חידה מי חשב שזו חוצפה להתיחס לקב"ה כפונקציונר

[ד.ר. דוליטל]

גם לי יש קל וחומר

אדם אומר לחברו אם אני יכול להכניס את ידי לכיסי ולקחת כסף, ולך אסור, ק"ו שאם לך מותר להכניס את ידך לכיסך ולקחת כסף, שגם לי יהיה מותר... (להכניס את ידי לכיסך ולקחת כסף) איך היית מפריך את ה"קל וחומר" הזה?
ומה יעשה אותו חבר שלא מסוגל להפריך את הק"ו? ירשה לאותו אדם להכניס את ידיו לכיסו?
מה אני רוצה לומר? גם אם תביא לי הוכחה שאני לא יכול להפריך אותה, זה לא אומר שאתה צודק.
ולעניינינו גם אם לא הצלחתי להפריך את ההוכחה שלך בעניין ר' יצחק זה לא אומר שנכון עשית לגבי הפונקציונר.
ועוד דבר אתה שואל מה גרם לי לחשוש? אני יכול רק לנסות לענות.
ואכן ניסיתי, ואתה כל פעם מנסה לדחות את נסיונותי האם זה אומר שאני לא חששתי? איך אומר הגשש? "בא לי פחד".
תאר לך אני נמצא בסיטואציה מסוימת ואני נזכר בסבתא שלי ואתה מתתווכח אתי: מה פתאום אתה נזכר בסבתא? אני מנסה כמה ניסיונות ואתה דוחה את כולם. האם זה אומר שלא נזכרתי בסבתא?

אבל פטור בלי כלום אי אפשר. אני לא מבין איך אתה לומד מעניין ר' יצחק. לעניין הפונקציונר.
ליבוביץ הביא את דברי ר' יצחק במלואם. גילוי נאות במלוא מובן המילה. אומנם עשה להם "השתלטות עוינת" והפנה אותם נגדנו, אבל זה זכותו. דברים כאלה נעשים יום יום בבית המדרש ובבית המשפט מה שנקרא "היא הנותנת".
בעניין הפונקציונר הביטוי פונקציונר בהקשר לקב"ה מעיקרא לא מקובל עלי. לטעמי הא גופא חוצפה. חוצפה להעלות על הדעת ביטוי כזה, כמוהו כמו הביטויים החצופים יהודונאצים ודסקוכותל.
וכי מי שאומר ה' ישמור מתכוון שהקב"ה עובד אצלו כמאבטח? ומי שאומר בעזרת ה' חושב שה' העוזר שלו? ומי שאומר אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים חושב שהקב"ה הוא משענת?
אז אני התנגדתי להביא את השו"ע כתנא דמסייע לביטוי הנלוז הזה.

ובכל זאת למה איפכא מסתברא? כאמור כי בעל ההברקה הגאונית הזאת חושב שה' לא מקבל שום תפילה, כפי שגם אתה הסכמת אתי. ולענ"ד השו"ע סבור שה' כן מקבל תפילות. ומי שחושב אחרת חובת ההוכחה עליו, כי זה נוגד את תפיסת היהדות המקובלת.
וגם מהציטוט שהבאת אפשר להוכיח שהקב"ה כן מקבל תפילות בתנאים מסוימים, מ"מ גם "יעשה הקב"ה בחסדו" מנוגד למשנתו של ליבוביץ.

 

[מפענח התעלומות]

ק"ו זה מדגים את מה שידוע כ"קל וחומר של שטות".

וכמובן בבית המדרש הוצעו לכך עוד המון דוגמאות. אבל יש גם לא מעט דוגמאות של קל וחומר אמיתי, אגב - חלקן כאלה שמהן לומדים הלכה ממש. אני מניח שברור לך, שהקל וחומר הבא הוא אמיתי: "אם העני יכול לקנות את זה, אך קל וחומר שהעשיר". על כל פנים, הקל וחומר שהיצגתי על מה שליבוביץ ציטט מתוך דברי רבי יצחק - הוא קל וחומר אמיתי, וכדי להבין למה - יש לפנות לבית המדרש - שם נוהגים לתת הגדרה מדוייקת וקפדנית עבור המושג "קל וחומר אמיתי" (גם מבלי שיתנו דוגמאות), אלא שאין כאן מקום להאריך בסוגיה קפדנית זו. רק ארמוז, כי כל קל וחומר אמיתי - מתאפיין בקיומו של איזשהו "סדר" טבעי - כלומר של איזושהי "היררכיה" טבעית - בין הדברים המושווים ע"י אותו קל וחומר. למשל, יש היררכיית עושר/עוני (כלומר היררכיה שמתימרת למדוד עד כמה האדם עני/עשיר) - וזה מה שנותן תוקף לקל וחומר שנתתי על העשיר והעני. כיוצא בכך, יש היררכיית קונטקסט (כלומר היררכיה שמתיימרת למדוד עד כמה דברי מישהו הם חלק מהקונטקסט של דברי אדם אחר) - וזה מה שנותן תוקף לקל וחומר המקורי שנתתי - על דברי רבי יצחק שהיו חלק ברור מתוך הקונטקסט שצוטט ע"י ליבוביץ - לעומת דברי ליבוביץ אודות התערבות הקב"ה בעולם אשר לא היו חלק ברור מתוך הקונטקסט שצוטט בנוסח החידה. אבל בדוגמה שאתה נתת - אין שום סדר/היררכיה טבעי/ת: ואכן, אי אפשר לומר, שתמונה שבה רואים אותי מוציא כסף מכיסי - חייבת להימצא (באיזשוהי היררכיה טבעית) - מעל/מתחת תמונה שבה רואים את חברי מוציא כסף מכיסו.

אתה שוב חוזר וטוען, ש"ליבוביץ הביא את דברי ר' יצחק במלואם. גילוי נאות במלוא מובן המילה". נו, אבל הלא כבר ציינתי, שלא הרי אותה פיסקה מוקדמת (בעמוד הקודם) שבה ליבוביץ הביא את דברי רבי יצחק במלואם - כהרי אותה פיסקה מאוחרת (בעמוד הבא) שבה ליבוביץ דילג על "הפואנטה האנטי-שמאלנית", כי בפיסקה המוקדמת (זו שבעמוד הקודם) ליבוביץ עסק בציטוט גרידא - מבלי להביע את דעתו האם הוא מסכים עם התוכן המצוטט - ולכן היה יכול להרשות לעצמו לצטט גם את "הפואנטה האנטי-שמאלנית", בעוד שבפיסקה המאוחרת יותר (זו שבעמוד הבא) ליבוביץ החל לצטט תוך הבעת הסכמה עם התוכן המצוטט - מה שמסביר היטב למה דילג על "הפואנטה האנטי שמאלנית". אז טענתי, שמכל זה יש ללמוד את הכלל הבא: מתוך הסכמתו של אדם לתכנים שהוא מצטט, אין להסיק שהוא מסכים גם עם תכנים אחרים שאותם לא ציטט, אף אם המקור שממנו שאובים אותם תכנים אחרים - הוא אותו מקור שממנו שאובים התכנים אשר כן צוטטו. על כל פנים, גם לשיטתך, שליבוביץ עשה "גילוי נאות" לדברי רבי יצחק "במלואם", עדין יש כאן קל וחומר, וכפי שכבר היבהרתי בפיסקה הקודמת - זהו קל וחומר אמיתי (לא קל וחומר של שטות, כמו זה שהידגמת על הוצאת הכסף מהכיס), והקל וחומר הוא כאמור זה: אם - למרות שליבוביץ ציטט באותה פיסקה מוקדמת את דברי רבי יצחק במלואם - עדין מזה לא ניתן להסיק שליבוביץ סבור שיש להסכים עם כל מילה שאותה ציטט שם, אז קל וחומר - שכאשר אינני מצטט כלל את דעת ליבוביץ על התערבות הקב"ה ועל חסדי הקב"ה ועל קבלת תפילות - אז אינך יכול להסיק שאני סבור שהשו"ע מסכים עם דעת ליבוביץ הנ"ל שאותה לא ציטטתי.

בסוף דבריך אתה טוען כי ליבוביץ סבור שהקב"ה "לא מקבל שום תפילה", וכי גם "יעשה הקב"ה בחסדו" מנוגד למשנתו של ליבוביץ. אז אני חוזר ומזכיר, שהחידה לא עסקה בתפיסותיו הכלליות של ליבוביץ על התערבות הקב"ה ועל חסדי הקב"ה ועל קבלת תפילות, אלא עסקה במשהו נורא ספציפי. יתר על כן, גם לשיטתך - שהביטוי "פונקציונר" שבחידה רומז לליבוביץ, עדין בתגובתך לחידה היית - לכל היותר - אמור להתייחס לעמדתו של ליבוביץ אודות חוצפתו של החושב שהקב"ה פונקציונר (דהיינו לעמדתו של ליבוביץ אודות חוצפתו של החושב שהקב"ה הוא פקיד שעליו מוטל תפקיד), אבל לא היית אמור לקשור זאת לעמדות אחרות של ליבוביץ - אשר אינם חלק ברור מתוך הקונטקסט של נוסח החידה.

על "הביטוי פונקציונר" אתה טוען כי "חוצפה להעלות על הדעת ביטוי כזה". רגע, אילו במקום "פונקציונר" הייתי כותב "פקיד שעליו מוטל למלא תפקיד", אז האם במקרה כזה היית נמנע מהכותרת "איפכא מסתברא"? שאלה שניה: אוקי, נניח שאני מסכים איתך שחצוף הוא מי ש"מעלה על הדעת את הביטוי פונקציונר" כלפי הקב"ה, אבל הלא תסכים איתי שגם חצוף הוא מי שחושב שהקב"ה הנו פונקציונר, והלא תסכים איתי שלדעת השו"ע חצוף הוא מי שחושב שהקב"ה הנו פקיד שעליו מוטל למלא תפקיד, והלא תסכים איתי שלדעת השו"ע אהיה חצוף אם אחשוב שהקב"ה ממונה על מילוי בקשותיי, הלא כן? ואם לא נוח לך הביטוי "חצוף", אז האם היית נמנע מהכותרת "איפכא מסתברא" - אילו במקום לכתוב "חצוף" הייתי כותב: "מי שעליו אנו חושבים לעצמנו: למה מי הוא בכלל, שיעז לבוא לדרוש מאלו שמעליו למלא את בקשותיו, אדם דל ונבזה שכמותו".

אתה שואל: "וכי מי שאומר ה' ישמור מתכוון שהקב"ה עובד אצלו כמאבטח? ומי שאומר בעזרת ה' חושב שה' העוזר שלו? ומי שאומר אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים חושב שהקב"ה הוא משענת?" תסלח לי, אבל אני ממש לא מבין - איך שאלותיך הנ"ל מתקשרות לנוסח החידה: האם החידה רמזה שיש חוצפה בעצם האמירה בפה "ה' ישמור", או בעצם האמירה בפה "ה' יעזור", או בעצם האמירה בפה "אין לנו להישען אלא על אבינו שבשמיים"? ובכן החידה לא רמזה לשבכל זה יש חוצפה, מה עוד שגם לא נכון לטעון שיש בכל זה חוצפה, שהרי יש כאלה שאומרים בפיהם לחברם: "אנחנו מבקשים ממך סליחה" - בעוד שבליבם פנימה הם חושבים על המשחק האחרון של מכבי, מבלי שיחול שום שינוי מעשי בהתייחסותם לאותו חבר. מסקנה: אמירה לזולת בפה גרידא - אינה מעלה ואינה מורידה, אם האדם האומר בפיו - ממשיך להתייחס לזולת באופן שאינו מתיישב עם תוכן האמירה לזולת בפה גרידא. אז הריני להזכיר אפוא, שהחידה רק טענה, שלדעת השו"ע חוצפן הוא מי שמתייחס לקב"ה בתור פונקציונר (או בשבילך: בתור פקיד שעליו מוטל תפקיד). בעוד שבציטוט המובא מהשו"ע - לא נדון מה שהאדם אומר בפיו, אלא מה שהאדם "חושב" - כלומר "אומר בליבו" פנימה.

