אז חשבתי למצוא עוד על ידי כתיבה של simon gay בגוגל.
ומסתבר שיש בעצם איש שנקרא Simon Gay. הוא פרופסור לתכנות או משהו כזה. ולא הצלחתי לגלות אם הוא גם הומו.
זה כמו שמישהו בקבוצה של אנשים אומר "אז נכון שלכולנו יש את הקול המוזר הזה בראש שאומר לנו שאנחנו צריכים לבנות פצצה ולהסתיר אותה בכנסת ואנחנו שותים אלכוהול כל הזמן כדי לגרום לו לשתוק " אבל רק אז הוא קולט בגלל התגובות של אנשים שבעצם הוא היחיד עם הקול הזה בראש
זה בדיוק ההגדרה של לעשות ג'ינקס ולכן אני גם שמתי לב אבל נמנעתי מלכתוב את זה, אבל עכשיו גם אתה וגם מילי ועדי כתבתם, אז תתכוננו לזה שבקרוב זה שוב יתקלקל, ואנחנו נדע את מי להאשים.
אה נכון. ואני אפילו יודע למה זה בגלל הסרטון שראיתי - כי בצרפתית נוטים לשים את הדגש בהברה האחרונה.
וכמובן שזה נשמע סקסי - דברים בצרפתית נוטים להשמע סקסיים (בעוד דברים בגרמנית נוטים להשמע כמו הוראות של הגסטפו)
באותו סרטון למדתי שבאיטלקית נוטים לשים דגש על ההברה לפני מלעיל.
אם כי הפנימיות של קילגרייב קשורה לזה שגילם אותו דייויד טננט. אני לא חושב ששום שחקן אחר היה יוצר אותו באותה דרך.
(וואו, ממש בא לי לראות שוב ג'סיקה ג'ונס)
זה לא "במחיר" תמיד הייתה את ההגבלה בכמות סרטונים ובאורך. פשוט מאוד נדיר שניסינו מעבר לכמות מסויימת. ובמיוחד בחודשים האחרונים שהיו כל מיני דברים שלא עבדו.
מעניין כי אני זכרתי שthatcher הוא מניח רעפים.
אז כמובן בדקתי וסלייטר הוא באמת מניח רעפים בעוד thatcher זה עושה גגות בשיטה אחרת.
אני זכרתי את הדבר הזה על thatcher בגלל הסרט A Knight's Tale שבו לדמות של הית' לדג'ר קוראים William Thatcher.
אני שמעתי על ילד שקוראים לו אדם כשהדגש (טעם) בהברה האחרונה. נראה לי שאחד ההורים שלו אמר שזה השם שלו ואני שאלתי "כלומר אדם?" (עם הדגש בהברה הראשונה) והם אמרו "לא, אדם," (עם הדגש בסוף). זה נשמע כאילו קוראים לילד "הדם"
לאחיין שלי קוראים אדם, ובחיים לא הגינו את זה במלרע, אלא רק במלעל. אז אני צודקת! היה לנו גם משחק מילים מפגר פעם שכשהוא היה קטן ועשה משהו שובב היינו אומרים שהוא פרא אדם (עם אדם במלעל). זה נורא הצחיק אותנו למרות שזה נשמע קצת קריג'י לספר על זה
אני מסכימה שבשתי העונות האחרונות הסדרה קצת התדרדרה, היא בהחלט לא מבריקה כמו שהיא הייתה בהתחלה, והם גם מתחילים לחזור על עצמם הרבה. אבל אני עדיין אני לרוב נהנית מרוב הפרקים, וזה בערך הסדרה האחרונה שנשארה לי שאני נהנית לראות אותה שבועית (הכוונה שמלא סדרות או יותר מדי המשכיות אז אני מעדיפה לצבור לבינג' כי אני לא זוכרת משבוע לשבוע, וסדרות שהם עדיין דיי פרק בודד, כבר כמעט הפסקתי לאהוב חוץ מריק ומורטי שזה זורם לפחות). אז אני ממשיכה.
האמת היא הקורס התחיל נורא דומה לאיך שלימדו בפסיכומטרי. בהתחלה לימדו אותנו את כל הדברים הבסיסיים של השערה + השערה = מסקנה. אחר כך זה נהפך להיות יותר דומה קצת למתמטיקה בקטע שלימדו אותנו להצרין דברים לאותיות. נגיד הגענו למצב שנותנים נגיד שתי הנחות, נגיד "1. כל הבלונדינים הם בעלי אוזניות כחולות", ו-"2. יוסי הוא בלונדיני" ואז הייתי צריכים לייצג את הטענה הראשונה נגיד כ-p והטענה השניה כ-m, והיו כל מיני סימנים נגיד אני זוכרת שהיה סימן ל "אם-אז", היה סימן של "גם וגם". היה סימן של "או או" ועוד כמה שאני לא זוכרת, ובסוף הקורס אם אני לא טועה במבחן כבר לא היו משפטים בכלל, פשוט נתנו לנו תרגילים ממש ארוכים והיינו צריכים לפתור. אני לא מדברת ברמה של המשפט הזה שנתתי שנגיד צ"ל- אם p וגם m אז g (יוסי הוא בעל אוזניות כחולות) (רק שבמקום איפה שכתבתי"אם", "גם"ו-"אז"- היו סימנים שמוסכמים בלוקיגה שזה מה שהם אומרים). כך שנוצר בסוף הקורס פשוט תרגילים מאוד ארוכים שצריכים להוכיח לפי חוקים שלימדו, וזה כבר הגיע בצורת אותיות והסימנים של הלוגיקה, בגלל זה זה הזכיר לי קצת מתמטיקה לקראת סוף הקורס, כי זה נראה כמו תרגיל מתמטי, שבמקום הסימנים של החיבור והחיסור יש סימנים של "אם" ו"גם" וכו'. למדתי את זה ממש מזמן, אני אני מקווה שהצגתי את זה יחסית כמו שזה היה, וגם שזה היה יחסית ברור.
עכשיו בדקתי ומסתבר שInside the Actors Studio עדיין קיימת בארה"ב, אם כי המנחה הרגיל פרש אז יש מנחים מפורסמים מתחלפים. והעונה האחרונה יצאה ב2019, אבל המון דברים לא קיבלו עונה ב2020.
וואלה, אני זוכרת שזה שהיה המנחה המאוד מזוהה של זה מת לפני איזה שנה או שנתיים. אולי החליפו את המנחה (כן עכשיו בדקתי ו-ג'יימס ליפטון היה המנחה והוא באמת מת בשנה שעברה. פאן פאקט שלא ידעתי- הוא היה יהודי).
האמת בגלל שבאמת ראיתי את הסרטון שלך (וכשראיתי נזכרתי שגם ראיתי אותו פעם אבל לא זכרתי מה אמרו בו אז ראיתי שוב), ואז לונה התחילה לדבר על ההבדל בין הגייה אשכנזית למזרחית, אם לא הייתי מכירה אותה זה גם היה נראה לי כאילו היא למדה את זה מהסרטון שלך, אבל מהכרות עם לונה, לא היה ממש ספק שהיא הייתה מציינת את זה, אם זה באמת היה מזה.
