חידה מי חשב שזו חוצפה להתיחס לקב"ה כפונקציונר

עיין שוב בדברי הרב סולוביצ'יק על הגויים.

והרב סולוביצ'יק לא היה מבזבז זמן על דרשתו ההיא, לולי חשב שיכולים להיות יהודים שיטעו אחרי מחשבת הגויים.
 
יש הבדל גדול

בין הר' סולובייצק והשו"ע לליבוביץ. וזה ניכר מנימת הדברים גם השו"ע וגם הר' סולוביצ'ק דיברו בטון מאוד מכובד ומכבד ואין זכר לטרוניות ולגערות של ליבוביץ, לא חצוף ולא פונקציונר.
כי מי שמאמין שה' יעזור לו הוא לא חצוף. וכשה' מקבל את התפילה ועוזר זה לא נקרא פונקציונר .
הסגנון הזה של ליבוביץ אין לו מקום ביהדות.
 
האם אתה חולק רק על הסגנון או גם על התוכן?

ההבדל בין מילות השו"ע לבין המילים "חצוף פונקציונר", הוא רק בסגנון - לא בתוכן. גם מהמשפט האחרון של הודעתך ניתן להתרשם שלכאורה אתה חולק רק על הסגנון. אבל הרי החידה לא היתה על הסגנון אלא על התוכן.

אתה יודע מה? הבה נניח - סתם כך כהנחה היפותטית גרידא המיועדת לצורך הדיון שבפיסקה הנוכחית גרידא - ומבלי שהנחה זו תחייב אותך בפיסקאות הבאות, שהתוכן של המונח "פונקציונר"- הוא: מי שלמשל ממונה על מילוי בקשותיי, או: מי שלמשל ממונה על מילוי הבקשות של כולם: שלי ושל זולתי; והבה נניח עוד - שוב סתם כך כהנחה היפותטית גרידא המיועדת לצורך הדיון שבפיסקה הנוכחית גרידא - ומבלי שהנחה זו תחייב אותך בפיסקאות הבאות, שהתוכן של המונח "חצוף" הוא, אדם - שאודותיו אנו חושבים לעצמנו: "למה מי הוא בכלל, שיבוא בדרישות כלפי מי שנמצאים מעליו, דל ונבזה שכמותו". כעת שים לב: הנה השו"ע הסתייג מאדם טועה אשר - במקום לחשוב "למה מי אני בכלל אדם דל ונבזה שאבוא לבקש ממלך מלכי המלכים הקב"ה" - הוא חושב משום-מה שדווקא בהחלט ראוי שהקב"ה יעשה את בקשת האדם הזה. ובכן האמנם לא תסכים, שיהיה ניתן לקצר למילה אחת - את יחסו של האדם הטועה הזה לקב"ה: יחס כאל "פונקציונר"? ושגם יהיה ניתן לקצר למילה אחת - את מה שראוי לנו לחשוב על האדם הטועה הזה: "חצוף שכמותו"? הרי כל קיצורי הלשון האלה, משקפים בדיוק את אותו הרעיון שבשו"ע - רק שבמילים אחרות; אלא אם כן אתה חולק על עצם המובן הנ"ל של "פונקציונר" ושל "חצוף" (ולכך אתייחס בפיסקה הבאה), אבל אם אתה מסכים שזה המובן - אלא שאתה רק טוען שהביטויים "חצוף" ו"פונקציונר" מנוסחים בסגנון יותר חד - אז יוצא שלפחות אין בינינו מחלוקת עקרונית על התוכן, ואם כך אז לא היה עליך להתנסח בביטוי החריף "איפכא מסתברא", שהוא ביטוי המעיד על מחלוקת עניינית ולא על מחלוקת סגנונית גרידא.

ובכן, על מה בדיוק חלקת, עד כדי כך שנאלצת להשתמש בביטוי החריף "איפכא מסתברא"? אם חלקת על הסגנון גרידא (כפי שלכאורה משמע מהמשפט האחרון של תגובתך האחרונה), אז כאמור יוצא שהביטוי "איפכא מסתברא" שבו נקטת - אינו במקומו. אבל אם חלקת גם על התוכן - אז על איזה תוכן? האמנם חלקת על עצם המובן הנ"ל של "חצוף" או של "פונקציונר"? כי אם אכן כך, אז יוצא שהמחלוקת בינינו - אינה מחלוקת שורשית - אלא מחלוקת על מילון: מהו מובנן המילוני של שתי המילים הנ"ל; והרי מחלוקת על מילון - היורדת לשורשו של מילון - במקום לרדת לשורשם של דברים, היא תמיד משעממת וחסרת טעם (אלא אם כן הדיון הוא בין שני בלשנים). מתי המחלוקת מעניינת? כשכולם מסכימים על מובנן של המילים שבהן נעשה שימוש בדיון, ולמרות זאת נוצרת מחלוקת. למשל, כשכולם מסכימים על המובן של "חוצן" - כיצור חי שנוצר מחוץ לכדור הארץ - אלא שיש מחלוקת האם בכלל יש חוצנים, אז זו מחלוקת מעניינת; אמנם לא בטוח שיש לה השלכות מעשיות, אבל היא לבטח מעניינת. ברם - כעת - תאר נא לעצמך, שהמחלוקת היא על עצם המובן של "חוצן": אחד טוען שאין חוצנים, בא שני ומגיב: "איפכא מסתברא יש חוצנים", כשהוא מנמק את דבריו בכך - שכשהוא אומר חוצן - הוא מתכוון לאותו חוצן שעליו אמר ישעיהו הנביא "והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תינשאנה". נו, אז האמנם זאת נראית לך מחלוקת עניינית, שאותה היה שוה להתחיל בתגובה בעלת כותרת כה בומבסטית: "איפכא מתסברא"? בקצב הזה, על כל הודעה - תוכל להגיב בכותרת "איפכא מסתברא" - ותסביר שאתה מפרש להפך את המילים שבהן השתמש בעל ההודעה שאליה אתה מגיב, ואז הוא יגיב לך בחזרה "צנון בחזרת" - ויסביר שהוא מפרש הפוך ממך את המילים "איפכא מסתברא" שבהן אתה השתמשת, וכך יתחיל להיווצר ביניכם דו שיח של חרשים, אשר אט אט יתפח למימדים מבהילים ככדור שלג המתגלגל, ללא שום יכולת לצאת מסבך-הדיון!

