אני לא כותב פה בדר"כ, אבל הנה My Take../images/Emo58.gif
התחושה העיקרית שהרגשתי בסיום הסדרה, ושמלווה אותי קצת עד עכשיו, היתה עצב. משהו בעין הנעצמת של ג'ק, המטוס הממריא עם חבריו, הלוגו של LOST בדממה ופגר המטוס המרוסק על כתוביות הסיום היה עגמומי למדי עבורי, למרות שהיו סיבות לאופטימיות בסיום הסדרה. לא יודע, אולי זה קשור לעובדה שאני לא אוהב סופים. לגבי סיפור הסיום, אני עדיין לא כל כך סגור על עצמי אם אהבתי את הסיום או לא. היו בו סצינות מאוד מרגשות בהן כל הדמויות נזכרות באירועי העבר (זה גם כנראה תרם לתחושת העצב שלי) ומצד שני לא ממש קיבלנו תשובות ואפילו ההסבר התלוש על "עולם המעבר" נותר יחסית פתוח ונתון לפרשנויות. יש משהו נורא לא פיירי בסדרה הזאת, כי היא מושכת אותך ע"י סקרנות ומיסתורין אבל אז כשמגיע הזמן לתת תשובות היא פתאום מתהפכת והופכת להיות סדרה על אנשים, רגשות ויחסי הגומלין ביניהם. כמו לשאול "מה לנו ולמדע בדיוני בכלל?" אחרי שמשכו אותנו בצוואר עם סקרנות. היה לי ברור שלא נקבל תשובות לרוב השאלות שהסדרה העלתה במהלך עונותיה. רוב השאלות היו גם ככה מסוג "למה דמות X התנהגה באופן Y בפרק Z של עונה Q?", וגם ככה עם הזמן שכחנו את רובן. גם בפרק הסיום עצמו התעוררו שאלות שלא יקבלו מענה לעולם (למה ג'ק ויתר כל כך מהר ולא ניסה לעלות בחזרה למעלה אחרי שהחזיר את האבן למקומה? למה ג'ק ודזמונד לא הפכו לעשן שחור אחרי שנגעו באור? העבודה של ג'ק היתה כביכול לדאוג שהאור לא ייכבה לעולם, והוא נכבה. אז מה? הוא נכשל? למה האי לא הושמד מייד אח"כ אלא רק התחיל בסדרה של רעידות אדמה לא הגיוניות? ועוד אי אלו שאלות...). אני מניח שכל זה כבר לא משנה. למדתי לקבל את אבודים כמו שהיא (וזה לא קל). את התשובה לשאלות הגדולות - מהו האי? מה משמעות האור? ולמה לעזאזל אנשים מתנהגים כל כך מוזר שם ולא מספקים הסברים? לא קיבלנו וכבר לא נקבל. נצטרך להסתפק בהסברים התלושים שהגיעו בפרקים האחרונים, לפיהם האור הוא "כוח החיים" ואם הוא ייכבה כל מה שחי בעולם יפסיק להתקיים (למרות שכאמור, הוא נכבה, וזה לא קרה). אגב, רק לי החדרת האבן הפאלית למקומה נתנה קונוטציה למשהו אחר? אכן "מעשה הבריאה". יחד עם זאת ולמרות הכל, יצירת אמנות מוצלחת נמדדת ברגעים שהיא נוגעת בך. ואבודים לאורך עונותיה וגם בפרק הסיום שלה, נגעה. וזה משהו שלא הרבה מצליחים לעשות. אז תודה. ושלום.