אנחנו מתחילים לשקול את אופציית האימוץ ...

[KallaGLP]

את מאוד צודקת.

יתר על כן, לדעתי פותחת השרשור בכלל לא בשלב שבו היא פתוחה לחשוב על ההבט הזה של האימוץ. ברור מהדברים שכתבה שהיא עדיין בשלב ההתחלתי ביותר של לבחון למה *היא* מוכנה, מהם הצרכים והרצונות *שלה* ועל מה היא מוכנה להתפשר, אם בכלל. רק אחרי שהיא תהיה סגורה ושלמה עם עצמה באשר לרצון שלה, היא תוכל אולי להתפנות לבחינת צרכי הצד השני, בהנחה שהעניין בכלל יהיה רלוונטי.

 

[KallaGLP]

ואגב,

, משהו כללי שלא ממש קשור לעניין.

בקשר להורים צעירים, לאו דווקא מאמצים. כיום אנשים רבים מתחילים לחשוב על ילדים הרבה יותר מאוחר מאשר פעם. פעם היה נהוג שאישה מתחתנת כשהיא עוד צעירה ומקדישה את עצמה להבאת ילדים לעולם וגידולם, ככה שגם אם האבא היה יותר מבוגר, האמא לרוב הייתה צעירה למדי. בזמנו גידול ילדים היה ייעודה העיקרי של האישה ומרבית הנשים שמו לעצמן למטרה להתחתן ולהפוך לאמהות בגיל כמה שיותר צעיר. כיום המצב הוא שונה, אפילו הפוך: כולם רוצים קודם כל להגשים את עצמם, לטייל, ללמוד, לעשות קריירה, למצות את החיים, ומתחילים לחשוב על הקמת משפחה, אם בכלל, בגיל הרבה הרבה יותר מאוחר. יש כיום הרבה יותר אנשים (כולל נשים) שלא רוצים ילדים בכלל או מתלבטים במשך זמן רב ומחכים ממש עד הרגע האחרון. יש גם אנשים רבים עם בעיות פוריות (ועם הגיל הסיכוי לבעיות פוריות רק עולה), שלוקח להם שנים רבות להיכנס להריון או להגיע להכרה שהם צריכים לחשוב על דרך אחרת להפוך להורים. ובהתחשב בעובדה שחלק מהאנשים האלה התחילו לנסות להביא ילד בגיל יחסית מבוגר מלכתחילה, עד שכבר מצליחים להיכנס להריון או להתחיל לחשוב על דרכים אחרות להפוך להורים, הם עשויים להיות כבר לא צעירים בעליל (עוד צריך להגדיר עד איזה גיל פחות או יותר הורה נחשב צעיר דיו ו/או מה צריך להיות יחס הגיל המרבי בין הורה לילד כדי שההורה לא ייחשב מבוגר מדי, אך אני כותבת כרגע ברמת העקרון). ומי שמחליט לאמץ צריך בנוסף להמתין זמן ממושך לילד, במיוחד באימוץ בארץ, אבל לא רק. בקיצור, מה שאני רוצה להגיד הוא שהמציאות השתנתה, אורח החיים שלנו השתנה, כל הגישה לילודה ולילדים השתנתה, במיוחד בעולם המערבי ובקרב אנשים ממעמד סוציו-אקונומי בינוני ומעלה, וזה פשוט נתון שאי אפשר להתעלם ממנו.

 

[יסמין@]

 

[גילעד 63]

