יש לך עכשיו סיפור עצוב למקרה שתהיי בתוכנית ריאליטי.
אני לא יודעת אם זה קשור לשפם או רק לשיניים, אבל הוא ממש דומה לארנב! חמוד אבל ארנב.
"לא כתבתי לי כלום בפתקים" - מילי08, מאי 2022
לא ידעתי שזה הולך לקרות החודש! עכשיו אני גם ממש מתרגשת! [שלום עולמי]
הפצצת בשרשור הזה
למסעדה לארוחת ערב גם אני לא אלך לבד, אבל בית קפה בבוקר-צהריים - גם לא?
השאלה היא איזה בית קפה/מסעדה לבוקר-צהריים. כי אני גם נוטה להיות בצד של מילי.
כי נגיד אם זה בתוך קניון כזה ויש איזור אכילה פתוח, אז נראה לי יותר סביר לשבת שם לבד בסבבה.
אבל במסעדה נורמלית- לא חייב משהו פנסי בטירוף, אבל מקום סביר- סביר להניח שלא הייתי יושבת עם עצמי לבוקר-צהריים.
נראה לי שלכל אחד כאן יש איזה משהו אחד שהוא מוכן לעשות לבד שהאחרים לא.
נגיד אני לא רואה את עצמי הולכת בחיים לסרט לבד
סוציומאט חובבן שכמוך. אחרי שאוכלים חייבים להשאר קצת ולעשות כאילו שלא באת רק בשביל האוכל אלא שאתה באמת מעוניין להיות בחברתם של האנשים.
חח אני הכי רואה את ניק בא עם צלחת ריקה כזה לאיפה שהאוכל, מעמיס לעצמו ערימת בשרים ופשוט הולך בחזרה לחדר שלו. לייק אפילו לא טורח לשבת עם כולם לאכול
אני שמחה שהעלת את זה כי זה עניין שתמיד מציק לי בקשר למסע בזמן (שזה גם סוג של טלפורטציה). כלומר מכונת זמן שרק מעבירה אותך לזמן אחר - איך היא קובעת איפה אתה תהיה במרחב? אם זה רנדומלי אז רוב הסיכויים שתמצא את עצמך באמצע החלל החיצון ואפילו לא בתוך גלקסיה.
אם זה ל"אותו מקום" שהיית, אז מה ההגדרה של זה? אותו מקום ביחס למה? אם זה אותו מקום "על פני כדור הארץ" אז יש את הבעיות שציינת ועוד (במקום שבדיוק נמצא בו מישהו אחר, מה יקרה?) אם זה ביחס למרכז היקום (הבנתי שאין דבר כזה למרות שלא הבנתי למה) אז כנ"ל וגם סיכוי טוב שכדור הארץ בכלל לא נמצא שם ושוב אתה בחלל, או שאתה תהיה בתוך האדמה או בשמש.
השאלה היא, אם "מסבירים" את זה לפי היגיון של הסדרה/סרט שזה אובייסלי לא היגיון שתקף למציאות, האם זה מרצה אותך, כי לפחות זה תואם להיגיון של העלילה? או שאת מתרגזת כי זה "לא הגיוני". כי אם האופציה הראשונה מרצה אותך, אנחנו יכולים לחשוב על כמה חוקי יסוד לשאלה של עדי כדי שתוכל לבחור בקפידה את התשובה שלך לשאלה. אם את שייכת לאופציה השניה את סתם מעצבנת וצריך לזרוק עליך פיסטוקים
מה,באמת? ושמדברים בטלפון, צריך לאמר גם "ביי" לפני? לא פלא שתמיד מעירים לי על זה
פעם קראתי בספר של צ'לסי הנדלר שיש לה קטע כזה שתמיד כשהיא מרגישה שהיא מיצתה את הענין שלה בשיחת טלפון עם אנשים, היא פשוט מנתקת. בלי "ביי", בלי "טוב אני צריכה ללכת" או שום דבר שמעיד על כך שהשיחה הגיעה לקיצה. הבן אדם בצד השני של הקו יכול להיות באמצע סיפור, אבל ברגע שהיא מאבדת ענין היא פשוט מנתקת. ומאז אימצתי את זה לעצמי וכל פעם שאני מדברת עם מישהו שמרגיז אותי אני פשוט מנתקת בפנים בלי שום "ביי".