את התכוונת מה טבעי יותר בכללי לגבי מילים ישראליות, וניק התכוון איך טבעי לנו יותר להגיד מארוול (שככה גם אני הבנתי ובגלל זה לא הבנתי עד עכשיו למה את אומרת על הדרך השניה שהיא טבעית).
אני זוכר שבכיתה כלשהי בשיעור תנך המורה אמרה משהו שממנו הבנתי שהיא לחלוטין לא מאמינה באלוהים. וחשבתי איזה מוזר שהיא מלמדת את זה. לא היה נראה לי הגיונ שאפשר ללמד את זה ולא להאמין שזה אמיתי. בגלל שעד אותו רגע הרגתי שמלמדים אותנו את זה כאילו זה עובדה
לא רואה בכלל סטירה בין השניים. אני אתאיסטית והרחבתי תנ"ך בבית ספר כי אני מאוד אוהבת לימודי תנ"ך, אבל אני מסתכלת על זה נטו כלימודי היסטוריה/מיתולגיה של עם מסויים. אתה לא חייב להאמין שמשהו קיים כדי לאהוב לקרוא אותו ולחקור עליו. אולי זה קשור לעובדה שהרגשתי שבגם בחומר הלימוד נוקטים גישה דיי, יחסית אתאיסטית כלפי החומר. נגיד אני זוכרת שלמדנו את בראשית א' ואז בראשית ב' או משהו, שזה סוג של אותו סיפור פעמיים והיו סתירות בין הדברים ואחד ההסברים שהיא נתנה לזה זה שאנשים מניחים ששני אנשים שונים כתבו את הפרקים האלה. עכשיו זה שהיא כבר אומרת את זה וזה שהתשובה הזאת היא חלק מהתשובות שאני צריכה לדעת לבגרות, כבר קצת רומז שהם מסתכלים על זה מנק' שאלוהים לא כתב את התנ"ך (הרי החרדים והדתיים מאמינים שאלוהים ליטרלי כתב את התנ"ך, ולרמוז כאילו אנשים כתבו אותו זה בכלל לא אופציה).
למרות שמעניין אותי אם עדיין מלמדים את זה ככה, כי אני זוכרת שהייתה תקופה שהלננו על הדתה בבתי הסר, מעניין אם זה גרם לחלק מהדברים לא להילמד בתקופה הזאת (למשל היה עוד הסבר, שהפסוק השני לא סותר את הראשון אלא שלא קראו אותו טוב וזה בעצם המשמעות האמיתית שלו או משהו).
זה קרה לי אחרי שראינו סטייג' והייתי צריכה עוד דיוויד טננט אבל כמובן אין לי כוח לראות עונה שלמה של פרקים ארוכים אז בחרתי פרק שזכרתי שהוא היה בו הרבה יחסית (זה שהוא וג'סיקה משתפים פעולה כדי לעזור לאיזה איש שהתחרפן ורצה לפגוע במשפחה שלו) וצפיתי רק בו.
אני יודעת ואז אני אתעצבן "למה שיניתם ככה????" "זה לא אמור להיות ככה!!!!" "למה הורדתם את זה????" "למה הוספתם את הדבר המיותר הזה????" והם כרגיל יהרסו את הדברים הכי חשובים. וגם לא ילהקו אנשים לטעמי.
אבל כן זה נהיה נפלא אם זה יגיע לתפוצה יותר רחבה.
כן אני גם. אבל לפעמים נגיד אחרי שעשיתי את זה וסופסוף ניקיתי את השורה עולה אחד חדש של סלב חופר ואני לוחצת כדי שירד. [כי עוד הפרעה: אני לא פותחת סטוריז בעבודה כי לפעמים זה וידאו ועושה רעש, אז אני מחכה להגיע הביתה בשביל זה] וגם יש כאלה שילחצו רק על מי שמעניין אותם ויסגרו בלי לתת לאינסטגרם לרוץ לבד.
אולי חלקם, אבל מה שניק הביא זה מאירוע שנקרא ברודווי מיסקאסט שכל שנה כוכבי ברודווי מבצעים נאמברים של תפקידים שהם לא ילוהקו אליהם בחיים (כך שלרוב בנים שרים שירים של בנות ולהפך).
אולי חלקם, אבל מה שניק הביא זה מאירוע שנקרא ברודווי מיסקאסט שכל שנה כוכבי ברודווי מבצעים נאמברים של תפקידים שהם לא ילוהקו אליהם בחיים (כך שלרוב בנים שרים שירים של בנות ולהפך).
נכון מאד.
הקטע הנחמד הוא שאתה זה ששמת את הסרטון שבו היא אימצה את החתול אי שם בעבר (אני כמובן ראיתי אותו קודם אבל אני לא שמה לכם דברים של טיילור לרוב)
אבל שמת את הקליפ עכשיו אז הנה הסרטון מאחורי הקלעים:
והיה מישהו שישב לידי בעבודה והיה כל הזמן מנשנש איזה חטיף מרעיש רציתי למות הייתי מתופפת על השולחן רק כדי לשמוע משהו אחר (ובלב רציתי לחנוק אותו למוות [ואפילו לא אהבתי אותו חוץ מזה אז באמת שיגיד תודה שלא עשיתי את זה])
לפעמים אני חושבת שכל העולם הוא פורום מעריצים של דיוויד טננט, אני עוד לא שמעתי על מישהו שלא אוהב אותו.
[אוקיי, חוץ אולי מכמה מעריצי כריסטופר אקלסטון שכעסו על ההחלפה שלו בתור הדוקטור].
אבל אני רוצה לציין את העובדה שאני היחידה ששמתי את טובת הציבור והעולם מעל תשוקתי האישית ולא בחרתי בו, ובכך הוכחתי שוב שאני הכי לא-פסיכופטית פה.
זה באמת די פיזית קשה שלא לאהוב את דייויד טננט. (אבל עשית לזה ג'ינקס ועכשיו בטח ייצא עליו MeToo)
את לא מקבלת קרדיט על לשים את טובת העולם קודם כל כי את שאלת את השאלה. כלומר את יצרת עולמותך היפותטיים שבהם רעים מסדרות מסתובבים להם.
אבל דבר שני זה שאת בחרת במאסטר.
זאת אולי שאלה לדיון מי יותר רשע (או חסר מצפון) קילגרייב או המאסטר, אבל מה שבטוח זה שהמאסטר לרוב פוגע בהרבה הרבה יותר אנשים.
(לנתח שירים של טיילור סוויפט בלימודי אנגלית)
זה מזכיר לי שהיתה לנו ביסודי מורה לאנגלית שכנראה לא הכי התחשק לה ללמד, אז לפעמים היא היתה מביאה לנו סרט וידאו באנגלית לצפות בו והיתה מדביקה מסקינגטייפ על הטלויזיה איפה שמופיע הפס של הכתוביות בעברית. למעשה נדמה לי שככה ראיתי לראשונה את הסרט "שיער", וגם ראינו את המכשפות מאיסטווק, בירדי, ועוד כל מיני סרטים שהיו אהובים עליה.
