המממ
כשהמרצה הציג את עיקרון ההכבדה הוא לא דיבר על טווח הזמן הקצר. כשפניתי אליו ושאלתי אותו איך זה ייתכן שהכבדה היא אומדן, שכן לאחר ההכבדה הפרט הוכיח שהוא יותר טוב בלי זנב, אבל עובדתית יש לו זנב וגם לילדים שלו יהיה זנב. לאחר דיון קצר הוא העלה את הנקודה הזאת. אשמח לשמוע הסברים אחרים שינמקו אחרת. בלי עניין הזמן, הכבדה היא לא שונה מאשר סתם למצוא פרט שהוא חלש ("איך הוא שרד למרות שהוא חלש? אולי הוא עם גנים לאינטיליגנציה!") או נכה. אם אין את עניין הזמן - הנקבה רואה 2 פרטים ששרדו. ההוא בלי הזנב שרד וההוא עם הזנב שרד. למה שהיא תבחר את ההוא עם הזנב? הזנב לא הוכיח לה שהפרט ברמה 10, הוא הוכיח לה שהוא ברמה 8 (כולל הזנב). הזנב הוא חלק מהפרט והוא גם יועבר לילדים שלה ולכן היא יודעת שבין אם היא תבחר בפרט עם/בלי זנב הילדים שלה יהיו ברמה 8. או שהם יהיו עם זנב וחזקים, אבל יתרון של החוזק יתקזז עם החיסרון של הזנב. או שהם יהיו בלי זנב ואז הם אולי לא יהיו הכי חזקים, אבל לפחות לא יהיה להם זנב. הנקודה היא שכדי להוכיח שאתה ברמה של פרט רגיל + x, אתה צריך להכביד על עצמך ברמה x. אבל מכיוון שהילדים שלך גם יכילו את הגן שגורם להוכחה, כל מה שהוכחת הוא שהילדים יהיו ברמת שרידות של פרט רגיל (אלא אם כן יש את עניין הזמן). אשמח להסבר אחר ואשמח לדוגמאות של הכבדה שאינה זמנית. יש לזכור שהכבדה שאינה זמנית צריכה להתחיל מהרגע שהפרט נולד ולא מרגע שהוא הגיע לבגרות. הנקודה היא שהכבדה לא מהווה תעודה לזמן שההכבדה קיימת. היא מהווה תעודה לכך שהפרט כשיר יותר כשההכבדה לא עבדה.