אבל לפעמים זה גם לא מעצבים, נגיד לי ולסהר יש קשר כזה שהרבה פעמים אם אנחנו מדברים בטלפון ואז הוא מגיע לבית או לעבודה ומדבר עם המשפחה שלו או העובדים שאיתו וזה נמשך ליותר מאיזה שתי ד' ואין לי כוח להקשיב לו או לחכות שיתפנה, אני פשוט מנתקת לו בלי להגיד ביי. וזה מאוד לגיטימי ואף אחד מאיתנו לא חושב שזה מעליב או חצוף. אני חושבת שיותר אנשים צריכים לאמץ את זה.
נכון! העודף פורמליות הזה מעיק ומוגזם. יאללה, אתה רואה את הבן אדם כל יום, לפעמים ליותר זמן מאשר את בני המשפחה, למה צריך לקרוא לו מיסטר? אבל שמתי לב (כתמיד אני צוברת את המידע שלי מעולם הטלוויזיה) שזה אופייני רק לאמריקה. בסדרות בריטיות כן פונים לאנשים אחרים בשם פרטי אלא אם כן זה אדם זר
אולי בקליפורניה פחות רשמיים ממקומות אחרים בארה"ב אבל כאן יש נטייה לקרוא לכולם בשמות חיבה גם אם לא מכירים אותם.
כמו שבארץ כולם זה "אחי" פה אני רואה הרבה אנשים אומרים "סוויטי" או "סוויטהארט" לאנשים רנדומלים וזה קצת מוזר. וזה לא רק קטע של צעירים. נכון שזה בעיקר נשים, אבל נתקלתי גם בכמה גברים מזדקנים שהשתמשו בזה, נגיד עמדתי פעם בתור לסטארבקס והייתה שם איזו מישהי שהפילה את הארנק שלה, והגבר שעמד מאחוריה הרים לה את זה והושיט לה את זה ואמר כזה "There you go sweetheart" ואני זוכרת שחשבתי שזה קצת מטריד אבל גם קצת חמוד. (כמובן אבל שהיא הגיבה ב"טנק יו סר")
יש לי איזה לקוחה שפונה לכולן בתור "בייבי גירל" בהתחלה חשבתי שהיא קוראת ככה לצעירות, אבל שמעתי אותה פונה ככה גם לאיזו מישהי בגילה וזה היה קצת מוזר
וכמובן שאצל הילדים היום כולם זה "בייב"- חברים שלהם, שכנים שלהם, זרים ברחוב- כולם בייב. שעם כל הפוליטיקלי קורקט והג'נדר ניוטרל, אני גם אימצתי את בייב כי ככה מבחינתי או שזה שם חיבה, או שם גנאי- אם אני חושבת על החזיר
אבל כמובן שיש גם את כל ה-bro, man, dude, homie וכו' שכבר מזמן הם לא רק נחלתם של מקסיקנים, שחורים ו/או צעירים.
אני רואה שבהרבה מקומות עבודה כאן, העובדים (גם אם הם לא באותה דרגה) פונים אחד לשני בשמות שלהם, ורק אם מגיע הסופרוייזר הגדול שלא יושב במשרדים, איזה אחד כזה שאחראי על מיליון חברות אז מתייחסים אליו כ"סר". אבל גם בארץ זכור לי שכשעבדתי במקדונלדס אחרי צבא היינו פונים לכולם בשם שלהם, וכשמגיע מנהל המחוז פעם באף פעם, היינו צריכים לפנות אליו ב"אדוני" ולא בשם הפרטי שלו. גם כשעבדתי בקולנוע בארץ זכור לי שקראנו לסמנכ"ל שהיה מגיע מידי פעם "אדוני".
אז כאילו אני לא אומרת שהאמריקאים באותה רמת סחבקיות כמו בישראל, אבל משום מה נראה לי שכל האמריקאים שאתם עובדים מולם הם קצת יותר מידי פלצנים.
רק בתשובות שלך קלטתי שיש theme לחלק הזה בשאלות
הדגל לא הסגיר את זה?
בעיה עם מרשמלו זה שצריך לדעת בדיוק כמה זמן להשאיר באש. כי מעט מידי לא קורה כלום ויותר מידי זה נהיה מסטיקי מידי במקרה הטוב או שרוף ולא אכיל במקרה הרע
נכון.
