך שהוא מיוחד. הוא היה ילד טוב, גם אל מול כל המטאפורות שלכאורה באות לנסות לגרום לנו לחשוב שהוא ה"רע", משחק הצבע של השחור לבן (גם בבגדים), והעובדה שהוא יצא אחרי ג'ייקוב ללא שם לתפארת עיקום הפרצוף של סופר-אמא-קומנדו-רוצחת-חווה. נסיבות חייו הפכו אותו ל"רע". האופי שלו היה הרבה יותר הרפתקני וחוקר מאשר זה של ג'ייקוב, וזה לא הופך אותו לרע. תגובתו, כאשר רוח קלאודיה (אמו המילפית עד-מאוד) סיפרה לו את האמת הנוראית, מצטיירת בעיניי כלגיטימית לגמרי. הוא רצה בטוב בשביל ג'ייקוב. ג'ייקוב הוא זה שהסתער עליו במהלומת אגרופים לפרצוף (פעמיים במספר בפרק). ואז לאחר ההתבגרות והכל, כאשר "אמא" רצחנית עילפה אותו שוב, והוא התעורר לראות שכל העבודה שלו ירדה לטימיון וכל חבריו ציידי-החזירים נרצחו, סצינת הבכי/זעם אצור די הנציחה את היותו דמות טראגית כזו. ולא בהכרח רעה, לדעתי. כי גם כשאמא רצחנית הגיעה אליו ודיברה עימו, הוא התרכך. וחיבק אותה. כל זה מביא אותי לחיבור הבלתי-נמנע בין סמוקי ללוק. מבחינתי, מדובר בשתי דמויות טראגיות, ולכן אין זה פלא כי סמוקי החליט לקחת את דמותו של לוק, לדעתי. שניהם רצו משהו מאוד חזק, את ההפכים: לוק - לגלות את האי, לדעת מה הוא טומן בחובו, מה הסוד הגדול. סמוקי - לדפוק עריקות מהאי. החטא הכי גדול של סמוקי מההתחלה ואי פעם היה שהוא רצה לעזוב את האי. והשאלה אם הרצון העז הזה לגיטימי או לא, סובייקטיבית מאוד, כל עוד לא נחשפנו לעוד פרטים על קורותיו וייחודו. כך שיכול להיות שהסוף של לוסט, יהיה פתוח מבחינה של דעות או צד. יהיו כאלו עם ג'ייקוב, יהיו כאלו עם סמוקי. זהו משל על כך שבחיים אין טוב מוחלט. ואולי זה עוד משהו שלוסט רוצה להעביר לנו: האמת היא חרא של דבר. ולפעמים עדיף להמשיך לחיות בעולם האשליות. או לפחות כזה בו אנחנו לא מודעים לדברים. לגבי האמא: אלוהים, היא עיצבנה אותי. כל-כך. השחקנית. הדמות. הפרצוף. כנראה שכל זה קשור לעובדה שהיא הייתה סופר-מיסתורית לכל אורך הפרק המזורגג. זה לא חדש לנו, אבל לעזאזל, הפעם פשוט התחשק לי בכל סצינה איתה להוריד לה את בוקס הלפט-הוּק של החיים, אה-לה-איוואנדר הוליפילד. מה הולך, בנאדם? כמה מיסתורין, התחמקויות מעצבנות? יאללה, הם הבנים שלך (אבל לא באמת), תשפכי את השעועית קצת. ולא, הקטע של האור הקסום לא שכנע אותי. כי היא לא טרחה לספר להם מה נמצא שם, רק שהם צריכים להגן עליו. זה כמו השמירות המעצבנות בצבא, שאתה נטוש באיזו עמדה מזורגגת שהדבר היחיד שיכול לחדור אליה הוא שפן תועה או במקסימום הכי קיצוני - עובד תאילנדי אבוד. אבל אתה עדיין חייב לשמור שם כל הלילה בקור. ואגב צבא, הפרק הזה היה קצת צבאי בעיניי: האם הזו, נראה כאילו הייתה כפיל הפעלולים של שוורצנגר ביצירת המופת "קומנדו". למי שלא זוכר/צפה, אזכיר: בסצינה מסוימת, ג'ון מטריקס (כן, זה שם הדמות שלו שם) - מחסל כ-50 חבר'ה רעים בתקופת זמן של 180 שניות, קרי 3 דקות. בעוד שהחבר'ה המחוסלים הם חיילים בצבא פרטי של ברון סמים, עדיין, וואו, רק מטריקס יכול לעשות את זה. והנה, יחסית למישהי שלא יכולה לעלות על העובדה שמתנקש עומד מאחוריה עם פיגיון שלוף, היא הצליחה די טוב לחסל כפר שלם, להעלות אותו באש, ולבסוף גם לכסות באר. בהנחה שזו אכן הייתה היא (סמוקי טוען שזו היא, אני לא רואה סיבה למה לא להסכים איתו). ג'ייקוב - הוא החייל הטוב. ההלמוט כמו שהיו קוראים להם פעם, לפני הצ'ונגים/בונגים וכד'. מה אומרים - עושה. כמו שצריך. אפילו אם קצת מתווכח (כמו בסצינה הדוגרית בה הוא שותה את יין הקסם שלא ברור מנין הגיע). צו ראשון - יצא פרופיל 97. ניסה להוריד ל-64 על אסטמה, לא הלך. נדפק הבחור. שמירה 300 שנה, מגן על האי ומערת הפלא. כשחושבים על זה ככה, אולי ההתרסקות של 815 לא עד-כדי כך נוראית. כאילו, דאמן, הבן אדם שומר שם 300 שנה (או משהו כזה, כפי שאמרתי, אני עייף ואין לי כוח לספור). הגיע הזמן שמישהו יחליף אותו. גם למאבטח המתקנים מגיעה חופשה. זהו. עוד שבועיים כל זה נגמר. וכולם יהיו מאוכזבים. ויהיה שמייח ועולץ. אמנם עדיין לא הגיע הזמן להיפרד, אבל אני רק רוצה להגיד שכיף לי לקרוא ולהשתתף פה. ניכר כי מרבית האנשים הכותבים פה עושים זאת באמת בגלל חיבה ועניין בנושא אחד משותף, הדיונים לרוב מרתקים, והתחככויות/ריבים/אפוסים רומנטיים-מלחמתיים שמאופיינים עם פורומים אחרים עם נושאים ספציפיים, לא ניטשים פה לרוב. יישר כוח. ובנימה זו אלך לצפות בסדרה אמיתית - טרמיי. שכולכם צריכים לצפות בה אם אתם יודעים מה טוב בשבילכם. אחרי הסמויה. אני שמח שאני איפלט אחרי הסוף של לוסט אל עוד כמה פרקים טובים של העונה הראשונה של טרמיי. תענוג צרוף. קיפ און רוקינג.