הורות טוב דיה

אני הורה כבר שמונה עשרה שנים. מה שכתבתי מנקודת המבט של התינוק הזה הוא מה שהתינוק היה אומר אם הוא היה יכול להיכנס לאיזה פורום ולשטוח את ה"הזמנה" של מה שהוא רוצה וצריך. ברור שהרולינג סטונס צודקים וyou cant always get what you want והורות טובה דיה זה מה שכולנו מנסים לתת לילדינו.
כל ההודעה הזו היתה מלאה באני אני אני והצרכים שלי. obviously מישהי שאין לה שמץ של מושג ירוק לגבי מה זו הורות ובמה זה כרוך משום כיוון שהוא. מישהי שחושבת שהיא תעצב ותטפח ילד כרצונה כאילו הוא חימר שרק תלוי במה שהיא תעצב ממנו? באמת? זה נשמע כמו מישהי שצריכה wake up call רציני בקשר למה זו הורות בלי קשר לאם זה יגיע מאימוץ הריון פונדקאות או מרוח הקודש.
מישהי שאומרת שאם היא תיכנס להריון אז אימוץ זה משהו שהיא תוכל לעשות במקביל. נו באמת. ילד זה לא חוג ספינינג שעושים במקביל לחוג TRX.
אני לא יודע אם ההודעה הזו כלשונה מעציבה אותי, מצחיקה אותי או מרתיחה לי את הדם כאבא וכמאומץ.
המחשבה שאם יגיע תינוק בן יומו אז הוא מגיע דף חלק שהיא תוכל לעצב אותו עם אפס תקלות בדרך היא מחשבה שעבר זמנה מזמן ורק מפגינה את הבורות שקיימת בציבור לגבי אימוץ. אני לא חושב שיש כאן אמא מאמצת אחת שעדיין חושבת ככה היום אחרי כמה שנים של חיים עם ילד/ה מאומצים.
יש את הבסיס שכל ילד, בלי קשר לאיך הגיע, צריך. למאומצים יש עוד איזה חבילת בונוס (כל אחד מהכיוון והאופן שלו) שקשורה לאופן בו התחילו חייהם. המינימום שהורים ששוקלים אימוץ צריכים להיות זה מודעים לעניין הזה ומוכנים לו לטווח הארוך בלי פנטזיות ודמיונות. לא מעט הורים מאמצים קיבלו את הwake up call שלהם תוך כדי תנועה כי לא ידעו לומר להם אחרת. היום אפשר לומר את זה ואני חושב שזו חובה להגיד את זה, לפחות למי ששואל.
הדבר היחיד שאני מסכים איתו מכל ההודעה שלה הוא האמירה "הלוואי ולא אצטרך לאמץ". מסכים לגמרי. הלוואי ולא תצטרך לאמץ כי אני לא הייתי רוצה להיות הילד המאומץ הזה ואני הייתי תינוק בן יומו כשנמסרתי לאימוץ.
יש הורות טובה דיה ויש לה לה לנד, ויש גבול. (לדעתי).

 

[KallaGLP]

אני חושבת שהורות טובה דיה

מתחילה בזה שהאדם שחושב על להביא ילד (כולל לאמץ) מסתכל לעצמו בעיניים ומבטא בכנות את כל התחושות והרגשות שיש לו בקשר לעניין, וכן, אולי בסוף גם מחליט שלא מתאים לו בכלל ילד או לא מתאים לו בכלל אימוץ. זה לדעתי הדבר האחראי לעשות, גם אם דורש יותר מודעות ואומץ כי גורר יותר ביקורת. עם יד על הלב, כל הדברים שלך נכונים, אך לדעתי רוב ההורים לא ממש מקדישים להם מחשבה לפני שהם הופכים להורים ומבינים אותם רק בדיעבד, אחרי שמתנסים בלהיות הורים. כשהרצון לילד מעביר אותנו על דעתנו, אנחנו כל כך מרוכזים ברצון שלנו שמעטים מאיתנו באמת עוצרים וחושבים מה המשמעות של זה מבחינת הילד, מה הצרכים שלו והאם באמת נצליח לספק אותם. למזלנו, לאחר שהילד כבר איתנו, רובנו מצליחים להתאפס על עצמנו ולהתגייס למשימה. יתר על כן, יש כאלה שבכלל אפילו לא עוצרים לשאול את עצמם אם מתאים להם עצמם להיות הורים (או הורים מאמצים) לפני שפשוט מביאים ילד, ועושים זאת פשוט כי "כולם עושים" וכי בארץ מסתכלים עקום על מי שאין לו ילדים וגורמים לו להרגיש חריג. במקרים מסוימים גם הם וגם הילד משלמים על כך בסוף מחיר יקר. אני חושבת שזה מבורך שהגולשת הזאת פותחת כאן את כל הקלפים על השולחן באומץ ובכנות כי זה יעזור לה להגיע להחלטה שבאמת נכונה עבורה, וייתכן שבסוף גם תחליט שבאמת לא מתאים לה לאמץ. אני חושבת שאין בעיה לכתוב לה שלדעתך, לאורמה שהיא כתבה, לא מתאים לה לאמץ, אבל אני גם לא חושבת שיש מה לכעוס על דבריה. לעניות דעתי, לכעוס אפשר על מישהו שמקבל החלטה לא אחראית מבלי שהקדיש לה מחשבה ובירר עם עצמו עד הסוף האם זה באמת הדבר הנכון עבורו, וכתוצאה מכך אחד הצדדים או שניהם נפגעים, לא על מישהו שמנסה לברר בכנות עם עצמו ועם אחרים האם מתאים לו בכלל לאמץ בדיוק כדי להימנע ממצב כזה.