אתה טוען ש"מהציטוט" שהבאתי "אפשר להוכיח שהקב"ה כן מקבל תפילות בתנאים מסוימים", אבל לא היסברת איך. בהקשר זה אני רוצה להזכיר בפעם המי יודע כמה, שהביטוי "ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתי" - יכול להתפרש רק במובן הבא: "ראוי שהקב"ה יעשה את בקשתי", וכאילו כתב השו"ע: "ראוי הוא [הדבר] שיעשה הקב"ה את בקשתי" (כש"הדבר" הוא אפוא - שיעשה הקב"ה את בקשתי); את זה הוכחתי כזכור הן מעצם דקדוק הלשון, הן מהנוסח של כמעט כל מהדורות השו"ע (להוציא את מהדורת משנה ברורה שבסך הכל רק העתיקה משאר המהדורות המקוריות שקדמו לה), הן מהנוסח של מחבר השו"ע עצמו בספרו בית יוסף (על הטור שם), והן ממקור הדין עצמו - בטור (שם) ובספר מצוות קטן. מה עוד, שאפילו אם תפרש את "ראוי הוא" במובן של "ראוי המתפלל", עדין מזה אינך יכול ללמוד דבר על קבלת תפילות - לא לכאן ולא לכאן, כשם שמדברי סוקרטס (שאמר "אין לו לאדם לחשוב שהוא בן-אלמוות ולכן עליו להפנים שהאחרים אינם משועבדים לו") - לא היתה שכנתי יכולה ללמוד שבעולם יש אדם אשר לו האחרים כן משועבדים, והוא אדם בן-אלמוות.

 

[ד.ר. דוליטל]

הטענה העיקרית שלי בק"ו היא

גם אם לא הצלחתי להפריך את דבריך, זה לא אומר שהצדק אתך. כמו בק"ו שלי שהוא אומנם שטותי אבל קשה להפריך אותו בדרך פשוטה. (יש לך רעיון?)
אגב גם שלך הוא ק"ו שטותי ליבוביץ הביא את דברי ר' יצחק במלואם בעמוד הקודם ואין צורך שיביא את הכל שוב בעמוד שאחריו. ולא ניסה להסתיר שום דבר כולל את מה שאתה כינית "הפואנטה הפוליטית האנטי-ליבוביצ'יאנית" כי הוא השכיל להשתמש בהם כהוכחה לדבריו (השתלטות עוינת) והפך את ר' יצחק לתנא דמסייע לו.
ואילו אתה נסית להכניס את אותו ביטוי נלוז לפיו של השו"ע ומתעקש לומר שהתכוונת רק במובן מסוים אם כך היה עליך לעשות כמו ליבוביץ, לפחות לשם הגילוי הנאות. להביא את כל מה שליבוביץ חושב על התפילה ולומר שהשו"ע נראה מסכים אתו כשמדובר במי שבא בתביעות לקב"ה.
אתה שואל: אילו במקום "פונקציונר" הייתי כותב "פקיד שעליו מוטל למלא תפקיד", אז האם במקרה כזה היית נמנע מהכותרת "איפכא מסתברא"?
על כך כבר עניתי: "וכי מי שאומר ה' ישמור מתכוון שהקב"ה עובד אצלו כמאבטח? וכו' ובהזדמנות אחרת כתבתי "גם המגשים הכי מגושם לא חושב שהקב"ה פונקציונר" גם לא פקיד או מאבטיח.

 

[מפענח התעלומות]

אבל כבר היבהרתי למה הק"ו שלי הוא כן אמיתי

היבהרתי למה הק"ו שלך הוא של שטות (כי אין היררכייה טבעית בין מצב שבו אני מוציא כסף מכיסי לבין מצב שבו אתה מוציא כסף מכיסך), וגם היסברתי למה הק"ו שלי אמיתי (כי יש היררכיה טיבעית, בין דברי רבי יצחק - שאכן היו חלק ברור מתוך הקונטקסט שצוטט ע"י ליבוביץ, לבין דברי ליבוביץ אודות התערבות הקב"ה בעולם - אשר ממש לא היו חלק ברור מתוך הקונטקסט שצוטט בנוסח החידה).

באופן אגבי אתה גם שואל (בסוגריים), איך אפשר להפריך בדרך פשוטה את הקל וחומר של הוצאת הכסף: ובכן, כדי לדעת האם נכונה דוגמה פלונית של קל וחומר, לא די להשתמש במיבנה הלשוני הקלאסי: "אם שמה זה ככה - אז קל וחומר שכאן זה ככה"! זהו! זו אפוא הדרך הפשוטה שעליה שאלת! והיא אגב מפריכה בצורה פשוטה את כל דוגמאות הקל וחומר שבעולם, כולל את שלך ואת שלי! אבל נא לא להתבלבל: עצם זה שהיפרכתי לך הרגע בצורה פשוטה את כל דוגמאות הקל וחומר שבעולם, עדין לא אומר שהן לא נכונות, אלא זה רק אומר שהשימוש במיבנה הלשוני הקלאסי הנ"ל - אינו מעיד שהן נכונות. כלומר: יתכן שהן נכונות, ויתכן שלא, אלא שלא נוכל לדעת זאת רק מתוך זה שהשתמשנו במיבנה הלשוני הקלאסי הנ"ל. אבל אם בכל זאת נרצה לדעת האם דוגמה פלונית של קל וחומר היא תקפה, אז נצטרך להשתמש בקריקטריון יותר קשיח - אם כי פחות פשוט - שאותו ציינתי בהודעתי הקודמת: קיומה של היררכיה טבעית בין הדברים המושווים ע"י אותו קל וחומר: רק אם יש היררכיה טבעית כזו - אז הקל וחומר אמיתי. אגב, בתלמוד מובאות שיטות אחרות להפרכת קל וחומר של שטות: אחת מהן (והפשוטה ביותר מבין כל השיטות התלמודיות), היא מציאת קל וחומר הפוך לאותו קל וחומר של שטות. למשל, במקרה של הקל וחומר שכביכול מראה שאתה רשאי להוציא כסף מהכיס של ההוא, אפשר הרי להשתמש באותו מיבנה לשוני שבו אתה השתמשת - אם כי בכיוון ההפוך, כדי להראות שגם ההוא יהיה רשאי להוציא כסף מכיסך, מה שמוכיח שמדובר בקל וחומר של שטות. אבל שים לב שאת זה לא ניתן לעשות עם הקל וחומר האמיתי שהיצגתי אני: לא ניתן להפוך שם את כיוון הקל וחומר - כפי שניתן היה לעשות בדוגמה שאתה הבאת על הוצאת הכסף.

אתה טוען "גם שלך הוא ק"ו שטותי ליבוביץ הביא את דברי ר' יצחק במלואם בעמוד הקודם ואין צורך שיביא את הכל שוב בעמוד שאחריו". תמהני, איך זה מוכיח שהקל וחומר שלי הוא של שטות, שהרי הקל וחומר שלי הלך לשיטתך - שליבוביץ הביא את דברי רבי יצחק במלואם, ועל זה היצגתי אפוא קל וחומר אמיתי - לשיטתך הנ"ל - מבלי שניסיתי להתעמת איתה בשלב שבו היצגתי את הקל וחומר האמיתי. נראה אפוא שעירבבת בין הקל וחומר שלי - אשר כאמור הלך לשיטתך, לבין טענה אחרת שלי, אשר קדמה לקל וחומר הנ"ל: בשלב היותר מוקדם הנ"ל - שבו כן ניסיתי להתעמת עם שיטתך הנ"ל, לא טענתי טענת קל וחומר - אלא נטלתי את הציטוטים הסלקטיביים של ליבוביץ בפיסקה המאוחרת יותר שבה הוא כבר מביע את הסכמתו עם התוכן המצוטט - ואז השתמשתי בסלקטיביות הזו של ליבוביץ כדי להדגים את הכלל האומר, כי מתוך הסכמתו של אדם לתכנים שהוא מצטט, אין להסיק שהוא מסכים גם עם תכנים אחרים שאותם לא ציטט, אף אם המקור שממנו שאובים אותם תכנים אחרים - הוא אותו מקור שממנו שאובים התכנים אשר כן צוטטו. אז בשלב הזה תוכל כמובן לשוב ולטעון - שזו לא ממש סלקטיביות כי בעמוד הקודם ציטט ליבוביץ באופן מלא את דברי רבי יצחק, אבל כל טענה כזו שלך - המתיחסת אל הציטוט המלא שבעמוד הקודם - אינה מפריכה את הדוגמה שנתתי מהפיסקה שבעמוד הבא, כי כאמור בעמוד הקודם ליבוביץ רק ציטט מבלי להביע את הסכמתו, מה שאין כן בעמוד הבא - שבו ליבוביץ נמנע במכוון מלצטט את הפואנטה האנטי-שמאלנית: "שאם יאמרו אומות העולם לסטים אתם...הם [היהודים] אומרים להם [לגויים] וכו'. ולמה נמנע מלצטט זאת? כי הפואנטה הנ"ל מתימרת להוכיח, שליהודים יש תשובה פוליטית סופית וניצחת כלפי הגויים - למשל הפלסטינים - הטוענים שהיהודים גזלו את הארץ! אז לכן, ליבוביץ לא היה יכול להרשות לעצמו לצטט את זה - באותה פיסקה מאוחרת שבה כולם רואים איך שהוא כבר ממש מביע את הסכמתו לתוכן המצוטט; מה שמדגים את הכלל שנתתי לך מקודם!

