חח..כןן..אוי ואבוי,השיחה האחרונה שלי עם
הפסיכולוגית של הבית ספר שלי הייתה לפני שנתיים והיא הלכה ככה: היא-שלום. אני-וברכה היא[מבט של פסיכולוג מופתע]-מה שלומך בת-אל?אני רואה שבסדר..המחנכת שלך הפנתה אלי כמה תלמידי,והנה הגיע תורך!..רק רציתי להגיד לך שאני תמיד כן בכדי לתמוך בך-- אני[נכנסת לדבריה]-אני אל צריכה תמיכה,זה בסדר היא[מגחחת לעצמה ומחייכת חיוך דבילי]-ברור שאת צריכה,כול אחד צריך תמיכה. אני-אבל לא ממך,אני לא מספרת לאנשים זרים את הדברים שלי. היא[מתרווחת בכיסא החום שלה]-אם תיפתחי אליי את רק תרוויחי מזה..אפשר לדעת מה מצחיק? אני[מחייכת]-זה רק ש..כול פעם שמדברים על "להיפתח" אל זקנים זה מזכיר לי..נו,את יודעת,לסביות וזה.. היא[מסתדרת את הכובע שלה]-כן,אבל..זה לא העניין!העניין הוא למה את חושבת שהאוכלוסייה שמנהלת את הבית ספר הזה הם זקנים? אני-כי הם זקנים היא-מבוגרים! אני-לא,הם זקנים.אני יכולה לחזור לשיעור? היא-אני אל סיימתי!תני לי לסיים את דבריי!את תישבי כאן עכשיו,ותספרי לי מה מניע אותך להתנהג בצורה כזאת. וכו' וכ'ו''...מרוב שזאת הייתה השיחה הכי מצחיקה בחיים שלי אני גם לא ישכח אותה!אפילו כתבתי את רובה בלוג שהיה לי,וזה פשוט קורע:]