 

[KallaGLP]

תראי, כל אחד מאיתנו שונה,

ולא לכולם מתאים אותו הדבר. לי יש ילדים ביולוגיים וגם ילדה שאימצתי בגיל שנה ומעולם לא חשתי שלגדל ילד מאומץ או לאהוב ילד מאומץ זה שונה/קשה יותר מאשר ילד ביולוגי. אבל זו אני, זו ההרגשה שלי ולא הייתי מתיימרת להבטיח לך שבטוח שחששותייך יתבדו. ייתכן מאוד שכן, אך תמיד קיימת אפשרות שלא. אימוץ זו החלטה גורלית ומכרעת לכל החיים, גם עבור הילד וגם עבורכם, ולכן טוב שאת חושבת ומתלבטת ומנסה לברר את הרגשות שלך לפני שאת מקבלת את ההחלטה. לדעתי לא לכל אחד מתאים לאמץ, כמו שלא לכל אחד מתאים פונדקאות ואפילו לא לכל אחת מתאים לעבור הריון ולידה. אני חושבת שכדי להחליט לאמץ צריכים להיות משוכנעים שבאמת רוצים ומוכנים לזה, ושהרצון הזה גובר בסופו של דבר על כל ספק או חשש. רק את יכולה לדעת אם ומתי תרגישי כך, וכל הכבוד לך שאת כנה, קודם כל עם עצמך, באשר לרגשות שלך, כי כך יש הרבה יותר סיכוי שתקבלי את ההחלטה הנכונה עבורך. מאחלת לך בהצלחה בכל מה שתרצי ותחליטי.

 

[ניריתי 1]

תודה רבה

 

[דניאלהI11111]

בואו נהיה כנים ונשים את האמת על השולחן

רבים מההורים המאמצים מבקרים את ניריתי על דבריה כי אימוץ הוא ברירת מחדל עבורה וכי היא מאד חוששת מהקשיים (הבאמת מדאיגים למדי) המתלווים לאימוץ של ילד שאינו ילוד, ומעדיפה עדיין את התקווה כי יוולד לה ילד בדרך זו או אחרת.

עם יד על הלב: האמנם אין כאן בין האימהות המאמצות כאלו שאימוץ היה ברירת המחדל עבורן?
שקיוו בכל ליבן ובכל מאודן עד הרגע האחרון (ולעיתים גם אחריו) כי בכל זאת יוכלו לגדל תינוק קטן שהוא פרי ריחמן, פרי הגנים שלהן או לפחות שנהרה במיוחד עבורן?

נו באמת...

להערכתי רובנו המכריע היה בדיוק במקום של ניריתי בזמן זה או אחר.

אימוץ הוא בהחלט ברירת מחדל לעיתים, יש בו קשיים, סיכונים ואתגרים עצומים. ואין זו בושה, זו האמת.
לא כל הורה יכול ונועד להתמודד עם הקשיים האלו.
איזה קשיים? הרחבתי בעבר וכולנו מכירים אותם.

אז כן, אני מאושרת שאמצתי את בני והוא מדהים ומקסים, אך אף פעם לא עשיתי את עצמי כאילו לא היתה זו ברירת מחדל בשנים שקדמו לאימוץ. עד לרגע האחרון עוד קיוויתי לנס שבו אהרה בעצמי בתרומת ביציות או ספונטנית.

בהצלחה ניריתי!

