חייב להגיד את זה, והייתי רוצה שתקראו.
אני פשוט חייב להגיד את זה, כי אחרת אני ארגיש קצת מרושע. בצפייה ראשונה לא כל כך התלהבתי מהפרק, והרגשתי מן פספוס. לכן הסכמתי במידה מסוימת עם כל הביקורת הזאת שהטחתם בפרק. אבל אני חייב להגיד, שעכשיו, אחרי צפייה שניה ואחרי שקראתי את מרבית התגובות והתובנות בפורום, אחרי שעברתי על העמוד בלוסטפדיה והעברתי את הרעיונות שוב ושוב במוחי והרהרתי בהם, הכל נראה לי טוב. לא יודע איך להסביר, אבל עכשיו אני חושב שהפרק האחרון היה מאד טוב. אני לא חושב שהיה ניתן לעשות אותו אחרת. אחת ההודעות שהכי עזרה לי להגיע למסקנה הזאת היא ההודעה המרשימה של צ'ק פויינט, ואני ממליץ לכולם לקרוא אותה. הוא הסיק מסקנות מאד הגיוניות ויפות מהפרק, ואני לא שמתי לב לכך כלל. אחרי שקראתי את ההודעה שלו ועוד כמה הודעות כאן, ואחרי שחשבתי על הדברים בעצמי, הרגשתי שאני רוצה צפייה שניה, ובצפייה שניה הכל כל כך הרבה יותר ברור ויפה. ממש לא אכפת לי כבר על מה הם יענו. ועל מה הם לא יענו. ברור לי שעל הדברים הכי חשובים נקבל תשובות, ובניהם מציאות ב' והסברים נוספים על "המקור". ברור לי שהסיום יהיה יפה, מרגש, בלתי צפוי וגם עמום במידה מסוימת, כי ככה זה צריך להיות. ובהתחלה נרגיש מבולבלים, אפילו קצת מאוכזבים. אבל כמו הפרק הזה, אחרי כמה ימים הכל יראה הרבה יותר יפה. הפרק הזה בעצם גילה לנו המון על הסדרה, ובעיקר שינה את התפיסה שלי לגביה. אני מבין מה הניע את היוצרים במשך כל הסדרה. ולהפתעתי הרבה, המון דברים כבר לא מזיזים לי. לא אכפת לי למה המקדש היה מסומן כתחנה של דהארמה, לא אכפת לי כל-כך איך ווידמור יודע על המועמדים, ומה בדיוק ההיררכיה בקרב האחרים, ומי שלח את המזון בפרק Lockedown, ומה זה ה - Tampa Job של סוייר, ומדוע יש הירוגליפים בשעון של תחנת הברבור. למי אכפת? ולמי זה משנה מי יראה בלוסטיז כשהם היו בקאנו בתקופת הקפיצות בזמן? כל זה נהיה חסר חשיבות לעומת הדברים שהתגלו לנו בפרק האחרון, וימשיכו להתבהר בפינאלה. הסדרה עוסקת במשהו הרבה יותר עמוק מהשטויות האלה, וזה כבר בכלל לא נראה לי ילדותי או טיפשי או משהו בסגנון. הפרק היה עשוי מצוין. אפילו הייתי רוצה שכל אלפי השאלות בלוסטפדיה ישארו ללא מענה. התשובות כבר לא מעניינות אותי. הבנתי שזה לא חשוב. פשוט לא משנה. מה שהפך את הסדרה למה שהיא, זה הדמויות. אם הדמויות לא היו מעניינות, גם המסתורין לא היה מעניין. כל השאלות והתיאוריות לא היו מרתקות אף אחד, אם הדמויות עצמן היו משעממות אותנו. ההזדהות עם הדמויות הנפלאות האלה, זה מה שיצר עניין ראשוני בסדרה, וגם יצר עניין בכל מה שסובב אותן. החיבור לסדרה מתחיל בדמויות, ודווקא המסתורין הוא שולי! אני עכשיו מבין את זה, כי אני מגלה שממש לא אכפת לי שלא גילינו יותר על ג'ייקוב, ועל מי היה לפני אמא שלו. המסתורין הרבה פחות מעניין, ברגע שהוא לא נוגע לדמויות שלנו כבר. זה אפילו כיף שזה נשאר מסתורין, כי לנצח נוכל לחשוב על זה, וההילה המיסטית של האי תהיה נצחית. לעולם לא נדע איך הכל התחיל, וזה לא כל כך מעניין, זה סתם נחמד להרהר בכך. ואני לא רוצה תשובה לזה. כל תשובה שתנתן תהיה מאכזבת, זה ברור, כי כל הכיף זה לא לדעת! כרגע אני מרגיש שיש רק שני דברים שאני רוצה לדעת: מציאות ב', ועוד קצת מידע על המקור. ויש לי הרגשה שברגע שנדע את זה, אנחנו נהיה מסוגלים גם להבין את שאר הדברים, כמו המיוחדות של דזמונד, וולט, הארלי והאיש בשחור, או מדוע אלואיז יודעת דברים במציאות ב', וכל העניינים האלה. וכל השאר, לא מעניין כבר. אני מחכה לדרמה של הפרק האחרון! לטוויסטים של הפרק האחרון! ולתשובה הסופית והבלתי-מובנת שהיוצרים עומדים לתת לנו בנוגע לאותה אנרגיה מסתורית שחבויה שם בלב האי. אני ממש מקווה שזה ישאר לפרשנות פרטית, אחרי שנגלה על זה קצת יותר, ולא יותר מדי. זהו, היה חשוב לי להגיד את זה. ומעניין כמה יסכימו איתי.