אגב, אני בכלל תמיד טוען, שאם למשל איזה גוי מכריז: "בפסח אוכלים היהודים מצות טבולות בדם ילדים נוצרים", והוא מסביר "כשאני אומר 'יהודים' - אינני מתכוון לבני אברהם יצחק ויעקב - אלא אני מתכוון לחוצנים", אז - למרות הרגישות שבאסוציאציה - לא אנסה לחלוק עליו, ובטח לא אגיב לו ב"איפכא מסתברא", כי כאמור מחלוקת מילונית היא חסרת טעם. אבל אפילו אם הייתי איכשהו מבין אותך אם משום מה אתה כן היית מחליט למתוח ביקורת על אותו גוי - מחמת הרגישות שבאסוציאציה, עדין אינני מצליח להבין את המוטיבציה המובילה אותך למתוח ביקורת על חידה אודות "פונקציונר" ואודות "חצוף", אשר מתפרסמת בפורום שבו ברור לכולם מהו המובן התמים שאליו מתכוון בעל ההודעה בשתי המילים הנ"ל (כמפורט בפיסקה השניה של ההודעה הנוכחית), שעה שגם מוסכם על כולם (כולל עליי ועליך) - שאם אכן מחליטים לאמץ (לצורך הדיון גרידא) את המובן הנ"ל של "פונקציונר" ושל "חצוף" - אז פתרון החידה שהוצג יהיה תקף; ואגב, זה לא דומה למשל שנתתי על הגוי, וגם לא למשל שנתת על החבל, כי במשל הנ"ל יש למילה אחת כמה מובנים, מה שאין כן המילים "חצוף" ו"פונקציונר" - אשר כידוע יש להן בפורום הזה מובן אחד ויחיד שאין בלתו (ושאינו קשור כלל לסוגית התערבות הקב"ה בעולם).
 
כי הסגנון הוא האדם.

ג'קי לוי סיפר פעם בכיפור או ברו"ה התיישב אחד האורחים על כיסא ששייך לאחד המתפללים הקבועים בביהכ"נ, כשהגיע בעל הכיסא וראה שמישהו יושב במקומו, ביקש מאיזה ילד שיביא לו מהסטנדר את הטלית שלו. הוא פשוט חשש שאם ילך בעצמו, אותו אורח יבין שהמקום שייך לאותו המתפלל ויתבייש ויקום משם.
לעומת זאת סיפרה אישה אחת בטלוויזיה שהלכה לשפת הים, מצאה כיסא והתיישבה עליו. פתאום מופיע גבר חסון ונתן לה מכות רצח בכל חלקי גופה על שהעיזה להתיישב בכיסא שלו.
בשני המקרים אין מחלוקת שאנשים לקחו כיסא שלא שייך להם. אבל איזה הבדל בתגובה, מצד בעלי הכיסאות?
השו"ע אפילו לא הסתייג מאותו אדם הוא רק אמר איך ראוי לחשוב. ובוודאי לא העלה על דעתו לומר ביטויים כמו חצוף ופונקציונר. ובוודאי לא במשמעות הליבוביציאנית.
 
אבל על סגנון לא מגיבים ב"איפכא מסתברא".

אתחיל הסוף: אתה כותב "השו"ע לא הסתייג מאותו אדם, הוא רק אמר איך ראוי לחשוב". ובכן, כשהשו"ע אומר "צריך להיות כך ולא אחרת", אז מזה משמע שהשו"ע מסתייג ממי שאצלו הדברים אינם כך אלא אחרת. למשל, כשהשו"ע אומר "אין ללכת ארבע אמות בגילוי ראש", אז מזה יש להבין שהוא מסתייג ממי שהולך ארבע אמות בגילוי ראש, ותמהני מי כאן בפורום לא יסכים איתי בנקודה זו. כיוצא בכך, כשהשו"ע אומר: "לא יחשוב ראוי שהקב"ה יעשה בקשתי...אלא יחשוב...ויאמר בליבו מי אני דל ונבזה בא לבקש ממלך מלכי המלכים הקב"ה", אז מזה יש להבין שהשו"ע מסתייג ממי - שבמקום לחשוב "מי אני דל ונבזה בא לבקש ממלך מלכי המלכים הקב"ה" - הוא חושב "ראוי שהקב"ה יעשה בקשתי". תמהני מי כאן בפורום לא יסכים איתי בנקודה זו.

וכעת אחזור להתחלה: אתה כותב "כי הסגנון הוא האדם"; מזה אני מבין אפוא, כי אתה חולק רק על הסגנון "חצוף פונקציונר" אשר בו השתמשתי בנוסח החידה, אבל אין לך בעיה עקרונית להסכים אל עצם תוכן-הדיעה שאותה ייחסתי לשו"ע - לפי המשמעות שאליה התכוונתי במילים "חוצפן" ו"פונקציונר" כשניסחתי את פתרון החידה; אבל אם כך, אז לא היה ראוי שתגיב בביטוי "איפכא מסתברא", אשר ממנו משתמע - כי אתה חולק על עצם תוכן-הדיעה אשר אותה ייחסתי לשו"ע - וכי אתה סובר שמהשו"ע משמע ההפך מאותו תוכן-הדיעה שייחסתי לשו"ע.

מאידך, אחר כך אתה כותב: "השו"ע...לא העלה על דעתו לומר ביטויים כמו חצוף ופונקציונר...במשמעות הליבוביציאנית". ובכן בשלב הזה אני כבר באמת מתקשה להבין האם יש לך בעיה עקרונית להסכים אל תוכן הדיעה שאותה ייחסתי לשו"ע - לפי המשמעות שאליה התכוונתי במילים "חוצפן" ו"פונקציונר" כשניסחתי את פתרון החידה. אז אולי קודם כל תכתוב במפורש האם אתה מסכים עם המשמעות הנ"ל? זה פשוט יחסוך המון אי-הבנה ביני לבינך. ובכן כדי לקצר את הדיון, הבה אציין לך (שוב, בפעם המי יודע כמה) את המשמעות - שאליה התכוונתי - ושהיא אגב המשמעות המקובלת בקרב כל באי הפורום הזה: ובכן "פונקציונר"- הוא: מי שלמשל ממונה על מילוי בקשותיי, או: מי שלמשל ממונה על מילוי הבקשות של כולם: שלי ושל זולתי; "חצוף" הוא, אדם - שאודותיו אנו חושבים לעצמנו: "למה מי הוא בכלל, שיבוא בדרישות כלפי מי שנמצאים מעליו, דל ונבזה שכמותו". בהקשר לכך - אני חוזר ומציין את מה שכבר ציינתי בהודעתי הקודמת: שאם אכן אתה חולק על עצם המשמעות הנ"ל - אשר כאמור מקובלת בקרב כל באי הפורום הזה, אז יוצא שהמחלוקת בינינו - אינה מחלוקת שורשית - אלא מחלוקת על מילון: מהו מובנן המילוני של שתי המילים הנ"ל; והרי מחלוקת על מילון - היורדת לשורשו של מילון - במקום לרדת לשורשם של דברים, היא תמיד משעממת וחסרת טעם (אלא אם כן הדיון הוא בין שני בלשנים). אכן, אם אתה חולק על עצם המשמעות המילונית, אז בקצב הזה, על כל הודעה - תוכל להגיב בכותרת "איפכא מסתברא" - ותסביר שאתה מפרש להפך את המילים שבהן השתמש בעל ההודעה שאליה אתה מגיב, ואז הוא יגיב לך בחזרה "צנון בחזרת" - ויסביר שהוא מפרש הפוך ממך את המילים "איפכא מסתברא" שבהן אתה השתמשת, וכך יתחיל להיווצר ביניכם דו שיח של חרשים, אשר אט אט יתפח למימדים מבהילים ככדור שלג המתגלגל, ללא שום יכולת לצאת מסבך-הדיון!
 
