גם אתה צודק
ובלבד שהמאמרים של הר' דורון ושל הר' יעקוב היו לנגד עיניך כשלראשונה כתבת "איפכא מסתברא".
אתה שואל: "מי דיבר על 'תביעה על הקב"ה שהוא מוכרח לקבל תפילתו'? או 'הבטיח הקב"ה שהוא יקבל את כל התפילות'?" אבל אנא שים לב, שכאשר הבאתי את הציטטה הנ"ל מדברי הרב סולוביצ'יק - זה לא נעשה כדי להוכיח משהו על השו"ע - אלא זה נעשה כדי להגיב על זה שבהודעתך הלפני אחרונה טענת שהפירוש שהיצגתי על "שומע תפילה" הוא המצאה שלי; לכן הבאתי את הציטוט הנ"ל מדברי הרב סולוביצ'יק, כדי להראות שהפירוש שהיצגתי על "שומע תפילה" - אינו המצאה (כפי שבטעות חשבת) - אלא זה פירוש מקובל; אבל אני חוזר ואומר, שהמטרה שלשמה הבאתי את הציטוט מהרב סולוביצ'יק - לא היתה להוכיח משהו על כוונת השו"ע, כך שאינני מבין את הקשר שבין שאלתך הנ"ל לבין הדיון שביננו.
לגופו של ענין, אתה כאמור שואל: "מי דיבר על 'תביעה על הקב"ה שהוא מוכרח לקבל תפילתו'? או 'הבטיח הקב"ה שהוא יקבל את כל התפילות'?" ובכן, במענה ישיר לשאלתך הנ"ל - ועל פי האמור לעיל - עולה אפוא, שמי שהשתמש בנוסח הספציפי הנ"ל שעליו שאלת את שאלתך הנ"ל - היה הרב סולוביצ'יק, אז הוא אפוא זה שדיבר על כך, וזו אם כן התשובה לשאלתך. ליבוביץ אגב, התנסח מעט אחרת: כשהוא דיבר על "חוצפה" הוא דיבר על מי שבא ב"דרישות" לקב"ה. הנוסח של ליבוביץ אמנם מעט שונה מזה של הרב סולוביצ'יק, אבל הרעיון הוא כמובן אותו רעיון. אגב גם השו"ע התנסח מעט אחרת: כשהוא אמר שעל האדם לומר לעצמו "מי אני דל ונבזה בא לבקש ממלך מלכי המלכים הקב"ה", השו"ע הציג זאת כניגוד לאדם שחושב לעצמו, שראוי שהקב"ה יעשה את בקשתו של האדם הזה; שוב, הרעיון הוא אותו רעיון, גם אם המילים אינם אותם המילים.
על כל פנים, אני רוצה להזכיר שוב, שהדיון ביננו איננו על דברי הרב סולוביצ'יק, וכמובן הדיון גם איננו על מאמריהם של הר' דורון והר' יעקוב - שאותם חזרת משום מה להזכיר בסוף הודעתך האחרונה, אלא הדיון הוא על השו"ע ועל מה שייחסתי לו בהודעתי המקורית שבה היצגתי את החידה ואת פתרונה. מתוך דברי השו"ע אין בדל ראיה שהוא מסכים עם הר' דורון או עם הר' יעקוב או עם הרב סולוביצ'יק, אבל יש ראיה ברורה - שלדעת השו"ע - אין לו לאדם לחשוב לעצמו שראוי שיעשה הקב"ה את בקשת האדם הזה, אלא - לדעת השו"ע - האדם אמור לחשוב לעצמו "מי אני דל ונבזה, בא לבקש ממלך מלכי המלכים הקב"ה". מכאן בוקעת ועולה הלחישה, שאם - במקום שהאדם יחשוב "למה-מי-אני-בכלל אדם דל ונבזה שאבוא בדרישות למלך מלכי המלכים הקב"ה" - האדם משום-מה יחשוב שדווקא כן ראוי שהקב"ה יעשה את בקשות האדם הזה, אז אנו נאמר בליבנו על האדם הזה: "למה מי אתה בכלל, אדם דל ונבזה, שתבוא בדרישות למלך מלכי המלכים הקב"ה, חצוף שכמוך".