 

[משתפרת]

עם יד על הלב-

אימוץ לא היה ברירת מחדל. כמו מרבית הזוגות, ניסינו הריון. זה היה טבעי עבורנו, ביחוד כשכבר היתה לנו בבית בת. כשהתברר שיש קשיים התחלנו לבדוק דרכים אחרות. פונדקאות היתה יכולה לפתור לנו את הבעיה, והיה לנו רופא מקושר לנושא. לנו המחשבה על פונדקאות לא התאימה (ואינני טוענת שמי שהולכים על פונדקאות טועים, הם פשוט בנויים אחרת מאיתנו). ניסינו הרבה דברים בתחום הגינקולוגיה, וניסינו גם למצוא דרך לאמץ ילד. האיש שלי אמר לי מההתחלה שעבורו ברגע שמעורב גורם נוסף (גינקולוג, מעבדה וכדומה)- זה לא הריון טבעי, זו דרך להשיג הורות לילד, מבחינתו אימוץ- היתה דרך שוות ערך להשגת ההורות. היו תקופות שהתמקדנו בלחפש דרכים לאמץ, היו תקופות שניסינו טיפולים. לא ביחד, מכיוון שלא היתה לנו אנרגיה נפשית מספיקה לשני הכיוונים. אך מבחינתנו אימוץ היה הדרך להורות. אם היינו מצליחים למצוא קודם דרך לאימוץ חוקי היו נחסכים מאיתנו לא מעט טיפולים. מאידך אילו היה מצליח אחד הנסיונות של הרופא שלנו- לא היינו מאמצים. יצא שבסופו של דבר האימוץ הצליח לנו, והוא לא היה מה שנשאר אחרי שניסינו הכל ולא הצלחנו.
מה שכן- לגבי הקשיים, הסיכונים והאתגרים העצומים שהזכרת: על זה לא ידענו, לא לעומק, לא כפי שאנחנו יודעים היום, לא כפי שכל מי שמחפש מעט ברשת יודע. ידענו שנקבל תינוק קטן עם מינימום היסטוריה. ידענו שיהיו שאלות על האימוץ. לא הכרנו את שלל התופעות שיכולות להופיע, ויכולות גם לא להופיע. היינו בטוחים שנתמודד עם כל מה שיגיע, שהאהבה תפצה על הכל ותתקן כמעט הכל.
היום, אחרי שאני מכירה כמה משפחות מאמצות לאורך שנים, אני יועת שאהבה מתקנת הרבה, אך לא תמיד ולא הכל. אני יודעת שכשם שיש אתגרים בגידול ילד שנולד לנו, יש אתגרים בגידול ילד שאימצנו, בתוספת עוד כמה אתגרים.
מי שמגיע לאמץ אחרי שהאופציות האחרות נכשלו צריך לבחון טוב טוב את עצמו, כפי שעושה (בחוכמה) ניריתי. גם כשמגיעים לאימוץ במאוחר אפשר לעשות זאת מתוך הבנה שהולכים להיות לתמיד הורים הכי טובים שאפשר לילד הזה.

 

[KallaGLP]

אני לא בטוחה ש"הורים מאמצים רבים מבקרים אותה"

אני חושבת שדווקא הרוב מבינים אותה ומרגישים שבשלב שהיא נמצאת התחושות האלה לגמרי לגיטימיות. זה גם לגמרי לגיטימי להגיע למסקנה שלא מתאים לה לאמץ ואין בכך שום דבר רע.
עבורי אימוץ לא היה ברירת מחדל, יכולתי להיכנס להריון אילו הייתי בוחרת לעשות טיפולים בשלב ההוא, וגם נכנסתי להריון לא מתוכנן לאחר האימוץ. אימצתי מסיבות אגואיסטיות לגמרי - רציתי בת אחרי שני בנים ולמען האמת- לעבור טיפולים, הריון ולידה (שמבחינתי הם סיוט אחד גדול), ועוד כשהתוצאה של בת לא מובטחת, ממש לא קסם לי. למען האמת הם אף פעם לא קסמו לי ותמיד הפחידו אותי ומבחינתי הם היו רוע הכרחי כדי להגיע לילד, שבשמחה הייתי נמנעת ממנו. לא היה לי גם ספק מהתחלה שלא תהיה לי בעיה להתחבר לילדה שאאמץ לא פחות מאשר לילדים הביולוגיים. אבל, מצד שני, אין לי שום ביקורת כלפי מי שלא מרגיש כך, כלפי מי שכן חשוב לה לעבור את התהליך הביולוגי, לגדל תינוק בן יומו וכו'. כולנו בנויים אחרת, לכולנו צרכים אינדיבידואליים, ואם מישהו מרגיש שהוא לא בטוח או שלא מתאים לו לאמץ או שמבחינתו אימוץ היא ברירת מחדל - אני יכולה בהחלט להבין ולחוש אמפתיה. וגם - אסור שאנשים ירגישו לא בנוח לכתוב על התחושות האלה כאן כי השלב הזה, שבו טרם התקבלה החלטה הוא שלב מכריע וחשוב מאוד שההחלטה שתתקבל תהיה נכונה ומתאימה לאדם המקבל אותה.

