יש פה איזה בלבול: מעולם לא תמכתי במשאל-עם
למה מעולם לא תמכתי במשאלי עם? בדיוק בגלל הסיבה הנכונה שציינת ואשר לה תמיד הסכמתי, דהיינו "חברי הכנסת מקבלים זמן לקרוא, להתייעץ וללמד את הנושאים שעליהם הם מצביעים. לעומת שאר האזרחים שלא מקבלים דברים אלו (הכוונה לאלו שלא יודעים על נעשה), יתרה מזאת יש כאלו מתוך הקבוצה שזה בכלל לא מעניין אותם". אני תמכתי בדבר אחר לגמרי: "אישרורי-עם", דהיינו: האזרח אמנם לא יהיה רשאי ליזום חוקים חדשים בעצמו (בגלל הסיבה הנכונה שציינת), אבל הוא כן יהיה רשאי להגיד לנציגיו שבהם בחר: "אמנם ב-99% מהמקרים אני סומך עליכם בעיניים עצומות, ולכן תמיד אאשרר את החוקים שלכם, אבל במקרה המיוחד שקרה בשבוע זה, שבו הצבעתם בעד מדינת הלכה ובניגוד גמור לאידיאולוגיה שבשמה שלחתי אתכם לכנסת, אטרח לבוא אל קלפיות-האישרור כדי להביע את מחאתי נגדכם, ואצביע נגד אישרור החוק הנבזי הזה - אשר בהצביעכם בעדו מעלתם בייצוגכם אותי". לגבי שאלתך על הצורך בבחירות: אכן, יש בחירות כל ארבע שנים, ולכן אם הנציגים שאותם שלחתי לכנסת מעלו בייצוגם אותי והצביעו בעד חוק אשר לו אני מתנגד (נניח חוק למדינת הלכה) ואשר אמור להיכנס לתוקף רק אחרי הבחירות הבאות, אז אין שום בעיה, ולא צריך אישרור-עם: מה שאעשה, זה שפשוט אצביע בבחירות הבאות נגד נציגיי הסוררים ואבחר במקומם נציגים חדשים שעליהם אוכל מעתה לסמוך כי יבטלו את אותו חוק שעדין לא נכנס לתוקף. אבל שים לב: כל זה רלבנטי רק לגבי חוק שאמור להיכנס לתוקף רק אחרי הבחירות הבאות. אבל מה יקרה אם נציגיי בכנסת יחוקקו חוק המנוגד לדעתי (נניח חוק למדינת הלכה) ואשר אמור להיכנס לתוקף עוד לפני הבחירות הבאות? וכי יעזור לי משהו אם אחכה כמו גולם עד הבחירות הבאות כדי להחליף את חברי הכנסת הסוררים הללו? הרי החוק הזה כבר נכנס לתוקפו ברגע שנציגיי מעלו בייצוגם אותי והצביעו בעד החוק הזה! האמנם כל מה שישאר לי זה רק לבכות על חלב שנשפך? אז על כך אני עונה: לא ולא! החוק הזה - לא יוכל להיכנס לתוקף - כל עוד שלא קיבל את אישרור העם, וזאת על מנת לוודא שנציגי העם לא חרגו מתפקידם לייצג את רצון העם. הרי ממילא רוב החוקים עוברים תהליך ארוך ומסורבל מאד: החל מהקריאה הטרומית, עבור דרך ועדות הכנסת השונות, וכלה בתום הקריאה השלישית, כך שבדרך כלל לוקח בממוצע לכל חוק להמתין איזה שנה-שנתיים (במקרה הטוב) עד שהוא מצליח לעבור את משוכת הקריאה השלישית - אם בכלל הוא מצליח לעבור את המשוכה האחרונה הזו, כך שלא יקרה שום דבר נורא אם החוק הזה יצטרך להמתין עוד כמה חודשים נוספים כדי לברר האם העם מוכן לסמוך את ידיו על החוק הזה