אין צורך להסתבך

כבר מההודעה הראשונה הבהרתי למה כוונתי באיפכא מסתברא.
כתבתי "אדרבא מכאן אפשר להבין שה' כן ממלא בקשות"
לאפוקי מהביטוי "פונקציונר" שמשמעותו ע"פ ליבוביץ ממלא בקשות.
כי יוצא לפי הכותרתשלך: חוצפה לחשוב שה' ממלא בקשות.

אתה לא יכול להשתמש בביטוי הטעון הזה בפורום של ליבוביץ ולהתכוון למשהו אחר.
ואכן כשהבהרת את כוונתך שמחתי על ההבהרה.

אני אפילו יכול לקבל את הניסוח שלך: "כשהשו"ע אומר: "לא יחשוב ראוי שהקב"ה יעשה בקשתי...אלא יחשוב...ויאמר בליבו מי אני דל ונבזה בא לבקש ממלך מלכי המלכים הקב"ה", אז מזה יש להבין שהשו"ע מסתייג ממי - שבמקום לחשוב "מי אני דל ונבזה בא לבקש ממלך מלכי המלכים הקב"ה" - הוא חושב "ראוי שהקב"ה יעשה בקשתי"
הסתייגות כן, ביטויים כמו חוצפה ופונקציור לא.
 
מהכותרת שלי יוצא שחוצפה לחשוב שה' ממלא בקשות?

אנא דייק: מהכותרת שלי יוצא, שלדעת השו"ע - זו חוצפה מצידנו (כולל מצידי ומצידך) - לחשוב שה' ממונה על מילוי בקשותינו (כולל הבקשות שלי ושלך).

עכשיו אנא ענה לי על שתי השאלות הפשוטות ששאלתי אותך:

א. האם יש לך התנגדות עקרונית לכך, שנפרש את "חוצפן" - במשמעות של מי שעליו אנו חושבים בליבנו: "למה מי הוא בכלל, שיבוא בדרישות לאלו שמעליו, דל ונבזה שכמותו"?

ב. האם יש לך התנגדות עקרונית לכך, שנפרש את "פונקציונר" - במשמעות של מי שממונה על מילוי בקשותינו (כולל הבקשות שלי ושלך)?

ג. אם אתה עונה בחיוב על שתי השאלות הראשונות, אז יוצא שאתה חולק רק על הסגנון של החידה ושל פתרונה, ולא על עצם התוכן של החידה ושל פתרונה, ואם כך - אז למה כתבת "איפכא מסתברא"? מאידך, אם אתה עונה בשלילה על לפחות משתי השאלות הראשונות, אז יוצא שהמחלוקת שלך עלי אינה יורדת לגופם של דברים, אלא לגופו של מילון. את דעתי על כך - תוכל למצוא בפיסקה האחרונה של תגובתי הקודמת.
 
בדיוק!

לפי ליבוביץ -כפי שאני מבין אותו- מספיק אם ה' ממלא בקשתו של אדם אחד, כדי שיחשב לפונקציונר.
ואם אתה יוצא בכותרת: "...חוצפה להתיחס לקב"ה כפונקציונר" המשמעות של המשפט הזה היא: חוצפה להתיחס לקב"ה כממלא איזושהי בקשה.
 
לא יודע למה פעם אחר פעם אתה מכניס את ליבוביץ.

החידה לא הזכירה את ליבוביץ, וגם פתרונה לא הזכיר את ליבוביץ. אמנם זה נכון שאחרי שהיצגתי את החידה ואת פתרונה אז גם היצגתי איזושהי תמיהה על ליבוביץ, אבל אני חוזר ומזכיר, שתמיהה זו הוזכרה רק אחרי שסיימתי להציג את החידה ואת פתרונה. יוצא אפוא, שגם אם התמיהה על ליבוביץ מושפעת מהחידה ומפתרונה, הרי שהחידה ופתרונה אינם מושפעים מהתמיהה על ליבוביץ, אלא עומדים בזכות עצמם.

על כל פנים, כבר כתבתי לך לא אחת, שיש כל מיני "פונקציונרים": יש אחד שממונה על מילוי בקשותיי, אך לא על הבקשות של זולתי. יש אחד שממונה על מילוי הבקשות של זולתי אך לא על מילוי בקשותיי. ויש אחד שממונה על הבקשות של כולם: הן שלי והן של זולתי. אני כתבתי "פונקציונר" באופן כללי - מבלי לפרט, ולכן היה עליך לפרש את הביטוי הזה במובן הכי כללי שיש, כלומר במובן של פונקציונר כללי.