 

[ניריתי 1]

את מדהימה !

 

[יסמין@]

ביקשת

עצות

העצה הראשונה שלי היא להשקיע עכשיו זמן ולמצוא מידע על 3 הדרכים שכתבת עליהן: תרומת ביצית, פונדקאות ואימוץ (בארץ או בחו"ל). כפי שכתבת כאן, מציעה לך (אם עדיין לא עשית זאת) להיכנס גם לפורום העוסק בתרומת ביצית ולפורום העוסק בפונדקאות ולשאול שם הרבה שאלות. בשלושת הפורומים כדאי לך לקרוא מה שכתוב שם: עדויות אישיות, שאלות ותשובות וכו'. וגם בכל פורום יש הפניות למאמרים העוסקים בנושאי הפורום. את יכולה גם לכתוב בגוגל את המילים המתאימות ולמצוא הרבה מידע על שלושת הדרכים הללו להפוך להורים.

אז קודם כל, כמה שיותר מידע על כל דרך, כולל פרטי פרטים כגון הליכים, יתרונות, סכנות, תשלומים וכו' וכו'. ולאחר שיהיה לך הרבה ידע ומידע על נושאים אלו תוכלי לשקול איזו דרך נראית ומתאימה יותר לך ולבן זוגך. בעצם, משום שרמזת שפונדקאות היא אופציה שאינה כל כך אפשרית מבחינה כלכלית, אולי כדאי להתמקד בייחוד בשתי הדרכים: תורמת ביצית ואימוץ (בארץ או בחו"ל).

אני מבינה שאת מרגישה מאוד לחוצה בגלל הגיל, אבל אם מדובר בתרומת ביצית, אז הרי ממילא מדובר בביציות יותר צעירות

זו בהחלט החלטה מאווווווווד גורלית. אתם נמצאים עכשיו בצומת שמובילה לכמה דרכים, וכדאי לשקול טוב טוב עד כמה שאפשר ולהחליט על סמך הרבה נתונים. וברור שההחלטה לא תהיה אך ורק אינטלקטואלית ועל סמך ידע ומידע, אלא מבוססת גם (בעיקר?) על צרכים רגשיים.

אז למרות תחושת הדחיפות והשעון הביולוגי הדוחק, מציעה לך לקחת זמן ולחשוב לחשוב לחשוב לחשוב, לקרוא לקרוא לקרוא ולשאול לשאול לשאול. אי אפשר להגזים עד כמה גורלית כל בחירה שתבחרו וכדאי שתחשבו על כך כמה שיותר מראש. ומצד שני, גם התהליכים עצמם לוקחים זמן: לוקח זמן להיכנס להריון מתרומת ביצית ולוקח זמן עד שכל תהליכי האימוץ מסתיימים. אז אפשר לחשוב גם תוך כדי הליכה. מקווה שאני ברורה ולא נשמעת סותרת את עצמי

וכדי עוד יותר לסתור את עצמי LOL אוסיף שבסופו של דבר תצטרכו לעשות a leap of faith משום שאי אפשר לשחות על חוף הים, צריך מתי שהוא לקפוץ לתוך הים ולהתחיל לשחות למטרה. או שלא. גם זו אפשרות.

מאחלת לכם הצלחה בכל דרך שתבחרו!

 

[יסמין@]

ולגבי השאלות שלך

1. כמה זמן לוקח תהליך האימוץ ?
נניח ונפגשתי עם נציג אחת העמותות, החלטנו שהולכים על זה. תוך כמה זמן יכול להיות לי תינוק / ילד בבית ?
מהשאלה אני מבינה שאת מדברת על אימוץ חו"ל - זה משתנה כל הזמן ותלוי בהרבה גורמים. עדיף שישיבו לך על כך אלו שאימצו בתקופה האחרונה.