אתה טוען שהיה עלי "לעשות כמו ליבוביץ, לפחות לשם הגילוי הנאות. להביא את כל מה שליבוביץ חושב על התפילה ולומר שהשו"ע נראה מסכים אתו כשמדובר במי שבא בתביעות לקב"ה": על כך אני תמה עליך פעמיים: ראשית, אני תמה איך אתה מעלה על דעתך לצפות ממני לצטט בחידה את כל דברי ליבוביץ - בנימוק שליבוביץ ציטט את כל דברי רש"י: הרי אני לא הזכרתי כלל את ליבוביץ - לא בנוסח של החידה ולא בנוסח של פתרונה; בעוד שליבוביץ - כן ציין שהאסמכתה שלו לקוחה מדברי רש"י, אז כיון שליבוביץ הזכיר את רש"י - לכן ציטט את כל דברי רש"י; מה עוד, שגם את הציטוט המלא - הציג ליבוביץ רק בעמוד הקודם - שבו ליבוביץ טרם הביע הסכמה עם התוכן המצוטט, אך ליבוביץ לא עשה זאת בעמוד הבא - שבו הציג ליבוביץ רק את הציטוטים הסלקטיביים - אשר כלפיהם הביע ליבוביץ הסכמה. שנית, לשיטתך: למה אינך שואל - מדוע כשציטטתי את דברי השו"ע על "דל ונבזה" - לא ציטטתי את דברי השו"ע על הילכות תפילת יעלה ויבוא? ועל כך אני עונה: כי זה לא קשור! ובכן גם דברי ליבוביץ על התערבות הקב"ה בעולם ועל גמילות חסדיו מיוזמתו - אינם קשורים לנושא שבו עסקה החידה! אכן החידה עסקה כזכור בשאלה נורא ספציפית: מי חשב שזו חוצפה להתיחס לקב"ה כמי שנדרש למלא את בקשות הציבור - או בקיצור: "מי חשב שזו חוצפה להתייחס לקב"ה כפונקציונר"; בלי שום קשר לשאלה האם הקב"ה מתערב בעולם או גומל חסדים (מיוזמתו ולא בגלל בקשות). יתר על כן, אני אפילו רואה כאן קל וחומר - שכן: אחרי שהתברר שלא עלה על דעתך לשאול אותי מדוע - למרות שבנוסח של פתרון החידה ציינתי את השו"ע כאסמכתא לדבריי - לא ציטטתי גם את דברי השו"ע על הילכות יעלה ויבוא, אז קל וחומר שלא היית אמור לשאול אותי מדוע לא ציטטתי את דברי ליבוביץ על התערבות הקב"ה בעולם ועל גמילות חסדיו - לאור זאת שליבוביץ לא הוזכר כלל בנוסח של החידה ושל פתרונה (ואגב: הריני להזכיר כאן שוב, כי זה שתמהתי על ליבוביץ אחרי שסיימתי לנסח את פתרון החידה, לגמרי לא משליך על פתרון החידה: פתרון זה עומד בזכות עצמו בלי קשר לתמיהתי המאוחרת יותר על ליבוביץ).

אתה שואל "וכי מי שאומר ה' ישמור מתכוון שהקב"ה עובד אצלו כמאבטח?" על כך כזכור כבר הערתי לך (בתגובתי הקודמת), שאני ממש לא מבין - איך שאלתך הנ"ל מתקשרת לנוסח החידה: האם החידה רמזה שיש חוצפה בעצם האמירה בפה "ה' ישמור"? ובכן החידה לא רמזה שיש בזה חוצפה, מה עוד שגם לא נכון לטעון שיש בזה חוצפה, שהרי: אמירה לזולת בפה גרידא - אינה מעלה ואינה מורידה, כל עוד שהאדם האומר בפיו ממשיך לחשוב בליבו על הזולת - או להתייחס לזולת - באופן שאינו מתיישב עם תוכן האמירה לזולת בפה גרידא. אז הריני להזכיר אפוא, שהחידה רק טענה, שלדעת השו"ע חוצפן הוא מי שמתייחס לקב"ה בתור פונקציונר (כלומר בתור פקיד שעליו מוטל תפקיד, כלומר בתור מי שממנו נדרש למלא את בקשות הציבור). בעוד שבציטוט המובא מהשו"ע - לא נדון מה שהאדם אומר בפיו, אלא מה שהאדם "חושב" - כלומר "אומר בליבו" פנימה.

אתה שב ומזכיר את מה שכתבת בהזדמנות אחרת: "גם המגשים הכי מגושם לא חושב שהקב"ה פונקציונר" ועל כך אתה מוסיף כעת: "גם לא פקיד או מאבטיח". אם כן, לא נותר לי - אלא לשוב ולהזכיר את מה שהגבתי לך על כך: "עיין שוב בדברי הרב סולוביצ'יק על הגויים". מדברי הרב סולוביצ'יק עולה, שהגויים אכן חושבים שהקב"ה הוא הפונקציונר והפקיד שלהם! ואני כרגע לא מדבר על עצם הביטויים "פונקציונר" או "פקיד" - שכמובן לא הוזכרו בדברי הרב סולוביצי'ק, אלא אני כרגע מדבר על עצם הרעיון של פונקציונר ושל פקיד, כלומר על הרעיון האומר שהקב"ה נדרש למלא את בקשות בני האדם. וכזכור, על מחשבת הגויים הנ"ל - כפי שתוארה בדרשת הרב סולוביצ'יק, הוספתי בזמנו וציינתי: "הרב סולוביצ'יק לא היה מבזבז זמן על דרשתו ההיא, לולי חשב שיכולים להיות יהודים שיטעו אחרי מחשבת הגויים". מאידך, אם כל תלונתך כלפיי - היא אך ורק על הסגנון ("פונקציונר, פקיד") שבו השתמשתי כדי לתאר את הרעיון שאותו ייחסתי לגויים (ולאי-אילו יהודים העלולים לנטות אחרי מחשבת הגויים) - אבל אינך חולק על טענתי שהגויים (כמו גם אי-אילו יהודים הנוטים אחרי מחשבת הגווים) אכן חושבים את עצם הרעיון שאותו ייחסתי למחשבת הגויים (דהיינו הרעיון האומר שהקב"ה נדרש למלא את בקשות בני האדם), אז יוצא שהמחלוקת שלך איתי היא רק על האופן שבו ראוי בפורום ליבוביץ לתאר את מחשבתם השגויה של הגויים (ושל אי-אילו יהודים העלולים לנטות אחרי מחשבת הגויים). ובכן האם באמת רק זו כל המחלוקת שלך עלי? רק הגד, כדי שאוכל לברר עד כמה היה מוצדק - להשתמש בביטוי "איפכא מסתברא&quo

 

[ד.ר. דוליטל]

זה נכון לגבי הגויים

הרי יש הלכה בענייני נדרים (כנראה משם לקח הר' סולובייצ'ק את הרעיון) אולי אתה זוכר את הניסוח- נדמה לי אם אדם נדר ע"מ שבנו יבריא ולא הבריא, עדיין הנדר קיים והסיבה שישראל לא כמו הגויים שבודקים את תוצאת התפילה או משהו מעין זה.
כך שישראל אינם חשודים על הפיכת הקב"ה לפונקציונר.

 

[מפענח התעלומות]

על כך כבר הגבתי (כזכור):

"הרב סולוביצ'יק לא היה מבזבז זמן על דרשתו ההיא, לולי חשב שיכולים להיות יהודים שיטעו אחרי מחשבת הגויים".

מדין הנדרים ניתן רק ללמוד, שכל היהודים - אינם מתנים את נדריהם - בדרישה שהקב"ה ימלא את בקשתם. אבל עדין מזה אינך יכול ללמוד שכל היהודים אינם דורשים שהקב"ה ימלא את בקשתם. דרישה לחוד, והתנאה לחוד. הרי גם במציאות זה ככה, וכמו שגם אמר פעם ראש ממשלתנו הי"ד: "אנחנו ניאבק נגד הטרור כאילו איננו נאבקים למען השלום, ואנחנו ניאבק למען השלום כאילו איננו נאבקים נגד הטרור". אמור מעתה, שאין לקשור בין הדברים: רבין דרש את הפסקת הטרור, אך לא התנה בדרישה הזאת את עצם מחוייבותו לקיום תהליך מדיני. ככה גם בנדוננו: הואיל והרב סולוביצ'יק טרח ללמד אותנו מהי מחשבת היהדות לעומת מחשבת הגויים - משמע שסבר שעלול להיות איזשהו יהודי (אפילו רק אחד) שינטה אחרי מחשבת הגויים (כך שרק בשבילו היה שוה לרב סולוביצ'יק לטרוח לתת את הדרשה): היהודי הזה, עלול אפוא - כמו הגויים - לדרוש מהקב"ה להבריא את בניו החולים, אך - שלא כמו הגויים - הוא לא יתנה בדרישה הזאת את נידרו: "אתרום כך וכך לקופת צדקה אם הקב"ה יבריא את בניי תוך שבוע", ולכן הנדר קיים - גם אם בניו של הנודר לא הבריאו.

 

[ד.ר. דוליטל]

הוא שאמרתי

"אתה שואל מה גרם לי לחשוש? אני יכול רק לנסות לענות.
ואכן ניסיתי, ואתה כל פעם מנסה לדחות את נסיונותי האם זה אומר שאני לא חששתי? איך אומר הגשש? "בא לי פחד".
תאר לך אני נמצא בסיטואציה מסוימת ואני נזכר בסבתא שלי ואתה מתתווכח אתי: מה פתאום אתה נזכר בסבתא? אני מנסה כמה ניסיונות ואתה דוחה את כולם. האם זה אומר שלא נזכרתי בסבתא?"
המילה פונקציונר לא מקובלת אין לה מקום כאן מכל הסיבות שמניתי מצטער לא שיכנעת.
רבן יוחנן בן זכאי אמר לתלמידיו יה"ר שיהיה מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. תלמידיו נעלבו שאלו עד כאן? אמר להם הלוואי !
אדם שהאמונה שלו בקב"ה היא כ"כ מוחשית עד כדי כך שהוא בא בתביעות, כמובן בצורה מכובדת "דע לפני מי אתה עומד" וכו' זה לא כ"כ גרוע. אדרבא יש בזה יתרון גדול.
או כמו הברסלבים שמתבודדים ביערות וצועקים אבא תעזור לי בדבר זה או אחר.
אני לא מסכים אתך שהר"י קארו היה גוער באדם כזה ואומר לו חצוף מה אתה חושב שאלוהים הוא פונקציונר?
לענ"ד היה מדבר על לבו ואומר לו את כל מה שכתב בסעיף ה' לאמור גם אם ה' לא קבל את תפילתך, תמשיך להיות חזק באמונתך ואל תשבר.

 

[מפענח התעלומות]

אבל גם אמרת: "פטור בלא כלום אי אפשר".

משמע שלדעתך, לפטור אותי בטענת-הסבתא, זה בעצם לפטור אותי בלא כלום.

אתה כותב: "המילה פונקציונר לא מקובלת אין לה מקום כאן מכל הסיבות שמניתי מצטער לא שיכנעת". מצטער, טרם שיכנעת אותי בהיגיון של הביטוי "איפכא מסתברא". אז אשאל אותך כעת ברחל ביתך הקטנה: שאלה 1: אם יש גוי שחושב שהקב"ה פונקציונר, אז הגוי הזה חצוף או לא?

אתה כותב: "אדם שהאמונה שלו בקב"ה היא כ"כ מוחשית עד כדי כך שהוא בא בתביעות, [אז] אני לא מסכים אתך שהר"י קארו היה גוער באדם כזה ואומר לו חצוף מה אתה חושב שהקב"ה הוא פונקציונר?" אז הריני להזכירך, שהחידה בכלל לא הזכירה את הביטוי "תביעות" שאותו היזכרת כעת (רק ליבוביץ הזכיר ביטוי דומה: "דרישה"), אלא החידה הזכירה את הביטוי "פונקציונר", אז אשאל אותך כעת ברחל בתך הקטנה את שאלה 2: אם יש יהודי שנגרר אחרי מחשבת הגויים, ולכן חושב שהקב"ה הוא הפונקציונר של היהודי הזה, אז האם לדעתך מחבר השו"ע היה אומר ליהודי הזה: "למה מי אתה בכלל, דל ונבזה, שתחשוב שהקב"ה הוא הפונקציונר שלך?" אוסיף ואשאל אותך כעת ברחל בתך הקטנה את שאלה 3: אם יש יהודי שחושב "ראוי שהקב"ה יעשה בקשתי", אז האם לדעתך מחבר השו"ע היה אומר ליהודי הזה: "למה מי אתה בכלל, דל ונבזה, שתחשוב שראוי שהקב"ה יעשה את בקשתך?"