יתר על כן, אפילו אם משום מה תחליט (באופן תמוה לטעמי) לבחור דווקא את הפירוש הבלתי-כללי - דהיינו "מי שממונה על הבקשות של זולתי אך לא על שלי", עדין: מתוך הכותרת שלך "איפכא מסתברא" - אשר הופנתה כתגובה לפתרון החידה, משתמע שלדעתך - מתוך דברי השו"ע שצוטטו בנוסח של פתרון החידה - משתמע ההפך ממה שייחסתי לו. כלומר, מתוך מתוך הכותרת הנ"ל שלך משתמע שלדעתך - מתוך דברי השו"ע שצוטטו בנוסח של פתרון החידה - משתמע שאינני חוצפן אם אני חושב שהקב"ה ממונה על מילוי הבקשות של זולתי. אבל כפי שכבר הבהרתי יותר מפעם אחת, מתוך דברי השו"ע כפי שצוטטו בנוסח של פתרון החידה לא מוכרע - לא כאן ולא לכאן - מה דעת השו"ע עלי אם אחשוב שהקב"ה ממונה על מילוי הבקשות של זולתי. בהקשר זה אני רוצה להזכיר שוב, שהביטוי "ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתי" - יכול להתפרש רק במובן הבא: "ראוי שהקב"ה יעשה את בקשתי", וכאילו כתב השו"ע: "ראוי הוא [הדבר] שיעשה הקב"ה את בקשתי" (כש"הדבר" הוא אפוא - שיעשה הקב"ה את בקשתי); את זה הוכחתי כזכור הן מעצם דקדוק הלשון, הן מהנוסח של כמעט כל מהדורות השו"ע (להוציא את מהדורת משנה ברורה שהעתיקה משאר המהדורות שקדמו לה), הן מהנוסח של מחבר השו"ע עצמו בספרו בית יוסף (על הטור שם), והן ממקור הדברים שבטור (שם) ושבספר מצוות קטן (שם).

על כל פנים, העיקר הוא מה שכתבתי בפיסקה השניה של התגובה הנוכחית.
 
תסלח לי

יש כאן קצת היתממות.
הקופירייטר של הביטוי "פונקציונר" בהקשר לקבלת תפילות, הוא ליבוביץ.
לומר שהשו"ע מסכים לביטוי "פונקציונר", פירושו לקבל את כל התזה של ליבוביץ בעניין התפילות כעסקת חבילה (גזירה שווה) אלא אם כן צוין אחרת.
אתה יודע מה? גם אם לא חשבת בכלל על ליבוביץ או לא ידעת שיש כזה ביטוי של ליבוביץ, ולך יש הסבר אחר לביטוי "פונקציונר" היה נכון מצדי לכתוב את מה שכתבתי, כי זה פורום של ליבוביץ, לטובת מי שעלול להבין כמוני את הביטוי הזה של ליבוביץ .
על אחת כמה וכמה כשאחרי החידה שלא הייתה אלא חידה רטורית, אתה מזכיר את ליבוביץ ואת המאמר שלו על התפילה.
 
גם אתה תסלח לי

אתה כותב: "לומר שהשו"ע מסכים לביטוי 'פונקציונר', פירושו לקבל את כל התזה של ליבוביץ בעניין התפילות כעסקת חבילה (גזירה שווה), אלא אם כן צוין אחרת". לפי ההיגיון שלך, ליבוביץ היה אמור להימנע מלהביא אסמכתא מקושיית רבי יצחק המובאת בפירוש רש"י על הפסוק הראשון של התורה, כי להסכים לקושיה הזו, פירושו לקבל - כעיסקת חבילה - גם את כל התיזה הכללית המשוקעת בתשובתו של רבי יצחק בענין זכות העם היהודי על ארץ ישראל, אלא אם כן צויין אחרת. אבל זהו: שליבוביץ ידע להפריד בין הדבקים: הוא ציטט את הקושיה של רבי יצחק, סמך את ידיו עליה, ואפילו טרח להזכיר שאת הקושיה הזו תירץ רבי יצחק באיזה "דרש נאה" (כמובן מבלי לצטט את הדרש עצמו פן חלילה יבולע לתפיסתו הפוליטית של ליבוביץ על השטחים הכבושים), כך שבשורה התחתונה ליבוביץ כלל לא חשש שום חששות הדומים לאלו שהעלית. ולמה לדעתך לא חשש? כי הוא ידע להיצמד לטקסט: רק מה שליבוביץ מצטט - רלוונטי לאסמכתא המובאת על ידי ליבוביץ, בעוד אשר - מה שליבוביץ אינו מצטט - אינו רלוונטי כלל וכלל לאסמכתא המובאת על ידי ליבוביץ. וזה לא רק ליבוביץ שנוהג ככה: כל אדם אמור לנהוג באותו אופן; לכן, גם כל אדם אמור להבין, ובמיוחד באי פורום ליבוביץ אמורים להבין, שהביטוי "פונקציונר" - רלוונטי לחידה ולפתרונה, אבל תפיסתו הכללית של ליבוביץ על התערבות הקב"ה בעולם - אינה רלוונטית לחידה ולא לפתרונה, משום שזה לא צוטט - לא בנוסח של החידה - ולא בנוסח של פתרונה. זהו אפוא המפתח: היצמדות לטקסט, מבלי לנסות ללמוד מתוכו דברים שעליהם הטקסט לא הצהיר כלום ולא לחש כלום.

אתה טוען: "היה נכון מצדי לכתוב את מה שכתבתי, כי זה פורום של ליבוביץ, לטובת מי שעלול להבין כמוני את הביטוי הזה של ליבוביץ": אדרבא: אם כבר אתה חושש לאלו המכירים את כתביו של ליבוביץ, אז הם הרי גם אמורים באותה מידה גם להכיר את דרכו של ליבוביץ - להפריד בין הדבקים - ולהימנע מלקשור בין האסמכתא המצוטטת לבין מה שאינו מצוטט כחלק מהאסמכתא. תמהני מה פתאום שמישהו בפורום ליבוביץ יבין את "פונקציונר" במובן של התערבות הקב"ה בעולם - שעה שליבוביץ עצמו השתמש במונח "פונקציונר" במובן מאד ספציפי: פקיד הממונה על מילוי בקשותיו של כלל הציבור (לפחות אם הפקיד הזה הוא פונקציונר כללי ולא פונקציונר פרטי)? האם לדעתך כשליבוביץ ציטט את קושית רבי יצחק על הפסוק הראשון שבתורה, אז מישהו בפורום היה יכול בטעות להבין שליבוביץ מסכים גם עם התירוץ של רבי יצחק?

בסוף דבריך אתה טוען: "על אחת כמה וכמה כשאחרי החידה שלא הייתה אלא חידה רטורית, אתה מזכיר את ליבוביץ ואת המאמר שלו על התפילה": אז אני רוצה להזכיר שוב, שהחידה לא הזכירה את ליבוביץ, וגם פתרונה לא הזכיר את ליבוביץ. אמנם זה נכון שאחרי שהיצגתי את החידה ואת פתרונה אז גם היצגתי איזושהי תמיהה על ליבוביץ, אבל אני חוזר ומזכיר, שתמיהה זו הוזכרה רק אחרי שסיימתי להציג את החידה ואת פתרונה. יוצא אפוא, שגם אם התמיהה על ליבוביץ מושפעת מהחידה ומפתרונה, הרי שהחידה ופתרונה אינם מושפעים כלל וכלל מהתמיהה על ליבוביץ, אלא עומדים בזכות עצמם.