ולאשררו. ואלו אפוא המסקנות המעשיות מכל הדיון הזה: באותם חוקים שבהם יכתב כי יכנסו לתוקף רק אחרי הבחירות הבאות - לא יהיה צורך באישרור העם. מאידך, כל הצעת חוק "דחופה" שהצליחה לקבל מוועדת הכנסת את כל האישורים המתאימים לזירוז הליכיה בקריאות השונות, תצטרך לקבל מוועדת הכנסת גם את האישור לזירוז הליכיה בתהליך אישרור העם. סביר להניח שברוב המקרים לא יהיה מדובר בחוקים כל כך דחופים, ואז ועדת הכנסת לא תאשר את זירוז הליך אישרור העם, והחוק יצטרך להתכבד ולהמתין מספר חודשים עד קיום תהליך אישרור העם, אבל אם באמת יהיה מדובר בהצעת חוק דחופה במיוחד (נניח חברי הכנסת החרדים יהיו לחוצים במיוחד שחוק החמץ יעבור עוד לפני הפסח הנוכחי ויצליחו לשכנע את ועדת הכנסת בדחיפות החוק הזה), אז - בד בבד עם קבלת האישורים מוועדת הכנסת לזירוז הליכי הקריאה הראשונה והשניה והשלישית - ועדת הכנסת תוכל להחליט שגם מוצדק שהליך אישרור העם יתקיים במועד פלוני הקרוב ביותר. כאמור, זה כמעט ולא יקרה, אלא רק באותם מקרים נדירים שבהם וועדת הכנסת תתרשם שהחוק דחוף במיוחד. לגבי טענתך על אחוזי ההצבעה הנמוכים: אכן זה ברור לגמרי שבהליך אישרור העם עשויים להשתתף מעט אזרחים, אבל אל תשכח שגם בכנסת קורים דברים דומים חדשים לבקרים: חוק פלוני מצליח לעבור ברוב של שניים נגד אחד, ואיו פוצה פה ומצפצף, וזה לצערנו קורה כל הזמן, לא כאיזו תופעה נדירה. אז מה איכפת לך אם כך יקרה גם כשהחוק יאושרר ע"י העם? הכלל הוא מאד פשוט: מי שהנושא בוער בעצמותיו - יטרח אל הקלפי כדי להצביע, ומי שהנושא לא מעניין אותו - ישאר בביתו, ואז הוא לא יוכל לבוא בתלונות לאיש - אלא לעצמו בלבד; ממש כפי שקורה בבחירות הכלליות לכנסת. במקרה הגרוע - העם יתנגד לאישרור החוק (נניח חוק בעד מדינת הלכה או בעד איסור על חמץ בפסח), ואז נחזור לסטטוס קוו. בכל מקרה, גם אם יהיה מדובר בחוקים טובים - שום דבר חדש לא יוכל לקרות אם העם יצביע בעד אי-אישרור - כי חוזרים לסטטוס קוו, אבל דבר נורא ואיום יקרה אם לא תינתן לעם הזכות להכריע האם לאשרר חוקים המנוגדים לרצון העם (כגון חוק למדינת הלכה וכדומה). עוד אל תשכח שאם חוק מסויים עובר בכנסת ברוב גדול ומניח את הדעת, נניח שבעים נגד עשרים, אז גם בהליך אישרור העם ישתתפו מן הסתם לפחות כל אותם תשעים חברי כנסת שנטלו חלק בהצבעה על החוק בכנסת - שהרי גם חברי הכנסת הם אזרחים שיוכלו להצביע בהליך האישרור, כך שבמשאל העם תשתתף לפחות אותה כמות מצביעים שהשתתפה בהצבעה על החוק בכנסת. בקיצור: אין מה לדאוג: זה רק יוכל להועיל ולחזק את הדמוקרטייה כנגד מחטפים אנטי-דמוקרטיים של נציגנו בכנסת - בניגוד לרצון שולחיהם.