2. האם יש דרך בה אוכל לאמץ תינוק בחודשיו הראשונים ולא ילד גדול (בן שנתיים זה כבר "גדול") ?
ייתכן שבארץ תוכלי לאמץ תינוק קטן יותר, אבל בשל גילך הוא לא יוכל להיות גם קטן וגם בריא וגם בלי אתגרים אחרים. כדאי לברר בשירות למען הילד.

3. אם אני רוצה לאמץ תינוק/ת ממדינה שישראת לא עובדת איתה, למשל ברזיל... האם יש דרך ?
אין דרך חוקית לאמץ לא דרך עמותה חוקית, והעמותות בישראל עובדות עם מספר מאוד מצומצם של מדינות.
4. באילו עלויות מדובר ?
גם על כך עדיף שישיבו לך אלו שאימצו בתקופה האחרונה.

בהצלחה!

 

[ניריתי 1]

תודה על העצות

 

[Noga Lavie]

אימוץ כברירת מחדל

הוא תופעה נפוצה בהרבה מאשר אימוץ כבחירה ראשונה. ולמרות זאת, הורים מאמצים אוהבים את ילדיהם ממש כפי שהיו אוהבים את הילד שהיה להם מהאופציה הראשונה שלהם. מה שכן, אל קו הסיום, ממנו אין דרך חזרה מן האימוץ, צריך להגיע שלמים, אחרת המחיר כבד מדי, הן למאומץ והן למאמץ.

אני יכולה לספר לך שדווקא לאחר האימוץ, שמבחינתינו לא היה ממש ברירת מחדל ונשקל עוד בשנות ה-20 לחיינו, הרגשתי את ההחמצה. ההחמצה לא הייתה אכזבה מכך שאימצתי. כלל וכלל לא. החמצה הייתה מלראות את זיו הולכת וגדלה לתוך ההבנה
שמישהו בתחילת חייה ויתר עליה,
שהיא הילדה היחידה שויתרו עליה,
שאין מי שמסוגל לספר סיפורים ולהראות תמונות שלה למן יום הלידה בדומה לחבריה,
שאין היא דומה לאף אחד מבני משפחתה ושלעולם לא יראו תמונה שלנו יחד ויאמרו שמייד ראו כי היא בתנו.

יכול להיות שמי שלא רואה בהבעת חששות לפני פניה לדרך האימוץ שלם הרבה יותר ממני, אך מכיוון שאני בטוחה למדי כי אימוצי שלם מבחינה ריגשית ואין לו שום סייגים, אני מרשה לעצמי לומר לך -
הביעי מה שיותר חששות לפני שאת פונה לאימוץ, עשי זאת ללא כניעה לביטויי פוליטיקלי קורקט. זו הדרך היחידה שאני מכירה להוציא את החששות החוצה, להתמודד איתם ולהגיע להחלטה שלמה (לפעמים היא תהיה נגד אימוץ, אבל הרבה פעמים היא בעד אימוץ, ואימוץ מוצלח).

 

[ניריתי 1]

תודה תודה ועוד פעם תודה !

תודה על ההבנה, ההכלה, הכנות ועל המילים המחזקות

 

[עכשיותורי]

תובנות ועצות לא אתן, אכתוב על נסיוני האישי

אך קודם לשאלות
לי לקח שנה וחודש מיום החתימה בעמותה עד שנחתנו בארץ יחדיו. זה היה לפני שנה ו9 והעניינים היום סבוכים יותר וכדאי שתיפני ל2 העמותות הפעילות לגבי שאלה זו
אימוץ מרוסיה הינו בהגדרה מעל גיל שנה ובדכ יותק סביב שנתיים או יותר
אימוץ חול לידיעתי יש כרגע רק מרוסיה
עלויות - לעמותה 22000 אירו וכל השאר הינן הוצאות נלוות כמו - טיסות ומלון עבורכם (3 טיסות ומין הסתם תטוסו שניכם - רוסיה גדולה והעלויות ניגזרות מיעד הטיסה ותיזמונה - טיסתי הראשונה נפלה על אירוע ברוסיה מה שהעלה משמעותית העלויות, אך סירבתי לדחות) טיסה מלון ועלות רופא מהארץ או מאוקראינה, יש נושא ההחתמות על מצבכם הרפואי - שונה בין מחוזות שונים, מתנות תכוון לפי בית הילדים והמחוז). לי זה הסתכם בכ~160,000 שח יש כאלו שהגיעו עד 200