אתה יודע מה? אפילו אם משום מה תחליט (באופן תמוה לטעמי) לחשוב שכשכתבתי את החידה ואת פתרונה התכוונתי לרמוז שהשו"ע מסכים עם תפיסתו הכללית של ליבוביץ בענין התערבות הקב"ה בעולם וכו', עדין: מתוך הכותרת שלך "איפכא מסתברא" - אשר הופנתה כתגובה לפתרון החידה, משתמע שלדעתך - מתוך דברי השו"ע שצוטטו בנוסח של פתרון החידה - משתמע ההפך ממה שייחסתי לשו"ע. כלומר, מתוך הכותרת הנ"ל שלך משתמע שלדעתך - מתוך דברי השו"ע שצוטטו בנוסח של פתרון החידה - משתמע שאינני חוצפן אם אני חושב שהקב"ה פונקציונר. אז אולי תסביר סוף סוף איך - מתוך דברי השו"ע שצוטטו בנוסח של פתרון החידה - משתמע ההפך ממה שייחסתי לשו"ע? בהקשר זה אני רוצה להזכיר שוב, שהביטוי "ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתי" - יכול להתפרש רק במובן הבא: "ראוי שהקב"ה יעשה את בקשתי", וכאילו כתב השו"ע: "ראוי הוא [הדבר] שיעשה הקב"ה את בקשתי" (כש"הדבר" הוא אפוא - שיעשה הקב"ה את בקשתי); את זה הוכחתי כזכור הן מעצם דקדוק הלשון, הן מהנוסח של כמעט כל מהדורות השו"ע (להוציא את מהדורת משנה ברורה שבסך הכל רק העתיקה משאר המהדורות המקוריות שקדמו לה), הן מהנוסח של מחבר השו"ע עצמו בספרו בית יוסף (על הטור שם), והן ממקור הדין עצמו - בטור (שם) ובספר מצוות קטן.
 
למה לא חשש?

כי הוא כן ציין אחרת.
הוא לא עצר שם, הוא המשיך את הרעיון של ר' יצחק וביצע בו השתלטות עוינת...
וכך המשיך: "וברצונו נטלה ממנו היהודים, ונתנה לבבלים, ומהם לערבים, לצלבנים, לממלוקים, לתורכים לבריטים, וכאן שוב מופיעים אנו כבעלי הדין לגבי הארץ על אף האמור לה' הארץ ומלואה"

אם גם אתה היית מוכיח שאין מחלוקת בין השו"ע לליבוביץ או עושה הבחנה ביניהם החרשתי.

לגבי הביטוי "פונקציונר" לבאי הפורום, אדרבא תעשה חיפוש לביטוי "פונקציונר ותראה מה ייצא לך..

אתה חוזר שוב ושוב "שהחידה לא הזכירה את ליבוביץ, וגם פתרונה לא הזכיר את ליבוביץ" וכו'.
אני מסרב להיכנס לתבנית הזאת. אם נראה לי שמהדברים שלך עלול להשתמע משהוא שאני מתנגד לו, אני מגיב, ומרים לך להנחתה. ואתה תחליט אם אכן זאת כוונתך ואתה רוצה להגן עליה, או לחזור בך, ואם אין זאת כוונתך, אתה מוזמן להציג את כוונתך. זה טיבו של הדיון.

לגבי החוצפה האם מי שאומר אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים הוא חוצפן?
 
התכוונתי לשאול

למה לדעתך, ליבוביץ לא חשש מלהסתמך על קושית רבי יצחק שאותה ליבוביץ ציטט, למרות שליבוביץ ידע שאילו היה ממשיך לצטט גם את תשובת רבי יצחק - אז זה היה הורס לליבוביץ את כל התיזה הפוליטית - כולל את העקיצה הפוליטית: "וכאן שוב מופיעים אנו כבעלי הדין לגבי הארץ על אף האמור לה' הארץ ומלואה"? ובכן ליבוביץ לא חשש מלצטט את קושית רבי יצחק, כי פשוט - את שאר דברי רבי יצחק - ליבוביץ לא ציטט. אמנם אילו היה מצטט אותם, אז אכן זה היה הורס לו את כל התפיסה הפוליטית - כולל את העקיצה הפוליטית הנ"ל, אבל כיון שלא ציטט - אז כבר לא ניתן להסיק שהוא מסכים עם שאר דברי רבי יצחק שלא צוטטו, וממילא כבר אין לליבוביץ שום בעיה לעקוץ פוליטית - כי הוא לא ציטט שום ציטטה שעלולה להרוס את העקיצה הפוליטית. זה הכלל: אם אדם מצטט מדברי אחרים ציטטה שבה הוא מעוניין כאסמכתא לטובת איזשהו טיעון, אז מזה אינך רשאי ללמוד שהמצטט הזה מסכים גם עם כל דיעה אחרת - של אותם האחרים המצוטטים - אשר לא צוטטה ע"י המצטט הזה. לכן, אם ליבוביץ מצטט מתוך דברי רבי יצחק את קושיתו בלבד, אז אינך יכול ללמוד שליבוביץ מסכים גם עם התירוץ של רבי יצחק; כיוצא בכך, אם אני מצטט את הביטוי "פונקציונר" וטוען שהשו"ע מייחס חוצפה למי שחושב שהקב"ה "פונקציונר", אז אינך יכול ללמוד שלדעתי השו"ע גם מסתייג ממי שחושב שהקב"ה מתערב בעולם, שהרי לא ציטטתי כלום בענין התערבות הקב"ה בעולם.

אתה טוען "אם גם אתה היית מוכיח שאין מחלוקת בין השו"ע לליבוביץ או עושה הבחנה ביניהם החרשתי". אבל עלי לא מוטלת שום משימה להכניס בכח את ליבוביץ לחידה, אז למה שאטרח לקשור - בין השו"ע לליבוביץ - בנושא שבו החידה כלל לא דנה? מה שמוטל עלי - זה רק לפתור את החידה שהיצגתי, ואם כבר היה מצופה ממני להוכיח משהו על הקשר שבין ליבוביץ לשו"ע - אז זה אך ורק באשר לביטוי "פונקציונר" - שבו אכן השתמשתי (אם כי מבלי שהזכרתי את ליבוביץ מפורשות בנוסח של החידה ושל פתרונה). כפאראפראזה על מה שכתבת הייתי אומר, שאילו - אחרי שיצאת בכותרת "איפכא מסתברא" - גם היית מוכיח שאכן מתוך דברי השו"ע שצוטטו בנוסח של פתרון החידה משתמע ההפך מהדיעה שאותה ייחסתי לשו"ע, החרשתי.

