כן, החלק הרלוונטי פה הוא שגם אם הם שיכורים,
כמו במקרה של רצח, אלא אם הם שיכורים "בכפיה" (למשל מישהו שיכר אותם והם לא ידעו), הם אשמים בפשע (במקרה הזה, לשכב עם אישה שיכורה) - ולא משנה, למשל, אם הם לא הבינו שהיא שיכורה כי הם שיכורים.
לגבי העניין שהיא שיכורה, כאמור התיקון לחוק נועד להבהיר שמספיק שהיא תהיה שיכורה כדי שהיא לא תהיה מסוגלת להסכים. קודם כל מספיק שהיא לא תהיה מסוגלת לתת הסכמה חופשית באופן כללי, ולא שהיא לא תהיה מסוגלת עקב שימוש בכוח או וכו' (יכול להיות שקמיר התייחסה באמת לתיקון) - הורידו את מה שבא אחרי הסכמה חופשית, כלומר מ""בועל אשה שלא בהסכמתה החופשית, עקב שימוש בכוח, גרימת סבל גופני, הפעלת אמצעי לחץ אחרים או איום באחד מאלה, ואחת היא אם נעשו כלפי האשה או כלפי זולתה" לרק ""בועל אשה שלא בהסכמתה החופשית", יחד עם מ"בועל אשה תוך מצב של חוסר הכרה בו שרויה האשה, או מצב אחר המונע ממנה התנגדות" למספיק חוסר הסכמה ולא צריך חוסר התנגדות "בועל אשה תוך מצב של חוסר הכרה בו שרויה האשה או מצב אחר המונע ממנה לתת הסכמה חופשית".
כלומר הכוונה היא לא שהיא תהיה שיכורה עד כדי כך שהיא תהיה מחוסרת הכרה או לא מסוגלת לשלוט בגוף שלה כדי להתנגד (כמו שאולי המצב של האישה במקרה הספציפי שאליו אורית קמיר מתייחסת), אלא מספיק שהיא תהיה שיכורה במידה שהיא לא תהיה מסוגלת לתת הסכמה חופשית.
הקישור עונה על השאלה מה קורה במקרה שבו הם שיכורים - במקרה כזה נראה שהאחריות נשארת. שוב, זה נראה בעייתי כי במקרה ששני הצדדים לא היו במצב לתת הסכמה (אבל אף צד לא מחוסר הכרה) אולי היא בכלל אנסה אותם? אם הגבר היה מחוסר הכרה ושני הצדדים שיכורים, הרי היה ברור שאם כבר, היא זו שאנסה אותו. אז אולי הקישור הזה לא באמת מבהיר את הנקודה כי במקרה הספציפי הזה ברור איזה צד הוא ה"תוקף".