אתה טוען שהשו"ע "היה מדבר על לבו" של האדם הזה, והיה "אומר לו את כל מה שכתב בסעיף ה' לאמור גם אם ה' לא קבל את תפילתך, תמשיך להיות חזק באמונתך ואל תשבר". אתה טוען אפוא שמה שכתבת הרגע משקף את סעיף ה, אבל הרי מה שכתבת הרגע - בכלל לא עולה מתוך סעיף ה - אפילו לא כלחישה! אני מזכיר, שבסעיף ה כתוב שאין לו לאדם לחשוב: "ראוי הוא [הדבר] שהקב"ה יעשה בקשתי", אלא האדם אמור לחשוב: "[למה] מי אני [בכלל], דל ונבזה, בא לבקש ממלך מלכי המלכים הקב"ה". מדברי השו"ע בוקעת ועולה הלחישה, שאם - במקום שהאדם יחשוב "[למה] מי אני [בכלל], דל ונבזה, בא לבקש ממלך מלכי המלכים הקב"ה" - האדם משום-מה יחשוב שדווקא כן ראוי שהקב"ה יעשה את בקשת האדם הזה, אז מחבר השו"ע יחשוב בליבו על האדם הזה: "[למה] מי אתה [בכלל], דל ונבזה, שתבוא לבקש ממלך מלכי המלכים הקב"ה".

אגב, אודה לך מאד אם תשיב באופן נקודתי לכל אחת משלוש השאלות ששאלתי אותך.

 

[ד.ר. דוליטל]

יש לי חדשות בשבילך

אבל קודם אענה לך על השאלות שלך.
1. כמובן שלא! שלמה המלך בקש מה' שלא יחזיר את תפילת הגוי ריקם כדי להאדיר שמו בעולם.
2. גם לא הייתי אומר שהוא עובד אל פונקציונר. ועל זה כבר עניתי לך לגבי מי שאומר ה' ישמור שאין כוונתו שה' עובד אצלו כמאבטח, או עוזר וכו'. כמו שגם אתה בעצמך אמרת שמי שאומר זאת אינו מתכוון כפשוטו, כך גם לגבי התביעות. אין מי שבא בתביעות ממש לקב"ה, ראה חסידי ברסלב.
כמו שאמרתי לפני כמה וכמה הודעות "תאר לך בזמן עצירת גשמים מישהו יתפלל בכוונה ואחר כך יאמר: נו למה לא יורדים גשמים?... אטו בשופטני עסקינן? הוא לא חצוף הוא מטומטם"
3. ראה תשובה 2.
אתה טוען שמה שכתבתי אינו עולה מתוך סעיף ה' ואני טוען שזה מה שאני שומע בסב-טקסט, בוראציה כזאת או אחרת.
כי אין לגעור באדם כזה. אדרבא יש למנף את אמונתו זאת.
וזה הרבה יותר הגיוני מהביטויים פונקציונר וחוצפה שסונטים מעליבים ומרחיקים את אותו מאמין. ואינם עולים מהטקסט למרות כל ההסברים שלך, ואינם עולים בקנה אחד עם היהדות הקלאסית.
אתה מכיר אישיות תורנית שאמרה דברים כאלה?
בקשת שאענה לך, אבל אתה לא עונה לי לגבי החשש, אני טוען שאם בא לי חשש אין מקום לוויכוח, האם היה מוצדק לחשוש. עובדה שהוא קיים. כמו שאין לשאול האם היה מוצדק להיזכר בסבתא.
ועכשיו הפתעה.. היכן ליבוביץ מזכיר את הביטוי "פונקציונר"? (רמז, לא היכן שכתבת בחידה שלך..)

 

[מפענח התעלומות]

טענתיך בחיטים ועניתני בשעורים.

לגבי שאלה 2: שאלתי אותך: האם לדעת השו"ע חצוף הוא מי שחושב "הקב"ה הוא פונקציונר שלי", אז - במקום שתענה לי ישירות על מוכר החיטים הנ"ל - ענית לי על מוכר שעורים "שאומר ה' ישמור". לפיכך - לא נותרת לי כעת שום ברירה, אלא לחזור על שאלה 2 - והפעם ביתר-בהירות - ממש ברחל בתך הקטנטנטנה: ובכן, הבה נניח היפותטית, שבאיזשהו עולם היפותטי, היה קיים איזשהו מוכר-חיטים היפותטי (גוי או יהודי לא משנה), שהיה חושב לעצמו: "הקב"ה הוא פונקציונר שלי", אז האם לדעת השו"ע מוכר-החיטים הזה הוא חצוף? ואנא ענה לי הפעם על מוכר החיטים ההיפותטי, לא על מוכר השעורים.

אתה טוען, שמתוך טקסט השו"ע ("מי אני דל ונבזה" וכו') - משמע הסב-טקסט האומר שיש "למנף את אמונתו" של האדם - או כפי שפירטת יותר בהודעתך הלפני אחרונה: "גם אם הקב"ה לא קיבל את תפילתך תמשיך להיות חזק באמונתך ואל תישבר". ובכן, על כגון זה - כבר הגבתי לך כמה וכמה פעמים באיזושהי פאראפראזה על מאמר חז"ל, אז אשדרג כעת את הפאראפראזה - ואגיד כך: כשבאים לפתור חידה, ויש לנו טקסט וסב-טקסט, אז הטקסט עדיף! כי אחרת, לעולם לא יהיה ניתן לפתור שום חידה - כי תמיד יוכל החידונאי לטעון כלפי הפותרים: "אני התכוונתי לסב-טקסט אחר משלכם". אבל אם הפותרים נצמדים לטקסט - היחיד והיחיד - שוב לא יוכל החידונאי לדחות את פתרונם. אז הריני אפוא להזכיר שוב, שבטקסט של סעיף ה כתוב "מי אני דל ונבזה", אך ממש לא כתוב מה שייחסת לסעיף זה - בהודעתך הנוכחית - ומעין זה בהודעתך הלפני אחרונה: "גם אם הקב"ה לא קיבל את תפילתך תמשיך להיות חזק באמונתך ואל תישבר". והנה לך עוד פאראפראזה לתיאור המצב: כשבאים לפתור חידה, ויש לנו פשט ודרש, אז הפשט עדיף! הרי החידה שלי עסקה בפשט - כלומר בלחישה הבוקעת ועולה מתוך הטקסט המקורי, אך החידה שלי ממש לא עסקה בדרש, כי סב-טקסטים ודרשות - כל אחד יכול להציע בשבעים פנים, אבל טקסט מקורי - כמו גם פשט הנלחש מתוך הטקסט המקורי - יש רק אחד. הריני שב אפוא להזכיר, שהטקסט המקורי שבסעיף ה אומר דבר אחד ויחיד - אשר אין בלתו: אין לו לאדם לחשוב: "ראוי הוא [הדבר] שהקב"ה יעשה בקשתי", אלא האדם אמור לחשוב: "[למה] מי אני [בכלל], דל ונבזה, בא לבקש ממלך מלכי המלכים הקב"ה". מהטקסט הנ"ל של השו"ע, נלחשת לחישת-פשט אחת ויחידה: שאם - במקום שהאדם יחשוב "[למה] מי אני [בכלל] דל ונבזה בא לבקש ממלך מלכי המלכים הקב"ה" - האדם משום-מה יחשוב לעצמו שדווקא כן "ראוי שהקב"ה יעשה את בקשתי", אז מחבר השו"ע יחשוב בליבו על האדם הזה: "[למה] מי אתה [בכלל], דל ונבזה, שתבוא לבקש ממלך מלכי המלכים הקב"ה".

אתה טוען שאני לא עונה לך "לגבי החשש": האמנם? דווקא עניתי גם עניתי, וזה לא היה במובלע ובהיחבא - אלא ממש בכותרת הראשית של הודעתי הקודמת, עובר לתחילתה של הודעתי ההיא! אם תשובתי ההיא לא הובנה, אז אחזור עליה, והפעם ביתר-פירוט: ובכן מה שהתכוונתי לומר בכותרת של הודעתי הקודמת - הוא, שאתה בעצמך שמת לב - שכל חשש כזה שלך הוא מבחינתי "לא כלום"; ואכן, הואיל ואתה עצמך שמת לב לכך, אז אחרי שציינת את החשש הזה - מיהרת להוסיף "אבל פטור בלא כלום אי אפשר". לפיכך, הואיל ואתה עצמך מודה שכל חשש כזה שלך הוא מבחינתי "לא כלום", אז כל מה שנותר לי בשלב הזה - הוא פשוט להחרות-להחזיק אחריך - ולענות אמן.

אתה שואל היכן ליבוביץ מזכיר את הביטוי פונקציונר, ואתה אף מוסיף רמז: "לא היכן שכתבת בחידה שלך". אז ראשית אציין, שלא רמזתי - לא בנוסח של החידה - ולא בנוסח של פתרונה - שליבוביץ השתמש אי פעם במילה "פונקציונר". מי שטען לשימוש כזה של ליבוביץ - היית אתה, וכך ניסית בכח - להפוך את תגובת ה"איפכא מסתברא" שלך - לרלוונטית אל הנוסח של החידה ושל פתרון החידה. לגופו של ענין: אכן אני זוכר שליבוביץ השתמש במונח "פונקציונר": אמנם אינני זוכר היכן בדיוק, אבל אני יודע שליבוביץ לא הזכיר את הביטוי הזה במאמר שאותו היזכרתי בתמיהתי על ליבוביץ שהוצגה אחרי שסיימתי לנסח את פתרון החידה. ובכן?

 

[ד.ר. דוליטל]

אני אמרתי לא כלום?

אדרבא מבחינתי זה אמור להספיק די והותר.
כאשר אדם חושש, זכותו להפיג את חששו. למשל כשהרמתי לך להנחתה ואתה הבהרת, וזה הספיק לי. וזה אמור לחתום את העניין. בשום אופן לא ויתרתי על הטיעון הזה.
אבל מאחר והמשכת להתעקש ושאלת מהיכן נובע החשש (או משהו מעין זה) נסיתי כאמור שוב ושוב לתת רעיונות מהיכן נובע החשש. דיברת על ר' יצחק וניסיתי להתמודד גם עם זה.

ולשאלתך מי שאומר: "הקב"ה הוא פונקציונר שלי" הוא אכן חצוף. בסדר?
אבל זה לא המקרה. מי שאומר "ראוי הוא שהקב"ה יעשה את בקשתו/י" לא אמר הקב"ה פונקציונר שלי לא בפשט ולא בדרש ולא ברמז.
אתה מכיר עוד מישהו שהשתמש בביטוי "פונקציונר" כלפי הקב"ה חוץ מליבוביץ?
נו מצאת את חידתי?

 

[מפענח התעלומות]

אחרי הצגת חששך כתבת: אך פטור בלי כלום אי אפשר

וזה היה בהודעתך אשר בה, לראשונה, היצגת את חששך. בתום הצגת חששך, הבנת שחשש זה הוא מבחינתי (גם אם לא מבחינתך) "לא כלום", ולכן הוספת שם "אבל פטור בלי כלום אי אפשר", ולאור זאת ניסית לתת רעיונות מהיכן נובע החשש. דא עקא, שכבר היפרכתי את טענתך שרעיונות אלה יכולים להסביר מנין נבע חששך.

