זה כיף במיוחד כשהם צוחקים.
צחוק של ילדים זה החיים!
יש את הגיל שהם צוחקים ממש מדברים מפגרים כמו שעושים להם קול מצחיק, או שעושים להם כזה "קוקו" עם הידיים (פיקאבו באנגלית), והייתי עושה את זה שעות לאחיינים שלי כשהם היו צוחקים מזה, והצחיק אותי איך זה המשיך להצחיק אותם גם אחרי מליון פעמים.
אני שמחה שמצאת את הסיבה למצבי הרוח. יש לך דרך להתמודד עם ה-pms?
לא ממש. אבל עכשיו כשאני מקשרת בין הדברים זה עוזר קצת לדעת שזאת הסיבה. בימים שאני מרגישה ממש נורא אז אני פתאום נזכרת לבדוק אם אני לפני מחזור, ובד"כ מגלה שאני כן. זה עוזר גם קצת לדעת שזה יעבור עוד כמה ימים. לא לדעת סיבות לדברים מקשה יותר להתמודד עם הדברים האלה כי זה מרגיש רנדומלי ושאין לי שליטה על זה.
אוי
זה נושא שאת בסדר לדבר עליו? טו שפחות מעדיפה?
את יכולה לשאול על זה שאלות אם בא לך, אני בד"כ סבבה עם לדבר על זה. אם יהיו דברים שאני לא ארצה לענות עליהם אני לא אענה. יש גם דברים שאני לא בדיוק יודעת איך לענות, כלומר אני עד היום לא יכולה להסביר למה נכנסתי לדיכאון כ"כ עמוק כי לא קרה משהו כזה דרמטי בחיים שלי באותה נקודה, אני פשוט יודעת מה הרגשתי, אפילו שזה לא התיישב לי עם ההיגיון. וכנ"ל לגבי חרדות מסויימות.
4 מאחותי ו-2 מאחי. 6 בס"כ.
אחותי גדולה ממנה ב14 שנים. והיא ילדה בגיל 23
זה מרגיש לי ממש מוזר עכשיו שאני לא הייתי דודה בגיל יותר צעיר כי אחותי שילדה ראשונה הייתה גדולה ממני ב-12 שנים ואני זוכרת שגם היא ילדה בסביבות הגיל הזה (אבל מתמטית אם היא ילדה לראשונה כשאני הייתי בת 16 אז מסתבר שהיא הייתה בת 28!
איכשהו זה מוזר לי כי חשבתי שהיא ילדה בגיל יותר צעיר). אח שלי גדול ממני ב-14 שנה, אבל לו נולדו ילדות הרבה אחרי. אני לא יודעת אם אצלך זה היה ככה. אבל זה היה שינוי ממש משמעותי בשבילי, כי עד אז הייתי הילדה הקטנה במשפחה וסוף וסוף יצא לי לחוות לטפל בילדים יותר קטנים ממני שזאת הייתה חוויה לחלוטין חדשה בשבילי (יש לי משפחה ממש קטנה, אשכנזים בכל זאת
).
מצחיק ששאלת אותו את זה
כי בדיוק היום שחיפשתי משהו בארכיון הגעתי לשירשור שעשינו על שולחן לחמישה
ושניכם ( את וניק) דברתם על הפרשי הגילאים ביניכם לבין האחים שלכם
( בגלל הפרש בין צ'רלי לאוון)
אוי נכון! אני זוכרת משהו כזה באמת. אה ובהזדמנות הזאת רציתי לבקש סליחה שהפסקתי בשלב מסוים הפסקתי איתכם את הצפייה המשותפת בשולחן. לא יודעת אם זה עוזר באיזה צורה אבל אני דיי בטוחה שראיתי את רוב (עם לא את כל) הפרקים של הסדרה לפחות פעם אחת (ושוב תודה לערוץ הילדים בניינטיז ששידר את הסדרה בלופים).
שמישהו אחר יעשה את לזלי? נופ.
אבל גם
אבל בסוף קומדיה רומנטית נמדדת בכמה את רוצה שהזוג יהיה ביחד בסוף, וזה בהחלט עדיין עובד.
בשבילי הסרט לא עובד יותר כי כשגדלתי הבנתי כמה הקונספט שלו דיי נוראי. אפילו בלי לראות אותו שוב, רק מזה שאני זוכרת את העלילה.
ואני פה מחמיאה לך על היותך חכמה ואיכותית, חצופה
חחח.. אבל זה בעקבות השטיפת מוח שלך! אז את צריכה להיות מרוצה (כמובן שאם באמת הייתי עוברת שטיפת מוח הייתי אומרת את זה גם אם זה לא היה נכון). אבל זה באמת נכון במקרה הזה! (אני עדיין לא אוהבת את מארוול את רוב השירים של טיילור סוויפט, ואת ג'יילס למשל, אז זה מוכיח שיש לי רצון חופשי).
אה הא!
אני לא היחיד שלא זוכר כל שיחה מהעבר.
well played. אבל אולי לא התאמצתי לזכור כי אני ידעתי שגם אתה לא תזכור את זה. אבל אני זוכרת עליך המון דברים כולל מה אתה חושב כמעט על כל דמות בבאפי
כולל את הדמות היחידה בסדרה שאתה לא אוהב, שזה נראה לי הרבה יותר ממה שאתה זוכר עלי. (אל תדאג אני לא כועסת. למדתי לקבל אותך כמו שאתה).
כמובן שעשיתי את זה בעיניים עצומות חזק חזק מההתחלה ועד אחרי. לצערי הדימיון שלי משלים את מה שאני לא רואה וזה מספיק בשביל הפחד שלי.
תיארתי לעצמי.
לי היה ההיפך כמובן, היה מוזר נורא לראות את דיוויד פישר בתור רוצח.
הגיוני. אני חושבת שגם אני ראיתי דקסטר לפני עמוק, אבל ממש לא הייתה לי בעיה להאמין לו כדייוויד פישר עוד מהפרק הראשון. אני מעדיפה אותו כדייויד פישר דרך אגב.
[על הקרוסאובר בין ברוקלין לניו גירל]. מסכימה זה באמת בזבוז. היו צריכים לעשות קרוסאובר עם ניו גירל ופרקס! ברצינות, אני לא מבינה איך לא הצלחתי להתחבר לברוקלין (למרות שיש לי תיאוריה על זה), במיוחד שאהבתי את כל הסדרה שמייקל שור היה יצר או היה מעורב בהן (המשרד, פרקס והמקום הטוב), אבל באמת שנתתי הזדמנות (שתי עונות בזמנו, שזה הרבה יותר ממה שהייתי נותנת עכשיו לסדרה שאני לא מתחברת אליה). אבל מי יודע, אולי יבוא יום ואני אוהב גם את זה. אם שיניתי את דעתי על המאה, הכל יכול להיות.