אתה שוב קושר - בין הביטוי "פונקציונר" שבו השתמש ליבוביץ - לבין התערבות הקב"ה בעולם, אבל למעשה אין קשר בין הדברים. המונח "פונקציונר" איננו מורה על אחד שמתערב בעולם, אלא הוא פשוט מורה על פקיד שתפקידו הוא למלא בקשות. למעשה, יש כל מיני פונקציונרים: יש כזה שממונה למלא את בקשותיי בלבד, ויש כזה שממונה למלא את בקשותיהם של אחרים אך לא את בקשותיי, אבל בפשטות - כשמדברים באופן כללי על פונקציונר - אז בדרך כלל מתכוונים לפונקציונר במובן הכי כללי - שהוא כמובן פונקציונר כללי, כלומר מתכוונים לפונקציונר שממונה למלא את הבקשות המופנות אליו מתוך כלל הציבור כולו - ללא אפליה בין בקשותיי שלי לבין בקשות הזולת. זהו אפוא גם המובן שלפיו יש לפרש את נוסח החידה. והנה, ברגע שאני מציג את פתרון החידה ע"י הצגת לשון השו"ע - ועל כך אתה מגיב "איפכא מסתברא", אז מזה משמע שאתה מתכוון לטעון - שמתוך נוסח דברי השו"ע מסתבר ההפך - כלומר שמתוך נוסח דברי השו"ע מסתבר שאין שום חוצפה בלהחשיב את הקב"ה כפונקציונר, כלומר - לפי המובן הכי כללי של פונקציונר - כאחד שממונה למלא את הבקשות של כולם: הן שלי והן של זולתי. לכן שאלתי אותך, איך אתה למד זאת מדברי השו"ע? טרם היצגת בדל של ראיה המוכיחה שמתוך דברי השו"ע מסתבר ההפך ממה שייחסתי לו.
אתה שוב מזכיר את תמיהתי על ליבוביץ, כפי שהוצגה מייד-אחרי שהוצג פתרון החידה. ובכן, פתרון החידה - משפיע כמובן על תמיהתי אודות ליבוביץ, אבל ההפך איננו נכון: תמיהתי אודות ליבוביץ אינה משפיעה על פתרון החידה - שעומד בזכות עצמו - בלי שום קשר לתמיהתי על ליבוביץ, ולכן לא היה מקום שתשתמש בביטוי "איפכא מסתברא" כלפי פתרון החידה - שכאמור כלל אינו מושפע מתמיהתי על ליבוביץ. מה עוד, שגם תמיהתי על ליבוביץ כלל לא עסקה בתפיסתו הכללית אודות התערבות הקב"ה בעולם, אלא עסקה במה שכתב - ש"מחוצפת" היא מצידי כל "דרישה" שלי מאת הקב"ה - כלומר שמחוצפת היא כל ציפייה שלי מהקב"ה שימלא את בקשתי. אגב אני מזכיר, שדרכו של ליבוביץ היא שלא להימנע מלהביא אסמכתאות מאלו החולקים על עליו בנושאים אחרים (כפי שלמשל ניתן להיווכח מהבאתו את האסמכתא מדברי רש"י על הפסוק הראשון שבתורה), כך שגם אם תצליח להוכיח שלדעת השו"ע הקב"ה כן מתערב בעולם, זה עדין לא יענה על תמיהתי על ליבוביץ - שכאמור לא התיחסה לסוגית התערבות הקב"ה בעולם - אלא לסוגית החוצפה שישנה בדרישה שלי מאת הקב"ה שימלא את בקשותיי כאילו שהוא איזה פונקציונר הממונה על מילוי בקשותיי.
. ורש"י מבאר: 'אומר בלבו שתיעשה בקשתו לפי שהתפלל בכוונה'. ומה הפירוש של 'מעיין בה'? הפירוש הוא שהמתפלל דורש, שהקב"ה מוכרח לקבל תפילתו. עיון תפילה של כוונה הוא דבר חשוב בודאי. למשל עבודה שבלב או הכנעה לפני הקב"ה. אבל עיון תפילה, שיש למתפלל תביעה על הקב"ה שהוא מוכרח לקבל תפילתו, זאת לא מידת היהודים אלא מידת הגויים. הגויים מדברים תמיד על יעילות התפילה. אבל אין אנו אומרים שיש לתפילה תוצאה...אנו מחוייבים להתפלל כי היא עבודה שבלב; אבל אין שום הבטחה של קבלת התפילה. רק יש הבטחה של 'שומע תפילה'...הקב"ה יכול לשמוע ולהבין את צרכי האדם, אבל אין עליו שום חיוב למלא את הצורך...לפעמים הקב"ה שומע, ומחליט לנהוג בדרך אחרת".