ולעניין העקרוני
הייתי מה"מכורות" לטיפולים עד שהבנתי שזה לא יקרה
אחכ נרשמתי לתרומת ביצית אבל משהו בנושא הזה לא נתן לי מנוחה ובסופו של דבר החלטתי לוותר (החלטה אישית שלי, אני מכירה במישפחתי ילדון מקסים שנולד לתרומת ביצית) , ההתלבטות נמשכה זמן רב עד שההחלטה לוותר על המסלול הזה בשלה בי ואז נרשמתי בעמותה. עשיתי זאת בעודי מתייסרת עדיין על אובדן חוויית ההריון והעובדה שהילד לא יהיה שלי ביולוגית, מדובר היה בהחלטה רציונאלית והכניסה הריגשית שלי לכך ארעה זמן רב אחר כך במהלך ההמתנה (מורטת העצבים) להפניה לילד. חששתי כמוך מנושא ההקשרות ומקבלת ילד בעל עבר לא ידוע ומין הסתם עבר לא פשוט.
ההמתנה כאמור הייתה מורטת עצבים,
בטיסה הראשונה הצטרף אלי רופא מהארץ ואחותי
מדובר בסיטואציה שהייתה עבורי סוריאליסטית לחלוטין והרגשתי שאני בסט של סרט
ואז
כשהילדון נכנס לאחר שנת צהריים מוחזק עי המטפלת (היה בן 18.5 חודשים) הוא ניבהל מהקהל(3 זרים בחדר לא מוכר) והרופא ניגש אליו מיד וניסה להרגיעו ברוסית ובאותו הרגע אמרתי לאחותי שלא משנה מה הרופא אומר אני אותו לוקחת.
למה אמרתי זאת? זו הייתה אמירה מהבטן, לא צפויה ולא חשבתי עליה קודם. היה לי פשוט ברור שזהו זה. למה? לא ברור

מישפט ומיפגשים נוספים היו בנסיעה השניה כמעט חודשיםם אחכ. כשראיתיו שוב ליבי נחמץ לראות שבנתיים גדל עוד וזאת בלעדי אלא עדיין שם, הרצון להיות איתו גבל פשוט בכאב כמעט פיזי. הוא כמובן לא זכר אותי ושוב עברנו תהליך הפשרה
ניתן היה להוציאו רק חודש אחרי המישפט ולמרות שביקשתי בבית הילדים התנגדו שאגיע קודם כדי שיתרגל אלי - הם ראו זאת ממש כהתעללות ושאבלבל אותו - יש מקומות שכן מאפשרים זאת
נסיעה שלישית - שוב הגעתי כשישן צהריים ו5 דקות אחרי שהובא אלי ובלחיו עדיין מוטבעת הכרית מצאנו עצמנו במכונית. והוא בן שנה ו9 וחצי
עד אז הבנתי שעבר מסלול של פרידות חוזרות (משפחה לא מתפקדת והוצאה ממנה בגיל 10 חודשים, אישפוז סוציאלי בן 4 חודשים עד שיוברר באם ניתן להחזירו לביתו ומשהתברר שלא מעבר לבית הילדים שם שהה 7 חודשים עד לאותו היום) הייתי מוכנה לרע מכל מבחינת חוסר אמון מובן מצידו.