בתשובתך לשאלה האמצעית שלי, אתה עונה: "מי שאומר: 'הקב"ה הוא פונקציונר שלי' הוא אכן חצוף".

כעת אוסיף לשאול אותך עוד חמש שאלות (אחרי שכבר ענית לי על השלוש הקודמות), ואנא ענה נקודתית על כל אחת מהן:
שאלה 4: האם היית מסכים עם דברי ליבוביץ, אילו דבריו היו: "מי שאומר: 'הקב"ה הוא פונקציונר שלי' הוא אכן חצוף".
שאלה 5: האם אתה עדין עומד מאחורי דבריך בסוף הודעתך הזאת, ואני מצטט: "אחרי שהבהרת שפונקציונר בשבילך רק מי שבא בתביעות לקב"ה נחה דעתי".
שאלה 6: האם אתה מסכים עם הנוסח של ליבוביץ במאמרו על התפילה, שמשמעות התפלה איננה "הדרישה האוילית והמחוצפת שישנה הקב"ה ממנהגו של עולמו לטובת המתפלל".
שאלה 7: האם אתה מסכים, שמי שחושב לעצמו "ראוי שהקב"ה יעשה את בקשתי", בעצם חושב לעצמו "מה שנדרש מהקב"ה, זה שהוא יעשה את בקשתי".
שאלה 8: האם אתה מסכים, שהמשפט "למה מי אתה בכלל, דל ונבזה שכמותך, שתבוא בדרישה לקב"ה", אומר פחות את אותו רעיון שישנו במשפט "למה מי אתה בכלל, חצוף שכמותך, שתבוא בדרישה לקב"ה".

כעת אענה על שתי שאלותיך:
לשאלתך הראשונה: אני מתקשה לענות עליה, משום שכנראה לא ניסחת אותה היטב, שהרי: ליבוביץ עצמו לא התיחס לקב"ה בתור מי שאותו ניתן לתאר ע"י הביטוי המחוצף "פונקציונר", אלא ליבוביץ הציג את עמדתם של אחרים - שאותם הוא היה מגנה אילו הם היו מתייחסים לקב"ה בתור מי שאותו ניתן לתאר ע"י הביטוי המחוצף "פונקציונר" - המציג אפוא את עמדתם המגונה של אותם אחרים - אך כמובן לא את עמדתו של ליבוביץ, הואיל ומבחינת ליבוביץ - להתיחס לקב"ה בתור "פונקציונר" זו פשוט חוצפה - ולכן הוא עצמו לא היה מעלה על דעתו להשתמש בביטוי המחוצף "פונקציונר" כלפי הקב"ה.
לשאלתך השניה: כבר עניתי לך בהודעתי הקודמת, שאינני זוכר בדיוק היכן כתב זאת.
אגב, לשתי שאלותיך (כמו גם לשאלות 4,6 שלי), אין שום קשר לנוסח של החידה ושל פתרונה, הואיל ונוסח זה בכלל לא עסק בליבוביץ.

 

[מפענח התעלומות]

אחרי הצגת חששך כתבת: אך פטור בלי כלום אי אפשר

וזה היה בהודעתך אשר בה, לראשונה, היצגת את חששך. בתום הצגת חששך, הבנת שחשש זה הוא מבחינתי (גם אם לא מבחינתך) "לא כלום", ולכן הוספת שם "אבל פטור בלי כלום אי אפשר", ולאור זאת ניסית לתת רעיונות מהיכן נובע החשש. דא עקא, שכבר היפרכתי את טענתך שרעיונות אלה יכולים להסביר מנין נבע חששך.

בתשובתך לשאלה האמצעית שלי, אתה עונה: "מי שאומר: 'הקב"ה הוא פונקציונר שלי' הוא אכן חצוף".

כעת אוסיף לשאול אותך עוד חמש שאלות (אחרי שכבר ענית לי על השלוש הקודמות), ואנא ענה נקודתית על כל אחת מהן:
שאלה 4: האם היית מסכים עם דברי ליבוביץ, אילו דבריו היו: "מי שאומר: 'הקב"ה הוא פונקציונר שלי' הוא אכן חצוף".
שאלה 5: האם אתה עדין עומד מאחורי דבריך בסוף הודעתך הזאת, ואני מצטט: "אחרי שהבהרת שפונקציונר בשבילך רק מי שבא בתביעות לקב"ה נחה דעתי".
שאלה 6: האם אתה מסכים עם הנוסח של ליבוביץ במאמרו על התפילה, שמשמעות התפלה איננה "הדרישה האוילית והמחוצפת שישנה הקב"ה ממנהגו של עולמו לטובת המתפלל".
שאלה 7: האם אתה מסכים, כי אם - דל ונבזה הוא מי שחושב לעצמו "ראוי שהקב"ה יעשה את בקשתי" - אז גם דל ונבזה הוא מי שחושב לעצמו "מה שנדרש מהקב"ה, זה שהוא יעשה את בקשתי".
שאלה 8: האם אתה מסכים, שהמשפט "למה מי אתה בכלל, דל ונבזה שכמותך, שתבוא בדרישה לקב"ה", אומר פחות או יותר את אותו רעיון שישנו במשפט "למה מי אתה בכלל, חצוף שכמותך, שתבוא בדרישה לקב"ה".

כעת אענה על שתי שאלותיך:
לשאלתך הראשונה: אני מתקשה לענות עליה, משום שכנראה לא ניסחת אותה היטב, שהרי: ליבוביץ עצמו לא התיחס לקב"ה בתור מי שאותו ניתן לתאר ע"י הביטוי המחוצף "פונקציונר", אלא ליבוביץ הציג את עמדתם של אחרים - שאותם הוא היה מגנה אילו הם היו מתייחסים לקב"ה בתור מי שאותו ניתן לתאר ע"י הביטוי המחוצף "פונקציונר" - המציג אפוא את עמדתם המגונה של אותם אחרים - אך כמובן לא את עמדתו של ליבוביץ, הואיל ומבחינת ליבוביץ - להתיחס לקב"ה בתור "פונקציונר" זו פשוט חוצפה - ולכן הוא עצמו לא היה מעלה על דעתו להשתמש בביטוי המחוצף "פונקציונר" כלפי הקב"ה.
לשאלתך השניה: כבר עניתי לך בהודעתי הקודמת, שאינני זוכר בדיוק היכן כתב זאת.
אגב, לשתי שאלותיך (כמו גם לשאלות 4,6 שלי), אין שום קשר לנוסח של החידה ושל פתרונה, הואיל ונוסח זה בכלל לא עסק בליבוביץ.

 

[מפענח התעלומות]

אחרי הצגת חששך כתבת: אך פטור בלי כלום אי אפשר

וזה היה בהודעתך אשר בה, לראשונה, היצגת את חששך. בתום הצגת חששך, הבנת שחשש זה הוא מבחינתי (גם אם לא מבחינתך) "לא כלום", ולכן הוספת שם "אבל פטור בלי כלום אי אפשר", ולאור זאת ניסית לתת רעיונות מהיכן נובע החשש. דא עקא, שכבר היפרכתי את טענתך שרעיונות אלה יכולים להסביר מנין נבע חששך.

בתשובתך לשאלה האמצעית שלי, אתה עונה: "מי שאומר: 'הקב"ה הוא פונקציונר שלי' הוא אכן חצוף".

כעת אוסיף לשאול אותך עוד שש שאלות (אחרי שכבר ענית לי על השלוש הקודמות), ואנא ענה נקודתית על כל אחת מהן:
שאלה 4: האם היית מסכים עם דברי ליבוביץ, אילו דבריו היו: "מי שאומר: 'הקב"ה הוא פונקציונר שלי' הוא אכן חצוף".
שאלה 5: האם אתה עדין עומד מאחורי דבריך בסוף הודעתך הזאת, ואני מצטט: "אחרי שהבהרת שפונקציונר בשבילך רק מי שבא בתביעות לקב"ה נחה דעתי".
שאלה 6: האם אתה מסכים עם הנוסח של ליבוביץ במאמרו על התפילה, שמשמעות התפלה איננה "הדרישה האוילית והמחוצפת שישנה הקב"ה ממנהגו של עולמו לטובת המתפלל".
שאלה 7: האם אתה מסכים - שלדעת השו"ע, אדם שחושב לעצמו "ראוי שהקב"ה יעשה את בקשתי" - הוא אדם דל ונבזה.
שאלה 8: האם אתה מסכים - שלדעת השו"ע, אדם שחושב לעצמו "הקב"ה הוא פונקציונר שלי" - הוא אדם דל ונבזה.
שאלה 9: האם אתה מסכים - שלדעת השו"ע, אדם שחושב לעצמו "הקב"ה הוא פונקציונר שלי" - הוא אדם חצוף.

כעת אענה על שתי שאלותיך:
לשאלתך הראשונה: אני מתקשה לענות עליה, משום שכנראה לא ניסחת אותה היטב, שהרי: ליבוביץ עצמו - לא התיחס לקב"ה בתור מי שאותו ניתן לתאר ע"י הביטוי המחוצף "פונקציונר", אלא ליבוביץ הציג את עמדתם של אחרים שאותם הוא היה מגנה אילו הם היו מתייחסים לקב"ה בתור מי שאותו ניתן לתאר ע"י הביטוי המחוצף "פונקציונר" - ביטוי המציג אפוא את עמדתם המגונה של אותם אחרים - אך כמובן לא את עמדת ליבוביץ, הואיל ומבחינת ליבוביץ - להתיחס לקב"ה בתור "פונקציונר" זו פשוט חוצפה - ולכן הוא עצמו לא היה מעלה על דעתו להשתמש בביטוי המחוצף "פונקציונר" כלפי הקב"ה.
לשאלתך השניה: כבר עניתי לך בהודעתי הקודמת, שאינני זוכר בדיוק היכן כתב זאת.
אגב, לשתי שאלותיך (כמו גם לשאלות 4,6 שלי), אין שום קשר לנוסח של החידה ושל פתרונה, הואיל ונוסח זה בכלל לא עסק בליבוביץ.

 

[ד.ר. דוליטל]

את עניין החשש

או החשד הסברתי הרבה קודם למשל בהודעה בד"ה "מותר לי" ובד"ה "למה לא חשש" ויש עוד כמה.
מה שאני מנסה לומר שוב ושוב הוא, מאחר והתעורר חשד או חשש זכותי להציג אותו, לא כדי שתפריך לי את החשש, אלא כדי שאתה תבהיר את עמדתך. אין שום מקום להקשות מדוע בא לך החשש הזה, הרי כך וכך. כמו שאין מקום להקשות מדוע עלתה בזיכרונך הסבתא שלך. היא עלתה וזהו.
ואכן הבהרת את עמדתך שהביטוי פונקציונר הוא, אל שבאים אליו בתביעות, בלי קשר למה שליבוביץ אומר. ובכך נחה דעתי, ומבחינתי זה סוף פסוק, כך שכל הוויכוח הזה מיותר.
לגבי השאלות שלך:
4. מסכים.
5. נחה דעתי כי אתה מסביר מהי כוונתך בביטוי "פונקציונר" (בשונה מליבוביץ, וזאת זכותך)
6. לא.
7. לא בגלל זה הוא דל ונבזה אלא השו"ע מתכוון על כולנו, לעומת הקב"ה.
8. כן.
9. כן.
אני רק טוען שהשו"ע לא סבור שמי שאומר "ראוי הוא שהקב"ה יעשה את בקשתו/י" חושב שהקב"ה פונקציונר שלו, לא בפשט לא בדרש ולא ברמז.
שאלתי אם אתה מכיר עוד אישיות תורנית שהשתמש בביטוי "פונקציונר" כלפי הקב"ה חוץ מליבוביץ? (לא שהוא חשב כך, אלא חשב על אחרים שהם עובדים אל פונקציונר, אם הם מאמינים שהאל עושה לטובת העולם.
ולגבי חידתי הביטוי הוזכר במאמרים "המדע ודת ישראל" "הרמב"ם האדם האברהמי" ובעוד כמה מקומות המשותף לכולם הוא שלא דיבר על האדם הפרטי שתובע או דורש מהקב"ה, אלא על האל שעושה דברים למען העולם.
וזה סותר את רוב הטענות שלך בשרשור הזה.