למה מעולם לא תמכתי במשאלי עם? בדיוק בגלל הסיבה הנכונה שציינת ואשר לה תמיד הסכמתי, דהיינו "חברי הכנסת מקבלים זמן לקרוא, להתייעץ וללמד את הנושאים שעליהם הם מצביעים. לעומת שאר האזרחים שלא מקבלים דברים אלו (הכוונה לאלו שלא יודעים על נעשה), יתרה מזאת יש כאלו מתוך הקבוצה שזה בכלל לא מעניין אותם". אני תמכתי בדבר אחר לגמרי: "אישרורי-עם", דהיינו: האזרח אמנם לא יהיה רשאי ליזום חוקים חדשים בעצמו (בגלל הסיבה הנכונה שציינת), אבל הוא כן יהיה רשאי להגיד לנציגיו שבהם בחר: "אמנם ב-99% מהמקרים אני סומך עליכם בעיניים עצומות, ולכן תמיד אאשרר את החוקים שלכם, אבל במקרה המיוחד שקרה בשבוע זה, שבו הצבעתם בעד מדינת הלכה ובניגוד גמור לאידיאולוגיה שבשמה שלחתי אתכם לכנסת, אטרח לבוא אל קלפיות-האישרור כדי להביע את מחאתי נגדכם, ואצביע נגד אישרור החוק הנבזי הזה - אשר בהצביעכם בעדו מעלתם בייצוגכם אותי". לגבי שאלתך על הצורך בבחירות: אכן, יש בחירות כל ארבע שנים, ולכן אם הנציגים שאותם שלחתי לכנסת מעלו בייצוגם אותי והצביעו בעד חוק אשר לו אני מתנגד (נניח חוק למדינת הלכה) ואשר אמור להיכנס לתוקף רק אחרי הבחירות הבאות, אז אין שום בעיה, ולא צריך אישרור-עם: מה שאעשה, זה שפשוט אצביע בבחירות הבאות נגד נציגיי הסוררים ואבחר במקומם נציגים חדשים שעליהם אוכל מעתה לסמוך כי יבטלו את אותו חוק שעדין לא נכנס לתוקף. אבל שים לב: כל זה רלבנטי רק לגבי חוק שאמור להיכנס לתוקף רק אחרי הבחירות הבאות. אבל מה יקרה אם נציגיי בכנסת יחוקקו חוק המנוגד לדעתי (נניח חוק למדינת הלכה) ואשר אמור להיכנס לתוקף עוד לפני הבחירות הבאות? וכי יעזור לי משהו אם אחכה כמו גולם עד הבחירות הבאות כדי להחליף את חברי הכנסת הסוררים הללו? הרי החוק הזה כבר נכנס לתוקפו ברגע שנציגיי מעלו בייצוגם אותי והצביעו בעד החוק הזה! האמנם כל מה שישאר לי זה רק לבכות על חלב שנשפך? אז על כך אני עונה: לא ולא! החוק הזה - לא יוכל להיכנס לתוקף - כל עוד שלא קיבל את אישרור העם, וזאת על מנת לוודא שנציגי העם לא חרגו מתפקידם לייצג את רצון העם. הרי ממילא רוב החוקים עוברים תהליך ארוך ומסורבל מאד: החל מהקריאה הטרומית, עבור דרך ועדות הכנסת השונות, וכלה בתום הקריאה השלישית, כך שבדרך כלל לוקח בממוצע לכל חוק להמתין איזה שנה-שנתיים (במקרה הטוב) עד שהוא מצליח לעבור את משוכת הקריאה השלישית - אם בכלל הוא מצליח לעבור את המשוכה האחרונה הזו, כך שלא יקרה שום דבר נורא אם החוק הזה יצטרך להמתין עוד כמה חודשים נוספים כדי לברר האם העם מוכן לסמוך את ידיו על החוק הזה ולאשררו. ואלו אפוא המסקנות