מצטרפת לתשובות
נכון ללפני 9 חודשים, אימוץ מרוסיה מצריך 3 נסיעות.
הראשונה היא להכיר את הילד, בד"כ את מגיעה עם רופא מטעמך שיבדוק אותו ובנסיעה זו את גם חותמת על מיני מסמכים (כולל נוטריון שם) שברצונך לאמץ את הילד אותו פגשת.
המשפט כאמור הוא כדי שתקבלי פסק דין שאומר שמעתה אתם הוריו הרשמיים. כשאני עברתי משפט אז לאחריו נאלצתי לחכות 30 ימים עד שזה יכנס לתוקף ואוכל לחזור לקחת את בתי הבייתה.
הנסיעה השלישית היא לקחת את הילד.
כן. זו טרטרת ועניין הנסיעות היה אחד מהדברים שהפחידו והלחיצו אותי הן לפני 7 שנים והן כשזה קרה בפועל. אבל כידוע... שרדתי את זה.
הקושי המטורף הוא בין הנסיעות. בעיקר בין הראשונה לשנייה. כי הגעגועים מטריפים את הדעת. אני הסתכלתי בכל יום ובכל הזדמנות בתמונות ובסרטים ונפשי וליבי יצאו אליה מגעגועים וממחשבות על זה שהיא כ"כ רחוקה והזמן מתבזבז. ודאגתי לה נורא. גם לא היה לי מושג מה הצפי לנסיעה השנייה. רק אחרי ארבעה חודשים של "מוות" הגיעה הנסיעה השנייה. ובחודש בין המשפט לנסיעה 3 רצו לי סרטי אימה שמישהו מהמשפחה הביולוגית יתעורר והכל יגמר.
ועל כל זה היתה העננה של השינויים ברוסיה. החל מזה שבתקופה בה המתנתי עצרו אימוצים לאמריקאים, התחיל ציד מכשפות כנגד חד מיניים והאם ואיך זה ישפיע על אימוץ של יחידניות. והכל היה באויר ובלי שום ביטחון איך יגמר התהליך.
אז מעבר לטרטרת בירוקרטית שלא רואה את טובת הילד (אורך התהליך על חשבון נפשו הפגועה של הילד)- לך אין שום שליטה על הרוח הנושבת ברוסיה וזה קושי גדול.
איך בוחרים את הילד? לעמותות הפתרונים.
לא ממש יש אפשרות בחירה... מן הסתם יש מי שסירבו לילד זה או אחר. אבל מגבילים אותך גם בזה בחוזה.
אם אין קליק? אין לי מושג לגבי זה. אני ידעתי מיד שאני רוצה להיות אמא שלה. הרגשתי את זה עוד מהתמונה שקיבלתי. ומה שמדהים הוא שבתמונה היא נראתה בדיוק כמו אבי כשהיה בגילה.. וכשפגשתי בה ועד היום- היא דומה קופי לאמי... כך שבעצם חיצונית היא פשוט דומה לי מאוד. ולא רק זה- כבר במפגש הראשון הבנתי שבאופייה היא בול אני... רק בקטן.
מה שנקרא- זיווג משמיים
אז כנראה שהגורל בוחר.
נכון ללפני 9 חודשים, אימוץ מרוסיה מצריך 3 נסיעות.
הראשונה היא להכיר את הילד, בד"כ את מגיעה עם רופא מטעמך שיבדוק אותו ובנסיעה זו את גם חותמת על מיני מסמכים (כולל נוטריון שם) שברצונך לאמץ את הילד אותו פגשת.
המשפט כאמור הוא כדי שתקבלי פסק דין שאומר שמעתה אתם הוריו הרשמיים. כשאני עברתי משפט אז לאחריו נאלצתי לחכות 30 ימים עד שזה יכנס לתוקף ואוכל לחזור לקחת את בתי הבייתה.
הנסיעה השלישית היא לקחת את הילד.
כן. זו טרטרת ועניין הנסיעות היה אחד מהדברים שהפחידו והלחיצו אותי הן לפני 7 שנים והן כשזה קרה בפועל. אבל כידוע... שרדתי את זה.
הקושי המטורף הוא בין הנסיעות. בעיקר בין הראשונה לשנייה. כי הגעגועים מטריפים את הדעת. אני הסתכלתי בכל יום ובכל הזדמנות בתמונות ובסרטים ונפשי וליבי יצאו אליה מגעגועים וממחשבות על זה שהיא כ"כ רחוקה והזמן מתבזבז. ודאגתי לה נורא. גם לא היה לי מושג מה הצפי לנסיעה השנייה. רק אחרי ארבעה חודשים של "מוות" הגיעה הנסיעה השנייה. ובחודש בין המשפט לנסיעה 3 רצו לי סרטי אימה שמישהו מהמשפחה הביולוגית יתעורר והכל יגמר.
ועל כל זה היתה העננה של השינויים ברוסיה. החל מזה שבתקופה בה המתנתי עצרו אימוצים לאמריקאים, התחיל ציד מכשפות כנגד חד מיניים והאם ואיך זה ישפיע על אימוץ של יחידניות. והכל היה באויר ובלי שום ביטחון איך יגמר התהליך.
אז מעבר לטרטרת בירוקרטית שלא רואה את טובת הילד (אורך התהליך על חשבון נפשו הפגועה של הילד)- לך אין שום שליטה על הרוח הנושבת ברוסיה וזה קושי גדול.
איך בוחרים את הילד? לעמותות הפתרונים.
לא ממש יש אפשרות בחירה... מן הסתם יש מי שסירבו לילד זה או אחר. אבל מגבילים אותך גם בזה בחוזה.
אם אין קליק? אין לי מושג לגבי זה. אני ידעתי מיד שאני רוצה להיות אמא שלה. הרגשתי את זה עוד מהתמונה שקיבלתי. ומה שמדהים הוא שבתמונה היא נראתה בדיוק כמו אבי כשהיה בגילה.. וכשפגשתי בה ועד היום- היא דומה קופי לאמי... כך שבעצם חיצונית היא פשוט דומה לי מאוד. ולא רק זה- כבר במפגש הראשון הבנתי שבאופייה היא בול אני... רק בקטן.
מה שנקרא- זיווג משמיים
אז כנראה שהגורל בוחר.