זאת באמת שיטה טובה. אפילו יותר טוב - לראות עם כתוביות באנגלית.
וואו איך אהבתי את הסרט המכשפות מאיסטוויק. זה כזה נוסטלגיה לחשוב עליו. אני בטוח שהכמה פעמים הראשונות שראיתי אותו היו מיליון דברים שאני לא קלטתי, אבל הוא כזה מגניב שזה לא משנה.
The White Tiger זה סרט הודי אמריקאי שמבוסס על ספר באותו שם. כולו מתרחש בהודו, אבל ההפקה היא חלקית אמריקאית.
הוא עוסק באיש צעיר בשם באלרם שנולד למשפחה עניה והופך בהמשך להיות נהג אישי של איש עשיר. וזה מסופר מהעתיד שבו באלרם הוא בעצמו איש עשיר.
העלילה היא מרתקת, ומעבר לזה היא מעבירה באופן מדהים את המצב בהודו שלכל משפחה ממעמד בינוני ומעלה יש משרתים. זה משהו שנחשפים אליו בכל מיני סדרות אמריקאיות עם דמויות הודיות - תמיד אומרים שלמשפחה שלהם בהודו יש משרתים ושאם הם יעברו להודו אז יהיו להם משרתים. בסרט בעצם מבינים מה הקטע עם זה. Jungle Cruise לעומת זאת הוא סרט הרפתקאות של דיסני שמבוסס על מתקן שעשועים בדיסנילנד. בדיוק כמו הסרט שודדי הקריבים המקורי. זה סרט הרפתקאות כיף, אם כי פחות טוב משודדי הקריביים הראשון, ובטח לא סרט לראוות אם מחפשים משהו "איכותי".
אבל חות מזה שכחתי לציין עוד 4 סרטים שראיתי ביולי - האלמנה השחורה כמובן. וגם שלושת סרטי Fear Street בנטפליקס שכתבתי עליהם והמלצתי עליהם במהלך החודש - למי שרוצה סרט אימה לא יותר מידי מפחיד עם עלילה נחמדה.
לא, אני לא אזכה בשום דבר. בחרתי בהליכה כי נראה לי שזה אפשרי בשבילי. אבל במחשבה נוספת גם לזה לא יהיה לי כוח. כלומר נראה לי שלרוב תחרויות הליכה הם למרחקים די ארוכים ואני אתעייף. במיוחד אם זה בחוץ במהלך היום.
לא לא, יש שיטה. להמשך טיפול מיידי (גם אם הוא יקרה אחרי כמה חודשים טובים) - צריך להשאיר בבולד. דגל זה כדי לסמן הודעות שני יודעת שאני אחפש מתישהו אבל יודעת מראש שאני אהיה עצלנית מידי בהמשך
טניס בבסיס נראה לי החוקים ברורים. כלומר יש להם את שיטת הניקוד המוזרה, אבל בעיקרון זה פשוט פינג-פונג.
*לדעתי במקום לקרוא לפינג-פונג טניס שולחן, צריך לקרוא לטניס פינג-פונג רצפה.
אני ברצינות במשך איזה עשר שניות לא הצלחתי להבין למה את אומרת שקילגרייב הוא נבל ספוקי - כי אני פירשתי את זה "נבל שמזכיר את ספוק" (ספוק החייזר מסדרת מסע בין כוכבים הקלאסית)
אני אל שהמאמינים שלו אוהבים לעשות לו דווקא.
למדת בבית ספר את ספר שופטים? שם כל פרק מחדש בני ישראל מתחילים לעבוד אלים זרים, אלוהים שולח איזה עם זר לפגוע בהם, עולה שופט ומציל אותם וכולם אומרים תודה לאלוהים. אבל פרק הבא הם עושים את זה שוב (לרוב כותבים שעבר איזה דור או משהו כזה).
רוב האנשים שם הם לא ממארוול.
אגב, בנתיים גיליתי שחוץ מאלו שציינתי יש עוד ימי הולדת באוגוסט - אנדי סמברג, מארק אוון ג'קסון, ניקול באייר ומליסה פומרו (ג'ייק, קווין, טרודי ג'ודי ואיימי מברוקלין 99)
וגם בו בורנהאם.
1. אבל אנחנו בכל מקרה לא אומרים את השם האמיתי שלנו! אני ממציאים כינוי אחר לשם שלנו. אין היגיון!
2. וזה באמת קשה מאוד לעשות את המתמטיקה הזאת.
3. בדיוק! לכן הם לא יזכרו את הדברים האלה שניה אחרי שהם יקראו את התשובות בכל מקרה!
4. טוב נו...
כן, טעויות דיבור כאלו של ילדים קטנים הן חמודות נורא. (*כנראה אנחננו מתוכנתים גנטית לחשוב שזה מתוק כדי שנגן על הצאצאים שלנו)
אבל אם אחיינית שלך היא כבר בת 16 אז זה לא מתוק והמורה לאנגלית אמרה שהיא לא תיתן לה ציון עובר.
האמת היא ששמעתי פעם פודקאסט בנושא ומסתבר שבאמת לא בכל המקומות, חילקו את ה"שבוע" ל-7. הוא סיפר שם על מקרים מעניינים של תרבויות שהיו להם 6 או 5 ימים בשבוע. זה היה דיי מעניין.
אני זוכר שחשבתי פעם על כך שבעצם החלוקה הזאת לשבוע היא שרירותית לחלוטין וזה בעצם ממש מוזר שזה מקובל לחלוטין.
עכשיו ברור למה זה ביהדות. ונצרות ואיסלם הושפעו מהיהדות. אבל נראה לי שגם לפני כן וגם במזרח החלוקה הנפוצה הייתה ל7 ימים.
מעניין מתי זה התחיל, כי הגיוני שזה הרבה לפני היהדות בכלל.
טוב. בשביל זה אלוהים המציא ערכים בויקיפדיה (אני לא זוכר באיזה יום הוא המציא את זה, אולי ביום שלישי)
טכנית לא! כי אני לפחות חשבתי על ההשלכות של מה שאני עושה! בחרתי בו כי מעניין אותי באמת אם נצליח לעצור אותו או שהוא יהרוס את העולם (ואין לי בעיה שהוא יהרוס את העולם ויהפוך את כולנו לזומבים חסרי דעת, אני פשוט רוצה לדעת מה יקרה). יותר גרוע לבחור אותו כי השחקן חמוד או משהו, למרות שהוא יכול להרוס את העולם!! (אם אתם לא רוצים שהעולם יהרס!)
בעיקרון אני זוכר חלקית את הפתיח הזה של פיטר פן. אבל אני לא ממש זוכר את עצמי צופה בתוכנית הזאת. כל זכרונות הפיטר פן שלי קשורים לסרט המצויר של דיסני. וקצת להצגת פיטר פן שבה הפנטומימאי הזה (חנוך רוזן) שיחק את פיטר פן ובשלב מסוים עף מעל הקהל. ואז קצת מאוחר יותר הסרט הוק עם רובין וויליאמס.
