../images/Emo58.gif איך עברו 6שנים...
האמת שלא עברתי עלהרבה תגובות פה, רק על ההתחלה וראיתי כמה מאוכזבים אני חייבת לציין בתור אחת שפשוט שנאה את 3 העונות האחרונות, מעונה 3 הם קצת איבדו אותי,בעונה 4 כבר לא הבנתי כלום, עונה 5 כבר לא ניסיתי להבין ועכשיו העונה האחרונה שהייתה מבחינתי מלאת עליות וירידות, התחילה טוב, המשיכה באכזבה, הבליחה לפעמים הגעתי לפרק של היום עם הרבה ציפיה שזה יסתיים (ואיזה מתנת יום הולדת טובה יותר, מלסיים סדרה שמזמן איבדה את ההיגיון אצלי, אבל עדיין ריתקה כי אי אפשר להפסיק?) אבל כמובן שעכשיו אחרי שראיתי,אני אתגעגע כל כך... נורא פחדתי שהפרק ינסה להסביר יותר מדי, ינסה למצוא פתרונות, כי זה מה שהיה כל העונה ואותי זה רק אכזב... ונורא שמחתי לראות שזה לא היה ככה. זה היה מעבר לפרק מסכם, מעבר לפרק שמזכיר לנו כמה שהעונה הראשונה הייתה יצירת מופת, מעבר לסגירת מעגל שכזאת. נורא אהבתי את הסוף. העובדה שכולם מתים (בזמן זה או אחר, כמו שכריסטיאן אמר לג'ק "חלק מתו לפנייך, חלק הרבה אחרייך") ושבעצם כל מה שראינו, "המציאות הטובה", זה הדרך שלהם להישאר אחד עם השני. זה היה מרגש, זה היה במקום,זה לא ניסה יותר מדי, זה היה פשוט, האנשים שהכי חשובים אחד לשני, עושים הכל כדי להישאר ביחד, ועכשיו הם מוכנים להמשיך הלאה. פשוט,קל, מרגש. כמובן שכל הפרק היה נפלא, הזכרונות שלהם, כל אחד נזכר דרך מי שהוא אוהב (אם בפרק היום ואם בפרקים קודמים), איחודים מרגשים, דמויות חוזרות. זה היה פרק סיום כמו שפרק סיום צריך להיות. וכמובן הסוף, ברגע שהבנתי שג'ק הולך למות איפה שהוא התעורר וזה ייסגר ככה עם העין שלו נסגרת, שהתחילה את כל הסדרה, עברה בי המחשבה של "וואו, נדוש מאץ'?" אבל הם גרמו לזה לעבוד. רק שאלה אחת, למה לא יכלו להביא כלב שבגודל, או לפחות בצבע של וינסנט
לסיכום, סדרה נפלאה (ברובה), סוף מספק, פורום נוסטלגי
. אהבתי,התרגשתי,בכיתי, בעיקר התבלבלתי.
