התנהל ומתנהל מחקר, ואפשר לפגוש דוגמאות חיות
גם את מוזמנת לבקר בבית הספר הדמוקרטי של רעננה "מרחב". תוכלי לפגוש שם שלוש נשות צוות שהן בוגרות בית הספר הדמוקרטי בחדרה, וגם בעלות תארים אקדמיים. בוגרת רביעית שעבדה בבית הספר סיימה בשנה שעברה תואר שני בתחום טיפולי ופנתה לעבוד בו. כך שכנראה הן הצליחו דווקא לא רע להתמודד עם דרישות האקדמיה. חברה, פסיכולוגית שראיינה הקייץ מועמדים לעתודה האקדמאית סיפרה לי על מועמדים בוגרי בתי ספר דמוקרטיים, כבולטים באישיותם הבוגרת והמגובשת. עד כאן לא מדגם סטטיסטי, אבל אם מחקרים מעניינים אותך באמת, אשמח לנסות ולחפש את החומר עבורך. נתון סטטיסטי אחד שאני כן זוכרת מאחד המחקרים, הוא שאחוז גבוה מאוד, מעל 60% מבוגרי הדמוקרטי בגילאי 30+ עוסקים בהתנדבות ובתרומה לקהילה. אחוז עצום, בגילאים שבהם אנשים בדרך כלל עסוקים מעל הראש בהקמת משפחה, התבססות כלכלית וכו'. אני שמחה לשמוע על ארבעת ילדייך, אני שמחה שטוב להם ולכם. החינוך הדמוקרטי לא בא לפסול חינוך אחר. הוא בא להציע דרך חינוכית אחרת, חינוך שמתבסס על תפיסת עולם הומניסטית, ותפיסת עולם זו מקרינה על כל צעד ושעל בבית הספר. העובדה שילדים שותפים שווים לחקיקה בבית הספר למשל. העובדה שהם שותפים בהתווית תוכניות הלימודים, הם יכולים להציע תחומי לימוד (והם מציעים רכיבה ותיקון אופניים, והם מציעים תנ"ך, והם מציעים בישול, והם מציעים היסטוריה, ובוחרים שהתחום בהיסטוריה שהם ילמדו יהיה מלחמת העולם השניה והקמת מדינת ישראל...) העובדה שלכל ילד יש חונך אישי, מבוגר מבית הספר שנבחר על ידו, ונמצא שם בשבילו, ושם לב אליו. הם חברים בועדות שמהוות את הרשות המבצעת של בית הספר, הם לוקחים הרבה אחריות. ויש להם מקום להיות מי שהם. לאו דווקא להיות מסווגים לפי תאריך הלידה שלהם למשל. לא מבחינה לימודית ולא מבחינה חברתית. ויש להם הרשות ללמוד באופני למידה שונים: בכתה, או במרכז למידה, או בקבוצה קטנה או אפילו באופן אישי. אגב, נושא ההשתלבות בחיים ה"אמיתיים". הם לא מנותקים מהחיים. יש להם חברים בבתי ספר אחרים. הם הולכים לחוגים ולתנועות נוער. ובבית הספר הם כל הזמן נדרשים להתמודד עם חוקים, עם גבולות, עם ילדים אחרים, עם דרישות. דבר אחד שאני יודעת בודאות שהם לא מנותקים ממנו, זה הכרות עם מי שהם בעצמם.