אני ברצינות במשך איזה עשר שניות לא הצלחתי להבין למה את אומרת שקילגרייב הוא נבל ספוקי - כי אני פירשתי את זה "נבל שמזכיר את ספוק" (ספוק החייזר מסדרת מסע בין כוכבים הקלאסית)
אני זוכר שחשבתי פעם על כך שבעצם החלוקה הזאת לשבוע היא שרירותית לחלוטין וזה בעצם ממש מוזר שזה מקובל לחלוטין.
עכשיו ברור למה זה ביהדות. ונצרות ואיסלם הושפעו מהיהדות. אבל נראה לי שגם לפני כן וגם במזרח החלוקה הנפוצה הייתה ל7 ימים.
מעניין מתי זה התחיל, כי הגיוני שזה הרבה לפני היהדות בכלל.
טוב. בשביל זה אלוהים המציא ערכים בויקיפדיה (אני לא זוכר באיזה יום הוא המציא את זה, אולי ביום שלישי)
בדקתי בגללך בגוגל עכשיו, ומסתבר שזה הבבלים הקדמונים שחילקו ל-7 ימים וזה בגלל שהם היו חובבי אסטרונומיה והבחינו ב-7 גופים שמימיים: הירח, השמש, ו-5 מהפלנטות.
אני ברצינות במשך איזה עשר שניות לא הצלחתי להבין למה את אומרת שקילגרייב הוא נבל ספוקי - כי אני פירשתי את זה "נבל שמזכיר את ספוק" (ספוק החייזר מסדרת מסע בין כוכבים הקלאסית)
בכיתה ה' ו-ו' היה לנו שיעור דרמה. המורה עשה לנו כל מיני משחקים של תנועה. והפרוייקט השנתי היה שכל אחד היה צריך להעלות מופע ליפסינק (לפני שזה היה פופילארי) של זמר, ממש עם תלבושות והכל.
אני הייתי בריטני ספירס
נשמע מגניב.
בעצם היה לנו פעם משהו כזה. אני לא זוכר במסגרת מה. אבל היו צריכים להעלות הצגות קטנות ואני וחבר העלנו את "לפני כס כבוד" של חנוך לוין. אני הייתי אלוהים (כבר אז בגיל צעיר ידעתי שיש לי את זה )
אם לא רציתם הומור שחור אז באתם למקום הלא נכון
*זה היה בהקשר לבדיחה שלי שהפאנץ שלה היה שסבתות שלי מתו.
אבל זה קרה לפני כמעט 30 שנה. וכולם יודעים על המשוואה הידועה של Tragedy + Time = Comedy
כי אתה כזה צעיר פוחז. בזמני כשהיה רק ערוץ אחד ועשו טובה שצבעו אותו באיזשהו שלב, כל מה שיכולנו לראות זה הלב ונילס. אחר כך הצטרפו הקוסם מארץ עוץ, טוב טוב הגמד ודןדין השופט ועוד כל מיני חברים
אני גם מדבר על תקופה של רק ערוץ אחד. אבל כנראה מאוחר יותר באמת.
בדקתי והלב יצא במקור בשנות ה70,
נילס הולגרסן בתחילת שנות ה80,
הקוסם מארץ עוץ בשנים 86-87
ופיטר פן רק ב89
מה שהזוי שכל סדרות הילדות האלו שלנו שמסיפורים אירופאים ואמריקאים נוצרו בכלל ביפן.
במצב הרגיל בחורף הוא שאני לוקח איתי סווטשירט ואף פעם לא לובש אותו. כלומר בדרך כלל בשיא החורף אז אני לובש אותו בבוקר.
אם ממש יורד גשם אז אני אלבש מעל הטי-שירט מעיל גשם.
[לגבי הסרטון על המצאת טיקטוק]
זה סתם קטע מסדרה ישנה (ומוזרה ולא בדיוק טובה) של בו בורנהאם שבה הוא משחק צעיר שרק רוצה להתפרסם בדרך הכי מהירה שאפשר (ולא משנה איך) ואז הוא קולט שצעירים כיום לא רוצים שירים מלאים אלא רק קטע מוזיקלי קצר וקליט. וזה משהו שיש המון בטיקטוקים, רק קטע מוזיקלי קצר משיר.
כי אני אדם מצחיק באופן טבעי (וזה שאני כתבתי משהו על עמנואל הלפרין אבל ציינתי שבמקור זכרתי אותו בתור יעקב הלפרין עד שבדקתי וגיליתי שהשם האמיתי שלו זה עמנואל)(לזכותי לדודה שלי קוראים עמנואלה ולא דיברתי איתה איזה 30 שנה)(זה מתרץ את זה לדעתי)
מה 6 פרקים? מתי אני אראה אותם. באמת חשבתי שמדובר על 3 שכל אחד באורך רגיל של סרט.
אבל אני צריכה באמת לצפות בחלק השני כבר. גרם לי ממש להעריך גולשים כספורטאים אמיתיים ולא סתם בחורים שזופים וסתומים
לא בדיוק, כי יש מיוזיקלס שהשיר ממש מתאר את העלילה. זה מה שהיה למשל ב Once more, with a feeling, אבל את זה ממש אהבתי כי בכל זאת, באפי. אז טכנית השיר they got the mustard out באמת יכול לעמוד בפני עצמו, אבל אפשר להנות ממנו עד הסוף רק כשהוא בתוך ההקשר המלא.
קודם כל אני בשוק ממך שאת הוספת a באמצע של Once more with feeling. אני חושב שאת צריכה ללכת לעשות מרתון של כל באפי מיד.
אוקי אני מבין את כוונתך. בשיער השירים באמת מאוד עומדים בפני עצמם מחוץ לעלילה. כלומר אפשר היה להוריד את כל השירים (כלומר כן להראות חלק ממה שמתרחש על המסך בזמן השירים, אבל להוריד את מילות השירים) ועדיין הייתה עלילה. והשירים באמת לא עוסקים בעלילה יותר מידי ככה שהם עומדים בפני עצמם.
אבל נראה לי שזה מצב יחסית נדיר במחזות זמר. אבל השירים של מחזות זמר כמו גריז עדיין גם יכולים לעמוד בפני עצמם. הם מתקיימים גם מחוץ לקונטקסט של העלילה שבה הם נמצאים.