 

[מפענח התעלומות]

תשובתך לשאלה 9 מוכיחה שאתה מסכים לפתרון החידה

החידה היתה "מי חשב שזו חוצפה להתייחס לקב"ה כפונקציונר", ופתרון החידה היה: השו"ע! כלומר, הפיתרון היה: שהשו"ע חושב שזו חוצפה להתייחס לקב"ה כפונקציונר! אם כך, לא ברור מדוע יצאת בכותרת "איפכא מסתברא" כלפי הפיתרון הנ"ל - אשר איתו אתה מסכים כפי שעולה מתשובה 9 שלך! אזכיר כאן אפוא את שאלה 9 אשר עליה ענית כזכור בחיוב: "האם אתה מסכים - שלדעת השו"ע, אדם שחושב לעצמו 'הקב"ה הוא פונקציונר שלי' - הוא אדם חצוף".

אגב, לדעתי יש סתירה בין תשובה 6 שלך, לבין מה שעולה מתוך תשובות 4,5 שלך. אזכיר אפוא את שתיהן: על שאלה 4 ענית כזכור, שהיית מסכים עם דברי ליבוביץ - אילו דבריו היו: "מי שאומר: 'הקב"ה הוא פונקציונר שלי' הוא אכן חצוף". בעוד שעל שאלה 5 ענית כזכור, שאתה עדין עומד מאחורי דבריך - שנחה דעתך אחרי שהבהרתי שפונקציונר בשבילי הוא רק מי שבא בתביעות לקב"ה. משתי תשובותיך הנ"ל, עולה מסקנה הגיונית ראשונה: שהיית מסכים עם ליבוביץ, אילו דבריו היו: "מי שבא בתביעות לקב"ה הוא אכן חצוף". מהמסקנה ההגיונית הראשונה הזו, עולה מסקנה הגיונית שניה: היית מסכים עם ליבוביץ, אילו דבריו היו: "מי שבא בתביעות לקב"ה שישנה ממנהג העולם בשביל המתפלל - הוא אדם חצוף". אז איך זה, שבתשובה 6 שלך אתה כותב דברים שהפוכים מהמסקנה ההגיונית השניה הנ"ל - בבחינת "איפכא מסתברא"?

אגב, תשובה 7 שלך ("לא") מתמיהה אותי: כזכור, שאלה 7 היתה: "האם אתה מסכים - שלדעת השו"ע, אדם שחושב לעצמו 'ראוי שהקב"ה יעשה את בקשתי' - הוא אדם דל ונבזה". שים לב שהשאלה לא היתה - האם אתה מסכים שלדעת השו"ע - האדם הנ,ל הוא דל ונבזה בגלל שהוא אומר "ראוי שהקב"ה יעשה את בקשתי", אלא השאלה היתה - האם אתה מסכים שלדעת השו"ע - אדם שאומר "ראוי שהקב"ה יעשה את בקשתי" הוא אדם דל ונבזה. בזה לא ניסיתי לרמוז שרק הוא דל ונבזה, אבל ציפיתי שתסכים שלפחות גם הוא דל ונבזה. אז, למען הסק ספק - אנסח אפוא שנית את שאלה 7: האם אתה מסכים - שלדעת השו"ע (אליבא דגירסת כמעט כל מהדורות השו"ע כולל הגירסה בבית יוסף וכו'), אדם שחושב לעצמו 'ראוי שהקב"ה יעשה את בקשתי' - הוא אדם דל ונבזה (לאו דווקא הוא, אבל לפחות - גם הוא). על הדרך, אנא ענה גם על שאלה 10 (חדשה): האם אתה מסכים, שלדעת השו"ע (אליבא דכל הנ"ל) - האדם אינו אמור לחשוב לעצמו 'ראוי שהקב"ה יעשה את בקשתי', ושלדעת השו"ע (אליבא דכל הנ"ל) - אם האדם בכל זאת חושב לעצמו 'ראוי שהקב"ה יעשה את בקשתי' - אז אנו נוכל לחשוב על האדם הזה: "למה מי הוא בכלל, אדם דל ונבזה, המעז לחשוב כך על מלך מלכי המלכים הקב"ה".

אתה טוען, "שהשו"ע [אליבא דכל הנ"ל] לא סבור שמי שאומר 'ראוי הוא שהקב"ה יעשה את בקשתי' חושב שהקב"ה פונקציונר שלו, לא בפשט לא בדרש ולא ברמז". תמהני, היכן מצאת בדבריי משהו שסותר את טענתך הנ"ל! מה שתמצא בדבריי (בהקשר זה) - הוא אך ורק, שלדעת השו"ע (אליבא דכל הנ"ל) - האדם אינו אמור לחשוב לעצמו 'ראוי שהקב"ה יעשה את בקשתי', ושלדעת השו"ע (אליבא דכל הנ"ל) - אם האדם בכל זאת חושב לעצמו 'ראוי שהקב"ה יעשה את בקשתי' - אז אנו נוכל לחשוב על האדם הזה: "למה מי הוא בכלל, אדם דל ונבזה, המעז לחשוב כך על מלך מלכי המלכים הקב"ה". עוד טענתי (בהקשר זה) - שהואיל וזו דעת השו"ע על מי שחושב לעצמו 'ראוי שהקב"ה יעשה את בקשתי', אז קל וחומר שזו תהיה דעת השו"ע על מי שיחשוב לעצמו "הקב"ה הוא הפונקציונר שלי". כעת שים לב, שהקל וחומר הזה מוכיח - שאכן פיתרון החידה תקף! לכן, לא ברור לי - למה יצאת נגדו בכותרת "איפכא מסתברא"!

מבחינתי כל זה ממצה את טענותיי. עכשיו אתה גם בא, ומסביר שוב - בפתח דבריך - ש"אין שום מקום להקשות מדוע בא לך החשש הזה" שבגללו יצאת בכותרת "איפכא מסתברא". אבל הרי על טענתך הנ"ל הגבתי לך כזכור - שעצם קיומו של חששך הוא (מבחינתי) "לא כלום" - כל עת היותו בלתי מנומק עבורי בנימוק גלוי לעין, ושאף אתה הסכמת עם זה - כשכתבת "אבל פטור בלי כלום אי אפשר". תמהני אפוא איך נוכל להתקדם בדיון הזה, אם אתה שוב ושוב תחזור על טענתך שלא לכל חשש אמורה להיות סיבה גלויה לעין - בעוד שאני שוב ושוב אחזור על תגובתי המזכירה שוב ושוב שאף אתה הסכמת איתי שעצם קיומו של חששך הוא (מבחינתי) "לא כלום" כל עוד שהוא לא מנומק עבורי בנימוק גלוי לעין.

לגבי טענתך שרוב טענותיי נסתרות מהעובדה שליבוביץ הזכיר את הביטוי "פונקציונר" - לא בהקשר לאדם הפרטי התובע או דורש מהקב"ה - אלא בהקשר הכללי של העולם: תמהני איך כל דברי ליבוביץ הנ"ל סותרים את "רוב טענותיי" (כלשונך). הרי "רוב טענותיי" - בהקשר זה - ניתנות למיצוי בטענה המרכזית הבאה: פתרון החידה בכלל לא קשור לליבוביץ ולא הזכיר את ליבוביץ, ולכן לא היה מקום שתצא בכותרת "איפכא מסתברא"!

כעת אעבור לדון - לגופו של ענין - ולגופו של ההקשר שבו השתמש ליבוביץ בביטוי "פונקציונר": ובכן - כזכור - לא פעם ולא פעמיים ציינתי, שהפירוש המקובל של המילה "פונקציונר" הוא פקיד שעליו מוטל תפקיד. כזכור, בזמנו אפילו נתתי לך קישור למילון המקוון סידיקט - שככה מגדיר את פונקציונר; ככל שאני מבין את ליבוביץ, הוא אימץ את ההגדרה המקובלת הזאת. בזמנו אפילו ציינתי בפניך, שיש כל מיני סוגים של פונקציונר: למשל, יש פונקציונר שהנו פקיד הממונה רק על מילוי בקשותיי, ויש פונקציונר שהנו פקיד הממונה על מילוי כלל בקשות הציבור, ועוד. אז עכשיו אתה בא וטוען, שליבוביץ השתמש בביטוי "פונקציונר" - גם בהקשר של פקיד שתפקידו הוא להיות ממונה על ענייני העולם - אפילו בלי קשר לבקשות של הציבור. נו, אז מה? והרי גם הסוג הזה של פונקציונר (בנוסף על כל הסוגים האחרים שציינתי בזמנו), לגמרי מתיישב - הן עם ההגדרה הכללית המקוונת הנ"ל שפונקציונר הוא פקיד שעליו מוטל תפקיד - והן עם מקורותיך שבהם ליבוביץ התבטא בהקשר כללי של העולם ואמר בהקשר הנ"ל שהקב"ה אינו "פונקציונר"! יתר על כן, אני מניח שמוסכם עליך, שליבוביץ גם היה מוכן - להחריף את התבטאותו הנ"ל - ולומר, כי מי שחושב שהקב"ה הוא כן "פונקציונר" בהקשר הכללי של העולם - הוא אדם חצוף! הלא כן? ואני גם מניח (כפי שלכאורה עולה בקל וחומר מתוך תשובה 4 שלך), שאף אתה עצמך היית מסכים עם ליבוביץ - שאדם שחושב שהקב"ה הוא "פונקציונר" בהקשר הכללי הנ"ל העולם - הוא אדם חצוף! הלא כן? כל זה לגמרי עולה אפוא בקנה אחד עם כל העמדות שהיבעתי כאן, כך שלגמרי לא ברור לי היכן אתה מוצא את הסתירה.

