המחלוקת היא האם הגבר הוא רכוש.
חפץ. האם האישה המאהבת "לוקחת" משהו מ"מישהי" - את הרכוש שלה. והיות וזה יגרום אוטומטית לזה שהגבר יהיה פטור מאשמה, כי הוא רכוש, לקחו אותו, הוא לא אשם, והיות ואני בכלל מתנגדת להפיכת אנשים לרכוש, גם כשזה הפוך - כשאסור להתחיל עם אישה נשואה כי היא "רכוש" בעלה, והרי בדיוק בגלל זה מכסים אותה בכיסויי ראש וב"צניעות" - כדי שגבר אחר לא "יחמוד את שורו ובהמתו ואשתו" כמו שכתוב בעשרת הדברות, אז אני לא יכולה להגיד שמישהו שנשוי למישהי, הוא רכושה ואני "גונבת" אותו, ולכן אם הוא זה שהתחייב, הוא זה שאשם. אם נקביל את זה- אם אני התחייבתי לעשות דיאטה, ואפילו הבטחתי לבן הזוג שלי שאני עושה דיאטה כדי להיות נניח רזה כרצונו, ואז יש בטלוויזיה איזה פרסומת לבורקס או שוקולד מגרים במיוחד ואני הולכת מרצוני החופשי וקונה, האם הטלוויזיה אשמה? האם הפרסומת אשמה?