אוף, גם שלי עושים את זה. היה אחד (שנעלם ) שכל הזמן יילל ולא הבנתי מה יש לו. עכשיו יש לי חתול שכבר לא יכול לצאת באופן עצמאי בדירה החדשה ואז יש לנו טקס כל לילה. הוא מעיר אותי ביללות (למזלו היללות שלו מצליחות להיות ממש מצחיקות אז אני סולחת לו חלקית) באיזה 4 באמצע הלילה ואני פותחת לו את הדלת. הוא יוצא , מסתכל על המדרגות ונכנס שוב הביתה ואני סוגרת את הדלת רק כדי שהוא יילל שוב שאפתח לו. אחרי כמה פעמים כאלה אני נשברת ופשוט סוגרת מהר את הדלת כשהוא בחוץ ואז אין לו ברירה אלא ללכת לטייל. כן, אני אמא מחורבנת, אבל בחייאת - 4 באמצע הלילה! רחמים
אוי ואבוי, איזה סיוט. אבל מה הוא צריך לצאת החוצה - בטח יש לך תיבת חתול בשבילו לצרכים.
הייתה לי בעבר כלבה שבגיל מבוגר היא כבר כמעט כל הזמן הייתה בתוך הבית והייתי צריך לתת לה לצאת. ואז היא הייתה חוזרת ובוכה ליד הדלת כדי שאני אתן לה להכנס. ובעיקרון נשערתי ער עד שהיא עשתה את זה, אבל לפעמים הייתי נרדם ולא מתעורר מהבכי שלה.
אני חושב שאת מדברת על ג'סיקה ג'ונס. במקרה הזה שתי העונות הבאות מחווירות לעומת העונה הראשונה.
וזה שלא התלהבת מהעונה הראשונה זה בגלל הקטע הזה שאת רובוט או משהו כזה.
אגב, זה מעלה שאלה - איך תאמרו את השם שלכם או של העיר שלכם לאדם אמריקאי? האם תוסיפו את ההגיה האנגלית כדי שלשומע יהיה קל יותר? עם העיר חיפה למשל אין ברירה, כי לרוב הם לא יבינו בגלל ה ח' ואז חייבים להגיד היפה (haifa). ואותו דבר למשל צרפתי- האם הוא אומר לדוברי אנגלית שהוא מפרי או מפריז?
הייתי רוצה להגיד שאלו הרהורים פילוסופיים של אמצע הילה, אבל לא, סתם הרהורים רנדומליים בזמן עבודה
העניין הוא שבמצב טבעי לא רק שאני לא חושב על איך שאני הולך להגות דברים, אלא אני לא קולט כיצד אני הוגה דברים. כלומר כשאני אומר מילה כמו סמרטוט אין לי מושג באיזה הרבה שמתי את הדגש. אני צריך להתאמץ ולנסות להגיד את זה בדרכים השונות עם דגש מוגזם סמרטוט או סמרטוט. ובסופו של דבר אני כבר לא בטוח איך אמרתי את זה בהתחלה. אני חושב שבמלרע, אבל אני כבר ממש לא בטוח בעצמי ונראה לי שאני זוכר שאמרנו שזה הנכון לרוב בעברית.
אה, אני התייחסתי ללימודי תנך ביסודי.
בתיכון באמת כבר למדו בצורה אחרת כבר. למשל התייחסו להשפעה של דתות שונות מהאזור על היהדות ועל כתיבת התנך.
והקטע שהוא שדווקא המורה שלימדה את זה בתיכון כן הייתה דתיה. אבל כנראה זה פשוט מה שהיה בחומר לימוד.
אני בכלל לא צפיתי בסרטון שלך כי לא הייתי צריכה הסבר מה זה מלעייל ומלרע, ותאמין או לא, אני באמת סתם ידעתי את הדברים האלה.
ובאמת חשבתי שזה common knowledge בישראל (לפחות ההגדרה) והופתעתי.
זכרתי באופן כללי שיש קטע של הדגש במילים בהגיה. וזה לפעמים עולה (במיוחד עם גיס שלי שהוא בריטי והוגה דברים באופן שגוי המון ומתקשה להבין למה אנחנו אומרים שאיך שהוא אומר זה לא נכון). אבל לא זכרתי את החוקיות של זה או את השמות של זה.
זה כמו שאני יודע להגיד דני הסתפר במספרה, שלומי סיפר אותו, ואני ספרתי כבשים. שזה שורש ס.פ.ר בבניינים שונים. אבל אני לא באמת זוכר את הבניינים השונים. ורוב האנשים לא יזכרו בכלל שיש בניינים. אבל הם עדיין יודעים לדבר נכון. גם אף אחד לא זוכר שבבניין התפעל כשמשתמשים בשורש עם ס' בהתחלה אז עושים חילוף בין הס' לת' ולכן זה לא "התספר".
יש גם עוד דברים שאנשי לומדים בבית ספר ושוכחים. למשל מהניסיון שלי רוב המבוגרים לא זוכרים בכלל איך עושים חילוק ארוך.
בכל מקרה חבל שלא צפית בסרטון כי אולי הסבירו שם דברים מעבר לידע שלך.
(ואולי היה שם ידע שגוי שהיית מתקנת)
איכס איכס איכס איכס.
אני לא מאמין שגרמת לי לראות שוב את הפרצוף של הבן אדם הזה בלי אזהרה. עד שנפטרנו ממנו. יכלת לעשות לפחות אזהרה מראש. או להתחיל באחד מהפחות דוחים. למרות שכולם שם עשו לי רושם די דוחה.
איך אפשר לא לאהוב את השירים האלו?
אלא אם כן אתה גיס שלי שאיכשהו חי 45 שנה בלי לראות את הסרט - הוא תירץ את זה הערב בכך שהסרט אף פעם לא נחשב למשהו מיוחד באנגליה - סליחה... מנצ'סטר אינגלנד אינגלד
אני חושב שכבר שמתי, אבל מגיע שיהיה שוב:
אני לא חושב ששונאים את אקלסטון. בטח לא בטענה שהוא לא היה דוקטור טוב.
יש אולי קצת אנטי אליו כי הוא מאוד התנער מהתפקיד אחרי שהוא עזב - הוא תמיד אמר שזאת הייתה חוויה לא טובה והוא סירב לחזור לתפקיד (למשל בספיישל ה50 שנה) אבל עדיין לא נתקלתי בשנאה אליו.
תנ"ך זה ממש לא מקצוע דתי. אני כן מאמינה שהאנשים האלו היו קיימים פשוט כל הניסים והנפלאות היו דברים עם הסבר מדעי או שהומצאו לאורך השנים.
בתנ"ך גם לומדים לא רק על תקופת התנך אלא גם על התקופה בה כתבו את התנך וכיצד אנשים התייחסו לסיפורים האלו.
שאלתם את עצמכם פעם מדוע החליטו לא להכניס את ספר מכבים לתנ"ך, ידעתם שהוא היה מעומד להכנס אבל בסוף לא, והנה הסיפור שלו קיבל חג של 8 ומים.
כן, שוב, התייחסתי לתקופה שלימדו אותי תנך ביסודי. הרושם שלי לפחות היה שלימדו את זה כמשהו שכביכול קרה. אבל ייתכן גם שאני פשוט קלטתי את זה ככה כי הייתי ילד תמים.
אני יודע את זה על ספר מכבים. ובגלל זה חנוכה הוא לא ממש חג. כלומר אין לו "קדושה" או משהו כזה.
נכון שאי אפשר להשוות כי זה סוגים מאוד שונים.