לא הבנתי מה היה יוצא מחיפוש המילה "פונקציונר" בפורום: האם אמרתי שהביטוי הזה אינו מופיע בפורום? לא, אלא אמרתי רק שבאי הפורום מבינים את הביטוי הזה רק במובן המצומצם של פקיד הממונה על מילוי בקשותיו של כלל הציבור (כולך הבקשות שלי ושלך, אם הפקיד הזה הוא כללי ולא פרטי). אמנם, באי הפורום עלולים להזכיר מידי פעם גם את סוגיית התערבות הקב"ה בעולם, אבל זה רק כאשר הדיון שהם עורכים הוא על תפיסת ליבוביץ הכללית - כולל תפיסתו אודות התערבות הקב"ה בעולם; על כל פנים, תפיסה זו אינה קשורה לדיון הנקודתי - שאני ערכתי בחידה - ושבכלל לא נכנס לסוגיית התערבות הקב"ה בעולם.

אתה טוען: "אם נראה לי שמהדברים שלך עלול להשתמע משהוא שאני מתנגד לו, אני מגיב": ובכן ראשית, טרם הבהרתי לי - למה בכלל היה באמת "נראה לך" (כלשונך) - שמהדברים שלי עלול להשתמע משהו שאתה מתנגד לו, והרי הדברים שלי בכלל לא דנו בדבר ההוא אשר לו אתה מתנגד. שנית, גם אילו בנוסח החידה הייתי שואל מפורשות (מה שלא שאלתי): "מי חשב שהקב"ה אינו מתערב בעולם", ובנוסח של פתרון החידה הייתי מצטט את מה שציטטתי - תוך כביכול-ניסיון לייחס לשו"ע את הדיעה שהקב"ה אינו מתערב בעולם, עדין הכותרת שלך - "איפכא מסתברא" - לא היתה מובנת לי, כי מתוכה משמע, שלדעתך - מתוך דברי השו"ע כפי שצוטטו בנוסח פתרון החידה - משמע ההפך מהדיעה הנ"ל שאותה כביכול-ייחסתי לשו"ע, אז אולי תסביר סוף סוף איך מדברי השו"ע משמע ההפך מהדיעה שאותה כביכול-ייחסתי לשו"ע. בהקשר זה אני רוצה להזכיר שוב, שהביטוי "ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתי" - יכול להתפרש רק במובן הבא: "ראוי שהקב"ה יעשה את בקשתי", וכאילו כתב השו"ע: "ראוי הוא [הדבר] שיעשה הקב"ה את בקשתי" (כש"הדבר" הוא אפוא - שיעשה הקב"ה את בקשתי); את זה הוכחתי כזכור הן מעצם דקדוק הלשון, הן מהנוסח של כמעט כל מהדורות השו"ע (להוציא את מהדורת משנה ברורה שבסך הכל רק העתיקה משאר המהדורות המקוריות שקדמו לה), הן מהנוסח של מחבר השו"ע עצמו בספרו בית יוסף (על הטור שם), והן ממקור הדין עצמו - בטור (שם) ובספר מצוות קטן. מה עוד, שאפילו אם תפרש את "ראוי הוא" במובן של "ראוי המתפלל", עדין מזה אינך יכול ללמוד דבר על התערבות הקב"ה בעולם - לא לכאן ולא לכאן, כשם שמדברי סוקרטס (שאמר "אין לו לאדם לחשוב שהוא בן-אלמוות ולכן עליו להפנים שהאחרים אינם משועבדים לו") - לא היתה שכנתי יכולה ללמוד שבעולם יש אדם אשר לו האחרים כן משועבדים, והוא אדם בן-אלמוות.

בסוף דבריך אתה שואל: "האם מי שאומר אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים הוא חוצפן?" תשובה: זה תלוי במובן של "להישען": אם הכוונה היא שאנחנו ממש דורשים (כלומר תובעים) מ"אבינו שבשמים" לשמש לנו משענת, אז מתוך דברי השו"ע כפי שצוטטו בנוסח של פתרון החידה - מוכח שזו אכן חוצפה. אבל אם ב"להישען" הכוונה היא שאנחנו נשענים עליו - רק כסוג של הימוּר - כמו אדם שמנסה להמר ולהישען על איזה כרטיס לוטו תוך לקיחת הסיכון שאולי הכרטיס לא יספק את הסחורה, אז מדברי השו"ע הנ"ל לא מוכרע - לא לכאן ולא לכאן - האם זו חוצפה.
 
דווקא ליבוביץ הביא את דברי ר"י במלואם

אלא שהוסיף עליהם את הבבלים והערבים והצלבנים וכו' ואח"כ אמר: "וכאן שוב מופיעים אנו כבעלי הדין לגבי הארץ על אף האמור לה' הארץ ומלואה" דהיינו עלינו להסתפק בגבולותיה הצרים של המדינה, ולמסור את יו"ש לערבים.
 
דילג על הפואנטה הפוליטית האנטי-ליבוביצ'יאנית.

הנה לך לשונו של ליבוביץ בפיסקה שאליה התיחסת ושבה הוא מביע את דעתו האישית:

"כל מי שירצה יוכל לטעון, שהקב"ה ברצונו נתן את הארץ לכנענים, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, וברצונו נטלה ממנו היהודים ונתנה לבבלים, ומהם לערבים, לצלבנים, לממלוקים, לתורכים, לבריטים, וכאן שוב מופיעים אנו כבעלי הדין לגבי הארץ, על אף האמור לה' הארץ ומלואה".

