יעוץ פילוסופי בלתי אפשרי.

[מולוקו]

אם כך, הרופא יוכל להבין את הבריאה

לעומת הנגר שלא יוכל להבין. אז אולי נברא העולם עבור הרופאים בלבד ?

 

[sparkls]

הרפואה מאפשרת הכרות מקרוב

עם הטבע דרך גוף האדם וחידוד השכל בשל הצורך לפתור בעיות מתוך הבנה, אסטרונומיה בדומה, חשבון, מועיל רק לחידוד השכל, ואילו נגרות ודומיה אינם מאפשרים הסתכלות אמפירית על הבריאה ואף לא דורשים מאמץ שכלי בהמצאת פתרונות יחודיים. אך אין המקצוע מרמז דבר על ההגעה לתכלית, נגר צעיר יכול להגיע למדרגה שכלית גבוהה בהרבה מרופא זקן.

 

[מולוקו]

כיצד מאפשרת הרפואה היכרות עם

הטבע בהיותה נוגדת את הטבע. הרי היא מנסה לתקן מה שהטבע בדרכו שלו מכוון.

 

[sparkls]

הרפואה מבינה את טבע הגוף

שהרי היא מצליחה לעשות לו "מניפולציות".

 

[מולוקו]

חזור. מה זה ?

 

[sparkls]

תכלית האדם "לדעת".

אדם צריך למצוא את הדרכים המובילות אותו ל"ידיעה", יכולתך להבחין בהתרחשות; "הרפואה נוגדת את הטבע" (למרות שאתה חלק בלתי נפרד מהטבע) נובעת מיכולת שכלית של הסתכלות אמפירית על התהליכים המתרחשים סביבנו. כדי "לדעת" עלינו לעבור תהליך המברר לנו את הסיבה של הסיבה של הסיבה וכו'... עד שנגיע להבנת המקור לבריאה כפי שהיא.

 

[מולוקו]

נראה, נתבונן.

כיצד יוכל האדם חסר הידיעה את הדרך לידיעה, אם חסר הוא את הידיעה. הרי הוא אינו יודע מה לחפש, כי אין לו ידיעה. ואם יחפש כיצד ידע מה לחפש ואם מצא מי אמר שמצא נכון. יכולת שכלית אינה הסתכלות אמפירית. כיוון שהסתכלות אמפירית גזורה מן הנסיון וראיית ההסתכלות של האדם באה מתוך השכל ולא מן הנסיון. התהליכים סביב אינם נותנים לנו ידיעה, אלא אם כן את מתכוונת לסברה. בין אם היא נכונה או לא. עולם דטרמיניסטי אכן בנוי על סיבה מסובב אבל הוא אינו מביא אותנו לבריאה, כיוון שאנו מתקיימים בו טווח קצר מתוך אינסוף ואין לנו ידע מן הראשית ועד האחרית.

 

[sparkls]

עלינו לבחור, אם לחפש

את הידיעה או לוותר מראש. ההסתכלות האמפירית באמצעות השכל המעשי (הנסיון שמור במדמה כזיכרון של רשימת עובדות, ואילו המסקנה הכוללת נובעת מן השכל המעשי), אינה תכלית כשלעצמה, הבנה עמוקה של תהליכים ב"יש" היא דרך להתחבר למקור.

 

[sparkls]

הנכונות ללכת בדרך האמת, ולהאמין

למרות שאת ה"ידיעה" נקבל רק בסוף הדרך, מצרפת את האדם ל"כת השלישית" זו של מבקשי האמת. אף אחד לא "ידע" לפני שהגיע ל"ידיעה". אך אנשים הקדישו את חייהם כדי לדעת, הפעילו את כח הרצון לכיוון הידיעה ו"האמינו" שזה הכיוון. אדם שמתפתח בכיוון הנכון מגלה גם בשלבי הביניים שהוא מתחבר למקור, הפרטים בתודעתו הולכים ו"מתאחדים".

 

[מולוקו]

אם אנו לא יודעים, כיצד נדע ?

ללכת בדרך האמת, למה הכוונה ? מהי אמת. שאלה - הידיעה היא אימננטית או אפיסטמית ?

 

[sparkls]

קודם כל לדעת שהכל "אחד" וכדי

להתחבר ל"אחד" עלי לפתור סתירות הקיימות בתודעתי. כשהכל "אחד", גם "אימננטי" ו"אפיסטמי" אינם מוציאים זה את זה. ככל שאדם יכנס לתוך שכלו תפתח בפניו יותר ויותר תמונת הידע הטהור, כיון שאנשים אינם שווים בתפיסתם, על כל אדם לעמוד באומץ מאחורי מסקנות שכלו.

 

[מולוקו]

האם מסקנותיו של האדם הן הדעת ?

ומה אם טעות בידיו, הרי אין בטעות ידיעה.

 

[sparkls]

הרמב"ם טוען שטעות בחשיבה היא

העבירה שיכולה להתבצע בשכל. אך כשאדם טועה בחשיבתו מוכרח שהטעות תוביל לסתירות ועליו להתאמץ ולמצוא את מקור טעותו.

 

[מולוקו]

אם כך אז בידי האדם סברה

בלבד, ולא ידיעה.

 

[sparkls]

עד שנדע מוטב לנו לראות את מסקנותינו

כ"סברות", כדי לשמור על פתיחות וגמישות.

 

[מולוקו]

אז אין לנו ידיעה.

לעת עתה.

 

[sparkls]

הפרדוקס "אני יודע" ש"אינני יודע"

מאפשר הצצה להיתכנות של שילובי ניגודים. הדרך אל הידיעה עוברת בשלשה מצבים: "לדעת שאינך יודע" "לדעת מה אתה לא יודע" "לדעת"

 

[מולוקו]

זו אירוניה של סוקרטס.

זה לא פרדוכס.

 

[sparkls]

זה אכן אירוני.

 

[sparkls]

אנו איננו ה"פילוסופיה" ותכליתה

היא תכליתה בלבד, תהא תכליתה אשר תהא. תכלית האדם איננה כוללת "ציות" אלא להפך, בני אדם חופשיים "לבחור" מרצונם את דרכם אל ידיעת האמת, ידיעת האלוהים. המונח "יעוץ פילוסופי" הוטבע בידי בני אדם, שפנו אל הפילוסופיה לתכלית מסוימת, - קבלת עצה ששורשיה בספקטרום הפילוסופי. ה"אמת" מאיינת את הכל, כולל את שאלתך ובתוכה את המושג "יעוץ פילוסופי", אך כיון שאנחנו "ישנם" ומזווית זו בוחנים את הנושא, כל עוד ה"יעוץ הפילוסופי" נושא עמו את שמו ומשמעותו הרי הוא איננו בגדר "אין" ומן הנמנע שנמנענו.