אבל אפשר להגיד מה לטעמך יותר טוב. ולטעמי, לפחות כרגע, אני נוטה להמילטון. (זה קשה כי בימים האחרונים בגלל הדיבור על זה אני שומע המון שיער וזה באמת מעולה)
אבל אני האל של הפורום הזה ולכן הדעה שלי היא הקובעת.
אוקי, נאלצתי לפצל את ההודעה הזאת לשתיים, אבל סיימתי את עמוד 6
מישהו יכול לשלוח לי בפרטי טלפון של דוד טוב בשביל המילטון? או איך בדיוק זה נקרא? הדודים שלי מביאים לי כל מיני קישורים שלא נראים לי קשורים ואני לא בטוחה מה זה הנכון.
עריכה: קיבלתי דוד טוב מעדי !
לאחיין שלי קוראים אדם, ובחיים לא הגינו את זה במלרע, אלא רק במלעל. אז אני צודקת! היה לנו גם משחק מילים מפגר פעם שכשהוא היה קטן ועשה משהו שובב היינו אומרים שהוא פרא אדם (עם אדם במלעל). זה נורא הצחיק אותנו למרות שזה נשמע קצת קריג'י לספר על זה
לכל האנשים שאני שמעתי עליהם והכרתי שקוראים להם אדם קראו במלעיל. בגלל זה זה היה כזה מוזר כשאני פגשתי ילד שקוראים לו אדם במלרע. אבל זה קרה.
משחקי מילים עם שמות של ילדים הם תמיד חמודים. לי יש אחיין בשם רם ולפעמים היינו קוראים לו רמבו ולפעמים הרמבם.
אני מסכימה שבשתי העונות האחרונות הסדרה קצת התדרדרה, היא בהחלט לא מבריקה כמו שהיא הייתה בהתחלה, והם גם מתחילים לחזור על עצמם הרבה. אבל אני עדיין אני לרוב נהנית מרוב הפרקים, וזה בערך הסדרה האחרונה שנשארה לי שאני נהנית לראות אותה שבועית (הכוונה שמלא סדרות או יותר מדי המשכיות אז אני מעדיפה לצבור לבינג' כי אני לא זוכרת משבוע לשבוע, וסדרות שהם עדיין דיי פרק בודד, כבר כמעט הפסקתי לאהוב חוץ מריק ומורטי שזה זורם לפחות). אז אני ממשיכה.
אני מסכים שהיא עדיין טובה. ועצם זה שאני מרגיש שהעונה הזאת טובה יותר מהקודמת זה מרשים, כי באמת זה קשה להמשיך לחדש כל הזמן בדבר כזה.
חבל רק שהעונה בטח מסתיימת כבר תכף.
האמת היא הקורס התחיל נורא דומה לאיך שלימדו בפסיכומטרי. בהתחלה לימדו אותנו את כל הדברים הבסיסיים של השערה + השערה = מסקנה. אחר כך זה נהפך להיות יותר דומה קצת למתמטיקה בקטע שלימדו אותנו להצרין דברים לאותיות. נגיד הגענו למצב שנותנים נגיד שתי הנחות, נגיד "1. כל הבלונדינים הם בעלי אוזניות כחולות", ו-"2. יוסי הוא בלונדיני" ואז הייתי צריכים לייצג את הטענה הראשונה נגיד כ-p והטענה השניה כ-m, והיו כל מיני סימנים נגיד אני זוכרת שהיה סימן ל "אם-אז", היה סימן של "גם וגם". היה סימן של "או או" ועוד כמה שאני לא זוכרת, ובסוף הקורס אם אני לא טועה במבחן כבר לא היו משפטים בכלל, פשוט נתנו לנו תרגילים ממש ארוכים והיינו צריכים לפתור. אני לא מדברת ברמה של המשפט הזה שנתתי שנגיד צ"ל- אם p וגם m אז g (יוסי הוא בעל אוזניות כחולות) (רק שבמקום איפה שכתבתי"אם", "גם"ו-"אז"- היו סימנים שמוסכמים בלוקיגה שזה מה שהם אומרים). כך שנוצר בסוף הקורס פשוט תרגילים מאוד ארוכים שצריכים להוכיח לפי חוקים שלימדו, וזה כבר הגיע בצורת אותיות והסימנים של הלוגיקה, בגלל זה זה הזכיר לי קצת מתמטיקה לקראת סוף הקורס, כי זה נראה כמו תרגיל מתמטי, שבמקום הסימנים של החיבור והחיסור יש סימנים של "אם" ו"גם" וכו'. למדתי את זה ממש מזמן, אני אני מקווה שהצגתי את זה יחסית כמו שזה היה, וגם שזה היה יחסית ברור.
כשזה רק תרגיל ארוך עם סימונים זה נשמע לי מעצבן כבר. או לפחות משעמם יחסית.
כי זה כן מעניין דברים של הגיון ואיך זה מתבטא בעולם האמיתי.
אני לא בטוח אם זה קשור לזה אבל זה מזכיר לי משהו שאבא שלי הסביר לי לפני כמה זמן על קורולציה בין דברים. כלומר שיש דברים שהם קשורים זה לזה - למשל לאנשים גבוהים יותר יהיה באופן כללי משקל גדול יותר בעוד לאנשים נמוכים יהיה משקל נמוך יותר. אבל לפעמים דבר אחד קשור באופן ברור לדבר אחר - באופן כללי תלמידים שלמדו יותר זמן קיבלו ציונים גבוהים יותר. אבל לפעמים יש קשר כזה, אבל זה לא דבר אחד גורם לדבר השני. אני לא זוכר את הדוגמה הטובה שהוא נתן לזה. אבל זה גם חשוב לדעת מה גורם למה. אחרת נגיד אפשר לטעון שסוכרת גורמת לאנשים להיות בעודף משקל במקום ההפך. זה מאוד משנה את איך שמסתכלים על העולם.
וואלה, אני זוכרת שזה שהיה המנחה המאוד מזוהה של זה מת לפני איזה שנה או שנתיים. אולי החליפו את המנחה (כן עכשיו בדקתי ו-ג'יימס ליפטון היה המנחה והוא באמת מת בשנה שעברה. פאן פאקט שלא ידעתי- הוא היה יהודי).
אולי חלקם, אבל מה שניק הביא זה מאירוע שנקרא ברודווי מיסקאסט שכל שנה כוכבי ברודווי מבצעים נאמברים של תפקידים שהם לא ילוהקו אליהם בחיים (כך שלרוב בנים שרים שירים של בנות ולהפך).
האמת בגלל שבאמת ראיתי את הסרטון שלך (וכשראיתי נזכרתי שגם ראיתי אותו פעם אבל לא זכרתי מה אמרו בו אז ראיתי שוב), ואז לונה התחילה לדבר על ההבדל בין הגייה אשכנזית למזרחית, אם לא הייתי מכירה אותה זה גם היה נראה לי כאילו היא למדה את זה מהסרטון שלך, אבל מהכרות עם לונה, לא היה ממש ספק שהיא הייתה מציינת את זה, אם זה באמת היה מזה.