 

[ד.ר. דוליטל]

התשובה לשאלה

"מי חשב שזו חוצפה להתייחס לקב"ה כפונקציונר " צריכה להיות ליבוביץ וליבוביץ בלבד! הוא ולא אחר.
כי הביטוי פונקציונר הוא חירוף וגידוף. ואף מתפלל לא עולה בדעתו להתפלל, ובו בזמן לחרף ולגדף.
את הביטוי הנלוז הזה המציא ליבוביץ כדי להגחיך את מי שמאמן באל שעושה למען העולם. החל מבריאת העולם ועד לקריעת ים סוף וקבלת תפילות.
ובכך הוא קורא תיגר על תפיסת היהדות בכללותה, והוא ממציא יהדות חדשה, שמבוססת על אל גדול ונשגב, "הדר גאון עוזו" ושאר מילים גדולות, שאין לו שום קשר לעולם...
ואח"ך מתפלאים מה החילונים מוצאים במשנתו של ליבוביץ. אתה יודע מה הם מצאו כלום וזה מה שהם חיפשו...
שאלתי אותך כמה פעמים האם אתה מכיר עוד אישיות תורנית שכך חושבת שאם האל עושה למען העולם. החל מבריאת העולם ועד לקריעת ים סוף. ומקבל תפילות של צדיקים, (ומשנה סדרי בראשית) הוא אל פונקציונר? ואתה כנראה לא מצאת.
אז למה אתה גומל לשו"ע רעה תחת טובה (כמו שהרמב"ם אמר) ומדביק לו את הביטוי הבזוי הזה?
היה איזה שלב שהתעקשת לומר שנקרא פונקציונר רק אם באים אליו בתביעות אבל אם הוא עושה את הדברים מעצמו כולל את מי לקבל תפילותיו ומי לא, זה לא נקרא פונקציונר. והנה ליבוביץ אמר את דברו.
אמרתי נחה דעתי קצת אחרי התשה...
כמו שאומרים באידיש נו שויין. אבל זה לא אומר שאני הולך לאמץ אותו.

לגבי החשש אתה למעשה טוען שאם החשש מנומק, יש להתיחס אליו. ואם אין נימוק זה לא כלום.
לא ידידי. הגישה הזאת לא מקובלת עלי כלל וכלל.
אתה יכול למצוא הרבה מאוד עוולות מנומקות להפליא. ולעומתם דברים נכונים ויפים שאין להם נימוק.
יצירה מסוימת בציור או במוזיקה מוצלחת מאוד שזכתה להערכה גבוהה, ופרשנים מנסים לנמק מדוע היצירה כ"כ נפלאה ומביאים שורה ארוכה של נמוקים, יכול אמן אחר ואפילו אותו אמן עצמו, ללכת ע"פ אותם נימוקים וליצור יצירה אחרת, והתוצאה איך לומר, לא משהו..
אם שומר דורש מאדם לפתוח את תיקו ובתוך התיק מוצאים נשק ועוצרים את בעל התיק האם בעל התיק יכול להתלונן למה השומר נטפל אלי בלי סיבה ודרש ממני לפתוח את התיק?
האם הביטוי פונקציונר עלה בדעתך בלי קשר לליבוביץ כמו שאומרים: ארזת לבד...?

 

[מפענח התעלומות]

אינך יכול לתפוס את החבל משני קצותיו.

אתה טוען: "התשובה לשאלה 'מי חשב שזו חוצפה להתייחס לקב"ה כפונקציונר' - צריכה להיות ליבוביץ וליבוביץ בלבד! הוא ולא אחר". ובכן, טענתך הנ"ל סותרת את תשובתך החיובית לשאלה 9, שכזכור היתה: "האם אתה מסכים - שלדעת השו"ע, אדם שחושב לעצמו 'הקב"ה הוא פונקציונר שלי' - הוא אדם חצוף". אינך יכול לתפוס את החבל משני קצותיו: גם לענות "כן" על שאלה 9 הנ"ל, וגם לטעון שרק ליבוביץ חושב - שאדם החושב שזו חוצפה להתייחס לקב"ה כפונקציונר - הוא חצוף.

אתה טוען "שאלתי אותך כמה פעמים האם אתה מכיר עוד אישיות תורנית שכך חושבת שאם" הקב"ה "עושה למען העולם. החל מבריאת העולם ועד לקריעת ים סוף. ומקבל תפילות של צדיקים, (ומשנה סדרי בראשית) הוא...פונקציונר? ואתה כנראה לא מצאת". תסלח לי, אבל זו פעם ראשונה שאתה שואל אותי על עוד אישיות תורנית שמשתמשת בביטוי "פונקציונר" כלפי מי שעושה למען העולם ומקבל תפילות צדיקים. מה שבזמנו שאלת אותי, היה האם אני מכיר עוד אישיות תורנית שמתארת - את אמונת האדם הנדון בסעיף ה - כאמונה ב"פונקציונר", או כלשונך בהודעתך הזאת על האדם הנדון בסעיף ה: "אין לגעור באדם כזה...וזה הרבה יותר הגיוני מהביטויים פונקציונר וחוצפה שסונטים מעליבים ומרחיקים את אותו מאמין...אתה מכיר אישיות תורנית שאמרה דברים כאלה?" ועל שאלתך הנ"ל לא היתה לי שום אפשרות טכנית לענות, כי שאלתך הנ"ל פשוט לא מנוסחת היטב, שהרי ליבוביץ מעולם לא השתמש בביטוי "פונקציונר" כלפי האדם הנדון בסעיף ה. דבר דומה קרה בהודעתך שבאה מיד אחר כך, שבה שאלת אותי: "אתה מכיר עוד מישהו שהשתמש בביטוי 'פונקציונר' כלפי הקב"ה חוץ מליבוביץ?", וכזכור עניתי לך ששאלתך אינה מנוסחת כראוי, שכן: "ליבוביץ עצמו - לא התיחס לקב"ה בתור מי שאותו ניתן לתאר ע"י הביטוי המחוצף 'פונקציונר', אלא ליבוביץ הציג את עמדתם של אחרים שאותם הוא היה מגנה אילו הם היו מתייחסים לקב"ה בתור מי שאותו ניתן לתאר ע"י הביטוי המחוצף 'פונקציונר' - ביטוי המציג אפוא את עמדתם המגונה של אותם אחרים - אך כמובן לא את עמדת ליבוביץ, הואיל ומבחינת ליבוביץ - להתיחס לקב"ה בתור 'פונקציונר' זו פשוט חוצפה - ולכן הוא עצמו לא היה מעלה על דעתו להשתמש בביטוי המחוצף 'פונקציונר' כלפי הקב"ה".

אתה טוען ש"הביטוי פונקציונר הוא חירוף וגידוף". נכון, ליבוביץ מסכים איתך! ולכן הוא כל כך מגנה את אותם בני אדם המתייחסים לקב"ה בהתיחסות פונקציונרית כזו - אשר (לטעמו של ליבוביץ) היא ממש חירוף וגידוף - לא פחות מכפי שהביטוי "פונקציונר" הוא חירוף וגידוף! הרי בדיוק בגלל שליבוביץ סבור - שההתיחסות הפונקציונרית הזו של אותם בני אדם כלפי הקב"ה - היא בבחינת חירוף וגידוף, לכן ליבוביץ סבור שהכינוי הכי יאה להתיחסות הזו של אותם בני אדם (לא של ליבוביץ) - הוא הכינוי המגונה: "התיחסות לקב"ה כפונקציונר": כינוי זה יאה להתיחסות זו - והיא יאה לכינוי זה, בבחינת מצא הזרזיר את העורב, ומצאה ההתיחסות המגונה הזו את הכינוי המגונה הזה, ומשום כך השתמש ליבוביץ בביטוי המגונה הזה - כדי להביע את סלידתו המוחלטת מההתיחסות הפונקציונרית המגונה הזו של אותם בני אדם כלפי הקב"ה, סלידה שאינה נופלת מסלידתך מעצם השימוש בביטוי המגונה "פונקציונר" - שהנו כאמור ביטוי מגונה גם בעיני ליבוביץ.

יוצא אפוא, שכל המחלוקת שבינך לליבוביץ, איננה בשאלה האם הביטוי הנ"ל הוא בבחינת חירוף וגידוף - כי הרי שניכם מסכימים שהיא חירוף וגידוף; אלא המחלוקת ביניכם היא רק בשאלה האם גם ההתיחסות של אותם בני אדם כלפי הקב"ה - היא בבחינת חירוף וגידוף: ליבוביץ סבור שכן, ולכן הוא משתמש בביטוי המגונה "פונקציונר" כדי לתאר את האופן שלפיו נתפס הקב"ה בעיני אותם בני אדם, בעוד שאתה סבור שההתיחסות הזו של אותם בני אדם כלפי הקב"ה - אינה חירוף וגידוף - אלא אדרבא היא התיחסות לגיטימית, ולכן אתה כל כך מוחה על כך שליבוביץ העז להשתמש בביטוי המגונה "פונקציונר" כלפי איזושהי התיחסות לקב"ה הנתפסת בעיניך כלגיטימית. על כל פנים, למחלוקת הלגיטימית הזו שבינך לבין ליבוביץ אין קשר לחידה, שבכלל לא עסקה בליבוביץ. היא עסקה באדם הנדון בסעיף ה. לא מדובר שם באדם החושב לעצמו "הקב"ה הוא פונקציונר שלי", אלא מדובר שם באדם אחר לגמרי, החושב לעצמו: "ראוי שהקב"ה יעשה בקשתי". לדעת השו"ע בסעיף ה - האדם אינו אמור לחשוב לעצמו 'ראוי שהקב"ה יעשה את בקשתי', אלא הוא אמור לחשוב לעצמו "[למה] מי אני [בכלל] דל ונבזה בא לבקש ממלך מלכי המלכים הקב"ה", כשמכאן בוקעת ועולה הלחישה, שאם האדם בכל זאת חושב לעצמו 'ראוי שהקב"ה יעשה את בקשתי' - אז אנו נוכל לחשוב על האדם הזה: "למה מי הוא בכלל, אדם דל ונבזה, המעז לחשוב כך על מלך מלכי המלכים הקב"ה". אם כן, הואיל וזו דעת השו"ע על מי שחושב לעצמו 'ראוי שהקב"ה יעשה את בקשתי', אז קל וחומר שזו תהיה דעת השו"ע על מי שיחשוב לעצמו "הקב"ה הוא הפונקציונר שלי"! יתר על כן, אתה עצמך היסכמת בתשובה 9, שאכן לדעת השו"ע - אדם החושב "הקב"ה הוא פונקציונר שלי" - הוא אדם חצוף, ובכך היסכמת מניה וביה לפתרון החידה, שבעצם אומר את אותו הדבר בדיוק! לכן, לא ברור לי - למה יצאת נגד הפיתרון הזה בכותרת "איפכא מסתברא"!

אתה טוען "הביטוי פונקציונר הוא חירוף וגידוף. ואף מתפלל לא עולה בדעתו להתפלל, ובו בזמן לחרף ולגדף". נכון! אבל הרי החידה לא טענה שיש מתפללים המעלים על דעתם לחרף ולגדף, והיא אפילו לא טענה שיש מתפללים המתיחסים לקב"ה כפונקציונר! באמת אולי אין כאלה בכלל, אבל זה עדין לא אומר שההתיחסות לקב"ה כפונקציונר (אם בכלל יש התיחסות כזו אצל אי-אילו מתפללים) אינה התיחסות חצופה. יתר על כן, אתה עצמך היסכמת איתי (בתשובה 9) שהיא באמת התיחסות חצופה! אז למה לך מותר לחשוב שהיא התיחסות חצופה (כפי שהיסכמת איתי בתשובה 9), אבל לבעל החידה אסור לחשוב שהיא התיחסות חצופה - שעה שבעל החידה אפילו אינו רומז שבכלל יש מתפללים שכך מתיחסים לקב"ה!

אתה טוען "את הביטוי הנלוז הזה המציא ליבוביץ". לא. הביטוי "פונקציונר" היה קיים עוד לפני שנולד ליבוביץ.

