דיון מחודש

השאלה היא איך אתה מגדיר מטאפיזיקה

אם אתה מגדיר את זה בהגדרה נגטיבית בלבד אז גם האידיאה אודות אלוהים היא מושג נגטיביי הקטגוריות ודאי נשללות ממנו. האתיקה גם מתייחסת אלינו.
 
מה שאני בסך הכול מנסה..

הוא להוכיח לך שמושג ה' - שיש באומנה איתך - אותה הגדרה שיש לקוראה בשם היותר נכון - "לא" פוזיטיבית (נכונה יותר מנגיטיבי), לטעמי. יכולה להיות הגדרה גם למושגים מטאפיזיים רבים בתודעת האדם, כל אדם, ואף למושגים טרנסצנדנטיים רבים - ביניהם, לצורך ההשוואה "הדתית": 'אללה', "האב" וכו'.

לאמור: הגדרתך את אלוהי אבותיך - יותר נכון, הגדרתך מהו לא אלוהי אבותיך, אינה "הגדרה", כי באותה מידה היא יכולה להגדיר גם מהו לא אלוהי הח'ליפים והשליחים, לצורך העניין..
 
הוא אמר שבשביל הרמב"ם עבודת ה' היא מסקנה

ולא הכרעה ולזה קרא בר אוריין בהודעתו רציונליסט.
 
הוא יכול להודות

עד מחר. בפועל כל גישתו אל הרמב"ם מובילה לפירוש פאדאיסטי. מה לי מה מודה אדם בפיו שעה שבפועל הוא נוהג אחרת
 
לא ייתכן שהמהר"יל חשב שהרמב"ם הוא רציונליסט

ואף אם אמר זאת בשיחה - הרי שלדעתי זו הייתה שגיאה בניסוח, ותו לא מידי. אני מסכים איתך שהרמב"ם היה פידאיסט - שאלמלא כן - חיבור ה"יד החזקה" לא היה בא לעולם.


ואגב, אני מופתע לטובה כל פעם מחדש על הנכונות שלך להשקיע כל כך הרבה מחשבה וזמן בכתיבת הודעותיך המכוננות "שרשור". שאפו!
 
הרמב"ם מנמק גם את סמכותם של חז"ל

בהקדמה למשנה תורה. אדם השומר גם על חוק שהוא באופן אישי לא מסכים אתו לא בהכרח לא רציונלי. יש לו נימוק מדוע לקיים חוק גם אם הוא באופן אישי לא מסכים עמו.
 
זה ברור - אפלטון הוא הדוגמה הבולטת

אבל הרמב"ם בי"ד החזקה מקבל את סמכותם של חז"ל - מבחינה אינסטיטוציונית, נגד הדעת ממש. זה לא שהוא חושב שהחוק לא רציונלי - אבל צריך לקיים אותו בגלל איזה ערך רציונלי אחר - כגון אפלטון.. סמכות חז"ל, יותר נכון הכרת היהדות אך ורק דרך עיניהם - היא פונדמנטלית. היא הערך שלעצמו. היא האמונה. אם האמונה הזו לא רציונלית, והוא רציונלי - היא כלל לא ערך עבורו. לכן - ברי שהרמב"ם היה פידאיסט, שמבחינתו הערך הדתי לא מבוסס על רציונליות.
 
רק בשביל שאחרים לא יתבלבלו אחזור גם כאן

שהוא לא אמר כזה דבר אלא זה רק היה פירוש שלך לדבריו (פירוש שבעיניי הוא שגוי לחלוטין). על זאת נאמר שצריך להביא דברים בשם אומרם ומרבותינו - כלשונם.
 
למעלה