אני לא ידעתי שיש דרך נכונה לעשות מרשמלו. תמיד הייתי דוחפת לאש עד שכל המסביב שרוף (לוקח שניה וחצי) ואוכלת בסבבה שלי ככה. שזה היה לי טעים אז מעולם לא ניסיתי משהו אחר.
ואז באוגוסט האחרון הייתי בחתונה של בת דודה שלי והיה להם עמדת ס'מורס בחוץ ולא רציתי להתקרב למדורה כדי שלא יהיה לי ריח של אש, אז סינג'רתי את החתן הטרי להכין לי אחד ואז ראיתי אותו קורע ברך שם ומהנדס את המרשמלו איזה 2 ד'. לא הבנתי מה לעזאזל הוא עושה והוא ניסה להסביר לי שצריך לעשות את זה נכון. ומודה שקצת זילזלתי בו, וחשבתי שבת דודה שלי התחתנה עם חנן גמור, אבל כשהוא שם את זה על השוקולד עם הבסקוויט, זה נמס בצורה מושלמת וזה היה ממש טעים
(ואז סלחתי לו על זה שהוא חנן
)
נזכרתי שלפני שנים טסתי לחו" וחיפשתי הופעות של MUSE כי חשבתי לשנות את כרטיס הטיסה לאיפה שהם מופיעים. אבל לא מצאתי משהו סביר וויתרתי. מעניין אם באמת הייתי מביאה את עצמי ללכת אם הם היו מופיעים במקום שהיה מתאים לי
אוף אתם חייבים ללכת להופעות בחו"ל לבד. זו חוויה כזו מצחיקה. פוגשים שם כל כך הרבה אנשים משונים ולא משנה כמה אתם ביישנים, זה תמיד כיף. גם אם לא מבחינת אנשים - לפחות ראיתם אמן שאתם אוהבים.
כל החוויות המצחיקות שקרו לי בהופעות קרו כשהלכתי לבד.
איזה פעם, בהופעה של אן ווילסון (Heart) איזו ישישה אחת ניגשה אליי באמצע ההופעה ואמרה לי "Thank you for blessing us with your beautiful energry" הרגשתי כמו ג'יזס באותו הרגע אז עניתי לה "You're welcome my child"
בהופעה של ברנדי קלארק עמדתי בצד ורקדתי בסבבה שלי, ואז ברנדי שרה שיר שנקרא Crazy Women ואיזו סבתא אחת, שאובייסלי משוגעת, באה לעמוד לידי (takes one to know one) והתחילה לרקוד בכזה טירוף שהייתי בטוחה שהיא עומדת לפרוק את הירך שלך או משהו
ופעם בהופעה של קייסי מאסגרייבס עמדתי בגוש של אנשים שאחד מהם היה איזה הומו ממש מוחצן ומגודל- נראה לי שהוא היה איזה 2 מטר ושקל אולי 200 קילו, והוא רקד בסבבה שלו שאני חשבתי שזה היה מאוד משעשע לכשעצמו, אבל הוא גם היה מיוזע מאוד וקצת שיכור אז כל פעם שהוא רקד, הוא העיף כאפות כאלה בקטנה לאנשים שעמדו לידו, לפעמים עפו גם כמה טיפות מהמשקה שהוא החזיק ביד. ואז איזו ערסית קטנה והיספנית אחת התעצבנה עליו והיא מסתובבת אליו בעצבים ועושה לו כזה " YO DUDE, PERSONAL SPACE. LOOK IT UP!" שזה לבד שיעשע אותי מאוד, אבל בדיוק באותו הזמן קייסי שרה שיר שנקרא Step Off ואז הוא עושה לה כזה תנועה של 'קישטה' עם היד ומתחיל לשיר לה בדרמטיות מוגזמת "סטפ אוף" וזה היה אחד המצחיקים. ואז היא שפכה עליו את המשקה שלה והתחילו ללכת מכות ואז היה קצת פחות כיף. אבל אז קייסי צעקה מהבמה "I think you guys over there need to roll a fat one. We're in California, it's legal y'all. Hook me up too" ואז כולם צחקו והפסיקו לריב. אז היה שוב נחמד
טוב סיימתי את הודעה #70
אני חושבת שמגיעה לי עוגה עכשיו.
תמונה ו/או סרטון ו/או מתכון לתפו"א שתרצו לשתף עם הכיתה? הפעם הכינותי מראש!