אתה טוען "ליבוביץ..[התכוון] להגחיך את מי שמאמין" במי "שעושה למען העולם. החל מבריאת העולם ועד לקריעת ים סוף וקבלת תפילות. ובכך הוא קורא תיגר על תפיסת היהדות בכללותה, והוא ממציא יהדות חדשה, שמבוססת על...'הדר גאון עוזו' ושאר מילים גדולות, שאין לו שום קשר לעולם...ואח"ך מתפלאים מה החילונים מוצאים במשנתו של ליבוביץ. אתה יודע מה, הם מצאו כלום, וזה מה שהם חיפשו". ובכן, דעתך הנ"ל על ליבוביץ היא לגיטימית, אבל אין לה שום קשר לחידה, שהרי החידה ופתרונה אמרו בסך הכל את הדבר אשר איתו אתה עצמך היסכמת בתשובה 9.

אתה טוען "אז למה אתה גומל לשו"ע רעה תחת טובה (כמו שהרמב"ם אמר) ומדביק לו את הביטוי הבזוי הזה?" אינך יכול לתפוס את החבל משני קצותיו: הן לענות "כן" על שאלה 9 הנ"ל, והן לטעון שאני "גומל לשו"ע רעה תחת טובה" בכך שגם אני - כמוך - עונה "כן" על השאלה הנ"ל, שכזכור היתה: "האם אתה מסכים - שלדעת השו"ע, אדם שחושב לעצמו 'הקב"ה הוא פונקציונר שלי' - הוא אדם חצוף".

אתה טוען: "היה איזה שלב שהתעקשת לומר שנקרא פונקציונר רק אם באים אליו בתביעות אבל אם הוא עושה את הדברים מעצמו כולל את מי לקבל תפילותיו ומי לא, זה לא נקרא פונקציונר. והנה ליבוביץ אמר את דברו". באותו "שלב" שעליו אתה מדבר, אמרתי שאם הקב"ה עושה הכל מרצונו החופשי - אז הוא לא פונקציונר, כי פונקציונר הוא מי ש"ממונה" - כשבכך התכוונתי לומר שפונקציונר איננו בעל הבית אלא הוא הפקיד של בעל הבית. אילו היה מתברר, שליבוביץ השתמש בביטוי "פונקציונר" - לא רק כלפי מי שממונה על ניהול ענייני העולם (כמו פקיד) - אלא גם כלפי מי שמתנהג בתוך עולמו כבעל הבית העושה כבתוך שלו, אז הייתי סבור שליבוביץ לא השתמש בביטוי "פונקציונר" במובן המקובל. אבל ראשית, אינני משוכנע שאכן בביטוי "פונקציונר" התכוון ליבוביץ להתייחס לאדון העולם - אדרבא: לדעתי התכוון ליבוביץ להתייחס למי שממונה על ענייני העולם (כלומר ליבוביץ התכוון להתיחס לפקיד הממונה על ענייני העולם); שנית, לכל הסוגיה הזו שהעלית כאן - אין שום קשר לחידה - אשר כלל לא עסקה בליבוביץ.

אתה ט

 

[מפענח התעלומות]

לגבי החשש

לגבי דבריך הראשונים - היקדשתי את תגובתי הקודמת (שכותרתה "אינך יכול להחזיק את החבל משני קצותיו").

לגבי החשש:

אתה טוען "לגבי החשש אתה למעשה טוען שאם החשש מנומק, יש להתיחס אליו. ואם אין נימוק זה לא כלום". לא זה מה שטענתי - אלא טענתי, שמתוך זה שכתבת "אבל פטור בלא כלום אי אפשר" - יוצא, שאתה עצמך סבור שהחשש הזה שלך הוא - מבחינתי - "לא כלום" (לפחות כל עוד שהוא אינו מנומק עבורי בנימוק גלוי לעין), כך שכל מה שנותר לי אז לעשות - הוא פשוט להחרות-להחזיק אחריך ולענות אמן. ובכן אינך יכול להחזיק את החבל משני קצותיו: הן לחשוב אז (כפי שעולה מדבריך אז "אבל פטור בלא כלום אי אפשר") שהחשש הזה שלך הוא מבחינתי "לא כלום" (לפחות כל עוד שהוא אינו מנומק עבורי בנימוק גלוי לעין), והן לצפות ממני כעת - שאחשוב שהחשש הזה שלך הוא יותר מאשר לא כלום (גם כשהוא אינו מנומק עבורי בנימוק גלוי לעין).

אתה טוען "אתה יכול למצוא הרבה מאוד עוולות מנומקות להפליא. ולעומתם דברים נכונים ויפים שאין להם נימוק. יצירה מסוימת בציור או במוזיקה מוצלחת מאוד שזכתה להערכה גבוהה, ופרשנים מנסים לנמק מדוע היצירה כ"כ נפלאה ומביאים שורה ארוכה של נמוקים, יכול אמן אחר ואפילו אותו אמן עצמו, ללכת ע"פ אותם נימוקים וליצור יצירה אחרת, והתוצאה איך לומר, לא משהו. אם שומר דורש מאדם לפתוח את תיקו ובתוך התיק מוצאים נשק ועוצרים את בעל התיק האם בעל התיק יכול להתלונן למה השומר נטפל אלי בלי סיבה ודרש ממני לפתוח את התיק?" ובכן, מעולם לא טענתי שדבר בלתי מנומק הוא לא כלום. הרי ליבוביץ אמר שלמשל הרצון הוא בלתי מנומק, אז האם חשדת בי שאחשוב שלדעת ליבוביץ הרצון הוא לא-כלום? כל מה שטענתי בהקשר זה, הוא אך ורק מה שכבר היבהרתי בפיסקה הקודמת.

אתה שואל: "האם הביטוי פונקציונר עלה בדעתך בלי קשר לליבוביץ?" זה בערך כמו לשאול האם הביטוי "חוצפה" עלה בדעתי בלי קשר לליבוביץ. ליבוביץ לא המציא את הביטויים "חוצפה" ו"פונקציונר", כך שלפחות מבחינת הכרונולוגיה של התפתחות הלשון העברית, אין מניעה עקרונית לנסח את החידה הזאת בלי קשר לשום ליבוביץ. בשלב הזה, אתה יכול אמנם לנסות לערוך איזושהי חקירה ארכיאולוגיה קטנה, ולנסות לברר איתי: אילו דמויות ריחפו בראשי כשניסחתי את החידה לפני כמה שבועות טובים: ובכן כדי שאוכל לתת לך על כך תשובה מדוייקת, אצטרך אולי לעשות היפנוזה. אבל על דמות אחת אני יודע באופן ודאי שהיא ריחפה אז בראשי - מבלי שאצטרך לעשות שום היפנוזה, והדמות הזו - היא מחבר השו"ע, שהרי היא היא פיתרון החידה! האם גם דמותו של ליבוביץ ריחפה אז? והאם גם דמותו של ג'ון לנון? או שכן - או שלא, אבל מה שבטוח - אולי! ומה עוד יותר בטוח - זה שלכל החקירה הארכיאולוגית הזאת אין שום קשר לנוסח של החידה ושל פתרונה!

 

[מפענח התעלומות]

לגבי החשש:

לגבי דבריך הראשונים שבתגובתך האחרונה: התיחסתי אליהם בתגובתי הראשונה מהיום, שכותרתה: "אינך יכול לתפוס את החבל משני קצותיו".

אתה טוען "אמרתי נחה דעתי קצת אחרי התשה". שום התשה. הרי ללא שום שאלה מקדימה מצידי, אתה התנדבת מרצונך החופשי לומר לי - שאחרי שהיבהרתי שבשבילי פונקציונר הוא מי שבא בתביעות - אז נחה דעתך.

אתה טוען "לגבי החשש אתה למעשה טוען שאם החשש מנומק, יש להתיחס אליו. ואם אין נימוק זה לא כלום". לא זה מה שטענתי - אלא טענתי, שמתוך זה שכתבת "אבל פטור בלא כלום אי אפשר" - יוצא, שאתה עצמך סבור שהחשש הזה שלך הוא - מבחינתי - "לא כלום" (לפחות כל עוד שהוא אינו מנומק עבורי בנימוק גלוי לעין), כך שכל מה שנותר לי אז לעשות - הוא פשוט להחרות-להחזיק אחריך ולענות אמן. ובכן אינך יכול להחזיק את החבל משני קצותיו: הן לחשוב אז (כפי שעולה מדבריך אז "אבל פטור בלא כלום אי אפשר") שהחשש הזה שלך הוא מבחינתי "לא כלום" (לפחות כל עוד שהוא אינו מנומק עבורי בנימוק גלוי לעין), והן לצפות ממני כעת - שאחשוב שהחשש הזה שלך הוא יותר מאשר לא כלום (גם כשהוא אינו מנומק עבורי בנימוק גלוי לעין).

אתה טוען "אתה יכול למצוא הרבה מאוד עוולות מנומקות להפליא. ולעומתם דברים נכונים ויפים שאין להם נימוק. יצירה מסוימת בציור או במוזיקה מוצלחת מאוד שזכתה להערכה גבוהה, ופרשנים מנסים לנמק מדוע היצירה כ"כ נפלאה ומביאים שורה ארוכה של נמוקים, יכול אמן אחר ואפילו אותו אמן עצמו, ללכת ע"פ אותם נימוקים וליצור יצירה אחרת, והתוצאה איך לומר, לא משהו. אם שומר דורש מאדם לפתוח את תיקו ובתוך התיק מוצאים נשק ועוצרים את בעל התיק האם בעל התיק יכול להתלונן למה השומר נטפל אלי בלי סיבה ודרש ממני לפתוח את התיק?" ובכן, מעולם לא טענתי שדבר בלתי מנומק הוא לא כלום. הרי ליבוביץ אמר שלמשל הרצון הוא בלתי מנומק, אז האם חשדת בי שאחשוב שלדעת ליבוביץ הרצון הוא לא-כלום? כל מה שטענתי בהקשר זה, הוא אך ורק מה שכבר היבהרתי בפיסקה הקודמת.

אתה שואל: "האם הביטוי פונקציונר עלה בדעתך בלי קשר לליבוביץ?" זה בערך כמו לשאול האם הביטוי "חוצפה" עלה בדעתי בלי קשר לליבוביץ. ליבוביץ לא המציא את הביטויים "חוצפה" ו"פונקציונר", כך שלפחות מבחינת הכרונולוגיה של התפתחות הלשון העברית, אין מניעה עקרונית לנסח את החידה הזאת בלי קשר לשום ליבוביץ. בשלב הזה, אתה יכול אמנם לנסות לערוך איזושהי חקירה ארכיאולוגיה קטנה, ולנסות לברר איתי: אילו דמויות ריחפו בראשי כשניסחתי את החידה לפני כמה שבועות טובים: ובכן כדי שאוכל לתת לך על כך תשובה מדוייקת, אצטרך אולי לעשות היפנוזה. אבל על דמות אחת אני יודע באופן ודאי שהיא ריחפה אז בראשי - מבלי שאצטרך לעשות שום היפנוזה, והדמות הזו - היא מחבר השו"ע, שהרי היא היא פיתרון החידה! האם גם דמותו של ליבוביץ ריחפה אז? והאם גם דמותו של ג'ון לנון? או שכן - או שלא, אבל מה שבטוח - אולי! ומה עוד יותר בטוח - זה שלכל החקירה הארכיאולוגית הזאת אין שום קשר לנוסח של החידה ושל פתרונה!