או שכל מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על לונה זה שקר מטופח מאוד. והכל בעצם מידע שהיא קיבלה ממקום אחר.
(*מה שכמובן נכון, אין כמעט שום ידע שאנחנו לא לומדים ממקור אחר)
לא רואה בכלל סטירה בין השניים. אני אתאיסטית והרחבתי תנ"ך בבית ספר כי אני מאוד אוהבת לימודי תנ"ך, אבל אני מסתכלת על זה נטו כלימודי היסטוריה/מיתולגיה של עם מסויים. אתה לא חייב להאמין שמשהו קיים כדי לאהוב לקרוא אותו ולחקור עליו. אולי זה קשור לעובדה שהרגשתי שבגם בחומר הלימוד נוקטים גישה דיי, יחסית אתאיסטית כלפי החומר. נגיד אני זוכרת שלמדנו את בראשית א' ואז בראשית ב' או משהו, שזה סוג של אותו סיפור פעמיים והיו סתירות בין הדברים ואחד ההסברים שהיא נתנה לזה זה שאנשים מניחים ששני אנשים שונים כתבו את הפרקים האלה. עכשיו זה שהיא כבר אומרת את זה וזה שהתשובה הזאת היא חלק מהתשובות שאני צריכה לדעת לבגרות, כבר קצת רומז שהם מסתכלים על זה מנק' שאלוהים לא כתב את התנ"ך (הרי החרדים והדתיים מאמינים שאלוהים ליטרלי כתב את התנ"ך, ולרמוז כאילו אנשים כתבו אותו זה בכלל לא אופציה).
למרות שמעניין אותי אם עדיין מלמדים את זה ככה, כי אני זוכרת שהייתה תקופה שהלננו על הדתה בבתי הסר, מעניין אם זה גרם לחלק מהדברים לא להילמד בתקופה הזאת (למשל היה עוד הסבר, שהפסוק השני לא סותר את הראשון אלא שלא קראו אותו טוב וזה בעצם המשמעות האמיתית שלו או משהו).
כמו שנאלצתי להסביר כבר כמה פעמים (כי באמת לא הייתי ברור) התייחסתי לגילוי שלי שהמורה שלי לא מאמינה באלוהים כשהייתי ביסודי. הייתי ילד קטן ותמים והנחתי שאם מורה מלמדת משהו אז היא מאמינה בזה. (אני לא רוצה בכלל לחשוב מה חשבתי על דברים שאומרים פוליטיקאים).
וכפי שגם ציינתי, בתיכון אפילו שהמורה שלי לתנ"ך הייתה דתיה, היא לימדה את הקשר של סיפורי התנך לסיפורי מיתולוגיה אחרים.
וכן, לימוד ביקורתי של התנך הוא באמת מעניין לפעמים. יש כל מיני דברים מצחיקים כמו זה שבספר איוב הוא מקלל את אלוהים, אבל בגלל שזה היה נראה לכותבים את הספר דבר נוראי אז שינו את זה למברך את אלוהים (או משהו כזה) ואז זה מאבד כל הקשר סיפורי ולכן פשוט צריך להבין את הכוונה האמיתית.
אבל הדבר שהכי הורג אותי תמיד זה הסיפור על יעקב ועשיו והירושה של יצחק. כי הסיפור מבהיר בצורה הכי ברורה שיש שיעקב היה מניאק לחלוטין וגנב את הבכורה בדרך מאוד ערמומית. וזה כאילו ברור שמי שכתב את זה רצה שנדע שאנחנו צאצאים של תחמן מניאק. אבל אז פרשנים באו ושינו את הפירוש של הסיפור הזה לכך שיעקוב היה טוב ולעשיו איכשהו לא מגיעה הירושה.
זה קרה לי אחרי שראינו סטייג' והייתי צריכה עוד דיוויד טננט אבל כמובן אין לי כוח לראות עונה שלמה של פרקים ארוכים אז בחרתי פרק שזכרתי שהוא היה בו הרבה יחסית (זה שהוא וג'סיקה משתפים פעולה כדי לעזור לאיזה איש שהתחרפן ורצה לפגוע במשפחה שלו) וצפיתי רק בו.
אני יודעת ואז אני אתעצבן "למה שיניתם ככה????" "זה לא אמור להיות ככה!!!!" "למה הורדתם את זה????" "למה הוספתם את הדבר המיותר הזה????" והם כרגיל יהרסו את הדברים הכי חשובים. וגם לא ילהקו אנשים לטעמי.
אבל כן זה נהיה נפלא אם זה יגיע לתפוצה יותר רחבה.
או שהם ילהקו אנשים מעולים וזה ייצא נהדר.
למשל Love, Simon. היו שינויים מהמקור. חלק אפילו די גדולים. אבל זה עדיין יצא די נהדר ואני שמח שעשו את זה.
את היית מעדיפה שלא היו עושים את Love Simon?
(כמובן בהתעלמות מזה שזה הוביל לLove Victor)
כן אני גם. אבל לפעמים נגיד אחרי שעשיתי את זה וסופסוף ניקיתי את השורה עולה אחד חדש של סלב חופר ואני לוחצת כדי שירד. [כי עוד הפרעה: אני לא פותחת סטוריז בעבודה כי לפעמים זה וידאו ועושה רעש, אז אני מחכה להגיע הביתה בשביל זה] וגם יש כאלה שילחצו רק על מי שמעניין אותם ויסגרו בלי לתת לאינסטגרם לרוץ לבד.
אני תמיד נותן להכל לרוץ (אבל כמובן מעביר מהר כאלו שנראים לי משעממים). ואז בסוף אני בודק אם עלו עוד סטוריז בזמן שצפיתי.
ויש לי עוד הפרעה - יש אנשים שעוד לא החלטתי אם לעקוב אחריהם או לא, אבל הם נמצאים לי בחיפוש וגם שם אני יכול לראות אם יש להם סטוריז אז אני צופה בכל הסטוריז שלהם. אבל לפעמים כשאני נכנס לחיפוש זה לא מראה לי שיש להם סטוריז למרות שיש להם (אני יודע כי זה מראה לי שיש להם סטוריז כשאני נכנס לדף שלהם) אז לפעמים אני צריך להכנס לדף שלהם כדי לבדוק. ככה למשל אני לא עוקב אבל בפועל די עוקב אחרי שרה מישל גלר.
גם אני לא נכנס לסטוריז בעבודה. או ליד אנשים באופן כללי (למשל משפחה). אני מעדיף גם לא להכנס בכלל לאינסטגרם כי גם בפוסטים לפעמים יש כאלו שהם וידאו עם קול (אני יכול לדלג עליהם ואז לחזור אחר כך, אבל אז אני צריך לזכור).
אם את לא אהבת את המילטון אז יכול להיות שכדאי שבאמת תהיי נטשה ותקריבי את עצמך בשביל אבן נשמה כי אין לך.