שנה ו9 וחצי חודשים עברו
אני אמא לנסיך מדהים אוהב מחבק פיקח ושמח
האם היה קל? לפעמים קל, לפעמים קשה, מדובר בילד אנרגטי "מוכן" - ללא השלבים של הריון, לידה זחילה הנקה וכו. ילדון שמהרגע הראשון היה צריך ללמוד עולם חדש, ילדון שראית העולם שלו פקחה את עיניי ילדון שמילא אותי אהבה שאין כדוגמתה

אכן, יש בדרך המון אתגרים. יש הרבה אינפורמציה שצריך לדעת ולהבין אבל ההורות הזו כל כך שונה מכל מה שדמיינתי לי ואני לא רואה איך אפשר להסבירה עד שמגיעים אליה.
וברור שהאתגרים לא הסתיימו ורבים נוספים יהיו בפניו, בפני, בפני שנינו. בין השאר בשל היותו מאומץ אך לא רק

אני מאחלת לך שתגיעי להשלמה לבחירה שתעשי, מה שלא תהיה

לאחרונה נשאלתי אם אני לא מצטערת עד שלל הטיפולים והניתוחים שעברתי והאם לא היה כדאי לפנות ישר לאימוץ, עניתי שהמזל שלי שעשיתי את כל הטיפולים והניתוחים וההתלבטויות כי בזכותם הגעתי בתיזמון מושלם לילד הזה, הילד שלי שלא היה יכול להיות יותר שלי גם אם הייתי יולדת אותו.
אני מאוהבת בו עד כלות

 

[ניריתי 1]

ריגשת אותי מאוד

איזה סיפור מקסים משמח ומרגש יש לך

ברשותך יש לי עוד כמה שאלות ...

למה בעצם צריך לטוס 3 פעמים לרוסיה ?
למה צריך משפט ? (סליחה על הבורות ...)
זה נראה לי טרטרת מטורפת. תלך תבוא תלך תבוא ...ובינתיים מאבדים זמן כל כך יקר עם הילד...

איך בעצם בוחרים מי יהיה הילד או הילדה שהזוג שמגיע יאמץ ?
האם ניתנה לך אפשרות לבחור ?
במידה ואין אפשרות לבחור, מה קורה אם אין לך תחושת "קליק" עם הילד שנבחר עבורך ?

תודה רבה על השיתוף המקסים. למדתי מסיפורך המון !

 

[KallaGLP]

לא יודעת לענות בקשר לשלוש נסיעות.

1. בתקופה שלי היו שתי נסיעות, אך זה היה מזמן מאוד ואולי הדברים השתנו מאז. הנסיעה הראשונה בזמנו נועדה כדי להכיר את הילד, לתת הסכמה סופית לאימוץ והתחיל לגלגל את הניירת והשנייה- כדי לעבור את המשפט ולהנפיק את כל הניירת החוקית להוצאת הילד מרוסיה והבאתו לארץ. כמו כן, חייבים להמתין 10 ימים בתום המשפט כדי לתת הזדמנות ערעור למשפחה הביולוגית, אך אישית מעולם לא שמעתי שקרה דבר כזה. בכל מקרה צריך יותר מנסיעה אחת.
2. משפט צריך כדי להעניק תוקף חוקי ומשפטי לאימוץ. השופט(ת) צריך(כה) לבחון את כל הראיות, לוודא שנעשו כל הניסיונות הדרושים למסור את הילד לאימוץ בארץ המוצא (אימוץ חו"ל הוא תמיד המוצא האחרון), שהמאמצים הפוטנציאלים באמת עונים על כל הדרישות והציגו את כל המסמכים הדרושים ושהמסמכים תקינים ושתהליך האימוץ התנהל בצורה תקינה וחוקית. בסופו של דבר מתקבל פסק דין המאשר את האימוץ (או לא. נכון שבמרבית המקרים הכל נגמר בטוב, אך בית המשפט אינו חותמת גומי). עם ההחלטה המשפטית ניתן להוציא את המסמכים הדרושים כדי לרשום את הילד כילדכם ולהביא אותו לישראל.
3. העמותה בוחרת את הילד על פי הדרישות שמגדירים המאמצים הפוטנציאליים ועל י מה שזמין כשתורם מגיע (כמה שפחות דרישות, כך סביר שהתהליך יהיה מהיר יותר ולהפך). למאמצים הפוטנציאליים יש את זכות הסירוב, אך לא את זכות הבחירה מתוך כמה אפשרויות. אם הם מסרבים לאמץ את הילד שהוצע, יצטרכו להמתין עד שיציעו להם את הילד הבא, אך מספר הפעמים שמותר לסרב מוגבל (לא זוכרת אם לפעמיים או שלוש).

 

[ניריתי 1]

הבנתי. תודה רבה