המעשיות מכל הדיון הזה: באותם חוקים שבהם יכתב כי יכנסו לתוקף רק אחרי הבחירות הבאות - לא יהיה צורך באישרור העם. מאידך, כל הצעת חוק "דחופה" שהצליחה לקבל מוועדת הכנסת את כל האישורים המתאימים לזירוז הליכיה בקריאות השונות, תצטרך לקבל מוועדת הכנסת גם את האישור לזירוז הליכיה בתהליך אישרור העם. סביר להניח שברוב המקרים לא יהיה מדובר בחוקים כל כך דחופים, ואז ועדת הכנסת לא תאשר את זירוז הליך אישרור העם, והחוק יצטרך להתכבד ולהמתין מספר חודשים עד קיום תהליך אישרור העם, אבל אם באמת יהיה מדובר בהצעת חוק דחופה במיוחד (נניח חברי הכנסת החרדים יהיו לחוצים במיוחד שחוק החמץ יעבור עוד לפני הפסח הנוכחי ויצליחו לשכנע את ועדת הכנסת בדחיפות החוק הזה), אז - בד בבד עם קבלת האישורים מוועדת הכנסת לזירוז הליכי הקריאה הראשונה והשניה והשלישית - ועדת הכנסת תוכל להחליט שגם מוצדק שהליך אישרור העם יתקיים במועד פלוני הקרוב ביותר. כאמור, זה כמעט ולא יקרה, אלא רק באותם מקרים נדירים שבהם וועדת הכנסת תתרשם שהחוק דחוף במיוחד. לגבי טענתך על אחוזי ההצבעה הנמוכים: אכן זה ברור לגמרי שבהליך אישרור העם עשויים להשתתף מעט אזרחים, אבל אל תשכח שגם בכנסת קורים דברים דומים חדשים לבקרים: חוק פלוני מצליח לעבור ברוב של שניים נגד אחד, ואיו פוצה פה ומצפצף, וזה לצערנו קורה כל הזמן, לא כאיזו תופעה נדירה. אז מה איכפת לך אם כך יקרה גם כשהחוק יאושרר ע"י העם? הכלל הוא מאד פשוט: מי שהנושא בוער בעצמותיו - יטרח אל הקלפי כדי להצביע, ומי שהנושא לא מעניין אותו - ישאר בביתו, ואז הוא לא יוכל לבוא בתלונות לאיש - אלא לעצמו בלבד; ממש כפי שקורה בבחירות הכלליות לכנסת. במקרה הגרוע - העם יתנגד לאישרור החוק (נניח חוק בעד מדינת הלכה או בעד איסור על חמץ בפסח), ואז נחזור לסטטוס קוו. בכל מקרה, גם אם יהיה מדובר בחוקים טובים - שום דבר חדש לא יוכל לקרות אם העם יצביע בעד אי-אישרור - כי חוזרים לסטטוס קוו, אבל דבר נורא ואיום יקרה אם לא תינתן לעם הזכות להכריע האם לאשרר חוקים המנוגדים לרצון העם (כגון חוק למדינת הלכה וכדומה). עוד אל תשכח שאם חוק מסויים עובר בכנסת ברוב גדול ומניח את הדעת, נניח שבעים נגד עשרים, אז גם בהליך אישרור העם ישתתפו מן הסתם לפחות כל אותם תשעים חברי כנסת שנטלו חלק בהצבעה על החוק בכנסת - שהרי גם חברי הכנסת הם אזרחים שיוכלו להצביע בהליך האישרור, כך שבמשאל העם תשתתף לפחות אותה כמות מצביעים שהשתתפה בהצבעה על החוק בכנסת. בקיצור: אין מה לדאוג: זה רק יוכל להועיל ולחזק את הדמוקרטייה כנגד מחטפים אנטי-דמוקרטיים של נציגנו בכנסת - בניגוד לרצון שולחיהם.
