א. בעניין הלחם גם אני אם לא הייתי בקיאה וגם
אם כן, ויודעת שיש הגבלה של תקציב-רואה שהבחור המכובד יכול לאכול ולעשן, אנסה לשכנע אותו לחסוך, זה שעורר ויכוח, לגיטימי כמו כל דבר, אילו יוסי או עינב או אחרים היו אחראים על התקציב, היו מנסים לחסוך בדיוק אותו דבר ואפילו לא מוותרים על הסיגריות שלהם. מוזר מה שאתה כותב לגבי הגישה שלה לעינב, זה מראה על פתיחות או ביטחון, אדרבא, אם מפריע לי משהו, אגש ואגיד וזה עדיף, ככה אני מלמדת את הילדים שלי במקום להיות עם מרה שחורה, ללבן עניינים.איך אתה משייך את היכולת לגשת למשהו לשאול אם הוא כועס להתנשאות, זו בורות מצידך, מה היית מעדיף אם היית מרגיש שמשהו כועס עליך, לגשת לדבר איתו וסגור עניין או להשאר עם הרגשה של ריחוק או חוסר ודאות, אולי היה לה מה לאמר כדי להסביר וללבן עניינים וזו גדולתה!!! תאמין לי תשאל כל מי שיודע טיפה טיפה יחסי אנוש, תמיד אומרים, תפתח, תגיד, תסביר ולסגור עניינים במקום לשמור טינה. שיפרה בדאון כי היא מרגישה שונה, כי היא מאוהבת בצבר והוא לא ברור לה, כי היא עברה מה שעברה בחיים ומי מאיתנו לא עצוב לפעמים? לגבי לאון, מי אמר שזו צביעות? למה אתה חושב שזו צביעות? מה גם שבן 22 הוא לא מבוגר אבל גם לא צעיר מכדי להיות טיפש. הוא יודע מה טוב לו ואם טוב לו, למי איכפת? נמצאים עם מי שטוב ולא עם מי שרע. אין לי מה להגיד על איתי כי לא צפיתי ולא נתתי דעתי על כך גם בפעמים שצפיתי. כשתומכים במשהו, הופכים להיות בצד שלו, טבעי שלאון מראה לה שהוא לצידה, היא תומכת. לא חובה לאהוב את שיפרה, כמו שלא חייבים לאהוב את הבובלילים אבל לא צריך להמציא סיפורי פוגי מופרכים.