זה כבר כמעט לא קשור לנושא המקורי אבל
ממש מדגדג לי להגיב... מה לעשות... אני יכולה לספר לך על חייו של קרוב משפחתי בן גילי שחי לו במדינה אירופאית מאד מאד נערצת ונחשקת כאן בלבנט העלוב שלנו ועל החוויה שלו.... (מה שנקרא- הדשא של השכן....) הוא קם כל בוקר מנקישה של השכן הזקן והנודניק שיש לו כל פעם הודעה חדשה מטעם איגוד הדיירים- למה לא ניקית את החרא של היונים על המרפסת שמול הדלת שלך? (כי עוד לא פקחתי ת'עיניים) למה חבריך עיכבו את המעלית אתמול בלילה עם התופים שלך?(כי כשעשינו בצהריים התלוננתם וביקשתם שנעשה בלילה כשאתם לא משתמשים בה...) אח"כ קורא בחדשות על עוד הפגנה של האחים המוסלמים שקוראים להרוג את... כולם, בערך.. והשר ההומו החדש שרוצה לאשר נישואים חד מיניים רוצה גם חקיקה נוקשה יותר כלפי זרים ולהעדיף ילידים במקומות עבודה... פותח דואר- לפחות 5 מכתבים ביום שקשורים לבירוקרטיה בגלל שיש לו עסק, שלא ניתן להסדירם אינטרנטית טלפונית או דוארית, הולך להסדיר, זוכה ליחס "חם" ביותר כי הוא "זר" (חצי חצי עם אזרחות מלידה ממש כמוני, ואם אי פעם מישהו תהה למה בחרתי לגור כאן...), צעיר, שיער ארוך, משהו בטוח לא בסדר הוא בטוח נרקומן.... הם כולם נרקומנים. הולך לסופר לעשות קניות ומחכה בתור 25 דקות- סה"כ 3 לקוחות כי כל הקופאיות מדברות בטלפון או שותות קפה (חוסר בעובדים, כן כן, ההיפך מאבטלה! וחוקי הגנת העובד מאד נוקשים הביאו למצב בו כמעט ולא מפטרים במדינה הזו...) תוך כדי הדפסה??? נוסע להעביר סדנא בעיר אחרת, נתקע שעתיים בפקק בגלל רכב שהציתו תלמידי תיכון השובתים עקב חוסר שעות לימוד (הפתעה הפתעה!!! לא רק אצלנו...) אח"כ נתקע בעוד פקק כי שוב סגרו את המנהרה בצד אחד, בשעות העומס, הפעם הרביעית החודש. חוזר הביתה, שוב קרס האינטרנט, מגיש בקשה בטלפון לעזרה טכנית, יקח יומיים, יחזרו אליו בסוף. ודרך אגב על החתול זבל שהוא אימץ יש לכולם מה להגיד, רק לא בפניו, וגם על חייו, בגדיו, חבריו....לפחות את שומעת, ויודעת פה מה כולם חושבים... בערב- זוג חברים מגיע- נסיון שלו ליצור קשרים חברתיים גם עם "ילידים", לאחר שקבעו מראש לפחות 4 ימים, בסוף הארוחה הם מציינים שמה שהביאו היה יקר במיוחד, והוא חייב להם X יורו. נשמע הזוי? ואני לא מדברת על איזו מדינה מזרח אירופאית מתפתחת. אז לפני שאנחנו מוצאים לנו להתלונן כאן, ליבב על מר מציאותנו, נזכר שלא סתם יש הפתגם הנ"ל עם הדשא וגם השיר הזה של יהודית רביץ, נו עם הדברים שלא רואים מכאן. חרא יש בכל מקום, סוגים שונים ומגוונים, שלנו הוא מסוג אחר אך לא פחות ולא יותר מכל מקום אחר. ואם השוודים יכולים עם החרא שלהם, גם אנחנו, רק אולי זה נוח לנו בתור תירוץ- "אצלנו, עם כל החרא? והחארות? והג'יפה? והמצב הבטחוני? והעם הזה, והשראלי המכוער..." ואולי זה גם הלוקש שהממשלה שלנו וההצמדות שלנו מחזיקים אותנו בתוכו כבר המון המון שנים.