(האמת שבצפיה ראשונה אהבתי, אבל רק אהבתי, אבל בצפיות נוספות והקשבות נוספות ממש התאהבתי מעל הראש)
בדקתי בגללך בגוגל עכשיו, ומסתבר שזה הבבלים הקדמונים שחילקו ל-7 ימים וזה בגלל שהם היו חובבי אסטרונומיה והבחינו ב-7 גופים שמימיים: הירח, השמש, ו-5 מהפלנטות.
אה מגניב. נראה לי שגם מהם הגיע החלוקה ל24 שעות -כלומר הם היו מחלקים את היום ל12 חלקים ואת הלילה ל12 חלקים (והאורך שלהם היה משתנה בהתאם לאורך היום והלילה).
*איזה קטע, קראתי עכשיו בדף ויקיפדיה באנגלית של זה והגעתי לאלה אנומה אליש - זאת האלה שאני זוכר שהמורה שלי בתיכון דיברה עליה בשיעור תנך מתישהו - זה איכשהו הפך לבדיחה כיתתית שחזרו עליה (אני לא זוכר מה היה מצחיק) אבל זה גרם לכך שעשרים שנה אחר כך זה אחד הדברים שאני הכי זוכר משיעורי תנך בתיכון.
זה
בשמחה שתקראי לזה יאנג רויאלס. זה לחלוטין עדיף על דרך המלך.
אגב, לסדרה אין שם בשבדית. השם היחיד שהיא ידועה בו באינטרנט זה השם באנגלית. וגם בראיונות עם השחקנים כשהם מדברים שבדית הם תמיד אומרים יאנג רויאלס.
אצלי (ואני יודעת שזו עמדה נדירה), מאט ודיוויד הם במקום הראשון ביחד. אני מאוהבת בהם באותה רמה.
ואת העונה של אקלסטון ראיתי רק אח"כ מתוך הכרח. אבל התאהבתי בו (כשחקן) אחר כך בסדרות אחרות: הנותרים ו-the A word (הגרסה הבריטית המצוינת ל"פלפלים צהובים") שהוא מדהים בשתיהן.
וף, גם שלי עושים את זה. היה אחד (שנעלם ) שכל הזמן יילל ולא הבנתי מה יש לו. עכשיו יש לי חתול שכבר לא יכול לצאת באופן עצמאי בדירה החדשה ואז יש לנו טקס כל לילה. הוא מעיר אותי ביללות (למזלו היללות שלו מצליחות להיות ממש מצחיקות אז אני סולחת לו חלקית) באיזה 4 באמצע הלילה ואני פותחת לו את הדלת. הוא יוצא , מסתכל על המדרגות ונכנס שוב הביתה ואני סוגרת את הדלת רק כדי שהוא יילל שוב שאפתח לו. אחרי כמה פעמים כאלה אני נשברת ופשוט סוגרת מהר את הדלת כשהוא בחוץ ואז אין לו ברירה אלא ללכת לטייל. כן, אני אמא מחורבנת, אבל בחייאת - 4 באמצע הלילה! רחמים
איכס איכס איכס איכס.
אני לא מאמין שגרמת לי לראות שוב את הפרצוף של הבן אדם הזה בלי אזהרה. עד שנפטרנו ממנו. יכלת לעשות לפחות אזהרה מראש. או להתחיל באחד מהפחות דוחים. למרות שכולם שם עשו לי רושם די דוחה.
אי אפשר. אבל משום מה אני לא זוכרת שאי פעם דובר פה בפורום על המחזמר הזה.
(בפורום מצעדים וביקורת מוזיקה אני דיברתי עליו הרבה, כלומר במצעד שירי שנות ה-70 שלי שפרסמתי הוא כיכב בגדול. אם זה מעניין מישהו הרשימה המלאה באחת התגובות כאן)
אני לא בטוח אם זה קשור לזה אבל זה מזכיר לי משהו שאבא שלי הסביר לי לפני כמה זמן על קורולציה בין דברים. כלומר שיש דברים שהם קשורים זה לזה - למשל לאנשים גבוהים יותר יהיה באופן כללי משקל גדול יותר בעוד לאנשים נמוכים יהיה משקל נמוך יותר. אבל לפעמים דבר אחד קשור באופן ברור לדבר אחר - באופן כללי תלמידים שלמדו יותר זמן קיבלו ציונים גבוהים יותר. אבל לפעמים יש קשר כזה, אבל זה לא דבר אחד גורם לדבר השני. אני לא זוכר את הדוגמה הטובה שהוא נתן לזה. אבל זה גם חשוב לדעת מה גורם למה. אחרת נגיד אפשר לטעון שסוכרת גורמת לאנשים להיות בעודף משקל במקום ההפך. זה מאוד משנה את איך שמסתכלים על העולם.
א. נכון.
ב. חשוב גם לדעת שלא תמיד correlation מצביע על causation. יש אתר נחמד שמוקדש לגרפים שמראים קורלציות מרשימות למרות שסביר להניח שרובן מקריוצ לחלוטין:
קודם כל שיהיה ברור השבוע שעב5ר היה סיוט אחד גדול בשבילי, אני שונא את החום ומתגעגע לחורף, זה ברור? ,טוב
, כאילו, שיהיה ברור!
ה200 זה הצטברות של הרבה זמן, או שאתה מקבל הרבה מייל והיה לך שבועיים עמוסים?
גם אני ראיתי. מה חשבת? לדעתי סרט ממש טוב וכיפי!!!
נחמד, ויצא ששנינו שמנו ראפ באטלס, כי אנחנו מאגניבים!!! ( אין צורך בביטחון,אני ידע את הדרך החוצה)
אז כנראה אתה כן זוכר, - שלושים שנה ,לך תזכור
מה בעצם עושים בכלכלת בית? אני לא זוכר שהיה לי משהו כזה
לימדו אותנו לבשל...פיתה עם פלאפל היה טעים,סלט כרוב ווגם הדבר הראשון שאיי פעם בישלתי ,תפוחי אדמה מבושלים עם פטריות
אוקי, אני באמת מאוד אוהב את השירים. אבל איזה ריקודים?
כן, זה נשמע כאילו אתה מתאר כל דת לפני שהיא מושחתת------כמה עצוב
או שהם ילהקו אנשים מעולים וזה ייצא נהדר.
למשל Love, Simon. היו שינויים מהמקור. חלק אפילו די גדולים. אבל זה עדיין יצא די נהדר ואני שמח שעשו את זה.
את היית מעדיפה שלא היו עושים את Love Simon?
נווווו והם שינו את החלק הכי לחמוד לסצנה פומבית קרינג'ית!!! ויש לי הרבה יותר רגשות כלפי טרילוגית סנובאז מאשר לאב סיימון שקראתי פעם אחת וחיבבתי.
אני באמת לא יודעת כי אני רוצה ולא רוצה שיעשו מזה סרט/סדרה באותה מידה.
מה הצבע השולט ביותר במלתחה שלכם? (אל תחשיבו מכנסיים, כי במכנסיים לרוב האנשים אין גיוון). סגול