בפיסקה זו, שבה ליבוביץ מביע את דעתו האישית, הוא מדלג בדיוק על אותו קטע שממנו משתמע, שבויכוח שבין הגויים לבין היהודים על הארץ - היהודים ינצחו בויכוח. הקטע המדולג הוא כמובן: "שאם יאמרו אומות העולם לסטים אתם...הם [היהודים] אומרים להם [לגויים] וכו'". מהקטע המדולג משמע, שטועים הגויים הטוענים שהיהודים גזלו לפלסטינים את הארץ. ומכיון שליבוביץ דילג על זה, אז כבר לא ניתן להסיק שהוא מסכים עם תוכנו של הקטע המדולג - המייחס ליהודים את הניצחון בויכוח עם הגויים הטוענים שהיהודים גזלו את הארץ. זה הכלל: אם אדם מצטט מדברי אחרים ציטטה שבה הוא מעוניין כאסמכתא לטובת איזשהו טיעון, אז מזה אינך רשאי ללמוד שהמצטט הזה מסכים גם עם כל דיעה אחרת - של אותם האחרים המצוטטים - אשר לא צוטטה ע"י המצטט הזה. לכן, אם ליבוביץ מצטט מתוך דברי רבי יצחק את המשפט "ברצונו נתן [את הארץ לכנענים], וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו", אז מזה אינך יכול ללמוד שליבוביץ מסכים גם עם המשפט המדולג: "שאם יאמרו אומות העולם לסטים אתם...הם [היהודים] אומרים להם [לגויים] וכו'". כיוצא בכך, אם אני מצטט את הביטוי "פונקציונר" וטוען שהשו"ע מייחס חוצפה למי שחושב שהקב"ה "פונקציונר", אז מזה אינך יכול ללמוד שלדעתי השו"ע גם מסתייג ממי שחושב שהקב"ה מתערב בעולם, שהרי לא ציטטתי כלום בענין התערבות הקב"ה בעולם.

אגב בפיסקה מוקדמת יותר, מצטט ליבוביץ את כל דברי רש"י, אלא שבפיסקה הנ"ל ליבוביץ אינו מביע את דעתו האישית, אלא סתם מצטט. אם כן יש כאן קל וחומר: אם - למרות שליבוביץ ציטט באותה פיסקה מוקדמת את דברי רש"י במלואם - עדין מזה לא ניתן להסיק שליבוביץ סבור שיש להסכים עם כל מילה שאותה ציטט שם, אז קל וחומר - שכאשר שאינני מצטט כלל את דברי ליבוביץ על התערבות הקב"ה בעולם - אז אינך יכול להסיק שאני סבור שהשו"ע מסכים עם דברי ליבוביץ הנ"ל שאותם לא ציטטתי.
 
לא דילג על שום פואנטה

כולל אותו משפט, אני לא יודע איזה ספר אתה מחזיק.

הקופירייטר של הביטוי פונקציונר הוא ליבוביץ.
לכן סתם פונקציונר פה בפורום משמעותו אחת: עושה משהו לטובת העולם או האדם, בין מעצמו בין ע"י תפילות ותחנונים, אפילו כשהמתפלל חושב שהוא דל ונבזה ועפר ואפר.
לכן כשאמרת שהשו"ע חושב שזו חוצפה להתיחס לקב"ה כפונקציונר לא הסכמתי. כי אם פונקציונר פירושו מקבל תפילות, אז ההיפך הוא הנכון. השו"ע לא רק שאינו חושב שמי שמאמין שהקב"ה מקבל תפילות הוא חצוף, אלא להפך הוא צדיק גמור. גם לפי הציטוט שהבאת מהשו"ע אתה למד שהקב"ה מקבל תפילות.
אחרי שהבהרת שפונקציונר בשבילך רק מי שבא בתביעות לקב"ה נחה דעתי.
 
אולי תצטט מספרו את הפואנטה בהקשר לדעתו האישית

הנה לך לשונו של ליבוביץ בפיסקה שאליה (לדעתי) התיחסת ושבה הוא מביע את דעתו האישית:

"כל מי שירצה יוכל לטעון, שהקב"ה ברצונו נתן את הארץ לכנענים, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, וברצונו נטלה ממנו היהודים ונתנה לבבלים, ומהם לערבים, לצלבנים, לממלוקים, לתורכים, לבריטים, וכאן שוב מופיעים אנו כבעלי הדין לגבי הארץ, על אף האמור לה' הארץ ומלואה".

האם אתה משוכנע שבפיסקה זו הוא מצטט את המשפט "שאם יאמרו אומות העולם לסטים אתם...הם [היהודים] אומרים להם [לגויים] וכו'"? על כל פנים, כפי שכבר ציינתי בהודעתי הקודמת: בספרו הנ"ל של ליבוביץ - בפיסקה מוקדמת יותר, הוא אמנם מצטט את כל דברי רש"י [ואולי באמת לאותה פיסקה מוקדמת התכוונת?], ומכל מקום - בפיסקה המוקדמת הנ"ל ליבוביץ אינו מביע את דעתו האישית - אלא סתם מצטט. אם כן יש כאן קל וחומר: אם - למרות שליבוביץ ציטט באותה פיסקה מוקדמת את דברי רש"י במלואם - עדין מזה לא ניתן להסיק שליבוביץ סבור שיש להסכים עם כל מילה שאותה ציטט שם, אז קל וחומר - שכאשר אינני מצטט כלל את דברי ליבוביץ על התערבות הקב"ה בעולם - אז אינך יכול להסיק שאני סבור שהשו"ע מסכים עם דברי ליבוביץ הנ"ל שאותם לא ציטטתי.

אתה טוען ש"הקופירייטר של הביטוי פונקציונר הוא ליבוביץ". ובכן, הביטוי "פונקציונר" קיים, הן בעברית והן בלועזית (functioner), עוד הרבה לפני ליבוביץ. הרי לך למשל הפירוש של המילון המקוון סידיקט: "פקיד, בעל תפקיד, מי שהוטל עליו ביצוע פעולה מסויימת".

גם כשליבוביץ הזכיר "פונקציונר" הוא התכוון בדיוק לדבר הזה, ולא לשום דבר אחר. יתר על כן: לשיטתך, שבתגובתך "איפכא מסתברא" התכוונת להיצמד - פחות לנוסח החידה שלי - ויותר להקשר שבו השתמש ליבוביץ במושגים הנ"ל, הרי היה עליך לשים לב שדווקא ליבוביץ הזכיר את "החוצפה" אך ורק בהקשר של דרישה מהקב"ה; וכפי שכתב מפורשות, שמשמעות התפלה איננה "הדרישה האוילית והמחוצפת שישנה הקב"ה ממנהגו של עולמו לטובת המתפלל". יוצא אפוא, שדעתך היתה אמורה לנוח - לא רק אחרי שהבהרתי שפונקציונר בשבילי הוא רק מי שכלפיו באים בתביעות (כפי שאתה טוען כעת במשפט האחרון של תגובתך האחרונה) - אלא כבר כאשר קראת את המשפט שבו ליבוביץ מדבר על החוצפה, וניסית עקב כך להשליך מדברי ליבוביץ על נוסח החידה (שאגב כלל לא הזכירה את ליבוביץ).

אינני מבין כלל את טענתך, ש"לפי הציטוט" שהבאתי מהשו"ע, אני "למד שהקב"ה מקבל תפילות". מאותו סעיף שבשו"ע אפשר מקסימום ללמוד שהקב"ה עושה חסדים עם בריותיו, אבל אין שם שום רמז ל"קבלת תפילות". בהקשר זה אני רוצה להזכיר בפעם המי יודע כמה, שהביטוי "ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתי" - יכול להתפרש רק במובן הבא: "ראוי שהקב"ה יעשה את בקשתי", וכאילו כתב השו"ע: "ראוי הוא [הדבר] שיעשה הקב"ה את בקשתי" (כש"הדבר" הוא אפוא - שיעשה הקב"ה את בקשתי); את זה הוכחתי כזכור הן מעצם דקדוק הלשון, הן מהנוסח של כמעט כל מהדורות השו"ע (להוציא את מהדורת משנה ברורה שבסך הכל רק העתיקה משאר המהדורות המקוריות שקדמו לה), הן מהנוסח של מחבר השו"ע עצמו בספרו בית יוסף (על הטור שם), והן ממקור הדין עצמו - בטור (שם) ובספר מצוות קטן. מה עוד, שאפילו אם תפרש את "ראוי הוא" במובן של "ראוי המתפלל", עדין מזה אינך יכול ללמוד דבר על קבלת תפילות - לא לכאן ולא לכאן, כשם שמדברי סוקרטס (שאמר "אין לו לאדם לחשוב שהוא בן-אלמוות ולכן עליו להפנים שהאחרים אינם משועבדים לו") - לא היתה שכנתי יכולה ללמוד שבעולם יש אדם אשר לו האחרים כן משועבדים, והוא אדם בן-אלמוות.
 
את הפואנטה כלשונך

הביא בעמוד שלפני כן.

לא אמרתי שליבוביץ המציא את המילה "פונקציונר" ה"קופירייטריות" שלו שהדביק את הביטוי הזה כלפי האל שעושה משהו לטובת העולם או האדם, גדול או קטן. בין מעצמו בין ע"י תפילות ותחנונים, גם כשהמתפלל יחשוב שהוא דל ונבזה ועפר ואפר. בקיצור אין מצב שאלוהים יקבל איזושהי תפילה.
האם אתה מסכים אתי שזאת דעתו של ליבוביץ או שאתה חושב שליבוביץ סבור שלפעמים אלוהים כן מקבל תפילות.
 
כבר ציינתי זאת בהודעתי הקודמת והלפני קודמת.

כפי שציינתי שם, בספרו הנ"ל של ליבוביץ - בפיסקה מוקדמת יותר, הוא אמנם מצטט את כל דברי רש"י, ומכל מקום - בפיסקה המוקדמת הנ"ל ליבוביץ אינו מביע את דעתו האישית - אלא סתם מצטט. אם כן יש כאן קל וחומר: אם - למרות שליבוביץ ציטט באותה פיסקה מוקדמת את דברי רש"י במלואם - עדין מזה לא ניתן להסיק שליבוביץ סבור שיש להסכים עם כל מילה שאותה ציטט שם, אז קל וחומר - שכאשר אינני מצטט כלל את דברי ליבוביץ על התערבות הקב"ה בעולם - אז אינך יכול להסיק שאני סבור שהשו"ע מסכים עם דברי ליבוביץ הנ"ל שאותם לא ציטטתי.

אתה טוען שליבוביץ הדביק את הביטוי "פונקציונר" כלפי הקב"ה - במובן של מי "שעושה משהו לטובת העולם או האדם, גדול או קטן. בין מעצמו בין ע"י תפילות ותחנונים". אינני יודע היכן מצאת זאת אצל ליבוביץ. ליבוביץ תמיד פירש את המילה "פונקציונר" במובנה המקובל: "מי שעליו מוטל תפקיד". מי שמנסה לטעון - שליבוביץ השתמש במילה זו במשמעות ששונה מהמקובל - עליו הראיה.

לגבי שאלתך האחרונה: לדעתי ליבוביץ שלל את הדיעה שהקב"ה מקבל תפילות; אם כי ברור שזה לא היה נושא החידה, ולכן לא היה מוצדק שבגלל זה תגיב על החידה ב"איפכא מסתברא". יתר על כן: לשיטתך, שבתגובתך "איפכא מסתברא" התכוונת להיצמד - פחות לנוסח החידה שלי - ויותר להקשר שבו השתמש ליבוביץ במושגים הנ"ל, הרי היה עליך לשים לב שדווקא ליבוביץ הזכיר את "החוצפה" אך ורק בהקשר של דרישה מהקב"ה; וכפי שכתב מפורשות, שמשמעות התפלה איננה "הדרישה האוילית והמחוצפת שישנה הקב"ה ממנהגו של עולמו לטובת המתפלל".

ובכלל, כשאתה מגיב ב"איפכא מסתברא" - כלפי טענתי שמדברי השו"ע המצוטטים בהודעתי משמע שחצוף הוא מי שחושב שהקב"ה פונקציונר, אז משמע שלדעתך מדברי השו"ע הנ"ל משמע ההפך; דא עקא, שטרם היסברת לי איך משמע מהם ההפך. מאותו סעיף שבשו"ע אפשר מקסימום ללמוד שהקב"ה עושה חסדים עם בריותיו, אבל אין שם שום רמז למשהו שהפוך אל מה שכתבתי. בהקשר זה אני רוצה להזכיר בפעם המי יודע כמה, שהביטוי "ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתי" - יכול להתפרש רק במובן הבא: "ראוי שהקב"ה יעשה את בקשתי", וכאילו כתב השו"ע: "ראוי הוא [הדבר] שיעשה הקב"ה את בקשתי" (כש"הדבר" הוא אפוא - שיעשה הקב"ה את בקשתי); את זה הוכחתי כזכור הן מעצם דקדוק הלשון, הן מהנוסח של כמעט כל מהדורות השו"ע (להוציא את מהדורת משנה ברורה שבסך הכל רק העתיקה משאר המהדורות המקוריות שקדמו לה), הן מהנוסח של מחבר השו"ע עצמו בספרו בית יוסף (על הטור שם), והן ממקור הדין עצמו - בטור (שם) ובספר מצוות קטן. מה עוד, שאפילו אם תפרש את "ראוי הוא" במובן של "ראוי המתפלל", עדין מזה אינך יכול ללמוד דבר על קבלת תפילות - לא לכאן ולא לכאן, כשם שמדברי סוקרטס (שאמר "אין לו לאדם לחשוב שהוא בן-אלמוות ולכן עליו להפנים שהאחרים אינם משועבדים לו") - לא היתה שכנתי יכולה ללמוד שבעולם יש אדם אשר לו האחרים כן משועבדים, והוא אדם בן-אלמוות.
 
למעלה